|
|
| נשלח ב-30/12/2006 23:52 |
 |
| |
ממללא,
נניח שאתה צודק, כל מה שאתה אומר זה שבדרכים הישנות השינוי לא יבוא, אבל קיימות דרכים רבות, ודווקא בגלל האינטרנט וכדו' יכולות לבוא מהפכות מכיוונים לא צפויים,
וגם את תטען שהדרכים הללו אינן מונהגות על ידי אדם אחד יבואו אנשים כמו הר' טאו ויוכיחו את ההיפך,
לגבי החלק השני, האם אתה מכחיש את תהליך התחרדות הקיים בחלק מהציבור הדל"י -במקביל אמנם לתהליך ה"דתיות החלקית"-?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 01:45 |
|
| |
גוונא,
אני אתן לך דוגמא מהעולם החרדי:
בשנות ה - 70 ותחילת ה 80 הייתה תנועה גדולה של חזרה בתשובה 'אשכנזית' בסדר גודל כמותי משמעותי ביחס להיקף החזרה בתשובה בעשורים שקדמו לתקופה הזו ודומני שגם ביחס להיום, והדבר מיוחס לכל מיני תהליכים חברתיים של יאוש בעקבות מלחמת יו"כ וכיו"ב. דומני שרוב הדמויות שמזינות את מנגנון ההחזרה בתשובה עד היום חזרו בתשובה בתקופה הזו, אם אלו כמה עמודי טווח תרבותיים בוהמייניים או אנשי אקדמיה.
האם זה אומר שלפני זה ואחרי זה לא חזרו בתשובה? כמובן שלא. תמיד יש חוזרים בתשובה בודדים, אבל בתקופה מסוימת הייתה מגמה רחבה יותר כזו.
נחזור לחרד"ל -
באותה תקופה פחות או יותר, הייתה תנועה גדולה של התחרדלות: בעקבות התבססותה של ישיבת מרכז הרב כמובילה חברתית פוליטית, ןבעקבות צמיחתן של ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות יותר ויותר בוגרים שצמחו בבתים מיזרחניקיים פשרניים, כאלו שההורים שלהם רקדו במעורב בבני עקיבא, נהיו 'בני תורה', 'ביינישים', הלכתיים וכיו"ב.
אני סבור שהמגמה הזו הגיעה לשיאה בשנות ה - 80.
הנתונים מראים שלמרות שיש היום יותר בתי ספר תורניים, ישיבות קטנות וישיבות חרדליות וכו' - מספר תלמידי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הלאומיות נשאר קבוע. כיון שתמיד יש מתחרדלים שבאים מבתים לא חרדליים, זה אומר שיש תופעה רחבה של בוגרים שגדלו בבתים חרדליים ולא ממשיכים במוסדות כאלו בבגרותם (ומשפחות כאלו הם לרוב מרובות ילדים, מה שאומר שהתופעה רחבה ביותר - וכאמור, גם אני מתקשה לאתר משפחות חרדליות שלא "התפספסו" להם כמה ילדים בדרך).
גם ישיבות ההסדר והגבוהות עצמן הן כבר לא פוליסת ביטוח לחרדליות. צא להסתובב קצת בבר אילן או ברחביה-קטמון ותראה כמה בוגרי ישיבות ואולפנות מסתובבים שם בפאזה אחרת. כל הכוח של הרב טאו או לחילופין רבני מרכז הוא ביחס לקבוצה קטנה סגורה ומצומצמת (ע"ע אי המראתה של קריאתו של ר' אברום שפירא לסרב פקודה בהתנתקות. דומני שהדמות היחידה שנחרתה כסרבן פקודה הייתה של דתי לייט שבכל הראיונות סיפר על החברה החילונית שלו שתמכה בו...).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 02:24 |
|
| |
אני לא מסכים איתך, אני חושב שקיימת כיום תנועה חדשה וחזקה של התחרדות, האם שאלות של שמירת נגיעה וכל השאר נוסח אתרי "כיפה" ו"מורשת" היו קיימות ברמה כה חזקה בעבר?
