קנה המידה לגדלות חז"ל

קוני,

מאותו האשכול שאתה מצטט "ישרות לעומת עמקות", תוכל למצוא עמקות עדינה של חז"ל.

אף אחד נורמלי -לא פחדן- לא אמר ולא יאמר שאיננו מסוגלים גם אנו לכך.

עלה והצלח ובמהרה תווכח

יהוסף

בדיוק לכך נתכוונתי. "תא ונחזי" - 'הבא ונראה' את העמקות העדינה שח"ו איני מזלזל בה, אלא מכיר לה טובה ונראה אם היא כה רחוקה מאתנו או שאדרבה התקדמנו לכל הפחות כננס על גבי ענק?

עוד ראיתי באשכול שכן, שימוש מוזר באמרת הזוהר (שיש לה מקבילה במדרש בתחילת התורה) 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'. כאילו התורה זה ספר כישוף ממנו בוראים עולם ולומדים לימודי חול ולא ספר הנותן השקפות וערכי חיים. (באי ביתו של החזון איש יודעים שבשירותים למד ספרי רפואה וכן אומרים חוקרי הגר"א שלמד ספרים, למרות שמשדרי המופתים מעלימים את זה.)
אדרבה, מאמר זה של 'אסתכל וכו' הרי בא לומר שישנה התאמה גמורה בין המציאות והתורה עד שכאילו כביכול היה צריך ליצור קודם נייר ולכתוב עליו תורה כדי שיוכל לבנות עולם. והנה באים לומר באמצעות אותו מאמר שהתורה מנותקת מהמציאות. זאת אומרת שהיא מין יצירה כזאת הוקוס פוקוסית שרק מי שאף אחד לא יכול לבדוק את חכמתו, ניחון בכישרון למצוא בה את ההוקוס פוקוס, אז לך תכחיש אותו או את היוצא ממערה ומבשר שהתגלתה לו דת חדשה.
תורה כזו אינה תורת השם, אלא תורה העושה צחוק מהשם!

קוני

אני מניח שלא ננסה לבחון מדענים לפיזיקה גרעינית. הידע שלי אינו מספיק לכך.
יש אנשים שעבורם התורה היא פיזיקה גרעינית. טוב שהם יודעים לזהות שעם מדענים לא מתווכחים.

הבעיה היא שאותם שאינם מתמצאים מנסים לכפות את הכרתם שהם אינם מדענים לפיזיקה, על אלו שלמדו ועמלו והגיעו לדרגה של הבנה. בחינת: "אם אני איני יכול לחלוק על קודמי, מפני שאיני מבין אותם, אז גם אתה ואתה ואתה - לא".

אמנם, גם אצל הפוסקים רווח השימוש בכלל שאין חולקים על דורות קודמים, אך שם יש לכך סיבות שונות, שכולם ניתנות ללימוד וצריכות להילמד, כדי לראות עד כמה הן חלות בכל שאלה הלכתית שבאה לפנינו.

אמנם, ניתן להיתקל בפעולתו של מנגנון ההגנה של "אין רשות לחלוק" גם אצל למדנים. זה עובד בערך כך:
א. לומדים את הסוגיה בעיון. מגיעים למסקנות מעשיות.
ב. מתברר מהעיון בפוסקים שהמסקנה מנוגדת לנוהג המקובל.
ג. מנגנון ההגנה נגד שינוי נכנס לפעולה: כנראה לפוסקים הללו היתה סיבה טובה לאסור, וכיון שאיני יודע מהי, איך אוכל לחלוק עליהם?

מצד שני, אין ספק שמנגנון הגנה זה הוא נחוץ כדי לשמור על המסורת, וכדי למנוע מאלו שבאמת לא הגיעו לרמה המתאימה לחלוק מתוך חוסר העמקה די הצורך. צריך רק לזכור שכפי שיש להיזהר מגאווה, שגוררת את האדם להביע דעה בשעה שלא הוכשר לכך, כך צריך להיזהר מענווה יתרה, שגוררת את האדם להימנע מלפרסם את דעתו בשעה שהגיע למסקנות אמיתיות, אלא שהוא חושש ממנגנוני ההגנה של החינוך הטוב שקיבל בימי לימודיו בתלמוד-תורה.




שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו