|
|
| נשלח ב-2/12/2006 20:05 |
 |
| |
בממללא
אדרבא בא נלמד את המשנה הזו וננסה להבינו אולי יותר טוב מכל המפרשים כאן.
המשנה אומרת בעצם דבר שהיא מנוגדת להלכה ולגמרא. הדרך היא מסוכנת ויש להזהר בה ולא לשקוע בלימודים דבר אשר ישכיח את הסכנות הבדרך
מתענית דף י עמוד ב
, אמר רבי אלעזר: אמר להם יוסף לאחיו: אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגזו עליכם הדרך.
היות וההלכה היא נצחית תתאר לך נהג היום השקוע במשנתו ולא שם לבו לסביבה
יש את סיפורו של רבי יוסי שפנה מהדרך ונכנס להתפלל בחורבה.
אלא אז מה לפי דעתי אומרת לנו המשנה בעצם. אם נשים לב על הדברים שבגינו מפסיק ממשנתו, אילן וניר לא עץ והר וכדומה, אלא דברים שהאדם יצר. אילן הוא בדרך כלל אילן מאכל שאנשים נוטעים אותו. עץ צומח מהטבע לבד ניר זה תלם המחרשה שהאדם יוצר. אומר רבי יעקב. המפסיק ממשנתו (מילה יחידאית בכל השס) מלימודו על נפלאות הטבע הנגלה לפניו אשר ה" יצר ואומר מה נאה מעשי האדם באילן ובניר הרי זה מתחיב בנפשו.
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 02/12/2006 20:10:35
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2006 20:45 |
|
| |
מומלץ לעיין בספר אור שמח על הרמב"ם הלכות תלמוד תורה.
אין לי כח להקליד, סליחה.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2006 01:03 |
|
| |
אמשלום,
באותה מידה אפשר לשאול מניין לי שכשמדור ספורט של פורטל פלוני דיווח על הפסדה של הפועל ת"א למכבי פ"ת 1:0, הוא התכוון לומר שמכבתי פ"ת ניצחה את הפועל ת"א, זו הרי שאלה של פרשנות: מהו בכלל ניצחון, מיהי מכבי פ"ת, ומיהו הכתב המפרש את הארוע?
דברי התנא והתפיסה שהוא מציג ברורים. יש בקרב התנאים גם עמדות אחרות (ע"ע ירוחמש), וודאי שרובנו או לפחות אני רחוקים מלהסכים עם עמדת התנא או לפחות לא שואפים לחיות כך, אבל לא ברור לי הצורך לאנוס אותו לחשוב כמונו וסינגור עליו בהנחת המוצא של 'הכל הולך' ו'אי אפשר לדעת למה הוא באמת התכוון'.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2006 07:03 |
|
| |
ממללא,
א. לא ברור לי מדוע עלי אתה מלין. כלך לך להלין אצל אותו רבי חסידי שאמר את הדברים, אם אינם מוצאים חן בעיניך.
ב. עם כל הכבוד לכתבי ספורט ולנושא העמוק בו הם עוסקים, הוא אינו מעניין אותי עד כדי כך שדבריו יחייבו אותי באיזושהיא צורה. מכיוון שאין לי מחוייבות אליהם והם אינם מנחים את דרכי, אין לי גם שום עניין בתוכן דבריהם - לא עניין לנסות ולהבין אותם, ולא עניין לנסות וליישב אותם עם מה שבעיני הוא עבודת ה' הטובה והנכונה (לא שתמיד אני מצליחה לעשות "יישובים" שכאלה, ולפעמים אני דוקא שמחה באי-היכולת לעשותם, שכן גם חוסר "יישוב" הוא דרך ראויה בעבודת ה' בעיני, ואכמ"ל). אגב, גם המשנה הזו כשלעצמה, בצירוף שני הפרושים - זה שאתה נותן לה ומניח שהוא הוא הפשט וזה שהבאתי אני בשם ווארט חסידי - אינה מגיעה לידי "יישוב" ולענ"ד, זו אחת מגדולותיה (ומגדולות חז"ל בכלל). סיבה נוספת ולא חשובה פחות לפרש ולדרוש בדברי חז"ל, היא קיום מצות (או מחוייבות, למי שהמושג "מצוה" קשה לו כאן בהקשר לנשים) תלמוד תורה. איני מכירה דרך ללמוד, שאינה כוללת בתוכה מעורבות שלי, הלומדת, בחומר הנלמד. כל מעורבות כזו גוררת בהכרח השפעה של הכתובים עלי וגם - ולו באופן מצומצם ואישי בלבד - השפעה שלי עליהם.