(אם כי אני מודה שאינני בקיא בהיסטוריה של הנושא כמוך),
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 04:27 |
|
| |
גוונא,
דומני שאתה עצמך הבאת פעם את דיוני שמירת הנגיעה באתרי האינטרנט הדתיים כדוגמא לשבירת טאבואים סביב נושא היחסים בין המינים. זו דוגמא מצויינת לתהליך שאני מדבר עליו. מהשאלות שנשאלות שם אתה למד על הפער בין הציבור הרחב לבין הרבנים והחרד"ל.
לפני עשר-חמש עשרה שנה, אמנם לא כולם היו צדיקים שלמים, אבל מעטים, במיוחד בציבור הישיבתי/אולפניסטי, דיברו ו/או עשו את זה בגלוי. בישיבה שלי סילקו שני בחורים בגלל שהם ארגנו קומזיץ שהיו בו, ר"ל, גם בחורות. כשחבר שלי שלמד בישיבת הסדר אחרת סיפר לרב שלו שהוא בקשר רציני, הרב אמר לו: למה שלא תתארסו, סוף סוף תוכלו ללכת ברחוב יחד...
והיום....
אני טוען שלכל דור יש צורך במן מרד נעורים. הדור הקודם מרד בבינוניות הדתית של הוריו המזרחניקיים ויצר את הציבור הדתי לאומי 'תורני'. הדור של היום מורד בחזרה לכיוון ההפוך, הפתוח ו'חילוני' יותר (ובד בבד יש תנועה מסויימת של מרד אנטי ממסדי לכיוון הדתי - נוער הגבעות, החסידות הסרוגה ואולי גם הרב טל ותלמידיו).
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 18:28 |
|
| |
ממללא,
בלבלת אותי לגמרי... 
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 19:46 |
|
| |
ממללא,
והאם החברה החרדית משוחררת ממרד הנעורים הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 20:16 |
|
| |
גוונא,
לא נורא. זה מחשל.
בעלבעמיו,
בחברה החרדית יש מנגנון של דיכוי והחרמת כל מי שלא הולך בתלם כך שאת התשוקה למרד נעורים אפשר לכל היותר לתעל לאפיקים אחרים (אלימות אידאולוגית ופנים-חצרית, כתיבה אנונימית בפורום וכיו"ב). אין לכך מקבילה בעולם הסרוג. אף אחד לא יסלק את הבן שלו מהבית בגלל שהוא 'מזייף' ואף סרוג שיפסיק לשמור נגיעה או לצום בי' בטבת לא יסכן בכך את סיכויי אחותו להשתדך לת"ח.
אני גם לא בטוח שבטווח הארוך המנגנון החרדי ימשיך לתפקד ביעילות שמאפיינת אותו. הרי מיני מהפכות כבר מתחילות להתחולל בחברה החרדית.
בודאי שקיים בכל דור ודור של החרדיות מרד נעורים לכיוון היותר 'אדוק' ולרוב כל דור חרדי הוא 'חרדי' יותר במובנים רבים מהדור שקדם לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2008 22:09 |
|
| |
"הציונות הדתית נשאבת לחור השחור החרדי"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3510658,00.htm
רב המושב נוב בגולן, יגאל אריאל, מגיש כתב אישום חמור נגד התחרדות הציבור הדתי-לאומי ומנהיגיו: "מאבדים את עצמם לדעת; כורתים את הענף שעליו הם יושבים, הפכנו להיות הזויים ולא רציונליים". בראיון למקומון בגולן תוקף הרב אריאל את המגמה שבאה לידי ביטוי בשיח הפנימי, בניתוק מהעם ובחינוך
קובי נחשוני
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2008 13:33 |
|
| |
מעשה לינקי
הרב יגאל אריאל - פותח חזית
רב המושב נוב בגולן, יגאל אריאל, מגיש כתב אישום חמור נגד התחרדות הציבור הדתי-לאומי ומנהיגיו: "מאבדים את עצמם לדעת; כורתים את הענף שעליו הם יושבים, הפכנו להיות הזויים ולא רציונליים". בראיון למקומון בגולן תוקף הרב אריאל את המגמה שבאה לידי ביטוי בשיח הפנימי, בניתוק מהעם ובחינוך.
