אריאל אטיאס בוידוי אישי על נינט טייב ועל עצמו...
ראיון טרי מהיום מדהים ומרתק כולל וידויים אישים רבים!!!!!!!! [אולי המצב שלו קשה?]
לפני שש שנים היה אריאל אטיאס תלמיד כולל בן 30 שלא מצליח לגמור את החודש. היום הוא שר התקשורת של ישראל, שמיליונרים וחברות ענק מחכים למוצא פיו. איך זה קרה? בראיון בלעדי ראשון מאז הכניסה לתפקיד מספר אטיאס כיצד עקף את הממסד המפלגתי, ניהל את אימפריית הכשרות של ש"ס והפך ליקירו החדש של הרב עובדיה. אז מה אם אין לו אינטרנט וטלוויזיה? העיקר שמרן ימשיך לחייך
9/12/2006 12:59
ממקומו על הקיר במשרד התקשורת, קצת מאחורי הדגל, מתמוגג הרב עובדיה יוסף מבן טיפוחיו השר אריאל אטיאס. הלשכה הגדולה עושה כבוד למרן. פורטרט תקריב שלו, בגודל טבעי, מאפיל על תצלומי ראש הממשלה והנשיא המחייכים לעצמם בעצב מסוים בתוך המסגרת השחורה.
אולי כי בעולמם, מי שרוצה להתקדם בסולם הפוליטי צריך לגייס תמיכה ברחוב,להתמודד בפריימריס ולתחזק מחנה תומכים נחוש במפלגה. ואילו בש"ס, כמו שאטיאס יודע והוכיח, צריך רק לכבוש את מבט החיבה הזה, המיוחד, בעיניו של הרב עובדיה. לקבל בהכנעה את הנצנוץ שלו בעין, הבזק אבהי, מלא נחת, שעוקב אחריו מאז נבחר לשררה ועד עכשיו, מתוך התמונה הגדולה.
אבל אפילו בעולם של ש"ס אין תקדים לתופעה כמו שר התקשורת הצעיר. אברך חרדי, עמוס ילדים וחובות, שהפך לאיש מערכת הכשרות "בד"צ בית יוסף" של הרב עובדיה, ומשם הגיע, בתיווכו של בנו של הרב, אל אחד ממשרדי הממשלה הבכירים והמשפיעים ביותר.
"יום אחד התלוננתי בפני הרב משה יוסף, הבוס שלי במפעל הכשרות והבן של הרב עובדיה, שאני זקוק לסיפוק רוחני בעבודה," משחזר אטיאס בראיון אישי את דרכו המפתיעה לצמרת.
"שאלתי את הרב משה, 'למה אתה לא עוזר לי להתקרב קצת לאבא שלך? עד היום, גם כשאני מבקש ממנו ברכה, אני לא מצליח לפתח איתו שיחה קצרה או אפילו קשר עין.' אז הרב משה אמר לי משהו שלא אשכח לעולם: 'אבא הגיע לגיל שבו רמת הקשר האישי שלו עם הסביבה מינימלית ביותר והוא לא מפתח קשרים חברתיים עמוקים. אני לא יכול לגרום לו לאהוב אותך, אבל אני מוכן לתת לך הזדמנות להתקרב אליו. אני אארגן לך כמה דקות עם הרב. אם תבזבז אותן, זו בעיה שלך. אם תהיה לך 'נשיאות חן,' הרווחת.' אמרתי, 'טוב, אבל לא מיד.' כי לא רציתי לבזבז את האשראי שלי בחיפזון. רציתי לעמוד מן הצד וללמוד איך מדברים עם הרב.
דלת פתוחה אצל הרב
"חצי שנה הצצתי על מרן הרב עובדיה מרחוק. ראיתי איך הוא מתנהג עם אנשים לפני התפילה, אחרי התפילה, באמצע האוכל, בתוך הלימוד. הבנתי שלא משעמם לו בחיים, שאסור לבזבז את זמנו היקר, שצריך לבוא אליו קצר וממוקד. התכוננתי היטב. רק אז קיבלתי את דקות החסד שלי. ובאתי מוכן.
דיברנו פעם ועוד פעם, ופתאם הרב עובדיה נתן לי קצת זמן מעצמו. זרק בדיחה. סיפר סיפור. וכבר לא ענה תשובה יבשה אלא שיחה רטובה. לאט לאט הבנתי שאני מעניין את הרב ושלמדתי לדבר איתו נכון.