ג. השפעה הדדית מן הסוג שאני מדברת עליה היא משהו שנובע מאהבה ולא מאלימות. אין דבר שאני רוצה פחות לעשות בתורה (או בכלל) מאשר אונס. אם אתה חש שהווארט החסידי שציטטתי אונס את התורה ומוליד ממנה ממזר, זה מצער אותי מאוד. במקרה הספציפי, אני חושבת שאתה טועה והפרשנות הזו אינה מחייבת את המשנה לעשות אחרת ממה שהיא מבקשת אלא מרחיבה אותה באהבה, אבל אתה תמיד מוזמן להסביר שוב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2006 07:39 |
|
| |
אמשלום,
התנא רק יעקב ידוע בגישתו שהעולם הזה אינו אלא פרוזדור בפני העוה"ב (דומני שכך שנה באבות בסמוך למשנה דנן), וממילא האמירה הברורה שלו על חומרת הפסקת הלימוד בשביל הנאה מהטבע ברורה. יש תפיסה כזו ביהדות. יש לא מעט יהודים בימינו שאין להם חיי פנאי או טבע אלא כל כולם לימוד וזה חלק מהמסורת היהודית, בין אם נרצה או בין אם לא.
יש גם תפיסות אחרות (הרמב"ם על הדרך לאהבתו ויראתו ומאמרי חז"ל אחרים).
אין לזה שום קשר למחוייבות למסורת. יש אין ספור מחלוקות בהלכה, ובכך שמישהו אוחז בדעת פלוני ולא בדעת אלמוני, הוא לא הופך למנוכר למורשת היהדות גם אם הוא לא מנסה להגיד שהרמ"א חשב כמו השו"ע וביטא את זה במלים אחרות. כנ"ל בענייני השקפות ואמונות של תנאים.
לגבי פרשנות - נכון שכיום מדע הפרשנות התפתח עד שלא משנה למה התכוון עגנון, אלא למה חשב קורצוייל. נכון שזה גם חלק מהמסורת היהודית והווארטים החסידיים (וכבר מדרשי אגדה רבים) התמחו בפרשנות שדבר אין לה עם נשואה. בעיני זה מלאכותי.
אני יכול להבין את מי שלא מסוגל להרים גבה או לחלוק על תפיסת עולם של תנא במשנה, שיאלץ לעקם את כוונתו ובלבד שישן איתה טוב. אבל את, במכח"ת, מוכנה 'לבלוע' יהודים שמחללים שבת ו/או לא שומרים כשרות וכיו"ב ולראות בהם עדיין 'מחוייבים למסורת', אבל מימרא השקפתית של תנא - היא מה ש'שובר' אותך ומאלץ אותך להגן על ווארט חסידי ובלבד שיהיה למימרא זו פשר לגביך? האם ההבדל בין חסיד פלוני לרבה רפורמית הוא רק בתוכן האדיקות המוחלטת אבל לא בעצם האדיקות? אתמהה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2006 07:57 |
|
| |
ממללא,
בעוה"ר אין לי מושג מה כתבת כאן ואיך זה קשור למה שכתבתי אני (או לאשכול הספציפי). אני אודה לך מקרב לב, אם תואיל בטובך לפרש עבורי את דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 09:35 |
|
| |
מצינו אצל אחאב המלך כשהלך לעשות מלחמה עם הארמים הם בקשו ממנו (כדי ששלא ילחמו עמו) כסף הסכים את הבית שלו הסכים את המשפחה שלו וגם הסכים בקשו ממנו את התורה הקדושה לא הסכים ובזכות זה ניצח ושואלים הרי הוא כלל לא קיים התורה ועונים אפ' שלא אבל הוא כיבדה ולכא' ראינו לכל אורך הדורות שעם ישראל בקושי למד וידע את התורה אלא מה שהיה זה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו
ולכן משמע שהבעייה זה כשלומדים תרוצה אל תלמד ק"ש מספיק
אבל כשהינך לומד תורה אל תבזנה אלא כבד אותה ואל תעצור באמצע כאי' זה לא מעניין אותך
(אל תהיה יותר גרוע מאחאב)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 10:10 |
|
| |
Urikan: ביטול תורה או קביעת עיתים לתורה 5/11/2003
כבוגר החינוך החרדי התחנכתי על "ניצול הזמן" ו"ביטול תורה". על האיסור לבזבז את זמני, ועל החובה למלא כל רגע בלימוד תורה. כולנו גם זוכרים את תשובת הגמ' על השאלה "מהי ללמוד חכמה יוונית", שעלינו למצא זמן שהוא לא יום ולא לילה. ככתוב "והגית בו יומם ולילה.
אך, לפי המשתמע בספרי ההלכה ובמקומות אחרים בגמ', החובה המוטלת היא לקבוע עיתים לתורה. אין חולק שיש מצווה על אדם ללמוד ולעסוק בדברי תורה, אך האם ניתן מבחינה הלכתית ללמוד "חכמה יוונית"?
*****
אישציפור:
השאלה היא למה אתה קורא חכמה יוונית, מה המטרה בלימודה, מה המניעים שלך ללמוד וכו'.
א"א לתת התייחסות כללית לנושא הזה , בלי לרדת לפרטיו, לדעתי.
