לאהוב או להידלק ?

פרימה:

למה את חושבת שהחוויה שעברת לא נקראת אהבה. נראה לי שאת מדמיינת שאהבה, זה ציפורים מצייצים, חלילים מתנגנים ברקע, מפלי מים ושמים כחולים ובהירים. צר לי לאכזב אותך! אם היית עם בחור למשך שנה וחצי ועברת את החיים אתו ביחד, והתמסרת, ונתת, והשקעת, והרגשת מדהים, זו היא אהבה.

גילית1:

אפשר לתת כשמכירים ואפשר לתת המון. זמן, תשומת לב, איכפתיות, שיתוף, לעבור חוויות ביחד, כל זה נתינה מאין כמוהו.

צ'אוטינג

אהבה היא לא חלילים מתנגנים, אבל היא גם לא כל הרגשה מדהימה.

גם אהבה התלויה בדבר נקראת אהבה, ואפשר ליצור אותה לפני החתונה, ואם לזאת אתה מתכוון אתה צודק.

אך יש שנזהרים שלא לקרוא לה "אהבה אמיתית", ע"מ שלא לשכוח שהמטרה היא להגיע לאהבה מסוג אחר.

כשאתה עובר חוויות ביחד, משקיע תשומת לב וכו' אתה בהחלט "נותן" - אבל אתה עדיין נותן כי טוב לך. זו נתינה שבהחלט יכולה להביא לאהבה בעתיד הרחוק (אם תצורף לה כוונה טהורה ורצון חזק), אבל גם יכולה שלא להביא לאהבה. (ואם כבר בדברי הרב דסלר עסקינן, אז בדיוק כמו שהוא מסביר שלא תמיד לימוד תורה שלא לשמה יביא לשמה)

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 04/12/2006 15:48:29

טעות

א_ב_ג_ד:

אני לא אמרתי, לא שאהבה זה חלילים מתנגנים ברקע ולא שאהבה היא כל הרגשה מדהימה. אני אמרתי שכשנותנים ומשקיעים ונמשכים ויש לזה קביעות אז האהבה יכולה לפרוח.

מי אומר שכשעוברים חוויות ביחד אתה נותן כי טוב לך? אולי אתה לא רוצה לשמוע בדיוק מה שקרה לה היום במשרד עם הבוסית, אבל אתה מקשיב כי אתה יודע שזה מה שחשוב לה. בקיצור, בכל מצב, אתה יכול לתת, אפילו אם זה לא בדיוק מה שאתה רוצה לעשות.

וסתם שאלה, האם אהבת פעם בחורה בחיים שלך? (ואם התשובה היא שלא, אז איך אתה מדבר על משהו שלא חווית מימיך?)

איך אתם מגדירים "אהבה אמיתית"

ואיך אתם מגדירים "אהבה לא אמיתית"?

אתחיל מתשובה לשאלתך:
אהבתי, והבנתי שלא אהבתי.

וגם אם לא הייתי "אוהב", יתרון החוויה הרגשית לא בהכרח מקנה לך יכולת טובה ביותר בהגדרתה. אולי דוקא הוא גורם לך לרצות ולסווג את החוויה למשהו גבוה ונעלה.

כשעוברים חוויות לפעמים רוצים להשקיע תשומת לב בבן הזוג, ולשמוע בדיוק מה שקרה במשרד כי זה כיף וטוב. אני מאמין שבדרגה הגבוהה שבאהבה רוצים לשמוע מה עבר עליה במשרד כי מרגישים שהיא רוצה לספר או כי יודעים שיהיה לה טוב יותר אם תספר.

אבל מבלי החילוק השולי הזה שוב אנסה להסביר את ההבדל.

אהבה התלויה בדבר:
בהחלט ניתן לקרוא לאהבה התלויה בדבר "אהבה" - אפילו חז"ל קראו לה אהבה - רק הוסיפו לה את ה"תלויה בדבר". לפעמים הדבר בו היא תלויה הוא דק מאוד, ולפעמים הוא דק עד כדי צורך נפשי של אחד מבני הזוג לספר ולהרגיש שהוא היה מאוהב.

