| נשלח ב-6/12/2006 08:13 |
 |
| |
קראתי את הספר ואכן יש שם טיעונים מעניינים שכל אחד מהם ראוי לדיון בפני עצמו.
טיעון אחד שאני זוכר מתייחס לדברי הרב שלמה אבינר, שכתב בערך כך: "כמה טוב
שיש לנו מדינה. בעבר היינו בגלות והגויים היו מרביצים לנו ומתעללים בנו,
ועכשיו יש לנו מדינה חזקה וצבא חזק ואנחנו יכולים להגן על עצמנו. נכון
שהמצב לא מושלם, אבל הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה בגלות, בזכות
המדינה".
על כך כתב מחבר "אזמרך בלאומים" בערך כך (הציטוט ממש לא מדוייק, אבל זו
רוח הדברים): "דברי הרב אבינר מנוגדים לתורה, שהרי לפי התורה המצב הבטחוני
של עם ישראל תלוי רק בשמירת המצוות, ולא בקיומה של מדינה או צבא. דברים
אלה אופייניים לגישה של הציונות הדתית הסוגדת לכוח".
ואני אומר: דווקא ע"פ דברי התורה, שהמצב הבטחוני תלוי בשמירת המצוות, ניתן
להסיק שהקמת המדינה היא מצוה גדולה, שהרי כל קיום המצוות בגלות לא הצליח
לשפר את המצב הבטחוני של העם היהודי, ומאז הקמת המדינה, המצב הבטחוני
השתפר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 08:24 |
|
| |
הרב אבינר גם טוען שהלכה נפסקה כרב קוק כי התברר שהאמת איתו, או בלשונו הזהב, "כידוע הוכרע שבענייני כלל ישראל האמת כמרן הרב קוק", כמו כן הוא קובע שהרב קוק היה "מספר 1" בגלל שכך אמרו ה"אמרי אמת" וה"פחד יצחק",
אני לא מדבר על יחסם המלבב של הרצי"ה ובעקבותיו הרב אבינר להרצל, ("זצוק"ל"...),
בקיצור מה אתם רוצים ממני? צריך להיכנס לשם ולראות את הטיעונים,
הבעיה שלי היא עם הקונספט של החרדליו"ת ההיא, צורת החשיבה וההסתכלות על דברים,
(עם החלק השמאלי יותר של המפה יואל אלחנן לא בוויכוח כמעט כי הנחות היסוד שלו מאוד שמרניות שלא כמוהם וכן כמו החרדלי"ם),
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 08:42 |
|
| |
סיכום קצר של התרשמותי מהאתר "אזמרך בלאומים"
ישנו טיעון פוסטמודרני ידוע ושחוק "המדיום הוא המסר". במקרה של האתר הנדון נדמה לי שיש אכן השפעה של אופן הצגת הדברים על תכנם. בלי להיכנס לשאלות ההיסטוריות (שבהן כנראה עורך האתר די בקיא, ובוודאי בקיא ממני), מדובר באתר מגמתי, שמצנזר כל מי שמביע דעה שונה (אלא אם כן מדובר במי שקל להתווכח איתו. פרופיל מצוי: ציוני דתי, רצוי ציונית דתיה, בעל השכלה תיכונית או מעט מאוד למעלה מזה). השלטון של המנהל המרכזי, המכונה יואל אלחנן, באתר מאפשר לו למחוק כל הודעה מעט קשה ולהשתלח בצורה בוטה במנהיגי הציבור הדתי לאומי ורבניו. נדמה לי שמנהל האתר אוחז בדעות קיצוניות למדיי (בכיוון נטורי קרתא-סאטמר, ואולי שמו הבדוי מורכב משמם הפרטי של שני גדולי המחשבה בהם הוא נאחז), אולם מעדיף להציגן כ"מיין סטרים" החרדי.
