דרך התנהלות ה"בנק החרדי"

הנושא שברצוני להעלות כאן כבר מעסיק אותי מספר שנים, אני פותח אותו כעת בעקבות האשכול של מיימוני שעוסק באנשים החיים מעבר ליכולותיהם הכלכליות.

אחת התופעות הבולטות בציבור החרדי באופן יוצא מן הכלל, היא הדאגה והעזרה ההדדית בכל תחומי החיים. האדם החרדי נעזר בקהילה בכל שלב בחייו, במצוקה כלכלית ובשעת חולי, בבעיות חינוכיות ובעיתות שמחה ועוד. הגמ"חים הרבים והמגוונים, עמותות החסד והארגונים, הפכו זה מכבר לסמל של היהדות החרדית כלפי חוץ. אחד המוסדות שהתפתחו באופן מדהים בדור האחרון הוא ה"בנק החרדי", כשכוונתי כמובן לגמ"חים להלוואת כספים. מצוות "אם כסף תלווה את עמי", מתקיימת כיום בהידור רב בסכומי כסף אסטרונומיים. הגמ"חים מלווים כספים לטיפולים רפואיים, לרכישת ולהרחבת דירות, לעריכת שמחות ולעוד אין ספור צרכים. בין הלווים ניתן למצוא גם עשרות או מאות מוסדות, תלמודי תורה וישיבות, כוללים וסמינרים. הכספים בגמ"חים מקורם בעיקר מהפקדות של אנשים, המבכרים להפקידם שם מאשר בבנקים.

החששות שאני מעלה הם שניהול לא נכון של אותם גמ"חים גורם לא אחת לנזק ללווה במקום תועלת, ושדרך הניהול של הגמ"חים עלולה אף לגרום לאובדן הכסף ולקטסטרופה כללית של מפקידים, ערבים, לווים ומנהלי הגמ"חים. מצוות הלוואה היא להלוות לאדם הנזקק לכסף לפי שעה ובעתיד ירווח לו והוא יחזיר את הכספים, אולם הקלות של קבלת ההלוואות גורמת לרבים ללות סכומים שאין דרך הגיונית שיהיה בידם להחזירם ביום מן הימים. הדברים נכונים במיוחד אצל אנשים המחתנים את ילדיהם בסכומי כסף עצומים ולווים לשם כך כספים רבים, במקרים אלו ההלוואה גורמת נזק ללווה במקום תועלת וחסד היה נעשה עמו אם נמנעה ממנו ההלוואה. הבעיה הגדולה בכך, היא שהאדם יכול להחזיר את חובותיו במשך תקופה ארוכה באמצעות "גלגול כספים" מגמ"ח למשנהו, כך שיכולים לקחת שנים רבות עד שיתברר שהכסף למעשה לא ישוב. הטיעון שלי הוא, שהמצב הקיים הוא בגדר "פירצה קוראת לגנב", מספר הלווים ללא יכולת החזר ממשית עולה בהתמדה ואנו עלולים ביום מן הימים לראות את עצירת הגלגל, היות ואנשים שיתקשו להשיג הלוואות [מחמת ריבוי הפונים או התמעטות המפקידים] לא יצליחו להחזיר את הלוואותיהם, דבר שיגרום לגמ"חים לצמצם עוד יותר את ההלוואות וחוזר חלילה. הטיעון של הגמ"חים כנגד תחזית פסימית זו, היא שעד היום יש להם קרוב ל-100% החזרים. הבעיה היא שחלק גדול מההחזרים הוא מ"גלגול" וחלקו מערבים או מצדקה [כמעט בכל קריאה לצדקה מופיע הביטוי "נקלע לחובות כבדים"], ברור שאם התופעה תתרחב לא תהיה אפשרות למלא את החסר ממקורות אלו.

לדעתי, אם רוצים לקיים את המצווה כהלכתה, מוטל על הגמ"חים לוודא את סכום החובות הכללי של הלווה ואת יכולת ההחזר שלו, בדיוק כפי שנעשה בבנקים. המצב הקיים הוא למעשה גם פשיעה בפקדון, וגם גרימת רעה ללווים שנדרשים לקבל צדקה ולא הלוואה. הצעתי לגמ"חים להצליב ביניהם מידע על מנת לדעת על מצבו הכללי של הלווה, אולם לצערי הם דחו את ההצעה בתואנות שווא. נדמה לי, שלמרות הרצון הטוב והכוונות הטהורות העומדות מאחורי הקמת הגמ"חים, לא יתכן לנהל בנק ללא ריבית ללא לימוד מעמיק יותר של המערכת הפיננסית והכלכלית.

האם יש ממש בדברים אלו?

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

אתנחתא, כן למרות שאלו דברי החז"א, ראוי לדייק בהם. החזו"א מדבר על שליחת יד בהלוואות כתחליף להשתכרות וכתחליף לפרנסה וזה משחית את אצילות הנפש. והחוש יוכיח.

ולא מדובר כאן בזריקת עידוד לעסק ולפיתוחו. וכמובן אינו דומה לאדם שזקוק למכשיר רפואה או  שנגמרו לרעייתו הביצים במקרר והוא שואל משכנו.