לצערי אנחנו נוהרים לעולם החרדי בריצה בשמחה ובששון. היום אתה יכול לשמוע בציונות הדתית קולות שמדברים נגד מדע, נגד אקדמיה, נגד חוק ומשפט. עוד ועוד תחומים יוצאים אל מחוץ לתחום ואנחנו רק הולכים ומצטמצמים" (הרב יגאל אריאל, רב המושב נוב ברמת הגולן).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3510658,00.html
ועל ענין הצניעות ראה:
http://daat.ac.il/daat///mishpach/maamad/eyn-2.htm
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2008 02:15 |
|
| |
ב"ה
לר' למאי נמ שלום רב לאי"ט .
לגבי הטענות שלא אתייחס אליהן להלן, אשתדל אם תשיג ידי לדבר בפעם אחרת.
כמו"כ אנסה להשיג הקלטה של שיחה או תמלול שלה, עם אברהם חזן.
על כל פנים, כאן ברצוני להתעכב על נקודה יותר עקרונית לדעתי מחלקים גדולים מהדיונים הנ"ל (בעיקר משום שיש בה הרבה תוכן רוחני והיא אכן אמיתית ולא דיוני מקווה או שיחות מנחה מעיריב שעוסקות יותר בנייעס, אע"פ שגם אותן אינני שולל)
ובכן, הנושא הוא יחס האב הבן (ורוח הקודש- סתם..) היינו מרן הרב ורבנו הרצי"ה.
כתבתי באגרתי מיום העבר כי היחס ביניהם הוא כמו יחס אדמוה"ז ואדה"א מחב"ד. וכמדומני שלא הובנתי. (כתבת אלי על קשר נשמה ומשהו כזה, וכמדומני שזה לא קשור לכן ארחיב). לדברים הללו יש סמך בכמה וכמה הנהגות של שניהם ואפרט. (אמת היא שכל החשבון דלהלן מניח ששניהם היו צדיקים עליונים ומדוייקים. בהקשר זה לא אבין כל נסיון לומר שהרצי"ה זצ"ל שינה דברים בתורת מרן אביו. המשמעות היא אחת ויחידה (כמו האפשרות היחידה בשיטת הרבדים האומרת שאמוראים הסבירו מימרות תנאים לא לפי פשוטן בכוונה) שהרצי"ה הוא שקרן ר"ל. ואכ"מ. לעומ"ז אפשר לומר שבחר להדגיש דברים אחרים וכו'. אך זה סביר וקביל. )
תחילה אדמוה"ז ואדה"א. (ואולי לפני זה המגיד ממזריטש והאדמוה"ז).