"התחלתי ליזום קרבה. פעם הבאתי את אשתי אל הרב שיברך אותה, ופעם את הילדים. והרב התייחס בחמימות. התייעץ איתי בעניני העולם הזה. היה מגניב לשיחה אלמנטים מהנעשה בעולם החרדי. מדי פעם שאל אותי על מוסדות, פוליטיקה, התנתקות ומשאל עם. נגע בנושאים רגישים. הזכיר את ההנהגה של ש"ס ואת האחריות הציבורית, נושאים שרק השר אלי ישי זוכה לדבר עליהם אצלו. לפני שלוש שנים הזמין אותי להצטרף אליו לנסיעה השנתית לצרפת. רק אז ירד לי האסימון. הבנתי שהרב סומך עלי ושיש לי דלת פתוחה אצלו.
"יום אחד, כשעמיר פרץ נבחר לראשות מפלגת העבודה, הרב קרא לי לחדרו. אמר, 'אתה צריך לעזור לנו בפוליטיקה.' שאלתי, 'למה הרב מתכוון.'? אמר לי, 'אני רוצה שתהיה חלק מהרשימה של ש"ס.' אמרתי, 'הרב חושב שאני מתאים להיות חבר כנסת.'? אמר לי, 'מתאים, מתאים, בטח שמתאים. הקדוש ברוך הוא חנן אותך בחוכמה, בבינה ובדעת.' והתרגש מאוד. וליטף לי את הלחי.
"היתה ביננו שיחה חמה ורגשית. אבל אחרי יומיים חזרתי אליו. סיפרתי לאשתי והיא התנגדה, היא פוחדת שהמינוי ישנה את סדרי הבית ויפגע בחינוך הילדים. אבל הרב עובדיה לא עצר. אמר, 'תביא את אשתך אלי. אני אברך אותה והיא תשמע לדעת תורה.'
"באותו שבוע, בליל שבת, הלכנו אל הרב. אשתי ישבה לפניו, התחילה לבכות ולא דיברה. נאלם קולה. והרב אמר לה, 'בשביל מה אני צריך את כל הפוליטיקה הזאת? הרי יכולתי לשקוע בעולמה של תורה, לכתוב ספרים ופסקי הלכה לדורות. אבל אין האור ניכר אלא מתוך החושך, וכמו שאני מקריב את עצמי כדי להחזיר עטרה ליושנה, כך אני מבקש שאריאל יזכה את הרבים. ואת, אשת החיל, תקבלי 50 אחוז שכר בעולם הבא מכל הפעולות שאריאל יעשה. כי את תאפשרי לו לפעול למען הרבים.'
"אשתי בכתה הרבה, אבל הדברים נכנסו ללבה. קמנו והלכנו. ובבית אמרה לי, 'הרב עובדיה כיבס לי את הלב,' ונתנה את הסכמתה."
שר תקשורת בלי טלוויזיה
ספק אם באותו מעמד שיערו בני הזוג אטיאס שהעתיד הפוליטי שעליו הצביע הרב באופן כללי ומעורפל יתברר במהרה כמשרת שר מפתיעה ומעוררת מחלוקת במשרד התקשורת. מפתיעה, שכן היו בש"ס לא מעט אנשים שציפו שהרב יקדם את אחד מאנשי המנגנון או השטח הוותיקים ולא מקורב שהגיע מחוץ למערכת.
מתנגדיו הזכירו שמדובר באיש שעזב את הישיבה כדי לעשות לביתו - לא בדיוק הדוגמה שש"ס רוצה לטפח. אבל הביקורת לא הסתכמה רק במפלגה. בשוק התקשורת הישראלי התרוממו לא מעט גבות מופתעות למשמע השם אטיאס. שכן בביתו של מי שמופקד על החלטות הרות גורל בתחומים עמוסי דולרים ואינטרסים מסחריים, אין טלוויזיה, רדיו, מחשב או אינטרנט.
אטיאס לא מרגיש שיש כאן בעיה. "שר תקשורת לא חייב טלוויזיה ואינטרנט בבית כדי להצליח במשרד, בדיוק כמו ששר הבריאות לא צריך חדר ניתוח בבית שלו ולשר הביטחון אין טיל בסלון," הוא אומר. "תפקידו של שר התקשורת לקבוע מדיניות, לא להתערב בתכנים."
איך אפשר להחליט על עתידה ואופיה של הטלוויזיה בלי לצפות בה?
"אני לא צריך לראות כל דבר פיזית כדי להחליט עליו. מישהו ביקש משרי התקשורת הקודמים לרדת למנהרות התת קרקעיות של בזק כדי לראות את התשתיות והכבלים במו עיניהם? אנשי הרשות השנייה באו אלי והסבירו לי מה זה הפקות מקור. הם אומרים לי מי עומד ביעדים ומי מחפף. אצלי, ברוך השם, יש קצת שכל בראש, ומספיק שאני מבין איך הדברים עובדים."
