| נשלח ב-5/12/2006 04:12 |
 |
| |
ועכשיו אלעל בתור
ב"ה שליהדות החרדית באה"ק אין שעה שקטה. רק גמרו עם התועבה וכבר מתחילים עם חברת התעופה.
יש לציין שפרשת אלעל הינה באמת פרשה עתיקה והיא בחינת חזר וניעור. דומה שאביו של האדמור מגור המכונה בעגת גור ה"לב שמחה" ניהל מלחמה חרמה נגד חברת אלעל שהתחילה? המשיכה? לטוס בשבת. ואכן אז ההפגנת השרירים הצליחה, אלעל התקפלה וחדלה לטוס בשבת.
לכאורה פרשת אלעל מוכיחה שלא כפי שטענו, שבמצעד התועבה חרגו החרדים ממסלולם כאשר התערבו בצביון המדינה, שהרי כבר כך עשו באלעל.
וכאן התמיהה, מה זה באמת שאלעל מוציאה את החרדים בעמ משיוו משקלם? מה בין אלעל לאגד ולכל המדינה כולה שמחלל שבת בצורה זו או אחרת, והנה מיד במוצא שבת משתמשים עם כל שירותי המדינה ללא ההפרעה.
האם יש כאן תחושת כוח, הנה במקום שאכן אנו נצליח להביא להפסדים נשתמש בעוצמה שלנו? נפגין שרירים? האם זה הפגנת כוח נגד חלשים? האם יש בכך גדר של ידינו תקפה? (ומדוע בכלל אין החרדים סבורים שעליהם לרדת מן הארץ שלא להיכשל חלילה בחילול שבת שהוא בלתי נמנע, שהרי המלט וחומר הגלם והמדרכות הכל מעורב בו חילול שבת בהבאתו וכו'. האם יש מלט בהכשר בד"ץ? )
בקיצור מדוע אלעל מעלה את הפיוז?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2006 08:57 |
|
| |
אתה מחפש עקביות?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2006 15:30 |
|
| |
אני מאלו שסבורים, שגם באי עקביות יש איזו עקביות סמויה, בבחינת סוצלוגיה שלא מדעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 03:17 |
|
| |
זה כי החרדים מאד מחשיבים סמלים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 08:16 |
|
| |
אתנחתא
איקון ירוק, כרגיל.
אני משער, כדי להיות דן לכף זכות, שלפעילות נגד אל על יש סיבות היסטוריות. וגם קצת הצדקה.
היו תקופות שבהן גם החילונים דגלו בשמירת שבת בפומבי. לפני פרוץ המדינה, הפגינו חילונים נגד חילול שבת של הבריטים בתל אביב של הימים ההם. כך קראתי וקשה להאמין.
גם בגין היה מקפיד לפי השמועה על שמירת שבת בפומבי כשהיה בחו"ל בתור נציג של מדינת היהודים.
אל על היתה פעם חברת התעופה הלאומית. יתכן שמשום כך נלחמו עליה יותר. וגם מפני שקיוו לנצח. וכנראה הצליחו.
עכשו, זו כבר מורשת היסטורית. אם אל על מחוייבת כלכלית ועקב הבטחתה לשמור שבת (ולא מהסיבות הנכונות, אבל גם שמירת שבת באונס היא משהו), אז צריך לשמור עליה שלא תברח. וזו באמת פריצת גדר.
אמנם צריך היה לזכור שהגדר של כפיה למצוות שייך ביחיד מול רבים וכאשר היחיד מכיר במצוות ובנותן התורה. אחרת קרוב לומר שלכל הכפיה אין ערך והיא משיגה את התוצאה ההפוכה...
וזה כבר מעביר אותנו לנושא הישן והעצוב של "חשבונות של הגדולים" שמשקיעים לפי הנראה בעיני (בעינינו?) במקומות הלא נכונים ומבזבזים כוח על נושאים טפלים ומשניים (וכן, אני סבור שכפית חילוני לכבד את השבת בפומבי היא ענין משני, טפל ולעתים קרובות מדי - שגוי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 09:33 |
|
| |
ממתי לאומיות מהווה שיקול אצל החרדים?