הבעש"ט היה כידוע אור גדול, בעל מוטות כנפיים עצומות אולם תורות רבות לא השתרו לנו ממנו. לעומתו תלמידו המגיד ממזריטש היה יותר מסודר יותר מפורט אך עדיין מאד היולי מאד מקיף מאד רחב. בא אדמוה"ז (וכמובן לא באתי לשלול חסידויות אחרות אך בכ"ז חב"ד [אני מדבר על דורות הראשונים. המשכילים המפורסמים, עי' 'חיים גראביצר' הנפלא, לא חב"ד דהיום ואכ"מ],טוענים בתוקף [יש כמה אגרות של הרבי על זה] שהם היורשים של הבעש"ט ויש להם קצת על מה לסמוך וכדלהלן אם כי במבט ראשוני זה לא נראה כך שהרי הבעש"ט הוא פתגמים קצרים, גג אפוריזמים, פסקות ואולם בחב"ד ישנם דרושים ארוכים מארץ מידה) וסידר את הדברים. בנה שיטה. מה שאומר הבעש"ט במכתב (ראה מ"מ בקול הנבואה עמ' קכו בהערה ואצל הרי"צ גינזבורג בס' לב לדעת מאמר צדיק יסוד עולם) שיסוד שיטתו הוא קבלת הרמ"ק שה' ממלא כו"ע וכו' פיתח אדמוה"ז לכלל שיטה מגובשת וארוכה עם רבבות ניואנסים וכו'. אגב אורחא, הייתה על אדמוה"ז מחלוקת מצד אדמורי פולין (ר"ב ממעזיבוז נכד הבעשט ור"א הכהן מקליסק תלמיד חבר לרמ"מ ויטסבקר) וכמדומני שזה קשור לגיבוש והשיטתיות הנ"ל(אם כי אין לי מקורות מפורשים לע"ע).
כל זה אינו שווה להבדל שהיה בין אדמוה"ז לאדה"א. בעוד הראשון, תפילתו הייתה (כנראה ועי' בית רבי איפשהו) בהתפעלות, וכמה שדיבר על נפש הבהמית נתן מקום לחסידים וכו', השני, אדה"א, היה אדם ששאף כל חייו לזיכוך אינסופי. לדוגמה מסופר עליו שכשהיה מתפלל הייתה זיעה ניגרת מקצה כובעו המשולש אך בלא ניד וניע. עיקרי ההבדל באו לידי ביטוי במחלוקת שהייתה בינו לבין ר' אהרן הלוי מסטרשלא (יש ספר של רחל אליאור עליו ועל המחלוקת. לא קראתי.) חסיד אדמוה"ז במשך 30 שנה. בעוד ר' אהרן נטה לתת מקום להתפעלות, גם אם היא אינה מזוככת, גם אם יש בה תערובות קישקעס ונפש בהמית, אדה"א תבע זיכוך, בירור פשפוש אינסופי במניעים, ברצונות ובכוונות. לשם כך הוא כתב קונטרס (נדפס בתוך ספר מאמרי אדה"א קונטרסים קה"ת) מיוחד שבו מתבארות 10 דרגות בהתפעלות. כמובן שגם הראשונה שם די קשה להשגה...
אם נדבר בשפה מודרנית נוכל לומר שאם אצל אדה"ז היה חסיד יכול לכתוב שירים, אצל אדה"א סביר שהוא היה נרתע מזה. אדה"א בוודאי היה חוקר אותו על כל פרט: מה גרם לך להרגיש ככה, האם זה לא אמוציה, האם זה לא כבד (במובן איבר הכבד המכוון לחלקים התחתונים של האדם) וכו'?
והן הן הדברים אצל הרב והרצי"ה.
בעוד הרב הוא בעל מרחב גדול, היה קשור לסופרים ומשוררים וכו', נתן כמעט לכל אדם חושב מקום הרצי"ה (על פניו וכדלקמן) היה הרבה יותר קפדן. ההגבלות על לימוד, הדרכות מפורטות בסדר הלימוד נמצא רק אצלו. כיוצא בזה לעניין תפילה. בעוד הרב הייתה תפילתו בהשתפכות, הרצי"ה הייתה תפילתו בהתרכזות בהזעה, ללא ניע. את ההבדל אגב אפשר גם לראות בסגנון הכתב והכתיבה. אצל הרב הלשון זורמת (כדברי הנזיר בראש אוה"ק: דבריהרב קלים לקריאה וקשים להבנה) וגם הכתב. אצל הרצי"ה לעומ"ז הלשון קשה מאד, לעיתים רק אחר שתיים או שלוש קריאות ניתן להבין תחבירית את המשפט, וכך גם הכתב מאד מרוכז מאד עצור (שמעתי גם מתלמידו הר"א שר שלום רב הישוב אלוני הבשן שממש דקדק על כל אות. פעם שינו לו איזה מאמר בעיתון במילה, והוא ממש הקפיד על כך). בנוסף על כל הנ"ל אהב הרציה מאד את אדה"א (ואף היה מכנה את יצחק אבינו אדמור האמצעי). אחר הנ"ל אוסיף בקצירת האומר שגם הרצי"ה עשה את זה במובן מסויים רק לפנים ויש לי על זה מעישלך רבים ואיני יכול לפורטם כעת.