הנתינה מביאה איתה הרגשה אדירה, כמו שהרב דסלר כותב; ברגע שאתה נותן, חלק ממך נמצא במקבל. אלא שכמעט כל הזוגות עוברים תקופה מדהימה של נתינה טהורה בתחילת הקשר, ומאוחר יותר אצל רובם הקשר הולך ודועך.

גם כשאתה נותן את הלב והנשמה במשך ארבע שנים, יתכן ואתה נותן כי טוב לך לתת. זה פשוט כיף מאין כמוהו. וזו עדיין אהבה התלויה בדבר.

כשאדם מגיע לאהבה כזו, התלויה בדבר, הוא מתנתק מהאנוכיות שבו לתקופה (ויתכן וארוכה מאוד) אך הניתוק הזה שורשו ותכליתו באנוכיות - זה פשוט נהדר, וכשהטוב האנוכיי יפסק, לאט לאט תרד רמתה של האהבה. (אך כאמור לפעמים נשאר מעט מאוד מהטוב האנוכיי שגורם לאהבה להשאר)

אהבה שאינה תלויה בדבר:
אהבה שאינה תלויה בדבר בד"כ - בפרט בדור שלנו - חייבת להתחיל ולהעזר מאהבה התלויה בדבר שקדמה לה.
אלא שכאן צריך זהירות רבה: לא כל נתינה מביאה לאותה אהבה נכספת. כשאדם זוכה להגיע לדרגה בה הוא מתנתק מאנוכיותו ולא ע"מ להרגיש את הטוב שבניתוק הנ"ל או את הטוב שבחיבור אל בת הזוג, אלא ע"מ שלה יהיה טוב, אז הוא הגיע לאהבה אמיתית.

אלא שאין שום סיבה הגיונית וגם לא רגשית שאדם יתנתק מהאנוכיות שבו רק ע"מ שלאחר יהיה טוב. ולכן אהבה כזו חייבת להתחיל מ"לא לשמה" (משיכה, חיבור, קליק, אישיות, יופי, מצוות התורה ועוד סיבות רבות).

לאחר שזה התחיל, האדם נותן ו"אוהב", אך ע"מ שיזכה באמת להגיע לאהבה אמיתית, הוא צריך לשאוף ולכוון בנתינתו להגיע לדרגה בה הוא נותן לה אך ורק ע"מ שיהיה לה טוב, וללא שום סיבה אחרת. אם אדם נתן המון, ובד בבד גם שאף וממש כיוון (כן, זה תלוי בכוונה ובחשיבה) להגיע למצב בו הוא נותן לה ומשקיע בה אך ורק ע"מ שיהיה לה טוב, מבלי לעצור ולבדוק אם כדאי או מה זה נותן, יש סיכוי שהוא יגיע בסופו של דבר לאהבה אמיתית.

כיצד ניתן לדעת אם האהבה עדיין תלויה בדבר?
אני לא בטוח שהמבחן הזה מתאים, אבל אולי...
לאחר 10 שנים של נישואין נודע לאדם שהבחורה שאיתו בגדה, שיקרה, הפסיקה לאהוב אותו, השפילה אותו ועוד ועוד.

אם אותו אדם ירגיש קצת כאב וצער טבעי, אזי הוא אהב גם את עצמו ועדיין לא הגיע לאהבה טהורה (כן זה נשמע רע).
אם הצער והכאב יהיו עליה ועל חייה, והוא ינסה לדאוג לה לדרך בה תמשיך את חייה בלעדיו ובאושר, כנראה שהוא באמת אוהב אותה.

-------
כמובן שהתכלית והיופי הם שהאהבה האמיתית תהיה הדדית

_________________

א_ב_ג_ד:

שירטטת מציאות אוטופית ביותר.

"אהבה אמיתית" כפי שהגדרת אותה, היא לא האהבה אליה התכוון הבחור שנפגש עם גילית כאשר אמר לה ש"הוא רוצה להתחתן מאהבה". אהבה כמו שתיארת הינה נדירה ויכולה להתרחש רק בין הורים לילדהם (שאז קיים קשר דם שמהווה גורם מקשר בעל עומק מהותי), או אצל אנשים גדולים באמת שכל חייהם התאמנו על עבודת מידות.