שר אמור לפחות לערוך היכרות עם התחומים שעליהם הוא מפקח.
"הלכתי לסיור מקיף בערוץ .10פעם ראשונה בחיי ראיתי איך נראה אולפן מבפנים. על המסך זה נראה ענק, אבל אני מצטער לבשר שבמציאות זו רק תפאורה. היה נחמד. בטח. התפעלתי מדסק החדשות. איך שהדברים מתגלגלים היום! איך אינפורמציה מגיעה בזמן אמת מכל רחבי העולם."!
בסדר, אבל מה דעתך על הטלוויזיה והרדיו?
"בטלוויזיה יש אלימות ומתירנות ובעיות צניעות. במהדורות החדשות ברדיו יש דיווחים על מקרי רצח ואונס. אני מתנגד לחשיפה של ילדים רכים לתכנים האלה. כשאני הייתי ילד לא שמעתי רדיו ולא ראיתי טלוויזיה, ובכל זאת לא חסר לי משהו בתחכום. אני לא חשוך. אני לא איראני. אני יודע מה קורה בעולם הגדול."
אתה מכיר את הסדרה "בטיפול?"
"לא."
שמעת על ליאור אשכנזי?
"לא. לא מכיר סדרות."
נינט טייב?
"אהה. כן. היא איזו אישה, בחורה, מדימונה, אולי קריית גת, משהו מהדרום, שהגיעה מהשכבות החלשות ונהייתה כוכב נולד." אז אתה רואה "כוכב נולד?" "לא. שמעתי עליו במשרד. באופן כללי. וגם ברחוב דיברו. אני רוצה להזכיר לך שאת לא מדברת עם אחד שסגור בדל"ת אמותיו. אני אדם שנוטה להתחבר לאנשים. מדבר עם חילונים, מסתחבק. מבין ספורט. אני לא דתי לייט, אבל אני בקיא בכל רזי העולם החילוני."
קצת קשה להתמצא ברזי העולם החילוני בלי טלוויזיה.
"אני מכיר את התוכנית 'ארץ נהדרת.' שמעתי עליה. גונב לאוזני שזו תוכנית סאטירה. אין לי בעיה שיעשו עלי דמות. אם זה יצחיק את עם ישראל, לבריאות. אני אפילו משוכנע שאדאג לראות את עצמי."
מה לגבי מחשבים, אינטרנט?
"אני נגד מחשב ואינטרנט כי באמצעותם ילדים נחשפים לתכנים קשים באופן ידידותי. יש לי מחשב בעבודה והילדים שלי עושים עבודות מחשב בבית הספר תחת פיקוח. מגיעים לשולחני סיפורים מסמרי שיער על האינטרנט. מחילונים גמורים. חילוני אחד סיפר לי על בנו הקטן, שלא יודע לכתוב, אבל למד מבן דודו להקליד מילה פשוטה במחשב, ולהעלות בעזרתה על המסך חומר פורנוגרפי.
פעם אחרת ישב אצלי אחד המנהלים הבכירים בתחום התקשורת. אמר לי',שמעתי שאין אצלך בבית מחשב. למה אתה מונע אינטרנט מהילדים שלך רק בגלל שיש לך שגעונות בראש.'? אמרתי לו, 'אתה נגד מריחואנה.'? אמר לי שכן. אמרתי לו, 'ואם הילד שלך ירצה לעשן.'? אמר לי, 'אני אתלה אותו. אש תצא לי מהנחיריים.' אמרתי לו, 'ואם תסכים שהוא יגדל מריחואנה בחצר, רק לגדל, לא לגעת.'? אמר לי, 'מה זה קשור.'? אמרתי, 'זה בדיוק התכנים הפורנוגרפיים באינטרנט. אני לא רוצה שהילד שלי יידע שיש לו תועבה במחשב. אולי הוא לא ייגע, אבל הפיתוי יהיה תמיד בהישג יד."'
אם אתה כל כך מתנגד לטלוויזיה, למחשב ולאינטרנט, למה באת למשרד הזה? למה הסכמת לתפקיד? הרי לא היית מוכן להתמנות לשר אחראי על מגדלי חזירים.