נראה שהכל לפי הצעקן התורן.
חברת דן מחללת שבת כבר שנים, האם מישהו מציע להפסיק את קו 54?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 22:17 |
|
| |
גם אני מתקשה להבין מתי בדיוק קמה זעקה כנגד פגיעה כזו או אחרת ברגשות הציבור הדתי והחרדי, אולם אני מסכים עם אתנחתא שצריך למצוא בכל זאת את ההיגיון העומד מאחורי הדברים. אותה שאלה נכונה גם כלפי מחאות אחרות, כמו למשל במצעד הגאווה שהוזכר בהודעת הפתיחה, מדוע קמה השנה זעקה גדולה ומרה שלא קמה בשנים קודמות? מתי העברת משחן בשבת היא עילה למשבר קואליציוני ומתי לא? מה גורם להתארגנות מחאות והפגנות כנגד כביש הפתוח בשבת [כביש ים סוף, כביש רמות, כביש בר-אילן] לעומת כבישים אחרים? מה קובע אם פתיחת קולנוע ובתי קפה בשבת יגררו מחאות מתמשכות [קולנוע "היכל" בפ"ת, בית אגרון בירושלים] או שהדברים יעברו בשיוויון נפש? אימתי מתעוררים להפגין בעצרת תפילה כנגד בית ספר חילוני בשכונה מתחרדת [ביה"ס רנה קסן בשכונת רמות אשכול]? איך נקבעת רמת המחאה כנגד חילול קברים, הפגנות, החרמת הבנק המממן או משבר קואליציוני? אלו פסקי דין בבג"ץ מהווים עילה לעצרת של רבבות [הכנסת רפורמים למועצות דתיות] ואלו לא? גם כלפי החיזוקים וההתעוררויות בציבור החרדי, ניתן לתמוה בסגנון דומה. מי הם הרבנים הקובעים בכל תקופה את הנושא הדורש תיקון, צניעות, כשרות, שבת, פלאפונים, השתלמויות, שירות לאומי, עישון, נישואי ילדים, נח"ל חרדי, תוכנית הליב"ה, מבחני המיצ"ב וכיו"ב? מה הם הפרמטרים על פיהם נבחר הנושא התורן?
נדמה לי שהתשובה לשאלות אלו מורכבת, ניתן כמובן לטעון בציניות שהכל תלוי באינטרסים של גורמים שונים, או ביכולת הארגונית של העסקן התורן המרים את המערכה ומתרוצץ בבתיהם של רבנים מפורסמים. הלה מוסר את חייו לצניעות בנות ישראל ומשנהו מקדיש את מרצו לשמירת שבת כהלכתה, פלוני פועל בכל כוחו למניעת השימוש בסרטים ובאינטרנט ואלמוני רואה את יעודו בשמירה על הפרהסיא של מדינת ישראל. נדמה לי שברור לכולנו, שהמצב התקין היה אילו היה קיים גוף רציני בו מתכנסים מזמן לזמן גדולי תורה ומטכסים עצה בענייני השעה באופן מסודר וענייני - כפי שתכננו כנראה מייסדי "מועצת גדולי התורה - אולם במציאות הקיימת יתכן שזהו הרע במיעוטו.