אני מציעה לבצע חלוקה ריאלית יותר בין שני זוגי אהבות:

אהבה שמושתתת על חיצוניות
אהבה שמושתתת על אופי ואישיות.

באהבה שמושתתת על חיצוניות אנו אוהבים אדם בגלל איך שהוא נראה, היחוס שלו, הכסף שלו, שפת הגוף שלו וכן הלאה.
ואז- ברגע שאחד הפרמטרים ישתנה, למשל: אביה של הבחורה יאבד את כל כספו, הבחור יעבור תאונה ויהיה צולע, היחוס יתברר כמזויף וכו'- האהבה תמצא עצמה נפסקת.

מאידך, באהבה שמושתתת על אופי ואישיות- אנו פשוט אוהבים את האדם עצמו, את מי שהוא ומה שהוא, את המעשים שלו, התכונות שלו והמהות הפנימית שלו. וגם כאן, אם נגלה שהפרמטרים ישתנו, למשל נגלה כי אותו אדם הונה אותנו לאורך כל הדרך והוא לא האדם המקסים שחשבנו שהוא אלא נוכל שבעצם רצה להרוויח את כספנו ע"י נישואין לנו- גם כאן האהבה תמצא עצמה נפסקת.

אני חושבת שאהבה היא אנוכית במהותה.

מה בעצם גורם לנו לאהוב אדם אחד ולא אדם אחר, אם לא שבאותו אדם היו דברים ש"כבשו" אותנו?

כמובן, ככל שאנחנו רוחניים יותר מה ש"כובש" אותנו הם דברים פנימיים ומהותיים ופחות דברים חיצוניים (אם כי, מתוקף היותנו בני אדם, גם לדברים חיצוניים יש משקל), אבל אין ספק שבסופו של דבר שמה שמכריע את הכף להינשא למישהו זה בגלל שהאדם, בסופו של דבר, נשא חן בעיננו, ואנו מוצאים אוהבים אותו ואת תכונותיו ומאושרים בחברתו.

אמרה כאן מי שאמרה:
אנחנו אוהבים מישהו כי טוב לנו איתו.
וזה נכון.

אני בהחלט לא מקנאה בבחור שארוסתו החליטה להיות "צדיקה" ולהתארס עימו למרות שלא נמשכה אליו ולמרות שהוא שיעמם אותה, רק בגלל שהוא תלמיד חכם בעל מידות ובחור ישר טוב וצנוע, והאהבה? הנוכחית הרי בלאו הכי לא אמיתית ו-"האהבה האמיתית תבוא עם הזמן".

אני מסכים שאת האהבה האמיתית אותה תיארתי קשה להשיג, ומדובר בעבודה של שנים, ולכן אני לא מאמין שהגיעו אליה קודם החתונה.

כל אהבה אחרת ניתנת להשגה קודם החתונה, כל אהבה והדבר בו היא תלויה, לא ניתן להתווכח על כמות האהבה אבל כנראה שלאחר חתונה גם אהבה מהסוג הזה תגדל.

בהחלט ניתן להגיע לאהבה האמיתית אותה תיארתי, הדבר אפשרי, ואליה צריכים לשאוף. המודעות לה יכולה רק להגביר את הסיכויים להגעה אליה. ומאידך, ההתייחסות אליה כדבר אוטופי ולא מציאותי תנמיך מאוד את הסיכויים.

_________________

חולמת בהקיץ.

כתבת:
"אני בהחלט לא מקנאה בבחור שארוסתו החליטה להיות "צדיקה" ולהתארס עימו למרות שלא נמשכה אליו ולמרות שהוא שיעמם אותה, רק בגלל שהוא תלמיד חכם בעל מידות ובחור ישר טוב וצנוע, והאהבה? הנוכחית הרי בלאו הכי לא אמיתית ו-"האהבה האמיתית תבוא עם הזמן"."

הסיבה לכך שאת לא מקנאה בו כתובה כמה שורות לפני כן:
"אנחנו אוהבים מישהו כי טוב לנו איתו."

לא יהיה לך טוב לדעת שמישהו התחתן איתך כי יש מצווה להתחתן עם אנשים כמוך. יהיה לך טוב יותר לדעת שבחרו בך בגלל האישיות וכו'.

