| נשלח ב-3/12/2006 21:42 |
 |
| |
נשים ביהדות
ע"פ גישות אנתרופולוגיות רווחות, לכל אחד בחברה יש מעמד חברתי ומשפחתי מסוים, שבו גלומים תפקידים מוגדרים. אחד התפקידים העיקריים של מנהגים וטקסים רבים בכל תרבות / חברה / דת מסוימת הוא לשמור על מבנה חברתי או משפחתי מסוים וכדי לקבוע מעמד חברתי או משפחתי מסוים של מישהו. דבר זה מתבטא בעיקר במה שנקרא "טקסי המעבר", כגון חתונה, ברית וכדו', אך גם במנהגים רבים שלא קשורים לטקסי המעבר, שלדעת האנתרופולוגים נועדו לשמור על יציבות חברתית מסוימת ולהגדיר, בגדול, לכל פרט בחברה, את תפקידו, חובותיו וזכויותיו כלפי הסובבים אותו.
בתקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה, אעבור לשלב הבא.
שמעתי לאחרונה דעה מעניינת לפיה ביהדות, לנשים יש תפקיד מרכזי של טשטוש ושבירת המבנה החברתי המסודר, במקומות שיש צורך לערער מעט את הסדר. אביא כמה דוגמאות כדי להמחיש את העניין:
- ראשית, חלק גדול מאוד מהנשים במקרא משמשות בתפקיד זה של ערעור הסדר החברתי, כשנחוץ או לא. למשל, רבקה בפרשיית הברכות, תמר כמובן, המיילדות העבריות, יעל, חנה, אביגיל, ואולי גם בחווה, שרה, רחל ובעוד נשים קיימים מאפיינים כאלה.
- נשים מדליקות נרות בזמן המעורפל של בין השמשות, לעומת הגברים שעושים הבדלה בצאת הכוכבים, שזהו זמן הרבה יותר מוגדר וברור.
- יתכן שזה מסביר את הפטור של הנשים מכ"כ הרבה מצוות, אך זה עוד טעון הרבה הרחבה כמובן.
- טקס מרכזי שעל שהאשה לעשות, הוא לעבור דרך מים, שמסמנים טשטוש ועמעום.
רציתי לשאול את חברי הפורום:
מה דעתכם על התאוריה הנ"ל? האם היא נראית לכם נכונה? או שמא מופרכת? האם תוכלו למצוא עוד דוגמאות שתומכות בתיאוריה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2006 23:17 |
|
| |
התאוריה היא לא מופרכת אלא הזויה לחלוטין.
חוץ מזה מהו הטקס שבו על האשה לעבור במים? מימי לא שמעתי על טקס כזה ואני די מכיר את מקורות היהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2006 23:26 |
|
| |
[אשר,
קוראים לזה "טבילה".]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2006 23:35 |
|
| |
אגב גם כהן אחראי על עמימות בונה בעם ישראל (קיסינג'ר הוא כנראה מזרע כוהנים), שהרי גם הוא אמור לעבור את הטכס הנ"ל מדי פעם. וגם ישראל שרוצה להיכנס לעזרה.
מה פירוש טשטוש הסדר החברתי 'כשזה נחוץ'. מתי זה נחוץ, וכיצד זה קשור לנשים?
דמות האישה גם מטושטשת כשהיא נותרת בבית מדין 'כל כבודה בת מלך פנימה', ומכוסה בכל עטיפות הצניעות המקובלות.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2006 07:33 |
|
| |
ג',
אני לא מסכימה לדבריך.