השאלה המרכזית הצריכה לעמוד לדעתי לדיון, איננה באיזו סיטואציה קמה מחאה רבתי ובאיזו לא, שכן לשם כך חוברים כנראה מספר גורמים שקשה לזהות אותם ובודאי לא ניתן לחזותם מראש. הנידון החשוב הוא "האם העילה למחאה היא דתית והלכתית, או פשוט מחאה של תושבים ואזרחים על פגיעה באורח חייהם וברגשותיהם, שהיא דרישה אזרחית מקובלת?". מהפן הדתי וההלכתי, לא נראה לי שניתן למצוא הבדל בין תהלוכה בירושלים לתהלוכה בתל-אביב, בין נסיעה בשבת בכביש בר-אילן לנסיעה בשדרות הרצל, בין נסיעה בכלי רכב פרטי בשבת לטיסה במטוס וכו'. אולם, ברמה האישית של הפרט מובנת לי הפגיעה של אדם כשבסביבתו הקרובה או בפרהסיא המסמלת אותו הוא חש שפוגעים ברגשותיו ובערכיו, לכן המחאה היא ככל הנראה מחאה של פגיעה ברגשות ותו לא. אם כי בהקשר זה אני מתקשה להבין מה השייכות של רבנים ופסיקה הלכתית במחאות אלו, אולם כמובן שזו איננה שאלה במצב העכשווי שהרבנים נשאלים גם בשאלות יומיומיות שאינן קשורות כלל להלכה.
הקושי שלי להזדהות עם מחאות מסוג זה, הוא בעיקר משום שנדמה לי שיש בהן נזקים גדולים ותועלת מועטה. ההישגים המקסימליים נראים לי מזעריים, בעוד שההפסדים נראים לי גדולים. אנו מגדילים את העויינות והקיטוב כנגדנו, כשאנו נתפסים כאלימים המכתיבים את אורח חייהם על אחרים. אני רואה בחיוב פעילות שנועדה לחזר שומרי שבת, אבל לא באופן של "חרם" וענישה כלפי מחללי שבת. איש איננו מבין מה "חטאה" של אל-על יותר מחברות אחרות, וככלות הכל כוח הצריכה החרדי איננו כול יכול, השבת נתפסת כסחורה העוברת לסוחר ונתונה למשא ומתן, עובדה המצדיקה כביכול חילול שבת כשהדבר כן משתלם מבחינה כלכלית.
"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה".
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2006 11:40 |
|
| |
ברצוני להתייחס לנושא מזוית שונה , עם פרספקטיבה הסטורית.
מדהים איזו כברת דרך עברה היהדות החרדית מלפני כמה עשרות שנים ועד עתה.
כידוע בפולין לפני המלחמה, עבדו בתי החרושת הגדולים בשבת, כי ביום א' הם היו סגורים על פי החוק ולא היה שייך להתקיים עם השבתה של יומיים.
החרשתנים החרדים - אף החסידיים- היו נזקקים להיתר מכירה (מפוקפק) , כך שהמפעל עבד בשבת " בבעלותו" של גוי.
מסיבה זו היו כמעט כל הפועלים גויים, כי יהודים כמובן לא היו יכולים לעבוד בשבת.
המצב היה די מזעזע, יכל להיות מצב של שני חברים המתפללים בשטיבל או בבית כנסת אחד, האחד חרשתן עשיר, השני אין לו לחם לאכול, והעשיר לא העסיק את חבירו במפעלו מחמת בעיית העבודה השבת.
(לצורך זה הוקמה למעשה הסתדרות פא"י בפולין, ולכן יצא עליה הקצף של ראשי הקהל והנגידים , אך אין כאן המקום להאריך).
כעבור כמה עשרות שנים, ולאחר שואה כה איומה, אנו עדים למצב הפוך, לא זו בלבד שאף מפעל בבעלותו של יהודי שומר תו"מ לא עובד בשבת, אלא חברה ממשלתית או פרטית כאל על אינה עובדת בשבת, ללא כל היתרי מכירה למיניהם, וכאשר קורה פעם מכשול, ראו איזו סערה פורצת...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2006 15:47 |
|
| |
ברבי,
מענייין ביותר מה שאתה אומר. ולא ידעתי שאכן בגלל זה לא שכרו פועלים חרדיים? אפה אפשר לקרא על הנושא?
היתר המכירה ניתן על ידי הדברי חיים? כבר בזמנו התחיל התיעוש לש מפעלים גדולים?
