| נשלח ב-23/11/2006 15:32 |
 |
| |
הנה יש לנו מבחן לדברי לב העברי.
כמה בוגרים, ולאו דוקא של נתיבות עולם, יכולים לכתוב תשובה כזו?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 16:57 |
|
| |
ב"ה תחילה, סליחה על הדביקות שבפסקאות. לכתחילה נכתבה ההודעה עם רווחים נעימים לעין
אך יש לי בעיה במחשב.
בכללות מסכימה אני עם דבריו של הרב מיכי רק רציתי להוסיף שתי נקודות שיש לשים לב אליהם:
1. קיים הבדל משמעותי האם הבחור נשוי או לא. בעל מקצוע או לא, באמצע לימודים או שעוד לא
התחיל. בחור שעדיין לא התחתן ההשתלבות שלו קלה הרבה יותר. אם עוד לא למד דבר לא תהיה
לו תחושת ההחמצה אחר כך, אם אינו בעל מקצוע אין לו מה להפסיד. לכן יש לקחת את כל
האפשרויות בחשבון על מנת שאותו חוזר בתשובה יוכל להמשיך את חייו גם לאחר ההתלהבות
הראשונית מתוך שמחה ואמונה במהפך שעשה.
2. הדבר החשוב ביותר שנשכח לעיתים ע"י מחזירי התשובה הוא הליווי אחר כך. רוב מחזירי
התשובה דואגים לבחור/ה עד הכנסו לעניינים או עד להקמת ביתו. לאחר מכן הוא אמור להסתדר
לבד. החברה החרדית לא מקלה על השתלבות חוזרים בתשובה בקהילה. לא פעם חוזרים
בתשובה אינם יודעים כיצד לנהוג ועושים טעויות רבות שהיו יכולות להמנע לו היו בקשר עם יד
מכוונת. לכן אין זה נדיר למצוא את בני החוזרים בתשובה מסתובבים במקומות שהוריהם ברחו
מהם.
בפניה לכל מחזירי התשובה- אנא לוו את היהודים היקרים האלו לאורך כל הדרך. אל תחשבו
שברגע שהבחור הקים בית אפשר לעשות V ולהמשיך הלאה. כי בעזרתכם או באי עזרתכם נפשות
אתם קובעים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 01:16 |
|
| |
מאיר
אולי זה גם ציון 'עובר' לנתיבות עולם, ולא רק לרב מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 11:34 |
|
| |
לומד
הרב מיכאל אברהם אינו מהוה מדגם עבור נתיבות עולם כמו שאינו מהוה מדגם עבור שום חברה או קבוצה, הוא אדם משכמו ומעלה בכל תחום ובכללות התחומים.
הנקודה שהעלתה אפ דאון היא חשובה מאין כמותה ותודה לך על שבזכותך לא נשמטה נקודה קריטית זו מהאשכול, קח זאת, אזרחי, לתשומת לבך ולב ידידך.
ישיבה או לא, פנימיה או לא, זו לא שאלה שמסתיימת עם עזבו את הפנימיה, זו הכרעה לכל החיים, בין היתר בקביעת הקהילה בה יגדל את ילדיו ואת כל הדורות הבאים,
לכן יש לקחת בחשבון את ההתמודדות של ילדיו לעתיד, התמודדות בקהילה חרדית הומוגנית מול חברה פתוחה יותר.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 14:38 |
|
| |
אזרחי,
גם אני מצטרף לכל המעוררים דכאן לבל תשיא, לעלם החמודות, עצה שאינה הוגנת.
חלק מדבריך קצת מדאיג.. כתבת: "..לטוטאליות לה אני מייחל בשבילו", "למה שלא ימות קצת..ואז יוכל לחיות כמו בן אדם".
אינך מציע לו דרך להגיע להתקדמות דתית אינדיבידואלית אלא מכשירי עזר המכילים גם סוג של "הלחץ החברתי שבתנאי פנימייה" וכדו'.
האם הוא יהיה מודע, דרכך, למה שבדרך כלל ממיתים שם בטוטאליות לה אתה מייחל (דברים מיותרים מהסוג של: כושר שיפוט, בקורת, עצמאות וכדו') ?!
ככל שהשנים עוברות, קשה יותר להתחמק מלראות ולהבין את גודל המחיר שמשלם מי שמצטרף "טוטאלית" לחברה החרדית, ולהערכתי, רובם ככולם לא היו מודעים לכך כשהחליטו להצטרף.
גם אם אותם מצטרפים אינם "תוהים על הראשונות", מפחד הפסד השכר המובטח ומעוד מניעים פסיכולוגיים ואחרים,
"זכותם" של אלה שפיתו אותם להצטרף (-גם מתוך "כוונה טהורה") מפוקפקת למדי, לפחות בעיניי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 11:27 |
|
| |
טוב.
הבחור עזב כבר את פלונית.
הקשר הסתיים.
היא לא היתה אשת חייו אלא סתם אחת שהיתה הולכת איתו להרצאות ומדברים יחד על דברים כמו איך זה לא לעשן בשבת, או איזה פירוש משהו בפרשת שבוע.
ברור לו שזה לא בשבילו והוא גם הבהיר לה את התמונה.
חסך כמה עשרות אלפי שקלים יפים בינתיים.
בינתיים לא עוזב את העבודה.
מתחיל לעבוד ב8
ב15-16 הולך לישיבה
ב20-21 חוזר לבית הוריו.
מתכנן לרכוש יסודות שנה שנה וחצי [ הוא קורא לזה "לצמוח"] .להתחתן ולחזור לעבודה.
לגבי השתייכות חברתית טרם דיברנו כי אין עוד מה לומר ממש.
באמת אני שוקל עכשיו אולי כדאי שתמיד ישאר בעבודה, גם כשיהיה בתנאי פנימיה.
מה דעתכם?
|
|
|
|
|