ככל שנהיה רוחניים יותר זה יפריע לנו פחות.
כמובן שעוד לא הגעתי לדרגה הגבוהה הזאת, אך אני מאמין שהמודעות לה יכולה להועיל להשגתה בעתיד. (אם כי גם יכולה מאוד להרתיח את מי שמאוד רחוק ממנה)

_________________

אתה חושב שיש עניין להתחתן להתחתן מתוך בחירה שכלית של הערכה עמוקה כלפי המועמד גם אם הלב אומר אחרת?

לדעתי אין שום עניין כזה ואם שטוען שכן הוא סתם יומרני, או לא מבין במהותו של קשר זוגי.

צחקתי קצת כשקראתי את ההודעה שלך, מבחינה רגשית אני מסכים איתך.

כמו שכתבתי כבר למעלה, בדור שלנו אנו צריכים סיבה לא טהורה שתתחיל את הנתינה ותבנה לאט לאט את אותה אהבה נכספת.

מותר לנו לדעת את האמת על אותם מניעים לא טהורים שגורמים לאהבה שבתחילת הקשר, ולא כדאי שנכנה את מי שמסוגל להסתדר בלעדיהם כאחד ש"לא מבין במהותו של קשר זוגי". (אולי הוא לא מבין היכן בני דורנו מונחים ברובם)

וכן, מותר לנו להסתכל על כל מערכת הרגשות בהסתכלות שכלית ולומר "פה אנחנו קצת דפוקים, אבל אפשר לשפר את זה בדרך מסויימת - מתוך שלא לשמה יבוא לשמה" - זה עדיף מלהתכחש לדפקט ולהלל אותו.

וואלה,
אני רואה האשכול הזה תפס תאוצה מבחינת אורך התגובות.

מגניב...

אתה סובר שלהתחתן מתוך בחירה שכלית זה "לכתחילה" ומתוך רגש פנימי זה "בדיעבד"?

אתה לא חושב שיש משהו מעוות וקר בגישה כזו?

בהודעתי הראשונה באשכול הגדרתי אהבה רומנטית מושלמת ככזו המכילה את המרכיבים:

א. יכולת להגיע לאינטימיות.
ב. רצון למחוייבות.
ג. משיכה.

ברגע ששלושתם קיימים קיימת אהבה רומנטית.

האם אתה חושה שאפשר לוותר על אחד המרכיבים או יותר, ולהתחתן בלעדיהם?

האם זה "לכתחילה" מבחינתך?

תמהני.

תמיהתך נובעת מחוסר היכולת להתנתק ממה שאת מרגישה, ואולי גם להשלים עם פחיתותו של אותו רגש קסום, ולחשוב על מציאות אחרת.

אני לא יודע אם נכון לומר שבחירה שכלית בלבד היא "לכתחילה", היות ובתחילת הקשר האהבה היא לא אמיתית ותוספת התלהבות ממניעים רגשיים רק תוסיף חשק לבנות את האהבה הטהורה. אם כי באנשים ממש צדיקים אולי גם היא לא הכרחית.

האהבה "הרומנטית המושלמת" אותה תיארת היא אהבה התלויה בדבר. שלושת התנאים שכתבת לאותה אהבה מתארים שלוש דרגות בעוצמתם של הדברים שהאהבה תלויה בהם. (וכן, זה חשוב כי כמו שאמרתי האהבה, בדור שלנו, צריכה להתחיל מאהבה התלויה בדבר)

ניתן לוותר על חלק מהתנאים שכתבת, הכל תלוי באדם ובחוזקו הרוחני.

-------------
אלא שאת ה"מחוייבות" לא ממש הבנתי. זה תנאי באדם עם עצמו עוד לפני שיוצא לשידוכים. זה כמו שאחד התנאים הוא גם "רצון בילדים".

_________________

צריכה להיות מעורבת בהחלטה בחירה שיכלית, זה הרי מה שאנו עושים בבירורים, מחפשים התאמה מבחינת הדרישות. שלושת התנאים (הנכונים) שהזכרת, הם שלב ב'.