אם תימצי לומר אתה משרטט את המצב הקיצוני המיוחד של אה"ק, שכפי שכתבתי באשכול אחר קמה חברה יחידאית שהפרנסה לא קיימת כלל בסולם העדיפיות שלה. אין תשתית לפרנסה כאילו הם אכולי מן (והמן הוא כשקלים מחוספסים דק כנייר שהם הם התקציבים שמחלקת הממשלה החילונית).
בתרבות היהדות מאז ומעולם דאגו מאד מאז לפרנסה ועבור זה התירו הרבה התירים, והרי כל המושג של הפסד מרובה נוצר בגל פרנסה, גדולים שבתוך עמיהם היו יושבים הבינו שיש לקיים ב'כל אשר תעשו' ואף פעם לא טפחו בטחון כאופציה יחידה. ודבר זה ברור מכל תשובות שבספרי השו"תים. (בשלב מסויים היתה בפולין יצרנית ויצאנית של יי"ש והמציאו לכך את היתר מכירת חמץ, היתר חדש בחו"ל, לפני כן בצרפת מצאו היתרים על יין סתם ועוד)
יוצא מן הכלל, הוא היישוב החרדי באה"ק שלא מכירה בנחיצות של עבודה, של קמח, של תשתית פרנסה, וממילא הפכה להיות יהדות האינה מכירה במציאות, זו הפכה להיות יהדות טכסטאלית בעליל בלי הכרה בנסיבות החיים המציאותיים וממילא לא רק שאין היתר לשום מכירה בשבת אלא גם כופיים את העולם המציאותי לפי מבט השקפתם.
לי נדמה שכל המלחמה נגד היתר מכירת שמיטה מתאפינת בנקודה זו. שהרי אם מצאו היתר למכירה בשבת החמורה לא יכלו למצוא היתר בשמיטה הקלה שהיא רק מדרבנן מלכתחילה? ובמקום זה מצאו ומצאו חומרות חדשות לבקרים לכבול את החיים ולסנדל אותו, שכן הרי אין שום כלכלה חרדית ואם יש מועטים הם וממילא אין אחריות עליהם כלל.
גם היחס המחשיד לבעל הון חרדי, בודקים אותו בשבע עיניים, ויש רקים שכל הזמן מחפשים איזה מפעלים וקשרי ביזנס ועסקים יש ללבייב (מה הוא עושה בגוטקס? וקניון אלמוני ופלוני? והאם הוא תורם למפעל שתורם למצעד?) ולגיסער (?) ואחרים, ומוקיעים אותם. (איזה היתר יש ללבייב ביחס לכביש שש?)
לא כן בחו"ל, שגם היום יש הסיסמא הסאטמרית השולטת בכיפה "פאר פרנסה מותר הכל", אין כאן וועדת בדיקה, ואין וועד הכשרות לעניני פרנסה, וכל יהודי יש לו ההיתר לפי דרכו. (יש לציין שב"ה בארה"ב הכלכלה כל כך גמישה שב"ה לא כולם צריכים היתרים. החנות החרדית הענקית B & H A המומקמת במנהטן ויש לה כאלף עובדים חרדיים עם משכורות די רציניות, סגורה בשבת ואף בחול המועד ואף אתר האינטרנט שלה סגור בשבת! החנות היא בבעלות שני אברכי סאטמאר).
עם זאת יש לציין שיהדות אירופה שלפני השואה בתחום הצדקה והדאגה לזולת היתה חולה ומכוערת מאד מאד. ואכמ"ל לדבר על החרפה של העשירים והמצב המחפיר ממש. בטוחני שכיום אם יהודי חרדי הי' לו מפעל גדול עם היתר מכירה הי' מוצא לו דרכים היאך לקלוט בתוכו חרדים של השטיבל שלו למרות שבשבת הי' זקוק לפועלים שמיוחדים לשבת.
|
|
|
|
|
|