שוב, אין כאן כל הבעת דעה או הערכה לעמדות שהאתר מייצג, אולם דומה שמי שאיננו מאפשר להתווכח עימו בשווה (עורך האתר נוטל לעצמו את הזכות ללעוג וללגלג על כל דעה השונה משלו במסווה "שקול" כביכול), עושה מעשה לא הוגן ולא ראוי (ואינני דן בכלל באשר לבעייה הבסיסית לתאוריות שאינן מאפשרות ערעור עליהן).
לגופם של דברים, רבים מטיעוניו של יואל אלחנן הנ"ל הם בכיוון של "רוב הגדולים לא קיבלו את הרב קוק", רוב הגדולים ראו בספריו כפירה, היו גדולים יותר מהרב קוק וכו' וכו' והוא מוציא אנרגיות רבות כדי להוכיח זאת. מי שמוצא הנאה או תועלת רוחנית מתחרות ספירת הגדולים, שיבושם לו.
בעיניי יש ריח רע מהסגנון המיסיונרי-מטיף שבחר לו האתר ועורכו המרכזי, ודומני שאין זה עניין של טעם וריח פרטיים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 08:44 |
|
| |
לגבי הרצל, הטענה שלו היא שהרצל היה רשע ולכן אסור לקרוא לו צדיק, כמו
שנאמר "אומר לרשע 'צדיק אתה' יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" ועוד.
הדבר מעלה שאלה כללית יותר - איך צריך להתייחס לאנשים מורכבים, שעושים גם דברים רעים וגם דברים טובים?
יש כמה פסוקים בתורה שעוסקים בנושא זה: http://www.tora.us.fm/tnk1/msr/3hvlga.html
לפי דעתי צריך להתייחס לכל המעשים של כל אדם, כלומר, לציין גם את המעשים הרעים וגם את המעשים הטובים. וצ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 09:01 |
|
| |
חז"ל דנו מפני מה זכה עומרי למלכות.
מדוע הם לא תרצו בפשיטות מעשה שטן?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 10:14 |
|
| |
מענין כי המלכים המוצלחים ביותר מבחינה מדינית, ומשחררי ובוני הארץ, לא היו בדיוק המלכים האידיאליים בעייני "הצדיקים" כנראה שאלוקים לא חשב בדיוק כמו כותבי הפלסתר מסוג הזה ודורשיו.
מלכים ב פרק יד
(כג) בִשְנַת חֲמֵשׁ עֶשְרֵה שָנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְרָאֵל בּשֹמְרוֹן אַרְבָעִים וְאַחַת שָנָה:
(כד) וַיַעַשׂ הָרַע בְעֵינֵי יְדֹוָד לֹא סָר מִכָל חַטֹאות יָרָבְעָם בֶן נְבָט אֲשֶר הֶחֱטִיא אֶת יִשְרָאֵל:
(כה) הוּא הֵשִיב אֶת גְבוּל יִשְרָאֵל מִלְבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר יְדֹוָד אֱלֹהֵי יִשְרָאֵל אֲשֶר דִבֶר בְיַד עַבְדוֹ יונהבֶן אֲמִתַי הנביא אֲשֶר מִגַת הַחֵפֶר:
(כו) כִּי רָאָה יְדֹוָד אֶת עֳנִי יִשְרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְרָאֵל:
(כז) וְלֹא דִבֶר יְדֹוָד לִמְחוֹת אֶת שֵם יִשְרָאֵל מִתַחַת הַשָמָיִם וַיּוֹשִיעֵם בְיַד יָרָבְעָם בֶן יוֹאָשׁ:
(כח) וְיֶתֶר דִבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶר עָשׂהָה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַמֶשֶק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְיִשְרָאֵל הֲלֹא הֵם כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִבְרֵי הַיָמִים לְמַלְכֵי יִשְרָאֵל:
אני כבר לא מדבר על ינאי המלך גדול הכובשים והמשחררים של ארץ ישראל.