"אם היו מציעים לי את משרד החקלאות, הייתי מקבל. כי היה עלי לפקח על שוורים, עזים ופרות, וגם על חזירים. שר החקלאות מתעסק בכל עולם החי והצומח, ושר התקשורת מתעסק בכל תחום התקשורת, לא רק בטלוויזיה ובאינטרנט. אני מתייחס אל משרד התקשורת כאל תפקיד חברתי.
משפחה ישראלית מוציאה היום יותר כסף על מוצרי תקשורת מאשר על מזון. המטרה שלי היא לצמצם עלויות תקשורת לצרכן, ובמיוחד לפעול להוזלת תעריפי הטלפון והפלאפון, כפי שכבר עשיתי עד היום. בעיקר אפעל נגד תכנים אסורים בסלולרי. המשרד התחיל לעבוד עם המועצה לשלום הילד. היום ילד מקיש תעודת זהות של אחד מהוריו וצופה חינם בסרט פורנוגרפי בלי פיקוח. השחיתות הזו עומדת להסתיים. התחלנו לעסוק בתיקוני רישיון כדי למנוע גישה של ילדים לתכנים אסורים. ואני מדגיש, רק ילדים. שהמבוגרים יעשו מה שהם רוצים. אין לי שום עניין להתערב להם בחיים."
עם כניסתו של אריאל אטיאס למשרד התקשורת ביוני השנה החלה לנשב רוח של תקווה בין הזכיינים המובילים. חברות התקשורת הגדולות, שמחכות שנים ארוכות להחלטות בתחומי הרגולציה, קיוו שהמינוי החדש ייתן קצת חופש. אחרי הכל, הציבור שלו ממילא לא מתעניין בנושאים האלו. אחרים קיוו שדווקא בגלל שהשר החדש לא בא מעולם התקשורת והעסקים, הוא לא יהסס להתעמת עם השחקנים החזקים בשוק.
אבל מאז חלפה חצי שנה, ונראה שהפתרון של השר היה פשוט לא להחליט בנושאים הכבדים. התשובה הקבועה של השר":אני צריך ללמוד את החומר בטרם אקבל החלטה," כבר נשחקה לעייפה, והכרעות משמעותיות עוד לא הגיעו.
"הזכיינים ונציגי חברות התקשורת ממורמרים לא בגלל שלא קיבלו תשובות, אלא בגלל שלא אהבו את התשובות שקיבלו ממני," עונה אטיאס למבקריו. "אני ישבתי עם נציגי חברת בזק שסיפרו לי על הצרות שלהם. אמרתי, 'בואו נקים ועדה ונבדוק את הנושא לעומק.' אז הם שמחו. אמרו 'לא יכולנו לצפות להחלטה טובה יותר.' כי מדובר בנושאים הרי גורל שצריך לבדוק את הרקע שלהם ברצינות וביסודיות."
היתה לך חצי שנה להקים ועדות ולבדוק רקעים ברצינות וביסודיות.
"השרים שישבו פה לפני, חלקם לפחות, אמרו לי מהפה לאוזן 'למה אנחנו צריכים לריב עם בעלי ההון? ממילא עוד מעט אנחנו הולכים.' אז אני, ברוך השם, לא הולך לשום מקום, ואני צריך לתת תשובות לציבור. כולם רוצים החלטות מהירות, אבל מדובר פה במיליונים. ואני אומר, פרי מהירות - חרטה. מה אני, רמבו שמחליט תוך שבוע."?
בחצי שנה יש הרבה שבועות.
עד עכשיו שמענו את הדעות של אנשי המשרד. עכשיו אנשי המשרד מחכים לקבל חוות דעת ממומחים בחוץ, כדי להרחיב את שדה הראייה ככל האפשר.
אלא שבמשרד דינמי כמו התקשורת, אי אפשר להתעלם מתהליכים אבולוציוניים תחת התגובות השגורות "אני לומד את החומר," "ממש בקרוב," "עניין של שבועות," "על קצה הלשון." כך למשל בעניין הטלפוניה באינטרנט.
בזק מחזיקה במונופול כמעט מוחלט על קווי הטלפון הביתיים. חברות התקשורת המתחרות דרך האינטרנט, נטוויז'ן למשל, ממתינות להחלטה על רישיון מקביל, שתפתח את השוק לעוד תחרות. אבל אטיאס מתמהמה. הילד, אומרים מאחורי גבו, למד מהר מדי.
"ההחלטה על קווי הטלפון הנוספים תיפול עד סוף השנה," מבטיח אטיאס עתה. "אני שמח לבשר שהחלטתי להכניס את הטכנולוגיה הקווית לישראל, ובצורה מסודרת.אבל על התנאים והביצוע עוד יישבו ועדות וצוותים שיבחנו את הנושא יותר לעומק. קבלת החלטות בדברים כל כך משמעותיים מחייבת שימוע, טיוטות, דיונים."
