מותר ללכת למסיבת נישואין ?

נשאלתי:

מותר ללכת לחתונה או  אסור?

חברי שאל אותי אם מותר לו ללכת למסיבת נישואין של בן הדוד של אשתו?.

למה שתהיה שאלה?

כי בן  דודה חוגג חתונה "אזרחית" עם שאינה יהודיה.

כששאלתי רב מקומי אם מותר או אסור, הוא השיב: אסור!

כששאלתי אותו אם יש מי שדן בשאלה, הוא השיב שאינו יודע, אך הדבר נראה לו כפשוט.

לא שאלתי אותו למה זה פשוט לו, כי ידעתי שתשובתו תהיה:

הנוכחות היא הסכמה עם המעשה, וההמנעות היא מחאה.

 העברתי לו את תשובתו  לחברי, אולם כשלעצמי איני שלם עמה.

האם די במחאה ללא  אפשרות להשיג תוצאות חיוביות. 

האם ההמנעות  תמנע את נישואיו או נישואי אחרים עם שאינן יהודיות?

מה דעתכם?

_________________

עולם הפוך אני רואה

למחות לא שייך הרי לכאן למדנו:
 :כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כן מצווה לא לומר דבר הלא נשמע.
מצד שני יש כאן מסעיה לדבר עובר עבירה. השתתפות בשמחת כלולות
כזו משמחת את החתן במקרה הזה. כלומר אתה הוא הגורם שישמח בעבירה שהוא עושה.
אי הגעה לשמחה מצד שני, מגבירה את הנתק במשפחה, וגורמת לכעסים מיותרים.-אולי יהרהר תשובה בהמשך, ואשתו תתגייר, אבל אם יהיו כעסים ורגשות ניתוק, אנו מרחיקים את העשוים להתקרב.

וכן צריכים לברר  שהאוכל יהיה כשר מגוון וטעים. הטעם של האוכל
עומד כנגד כל הטעמים של לא להשתתף בשמחה.

ירוחם,

כידוע לך, בדאורייתא לא אמרינן "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" [או"ח תר"ח]. ואינני יודע מה יותר דאורייתא מ"ובעל בת אל נכר". הדברים בכלל לא אמורים כלפי חובת מחאה כלפי החתן, או משפחתו, אלא כלפי עצמנו. יש מינימום של כבוד עצמי של עם, ואם על זה לא נדע לשמור, איני יודע במה כן. מה שנכון אצל טוביה החולב נכון גם בימינו. קלקול קשרי משפחה הוא לדעתי לא פקטור בדבר שעצם קיומנו כיהודים תלוי בו (מה גם שהכלה גויה). זה שלקרמטוריום היו זורקים את היהודי כמו את החתן דנן, זה עוד עניין, אבל לא סיבה לכבד במקרה זה.

ירוחם,
הלכתית אמרתי את דעתי. רק הבהרה לעניין הקרמטוריום, כי אני רואה שדברי יכולים להתפרש באופן קיצוני, כפי שאכן אתה הבנת, ובצדק : לא התכוונתי שראוי לזרוק מתחתן עם גויה לקרמטוריום. התייחסתי לטענה, שמביאים למשל בשם הרב סולובייצ'יק, בקשר לשיתוף פעולה עם רפורמים וכד', ש"בקרמטוריום כולם היו אותו דבר", כלומר שאלו גם אלו נזרקו לקרמטוריום ולכן יש בינינו מכנה משותף בסיסי. מה שרציתי לומר הוא שהמכנה המשותף הבסיסי הזה לא קשור לגישה כלפיהם בon time. הלכתית אני לא חושב שיש טעם לקרב, וכל הסיפור על עזרא ונחמיה נובע מזה שיש לדת תוקף ויכולת הכנעה. אבל כיום, שאין לה, פעולות 'קירוב' שכאלה, במצבים קיצוניים כמו זה שתיארת, לדעתי לא יועילו.

ירוחםשמ:

לפי דבריך כל רשע לתאבון צריך להתייחס אליו בסלחנות ובאהבה כל עוד שהוא רוצה לשמר את הקשר עם משפחתו היהודיה. נראה לי שגישה כזאת יגרום עד מהרה ברבוי רשעים לתאבון.