כשנמצי לומר הן הן ההבדלים בין אברם אע"ה ויצחק אע"ה. אמנם ראוי לזכור כי "אברהם הוליד יצחק" במובן שמידת החסד הולידה בעצמה את מידת הגבורה. אין כאן אפוא סתירה חזיתית יש כאן הבדלים חשובים בהדרכה ובהנהגה וכל אחד יש לו את מקומו . (לדוג' יתכן שלולא הרצי"ה הייתה נהפכת תורת הרב למין פצפיזם חביב כזה או תורה פילוסופית גרידא כמו שאמר הרב על עצמו [מובא בלג' באלול, ציטוט לא מדוייק] עד שאתם מסתכלים עלך החכמה שלי, תסתכלו על המעשים שלי").
על כל פנים, אני מקווה שהתבארו ההבדלים האמיתיים בין הרצי"ה למרן הרב. בפרט שהבדלים אלו אכן טרדו את מוחי הנערי הנון קונופרמיסטי תקופה ארוכה.
אמנם לפי מה שראיתי באתר של חזן עיקר הדיון שלו הוא ביחס להרצל וממילא מה שאמרתי לא כ"כ קשור. הרצי"ה שם (זה מן הסתם כתוב שם לא הסתכלתי באותיות הקטנות ואני מניח שעל כך תתרעם עליי בפעם הבאה) את מונת הרצל על קיר חדרו וכו'. תשמע. מה היה אומר היום הגר"א על תכלת? לא יודע. מה עושים? שומעים והולכים אחרי אנשים שלמדו מהרב, שימשו את הרב, נשמו אותו ושהוא בעצמו סמך עליהם בעריכת כתביו, ראה את עריכתם ופידבק אותה, שוחח עימם, הלא הם הרצי"ה, הרי"מ חרל"פ והרב הנזיר (ועוד: הרב נריה, הרב משה גורביץ', וכו'). כיוצא בזה אני לא אוהב את הניגוד שעושים כמה בין הרצי"ה לנזיר ואכ"מ.
בכ"ז נדמה לי שהדיון המוצג שם בין ר' אברום לרצי"ה כאיזה משחק פוליטי זול הוא נחמד לעיתונאי אך לא לנו. זו תכונה מחקרית מובהקת לעשות ממחלוקות של אנשים גדולים (אם בכלל הייתה בהקשר זה) צימעס. אני לא אומר שהיו כאן שתי אסכולות קבליות ... ובכ"ז, זה כמו להסביר את הויכוח של אלעזר כהן הגדול ויוהשע מי יבוא ראשון (במדרשביהושע) כטלנובלה. ושוב אכ"מ.
לגופם של דברים יש לעיין היסטורית. אפשר שאכן יש הבדלים זה לא מפריע כל עוד זה לא תהומי. אפשר שהשתנו דברים. אפשר גם שהיו הבדלים במקום ובשעה. בכל אופן אני חושב שהדיון בהרצל חורג ממסגרות סבירות וכדאי לעסוק בסוגיות יותר עקרוניות מאשר נייעס כזה.
שלך, תקוותי שהובנתי. אני מניח שלא סיפקתיך.
דו"ש
לגבי יתר הדברים כנ"ל, אשתדל להמשיך הזדמנות. לא מבטיח שתהיה קרובה.