עוד סימן שאלה משמעותי בודק עד מתי ובאילו תנאים ימשיך משרד התקשורת להגביל את בזק בשל היותה מונופול, למרות שבשוק היום פועלות חברות תקשורת מתחרות הנהנות ממרחב פעולה חף מתנאים ומהגבלות. "כבר בעבר נקבע שכאשר בזק תאבד 15 אחוז מנתח השוק, דבר שעדיין לא קרה, המשרד יתחיל בהסרת מגבלות הדרגתית על החברה," אומר אטיאס. "ואני הקדמתי רפואה למכה. הקמתי ועדת מומחים שתשב על המדוכה ותיתן תשובות רגולטוריות ארוכות טווח לכל חברות התקשורת, וגם לסוגיה הזו."
למה המשרד מאשר VOD רק להוט ולא ליס?
"במצב החוקתי הנוכחי, רק הכבלים יכולים לשדר ,VOD ואי אפשר להעלות שירות כזה בלוויין."
נו, ואתה בדיוק הכתובת לשינוי החקיקה.
"המשרד עדיין דן בנושא."
ועד שיסיים את דיוניו, עוסק אטיאס בטיפול בבעיות צרכניות קטנות אך מרגיזות. לשבחו יאמר שהצליח לקדם כמה תקנות למען הצרכן בתחום התקשורת הסלולרית. בין היתר איחד אטיאס בין מוקדי ,144 פעל לניידות מספרים, וגולת הכותרת - אסר על חברות הסלולר לגבות תשלום עבור כניסה לתא קולי,כל עוד המתקשר לא השאיר בו הודעה" .לא קיבלת - לא שילמת," הוא אומר.
"ועוד תיקון חשוב שנעשה בהנחייתי הוא לחייב את חברות הסלולר והתקשורת לא להחתים את הלקוח על מבצע ולהמשיך אותו באופן אוטומטי בלי להודיע על כך מראש." על השירות הזה זכה החרדי ירא השמים לטוקבקים נלהבים באינטרנט המשוקץ. "אם הוא ממשיך ככה, אני מצביע ש"ס," רשם גולש ב־.ynet "כל הכבוד לאטיאס החתיך," הוסיפה מעריצה נלהבת.
כוכב השכונה
אטיאס החתיך, עיניים בהירות, חיוך שובה לב, עניבה מהודרת, חיתוך דיבור מהוקצע, ניסוח רהוט ובקיאות מרשימה ביינות בציר משובחים, מבטיח שמעולם לא דמיין, לא ביקש ולא חיפש לעצמו את הוולוו והלשכה. "הייתי מנכ"ל מפעל כשרות משגשג," הוא מכריז. "הייתי מה־זה מבסוט, מה־זה מרופד. לא חסר לי כלום. אין דבר שקיבלתי היום, כשר, שלא היה לי קודם. דווקא להפך. בעבודה הקודמת נסעתי על רכב הרבה יותר יוקרתי ואיכותי מוולוו. וגם המשכורת שקיבלתי בשנים האחרונות במפעל הכשרות היתה גבוהה יותר ממשכורת של שר."
אז או שמרוויחים נהדר בכשרות, או שהשרים בישראל מקופחים.
"שר מרוויח לא מעט, אבל יש לו הרבה הוצאות. אני מסתובב ביותר חתונות וצריך להביא מתנות. אני משקיע בשיעורים פרטיים לילדים כדי להעשיר אותם ולמלא את החיסרון שלהם באבא. בכלל לא היתה לי תאווה לפוליטיקה, אלא להשפעה. מאז שהרב עובדיה קירב אותי יכולתי להשפיע מחדרו. הפוליטיקה הפחידה אותי. כבר היו מספיק אנשים מוכשרים שנכנסו לפוליטיקה ונכוו."
כדי לא להיכוות, החליט אטיאס לשמור על דממת אלחוט. "עד שהושבעתי לשר יצא לי לראות את הכנסת מבפנים רק פעמיים. עשיתי לעצמי חשבון, שבגיל 30 עוד למדתי בכולל, ובגיל 35 כבר הייתי שר. איפה הבאלאנס בכלל? לכן מיד אמרתי, סייג לחוכמה שתיקה. מה שאתה לא מבין, אל תפטפט עליו.