א. הדוגמאות שהבאת אינן מסבירות כלום (מה גם, כפי שהעירו לעיל, אינן מדויקות). [מדוע זמן הדלקת נרות מעומעם יותר מזמן הבדלה? מה הקשר לפטור ממצוות? הנשים בבראשית אינן מערערות על סדר קיים, בודאי לא במודע, אלא פועלות לחלוטין בתוכו ולמענו של סדר כזה, קרי - אישה "צריכה" ללדת, ואינה ראויה לחיים ללא ילדים. הנשים בשמות פועלות גם הן (באופן אחר, וכדאי לדון בהבדלים, אבל לא כאן) למען אותו עניין ממש. בקיצור - נשים פועלות כדי ללדת או כדי להציל ילדים. אפשר כמובן להביא את יעל ודבורה כדוגמא, אבל הן גם יוצאות דופן וגם לא מערערות סדרים, כיוון שהן משתלבות לגמרי בעולם גברי-צבאי, ויעל עצמה אפילו "משחקת" את המשחק השמור לנשים במלחמה - פיתוי ורצח - ובזה היא לחלוטין בתוך המסגרת ולא פועלת כנגדה].
ב. לענ"ד הנשים אינן שוברות או מעמעמות כלום, הן פשוט נמצאות (במובנים שונים) מחוץ לתחום הראיה של החוק/ההלכה. ככל "אחר" גם נשים, כאשר הן נכנסות לתחום הראיה (במובן עמוק) נוצר שינוי של תפיסה ומודעות, אבל אני לא רואה כיצד דבריך מכוונים לעניין זה.
[ג. גישות של הפמיניזם הרדיקלי (ה"קול הנשי", "נפרדים אבל שווים", "שוויון של שונוּת", "מהות נשית-מהות גברית" וכו') חדרו בקלות רבה אל העולם האורתודוכסי, מבלי שהוא עבר קודם לכן את השלב ה"ליברלי" ("שוויון של זהות", "שבירת הגדרות בין התחומים" וכו') ולכן הוא חסר בסיס תיאורטי וערכי כמעט הכרחי. למרות שאני יכולה להבין את ההתפתחות הזו ואת מקורותיה, זה נדמה בעיני כהתבגרות בעייתית משהו, כמישהו שלומד לרוץ לפני שלמד לזחול (זה בהחלט אפשרי, אבל יוצר בעיות ביציבה, בתפקוד הגוף ויכול לגרום לליקויי למידה). באופן אבסורדי, זה גם לא ממש מקדם משהו מבחינה פמיניסטית (למרות שזה נובע ומושפע מאוד מן התיאוריה הפמיניסטית של המאה ה-20), אלא מעמיק דוקא גישות שוביניסטיות, במיוחד בנוגע להתפתחות ולפתיחות של גברים (הם לא מצופים להיות חלק מן השינוי והתיקון, כיוון שהם "אחרים" מנשים ואינם מסוגלים לרמות העומק והרוחניות שיש להן...).]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2006 12:06 |
|
| |
אמשלום,
טיעוניך מזכירים את טיעוניו של אמיץ דולניקר בהשועל בלול התרנגולות לאפרים קישון המנוח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2006 21:09 |
|
| |
בע"ב,
לא הבנתי את הקשר ואשמח אם תסביר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2011 14:52 |
|
| |
ערוך (ערך שבע) הביא פירוש ר"ח וז"ל יום לידת הבן כדכתיב והמליטה זכר ישוע ומילוט אחד הוא, והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר ע"כ נראה שהשמחה על הבשורה שנולד זכר (ולא נקבה) ויש לדחות דהכוונה על בשורה שנולד הבן בריא ושלם
איך שלא יהיה, ברור שסעודת הודאה (שלום זכר) עשו רק בלידת זכר, יש מהאחרונים שנתקשו בזה (נו"ב חת"ס) אולם ההסבר פשוט, ובאמת כיום שאף בחודים המכונים חרדים (עכ"פ האשכנזים) יש שמחה בלידת הבן, חידשו את מנהג "הקידוש" שהוא הודאה על הבת.
דרך אגב יש להעיר שהראשונים והפוסקים התייחסו לשלום זכר כהודאה להשי"ת בעוד שבקור שלפנינו נראה שפשוט באו לשמוח עם אבי הבן
|
|
|
|
|