שמיל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2008 09:13 |
|
| |
האמת היא שגם המחייבים וגם השוללים את יואל אלחנן שוגים. כי השוללים הם נוגעים בדבר, מאחר שהמחבר
פוגע בציפור נשמתם ובאמונתם בנכונות הדרך הציונית. והמחייבים מאידך גיסא, הם אנשים
הדולגים בדבריו הקיצוניים ואי אפשר לסמוך על דעתם.
אחרי קוראי את
הספר "דת הציונות", התרשמתי שהמחבר הוא בן אדם קיצוני בטבעו. אם היה חופשי – אז חופשי קיצוני ואם
הוא דתי – אז דתי קיצוני. הקב"ה ברא את עולמו ונתן לנו את התורה וחייבים אנו לדעת
שבראש וראשונה, התורה היא: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ
שָׁלוֹם: (משלי ג' י"ז). כפי שידוע, בתלמוד במחלוקות שבין הלל ושמאי, ההלכה
בדרך כלל כמו הלל כי הלל היה נעים הליכות וענוותן.
אם ננסה (לפי
התמונה המתקבלת מדברי המחבר בעצמו) לנתח את המניע שלו להיהפך לדתי קיצוני אחרי
המשבר שעבר עליו שגרם לו לעמוד לפני הברירות הקיצוניות – או לעזוב את הארץ – או
להיות קיצוני דתי, הרי המסכנה ההגיונית מחייבת שהמשיכה שלו לקיצוניות היא שתכריע את
הכף לגרום לו לבחור להיות דתי קיצוני ואין האמיתות בדרך שבחר מחייבת אותו אלא
הקיצוניות שבה. מה גם שבבחירה השנייה (לעזוב את הארץ) היה עומד לפני עתיד מעורפל עם
הרבה סימני שאלה. האם ימצא מקום אשר יתאים לו? מה יהיה עתידו? וכו'
וכו'.
לכן אי אפשר
לקבל כלום ממה שהוא אומר ממה נפשך. אם הוא כותב דברים בשם אחרים, נצטרך לבדוק את
מקור הדברים ואמיתותם ואז הכי טוב זה ללכת הישר למקורות מבלי לעבור דרכו. ואם בודה
הוא את הדברים מליבו על פי ניתוח והגיון עצמי, אז בודאי שאין לסמוך עליו מהטעמים
הנזכרים לעיל.
הקב"ה
נתן לנו את ארץ ישראל כח מנהיגיה השליליים נובע מחולשת הדתיים אשר אינם
מבינים שהם מקבלים את המנהיגים הראיים להם לפי מעשיהם. הלל גילה לנו
בסיפור המפורסם של הלל: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה
כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו (שמאי) באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל, וגייר
אותו. אמר לו: דעלך סני (מה שעליך שנאוי) לחברך לא תעביד (אל תעשה זאת לברך) ־ זו
היא כל התורה כולה, ואידך (והשאר) ־ פירושה הוא, זיל גמור (לך
ותלמד) וכפי שאמר רבי עקיבה: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה.
הבה
נשאל את החד לדבר ה' הראשון שנפגוש, מהי יסוד היהדות המכתיבה לו את
התנהגותו היום יומית? מסופקני מאד אם הוא יענה: "ואהבת לרעך כמוך"!
הבה נשוב כולנו לדרך הזו, ואז מובטחני שנהיה כל כך חזקים ומאוחדים, שגם החילונים יבחרו בעדינו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2009 13:24 |
|
| |
גאכילי,
הנהלותך לא הגונה לענ"ד. כתבת שגם המחייבים וגם השוללים שניהם שוגים, ולא הראית במה הם שוגים, מלבד העובדה שכולם הם בעלי עמדה וממילא נוגעים בדבר.
כמובן, גם אתה נוגע בדבר, הן מפני שאתה בעל עמדה והן מפני שאתה חפץ לפרסם את דעתך. כמובן, זה לא אומר שהיא מוטעת.