כמובן שלחצו עלי לדבר. אמרו 'אתה איש ציבור, חייב לצאת אל התקשורת.' ואני אמרתי 'יש מספיק אנשי ציבור שמדברים, ברוך השם, ולא צריך דווקא אותי.' אבל לא ויתרו. קחי את כל חברי הכנסת של ש"ס, רובם לא ייכנסו אפילו ללוח המודעות. אותי רדפו. ואני התמדתי בשתיקתי כי ידעתי שאם אכשל בשפתי יהיה חילול השם גדול. אנשים יגידו 'חרדים, לא למדו תקשורת, לא מבינים שום דבר ומנהלים לנו את המדינה."'
קשים חייו של שר צעיר בישראל. מאנונימיות מוחלטת הפך אטיאס לכוכב השכונה. "אנשים בשכונה ראו אותי הולך עם מאבטחים, אחד מלפני ואחד מאחורי, והגיבו בחיוך. בשבועות הראשונים הייתי מתגנב דרך הקומות התחתונות כדי שלא להיקלע לרחוב ולהיחשף למבטים וללשונות המרכלות. אם המינוי שלי היה מגיע במנות, לכולנו היה הרבה יותר קל. קודם הייתי הופך איש ציבור, יופי, אחר כך היו שומעים עלי בקטנה, ולאט לאט הייתי מתפתח. אבל רצה הרב עובדיה, ובאתי לבני ברק ישר עם חליפת השר. והלכתי עם עיניים ברצפה כי אנשים הצביעו עלי ועצרו אותי ברחוב.
"בבני ברק הייתי מתפלל בקביעות בבית הכנסת איצקוביץ.' הייתי פוגש שם חבר'ה. מדברים, שומעים מה חדש בעולם. מאז שהתמנתי לשר לא הלכתי לשם. אין לי אומץ להיכנס פנימה, ושכל התפילה תהיה סביבי התגודדות ודקה אחרי שאלך יתחילו לנייס אותי (מלשון "נייעס," חדשות - ש.מ.ב.(
בשביל מה אני צריך את זה?
"כבר חצי שנה עברה, ועדיין אני מרגיש כמו ציפור לכודה בכלוב קטן. בסוכות הלכתי להתפלל בבית הכנסת של חמי. ובבני ברק, בחג, אין מכונית על הכביש, וכל העוברים והשבים נראים פחות או יותר אותו דבר: חליפות שחורות, מגבעות או שטריימלים, טליתות וסידורים".
"הגעתי עם מאבטח לבית הכנסת. ופתאום קלטתי ש־ 150 איש מסתכלים עלי, מסובבים את הראש, מצביעים בתדהמה על האיש עם האוזנייה. לא ידעתי איפה לשים את הפנים שלי. ממש סבלתי. הרגשתי כמו בובה בוויטרינה. אני מעדיף לבוא לתפילה, לא להצגה".
"בשביל מה אני צריך את כל זה? מה זה נותן לי? מאז שאני שר לא יצאתי עם אשתי לשום מקום. איבדנו את היכולת לשבת בשקט ולדבר בפרטיות במקום הומה אדם. אשתי צריכה לשמוע את דעתי בכל נושא, איזו קרמיקה היא תבחר, מה תלבש ואיזו תרופה היא תקנה לילד. גם אני אהבתי מאוד לעשות איתה קניות. אבל איך אפשר לצאת איתה לסופר כשכל עם ישראל בודק מה אנחנו שמים בעגלה?
"הייתי הולך הרבה לכותל. וגם אחרי שהושבעתי לשר לא רציתי לוותר. בערב ראש השנה, שלוש שעות לפני החג, יצאנו לכותל להתפלל. היה לי קשה להיכנס לרחבה, כי יש מאבטחים ואנשים מסתכלים. רציתי להתפלל ברגש, אבל בגלל המבטים לא הייתי מסוגל להתרכז. אז נכנסתי לתוך המנהרה, לעומק ופתחתי את הסידור. פתאום בא לי הבכי, אבל עצרתי אותו בכוח כי אנשים מסתכלים."
איך אתה מסתדר במשרד עם מגבלות הצניעות?
"מצוין. רוב הנשים החילוניות לא מציעות ללחוץ לי את היד. הן יודעות שחרדים לא לוחצים ידיים. ואם אישה לא מבינה או לא רוצה להבין, אני מחייך במבוכה, ובזה הסיפור נגמר."
מה יקרה אם אישה בלבוש חשוף תגיע ללשכה?