וכן הורדוס הבונה את בית המקדש ואת ארמונות ובניני ישראל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 10:21 |
|
| |
ירוחם
ממתי מסתמכים על תנ"ך?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 10:34 |
|
| |
בעניין מלכים צדיקים ורשעים והסיבה להצלחתם וכישלונם, דומני שניתן לקשר נקודה זו למחלוקת בברכות ז ע"א בעניין "צדיק ורע לו", כשהתירוץ הראשון "צדיק בן רשע" שנדחה למסקנת הגמ' מקביל לעמדת ספר מלכים באשר לגורם למות יאשיהו, צדיק בן רשע (=מנשה, מל"ב כג כה-כט) והתירוץ השני "צדיק שאינו גמור" מקביל לעמדת דה"י ב, לה כ'-כ"ד).
תירוצים אלה יכולים לשמש גם להסבר באופן ישיר או עקיף הצלחת מלכים רשעים (כמנשה, שהאריך ימים יותר מכל מלך אחר, כי לא היה רשע גמור/ כי היה בן צדיק - חזקיה).
וראה עמדת ר' מאיר בגמ' הנזכרת לעיל לפיה לא נודע גם למשה מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
דעת ר' מאיר בעניין מרתקת הואיל ונושא זה עמד במרכזה של יציאת אלישע בן אבויה לתרבות רעה (חולין קמ"ז ע"א) ואה שם תשובת ר' יעקב נכדו של אחר, לפיה מתן שכרן של מצוות הינו רק לעולם הבא.
בכל אופן, אף אחד לא תירץ רשע וטוב לו - מעשה שטן, וקושיית בעל בעמיו במקומה עומדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 10:43 |
|
| |
אסקובר.
נדמה לי -אם מותר לצטט מ התנ"ך - כי ירבעם לא היה בדיוק בן צדיק
ואולי גם לא בן בנו של צדיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 11:18 |
|
| |
ירוחם, לא מספיק הבושות שעשית לי עם הפיוטים?
בנדון דידן, אל תעשה עניין, אני בטוח שתמצא את המדרש המתאים לזכויותיו של ירבעם ואולי גם לייחוס שלו אם תתאמץ מספיק.
מעבר לזה, דומני שירבעם הוא עצמו עונש של שלמה (ורחבעם). כך מפורש בתנ"ך, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 11:58 |
|
| |
למען הסר ספק, כוונתי בהודעה לעיל לא הייתה לירבעם מהודעתך שלך, ירוחם, כמובן, אלא לירבעם בן נבט.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 12:21 |
|
| |
אסקובר.
ירבעם בן נבט היה גדול בישראל, צדיק ומגדולי המלכים. ראה הגמרא במס, סנהדרין פרק חלק.- אם לא תמצאה רק תגיד ואסרוק לך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 13:22 |
|
| |
ירוחם, נדמה לי שאם מחפשים היטב בפשט הכתובים אולי ניתן למצוא במעשיו חטא כלשהו (בניית שני עגלי זהב נניח) הלא כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 14:35 |
|
| |
קראתי את הספר לפני כמה שנים (רבו של ה'גאון' המחבר הוא ידידי הטוב).
כדרכו של כל ספר, אולי מתוך כל המכלול יש כמה נקודות רלוונטיות. ככלל, זה אוסף שטויות חבוטות. תעמולה זולה וחסרת רמה.
על כן אני מציע שאם מישהו מוצא משהו מעניין שם, שיעלה אותו לפנינו ונראהו ונדון בו. לדון בגישה ובחבורה הזו באופן כללי, זה נראה לי חסר טעם וריח.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 14:45 |
|
| |
אסקובר. מה דעתך חלק קטן מהנושא
סנהדרין דף קב.
וירבעם יצא מירושלים, אמר רבי חנינא בר פפא: שיצא מפיתקה של ירושלים. וימצא אתו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר: שלמה חדשה - שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה? אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 06/12/2006 14:46:31
|
|
|
|
|