ומה שכתבת שסלע קיומנו בבית שני התבססה על נישואי תערובות. אני בטוח שאתה מודע לזה שאתה כותב שטויות. אבל תמהני שחשבת שאנשים אחרים פחות מודעים ממך.

mcahn:

הריד"ס שלל כל קשר עם בני הדת הריפורמית.

צ'אוט
באופן כללי, נכון. אבל בנפש הרב כמדומני הביא שפעם נשאלה שאלה אם להשתתף בועידה כלשהי למען כלל ישראל, עם הרפורמים והקונסרבטיבים. ואמר שבדבר שנוגע לכלל ישראל יש לשתף פעולה, כי במשרפות לא הבדילו בין יהודי ליהודי. אני לא מוצא את זה כרגע.

ירוחםשמ: אתה נסחף. אין לי בעיה עם גרים בכלל. אני אפילו ראיינתי כמה למשרה של עוזרת. יש לי בעיה עם המצאות וגיבובים וחלומות.

[צ'אוט,

עוד פעם העוזרת?!
האם קוראות עיניך את שאצבעותיך מקלידות? דמיין מישהו המצדיק את היותו לא-אנטישמי, באומרו - "אין לי שום בעיה עם יהודים, הרי תמיד כשאני צריך מישהו שינקה לי את הבית אני מיד חושב עליהם..." ]

שוטונג
אצילות נפשך ראויה להערצה אתה ממש מוכן לקחת גיורת לעוזרת בית. ממש משיב נפש. עוד יש תקווה לנו, לא הכל אבוד.כל הכבוד

אני מקוה שאתה זוכר את הפסוק

.


עוזרתו היא ביתו.

_________________

תודה מואדיב.

ב"ה.


chouteng,

אף פעם לא בחנתי את ירוחםשמ, ואף איני ראוי לבחון אותו. מכלל כתיבתו בפורום נראה שהוא בעל ידע רב מאוד. גם אם אתה מוצא טעם לזלזל בדעותיו, אל תזלזל נא בידיעותיו.


ירוחםשמ,

אמת נכון הדבר, וחוץ מchouteng, אין מן הסתם חולק על כך, שצריך לקרב כל יהודי ולפנות אליו בדרכי נועם, בפרט כיום שזו השפה הכי נשמעת.
אני נוהג להזמין לשמחות את בני משפחה רחוקים (תלת-משמע: גיאוגרפית, משפחתית ולאומית), כי אין טעם להתעלם מהם ולדחות אותם.

יחד עם זאת ראוי לברר:

א. אני מכיר את המאמר:  "כשם.. כך מצווה שלא לומר את מה שאינו נשמע". מצד שני אני גם מכיר מצוות עשה דאורייתא "הוכח תוכיח" ואת דרשת חז"ל "אפילו מאה פעמים". כלומר, תשעים ותשע פעמים אמרתי לו דבר שאינו נשמע, ובזאת קיימתי מצווה.

ב. אפילו את"ל (=אם תמצי לומר) שכאן הדבר ברור שאינו בר שמיעה ואפילו לא בספק ספיקא, עדיין רק מצווה שלא לומר את הדבר הלא נשמע. אין, אבל, מקום לומר (או להעביר מסר) של ההיפך.
ובנדו"ד (=ובנדון דידן), קרוב מאוד לומר שהשתתפות בחתונה מעבירה, גם אם בשוגג, מסר של "אפשר גם כך". ואפילו אם דעת המשתתף ידועה וברורה לכל עדיין עובר מסר של "לא נורא".

השאלה היא: מה לעשות?

השאלה קשה! יותר נכון - התשובה קשה!

אין ספק, שהטוב ביותר הוא לא להתעלם ולא להתחמק. ליצור איתו קשר, לגלות עניין, ולהסביר שהי'ה מאוד רוצה להשתתף, אך הוא מוצא זאת כדבר לא ראוי מבחינה אמונית.
ייתכן מאוד שהדברים יתקבלו בהבנה.