"החילוניות מאוד מבינות את המגבלות של החרדים. עובדה שעד היום זה לא קרה, ואני הייתי בלשכה כל הקיץ. הנשים שעובדות איתי לובשות בגדים חילוניים באופן רגיל. הן לא הולכות עם שמלות ומכסות את הראש, אבל הן מכבדות. הן מבינות שאולי יש לי מגבלות צניעות מסוימות, אבל זה לא אומר שיש לי קרניים על הראש."
ותודה למוסד הכשרות
אריאל אטיאס גדל בשכונה החרדית רמת אהרון שבבני ברק. ילדותו עברה עליו במוסדות חינוך נחשבים. "כל הבניין, כל השכנים, כל הסביבה שלי היתה אשכנזית," הוא מעיד על עצמו".ולכן ההורים שלי העדיפו שאלמד במוסדות שלהם, גם בחיידר של חסידות קרלין וגם בישיבות 'כפר חסידים' ו'תורה אור."' חברי ילדות זוכרים ילד בלונדי, תכול עיניים, שהיה מסלסל בגרונו שירי חסידות ביידיש נלהבת, ורק השם אטיאס הסגיר את מוצאו.
למה נשלחת דווקא למוסדות חינוך אשכנזיים?
"כי לא היו תלמודי תורה איכותיים לספרדים. אבא שלי, שחינך אותנו למצוינות בכל נושא, שמע שהחיידר הכי טוב בסביבה הוא של חסידות קרלין, ורשם אותי אליו. אחר כך לקחו את התלמידים הכי טובים בכיתה לישיבות האשכנזיות הנחשבות.
"בהתחל ההייתי הספרדי יוצא הדופן. למרות שהייתי נראה אשכנזי כמו החברים שלי, השם שלי היה אטיאס. מעולם לא התביישתי בו. להפך. אבל ילדים הם עם אכזר וכוחני. והדרך היחידה שלי לשרוד שם היתה להיות הרבה מעל לבינוני. לפני מבחנים, ילדים אשכנזים מובילי דעה בכיתה היו צריכים אותי כדי ללמוד ביחד. בגלל שהייתי זה שעונה את התשובות הכי חדות ומצליח היטב במבחנים, שכחו לי את העובדה שאני ספרדי. אבל מדי פעם, כשהלכנו מכות או רבנו, היו אומרים לי 'פרענק פארך' ועוד כל מיני ביטויים גזעניים. עד היום מקבלים ספרדי לישיבה אשכנזית רק אם הוא הכי טוב. כי אחרת, בשביל מה קיבלו אותך? אין ספרדי שמחזיק מעמד במוסד אשכנזי לאורך זמן אם הוא מתחת לבינוני."
בגיל 20 נישא אטיאס בשידוך לרעייתו אסתר. בתחילה בחר במסלול רבני והחל ללמוד בכולל. "אבל היו לי קשיי פרנסה גדולים," הוא נזכר. "הרווחתי אלף שקל בחודש בכולל, ואשתי הוסיפה עוד 700 שקל מכמה שעות הוראה. הייתי צריך לשלם שכר דירה של 400 דולר ופשוט לא הסתדרתי. בכל שנה נולד לנו ילד, ותוך חמש שנים הצטברו ארבעה ילדים חמודים בבית שצריך להאכיל ולפרנס. החילונים אומרים 'קודם נתבסס ואחר כך נביא ילדים.' אבל אצלנו הגמרא אומרת, 'ילד בא לעולם ופתו בידו.'
"ניסיתי לשרוד. גלגלתי גמ"חים, שזה מאוד נפוץ בציבור החרדי. הביטחון העצמי שלי היה על הקרשים, כי בשביל להלוות 5,000 דולר צריך להסתובב ערב שלם עם שני ערבים ושטר חוב, ולהחזיר 500 דולר בכל חודש, ובגלל שאין מאיפה להחזיר, לוקחים הלוואה חדשה מגמ"ח אחר ומתחילים לגלגל חובות. ככה מייצרים גירעון מצטבר.
"אני משכתי ומשכתי, עד שלא יכולתי יותר. ביקשתי היתר מרב לצאת לשוק העבודה, וקיבלתי. התחלתי לעבוד כמתווך בין חברת השכרת מכוניות ללקוחות פרטיים. בדרך הייתי חותך את העמלה.
בגיל 30 שמעתי שהרב משה יוסף מחפש עובד למפעל הכשרות הארצית של אביו. באתי אליו לראיון. שאל אותי, 'מה עשית עד היום.'? אמרתי, 'לא עבדתי מעולם, אני יודע רק ללמוד, אבל יש לי רצון להצליח. אם אכשל, תמיד תוכל לזרוק אותי.'