<><><><><>
לכולם,
עד עתה, האשכול עסק בעיקר בשאלות סוציולוגיות, אולם התעלם מהטענות העיקריות של "אזמרך", באמירה שכל האתר הוא ניפנוף בשמות רבנים. אולם בהודעת 'לא_תפוס' נמצאות כמה שאלות תורניות בבסיס דרכה של 'הציונות-הדתית' [עם המקף], כשלא נערך כאן דיון אמיתי בשאלה אם הדברים מהווים פירכה על דרכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2009 14:48 |
|
| |
אני לא יודע איך אפשר להתייחס לטענות שמופנות כלפי כל הציונות הדתית, מכיון שהציונות הדתית בעצמה היא די מגוונת. אני למשל לא רואה בעצמי חרד"ל, אני לומד באונ', ולא נראה כחרדל, ועם זה יש לי יחס קרוב לתורתו של הרב קוק. הייתה תקופה בה קראתי את ספריו בצורה אינטנסיבית.
קשה להתייחס לטענותיו של האתר הנ"ל, וזאת בגלל שלא קשה לזהות שהנ"ל קודם ירה את חיציו ולאחר מכן סימן את המטרה. הוא לא נותן לי להתבלבל באשר להרגשתו כלפי הרב קוק, וגם באשר ליחסו לכל מה שהוא חוץ מחוגו, וראוי בשל כך, ע"פ דעתו, לכל שנאה וגינוי.
ובכל זאת, אשתדל להתייחס בקצרה לנקודה קטנה שהוזכרה למעלה, לגבי היחס לחול. אמנם מדובר בנושא קבלי, ואין לי ידע רב בתחום הקבלה, אך זה ידוע בחסידות שלפעמים דווקא בתוך המקומות הנמוכים ביותר מופיעה אורה עליונה ביותר. למשל, שמעתי פעם שמוזכר בחסידות חב"ד, כי יש בחינה מסויימת בדומם שהיא יותר עליונה ממדבר. אני כן יכול להצביע על מקור מהוגה אחר שאני מכיר, ר' נחמן מברסלב, שמזכיר בתורה נא בליקו"מ כי מקור הטומאה הוא בטהרה, מקור הגבורות הקשות הוא בגבורה הטהורה, ולכן אפשר להפוך את הטומאה לקדושה, ואת הרע לטוב. אם כך, יש לנו כבר מקור אחד לכך שגם הטומאה משתלשלת מן האחדות האלוהית. ק"ו שבחול ניתן למצוא קדושה.
אמנם בחסידות רגילים לדבר על 'זה לעומת זה', סטרא אחרא לעומת סטרא דקדושה, אך השקפתו המקורית של הבעש"ט היא השקפה של אחדות, ולא השקפה של שניות בבריאה. (ראה מאמרו של הלל ציטלין על החסידות בספרו בפרדס החסידות והקבלה)
בטוחני כי ישנם מקורות נוספים מספרי קבלה לדברי הרב קוק, מעבר להגיון הממשי ריאלי שאומה לא יכולה להתקיים בלי עניינים של חומר, והקבלה של הרב, כידוע, לא צוררת את ממשיות העולם, אלא מעלה אותו.
יש עולם של חול ועולם של קודש, עולמים של חול ועולמים של קודש,העולמים סותרים זה את זה. כמובן הסתירה היא סוביקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהם, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקודשים (קובץ ח, עג)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2009 18:06 |
|
| |
הספיקו לי כמה שורות בספר של אותו יואל אלחנן, בכדי לראות את השנאה הנוטפת מכל מילה.
לדעתי מעולם לא היה לו כל קשר לעולם הדל"י, ואינו אלא מתלהם קיצוני חסיד האידאולגיה הסאטמארית וגרורותיה, ויעיד שמו הפרובוקטיבי שהוא בחר בו.
כמו כן המטאפורות שהוא נוקט בכל עמוד שני, והביטויים המוקצנים כמו :התורה הקדושה, אם כל הישבות, עמלק, ערברב, וכו'.
חבל להשקיע ולו קלוריה אחת על קריאת הספר.
|
|
|
|
|