בקרית ספר יש רשימה שחורה שיש אותה לכל הגמחים למי אסור להלוות.
 אבל לגופו של ענין כל זמן שאין אפשרות לסדר את זה ונראה גם שלא יהיה שום אפשרות בזמן הקרוב עדיף המצב הזה על פני מה שקורה במקמות אחרים שרבים מאד מגעים לשוק השחור וזה נגמר לא טוב בדרך כלל ומי אמר שלא עדיף לחיות בחברה קיבוצית שמי שנופל יש מי שעוזר לו ותמיד יש את הארגון שעוזר או המשפחה הקרובה שמתגייסת לעזרה וכי זה לא יותר אידיאלי מכל האפשריות האחרות ששם כל אחד דואג לעצמו ולפעמים נותן צדקה במקרה הטוב.
אצלנו הצעירים ממנים את המבוגרים והילדים שלנו יממנו אותנו

קצת על התנהלות הבנקים.

כשמפקידים בבנקים לדוגמה 10,000 ש"ח, הבנק ילווה את רוב הכסף וישמור בכספתו רק חלק קטן מהסכום. חלק גדול מאותו סכום חוזר בדרכים שונות לבנק, וממנו מלווה הבנק את רוב הסכום.

למעשה, הבנק  מלווה/משקיע סכומים גדולים פי כמה מההפקדה הראשונית, ואם כל המפקידים יגיעו לבנק וימשכו את כספם הבנק יקרוס בב"א. בעיה זו זהה במידה רבה לבעיה שהעלית בגמחים. אבל יש כמה שינויים קטנים שגורמים להבדל הגדול.

בעקבות סיפורי עבר שבנקים התמוטטו ממשיכת יתר של מזומנים (מצוי בתקופות משבר במשק), יש הסדר בין בנק ישראל לבנקים. בנק ישראל מחייב את הבנקים לשמור על יחס רזרבה מסויים של כספי המפקידים בעו"ש, לדוגמה יחס הרזרבה הוא 0.2 ההפקדות בעו"שד הם 10,000, מותר לבנקים להלוות 8,000 ש"ח. פעולה זו מטרתה לדאוג לסכום מינימאלי סביר שיהיה לבנקים להחזיר ללקוחות. בתמורה, בנק ישראל מבטח את הבנקים ואם תהיה דרישה בב"א גבוהה מסכום הרזרבות  (בדוגמה 2,000 ש"ח), בנק ישראל ילווה לבנקים את הסכום החסר.

לגמחים אין לא ביטוח ולא יחס רזרבות מינימאלי.

תוקן על ידי אגודה_אחת ב- 21/12/2006 13:59:37

אתנחתא,
דער ליטוואק ענה לך נכון,

ולשיטתך -באם הלואה היא בעיניך ככל טובה שמבקש אדם מחברו-  אשאל אותך, כיצד אתה אומר בברכת המזון "ולא לידי הלואתם" , הרי מהנוסח אנו למדים שהשוו חז"ל את ההלואה למתנת בשר ודם,  והרי על מתנת בו"ד אני בטוח שאינך מסתכל בעין יפה.

תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 21/12/2006 11:02:14

עוד בעניין:
                        http://bh.hevre.co.il/news_read.asp?id=2594&cat_id=1

בשנות החמישים ישיבה תורנית מסוימת נקלעה לקשיים כלכליים עקב ניהול כושל,
שמעתי פעם מאדם גדול שהתבטא על אותו ראש ישיבה זצ"ל שכשל בניהול במשפט מאלף "הער האט גיהאט איין טעות, הער האט גירעכנט די הלוואות ביי די הכנסות"
"היתה לו טעות אחת, הוא חישב את ההלוואות בהכנסות"

וזאת לדעתי הבעיה התודעתית העקרית, נשים לב כי אף השיח הציבורי עבר למהלך כזה, לא נדיר לשמוע אנשים המחליפים משפטים כמו לדוגמה "ב"ה השגתי עוד הלואה" או כמה כסף אתה צריך "כמה שיותר", "גמ"ח בשבילי זה כמו אויר לנשימה כמה שיותר יותר טוב", ההדרדרות הציבורית שבה ניתן לראות כל שקל הלואה נוסף כפיתרון לבעיה הינה אם כל חטאת אשר מזמן הפילה טובים, ויפה שעה אחת קודם לקבוע נורמות מסודרות בכל הקשור להלואות מן הסוג הזה.
אם כי יש לציין כי מציאות הגמחי"ם ככלל הוא ענין ראוי, המצב בשוק הכללי כידוע הרבה יותר גרוע והמרחק בין השוק האפור לשחור אינו רחוק כל כך, ושם זה כמובן כבר ענין של אנשי העולם התחתון התובעים ריביות רצחניות ומאיימים במעשי רצח רח"ל, וגדול שכר המשקיעים מזמנם ומהונם למען קיים מצוות עשה של עזרה לאחים בשעת דחק.

במסגרת הכתבות והראיונות בעיתון "בקהילה" בנוגע לרכישת הדירות לזוגות הצעירים על ידי ההורים, הרקדיש העיתון זה שבוע שני מאמר על הגמ"חים. באומץ רב העלה העיתון את הבעיות והנזקים ללווים בנטילת הלוואות בגמ"חים, בלי להיכנס לסכנה שבהתמוטטות הגמ"חים. אני מעלה כאן את הכתבה [לאחר מאמץ רב לסדר את הסריקה באופן קריא ומסודר], כשמופיעה בה גם תגובתו של ר' הלל קופרמן, בכדי למלא את בקשתו של לב העברי [את אותם מילים הוא השמיע ביחס לטענותי]

3