אם תפרט יותר, אולי יהיה אפשר להתייחס יותר לגופו של ענין.
עוד משהו, נראה לי מתבקש בענין הזה להזכיר את הגמרא בברכות על מחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י שמסקנתה (הציטוט מהזכרון, ולא הכי מדויק) רבים ניסו לנהוג כרשב"י ולא עלתה בידם, כר"י ועלתה בידם...
בענין חכמה יוונית , צריך לבחון האם יש חשש לנטיה לכיוון שלילי (מינות וכד' ), או שמדובר בלימוד לצורך חיובי. (למידת מקצוע, "דע מה שתשיב" וכו')
שבוע טוב.
*****
הלבן:
אוריקאן
החילוק מבואר בארוכה בהל' תלמוד תורה לבעל התניא, שהנהג בהם מנהג דרך (כלומר צורך הפרנסה למשפחה) דוחה את לימוד התורה כל היום והלילה, כפי שביאר רבי ישמעאל בברכות לה, ב. אמנם במנחות צט, ב מדובר שלא הוצרך לחכמת יוונית לצרכי פרנסה, אלא לצרכים אחרים, ולכן אסר עליו רבי ישמעאל.
הלימוד של תורתך קבע ומלאכתך ארעי לומדים (יומא יט, ב) מהפסוק ודברת בם. ופירושו, שאפילו אם יש היתר ללכת לעבודה לפרנסת הבית, מכל מקום יש להסתפק במה שצריך כדי צרכו, ולקבוע שאר הזמן ללימוד התורה, ולא ללכת לעשות מלאכתו קבע כדי להתעשר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 10:19 |
|
| |
ראו רא"ז מלצר ב"אבן האזל" הלכות מלכים פ"ג בענין איסור השכרות וריבוי הנשיםלמלך:
" ... וזה אינו אלא במלך, אבל ההדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה ע"י השכרות או בעילת נשים, ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סיבה ... ". (ממאמרו של ד"ר נחום מ ברונזניק "שיחת חכמים", "מילתא דבדיחותא", ו"שיחה בטלה", "אור המזרח" מא הערה 81).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/01/2009 10:22:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 10:39 |
|
| |
מה נקרא ביטול תורה בלי סיבה?
מהי העייפות הפוטרת מלמוד תורה? הבילו החברתי הפוטר מתלמוד תורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 11:15 |
|
| |
מהי השכרות הפוטרת מתלמוד תורה? שכרותו של לוט?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 11:22 |
|
| |
מה זה ביטול תורה? הרי לדבר אין שעור? לפי רשב"י אם אדם קורא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה.
אז ממה אפשר להתבטל? וכמה כבר אפשר להתבטל? כשאין כל שעור לחובת הלימוד?
ועוד שאלה לעיון. מתי ספר שכתב בן אדם מקבל גושפנקא של דברי תורה? ומי קובע מי ולאיזה ספר יקרא דברי תורה?
אולי באמת ביטול תורה יקרא לאנשים שלומדים בספרים , וחושבים שהם עוסקים בתורה, ובאמת הם סתם קוראים בספרים,
אולי לזה יקרא ביטול תורה? שחושב שלומד תורה, אבל בעצם הוא לא עושה כן!!!
ושאלה נוספת למחשבה- האם הרבה דובדבני, לומדת מספרי רבותיה הרבנים הרפורמיים, מקיימת מצוות והגית בם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 12:28 |
|
| |
בשפת בנ"א נתאזרח הביטוי "ביטול תורה" כמורה על הפסקה מהעסק בתלמוד תורה [המצריך ברכה] לעסק אחר. במשנה המובאת בתחילת האשכול נקרא עניין זה "מפסיק ממשנתו".
אך נראה כי במונח "ביטול תורה" כפי שנראה משפת חכמנו ["ביטולה זוהי קיומה", "אל תיבטל אות אחת" וכנראה עוד] נמצא מושג מקיף המכוון לביטול ערכי התורה ומטרתה. לכן נאה האמרה שהביאו אמשלום וספרן בתחילת האשכול על המשנה שאין הבעיה בהתבוננות באילן אלא בכך שהיא מהווה "הפסקה".
באגרות החזו"א מדגיש שביטול תורה הוא דבר איכותי והלומד כמות על חשבון האיכות מבטל תורה הוא. בהקשר זה יש להוסיף כך לגבי המסוגל להעמיק חקר בפנימיות התורה ואינו עושה כן עד כדי שידו מגעת ואין ראשו ולבו מסתכנים, שמבטל תורה הוא.
ובמצונזר מס' אמו"ב שהתפרסם כתב: "עיקר סגולת התורה לעמלים בה בעיון עמוק, ולא לעמלים במעשה זמרת הגמ" ועע"ש.
וע"ע באשכול על חשיפת סודות התורה ברבים בעניין זה.
תוקן על ידי עצכח ב- 29/01/2009 12:15:55
|
|
|
|
|