"מערכת הכשרות של הרב עובדיה נותנת מענה הלכתי לספרדים שמחמירים בכשרות הרבה יותר מהאשכנזים. למשל, לפי הספרדים, הריאה של הבהמה צריכה להיות בשעת השחיטה חלקה כמו חרסינה, בלי סירחות. אבל האשכנזים מסתפקים גם בריאה שיש בה רירים או גידים רכים. בא הרב ואמר, 'נחזיר עטרה ליושנה ונזכה את הרבים בכשרות מהודרת.' וכך קם מערך הכשרות הארצי של בד"צ בית יוסף, שזה דבר ענק, כי הכשרות חובקת את כל תחומי המזון, החל במפעלי בשר, סלטים, לחמים ומאפיות, וכלה באולמות שמחות ותעשיית האוכל המוכן.
"התחלתי בתור עוזר,סיימתי בתור מנכ"ל. הרב משה יוסף עודד אותי לזכות עוד ועוד יהודים להדר במזונם. וכל מפעל שהצלחנו להעביר לכשרות של בית יוסף היה גורם שמחה עצומה לרב עובדיה. היינו מביאים לו קופסת שימורים עם ההכשר שלו, והרב היה מאיר את פניו. איזה סטירות היה נותן לנו! 'אשריכם,' היה אומר, 'שאתם מזכים את הרבים."'
הכבוד של מרן
ברכת הדרך של הרב עובדיה יוסף שיגרה את אטיאס, בין השאר, לשלוש חתונות בשבוע. כמתבקש ממעמדו החדש עליו לרצות את פעילי המפלגה, גם אם מדובר בשעות הפנאי החשובות עם הילדים והאישה, שבקרוב תלד שוב.
"כולם מזמינים אותי," הוא מתנצל. "אבל אני הולך רק לחתונות של אנשים שאני מרגיש שחשוב להם שאבוא. יש הרבה פעילים ובכירים בש"ס ששולחים הזמנה לכל התנועה בתפוצת נאט"ו. אבל יש כאלה שמתקשרים אלי פעם ועוד פעם. את רובם אני בכלל לא מכיר, כי אני חדש בש"ס. את חלקם אני רואה בפעם הראשונה בחתונה."
איך אתה מזהה את בעל השמחה?
"בעלי האולם מודיעים על בואי משיקולי אבטחה ובעל השמחה בא לקבל את פני. אני נמצא בחתונה, בממוצע, חמש דקות. בא במאה אחוז לכבד את הבנאדם. אבל בחתונות חרדיות לא מבינים מה עושה מאבטח חילוני. מתחיל זמזום, מי זה,מה זה.בתחילה היתה לי מבוכה גדולה.כי מיד הסתערו עלי והושיבו אותי בשולחן הכבוד, ובגלל שאני בחורצ'יק צעיר, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הרי לא היה לי תהליך התאקלמות. הכל קרה בבת אחת. ישר זרקו אותי בכיכר העיר.
ובחתונות אין רחמים. מגיעים אנשים אל השולחן שלי, בעיקר בחורי ישיבות, עומדים מולי ושואלים בקול 'מי זה האיש הזה שהצניחו לנו אותו,'? ונועצים בי עיניים ומתלחשים. אז לפעמים אני מתחיל לדבר עם היושב מימיני רק כדי לברוח מהמבטים. אני לא מכיר אותו, אבל אני חייב לעשות משהו. ואחרי כמה דקות אני קם והולך. בעל השמחה רודף אחרי. אוחז בכנף הבגד. אומר לי 'רק הרגע הגעת וכבר אתה בורח.'? אבל אני משתדל להיעלם. קשה לי עם כל המהומה."
אבל מהם הקשיים היומיומיים, אם מעמדו של אטיאס כחביבו החדש של הרב יוסף רק הולך ומתבצר? "הרב אמר לי לפני מספר שבועות, בליל שבת, 'אריאל, אני שומע שיש לך 'נשיאות חן' בציבור. עשינו בשכל שמינינו אותך. אתה גורם לי נחת.'
ואני רוצה להגיד שזו היתה זריקת העידוד הגדולה ביותר שיכולתי לקבל. כי אני לא עורך סקרי פופולריות. ואני לא בודק כל בוקר מה חושבים עלי. אבל גודל האחריות כלפי הרב עובדיה הוא כל כך עצום. כמו סלע ענק. כמו תמריץ מטורף. זר לא יבין את זה. אבל אצלנו, כשהרב עובדיה שולח, אם אני עושה פדיחות, אני מבזה את מרן. ואם אני מצליח, הכבוד הוא רק של מרן."
|
