הנאות העולם הזה

תתעלם מהחלק הקבלי. פירושו הפשוט של החלק הקבלי הוא הסבר פשוט: זה שנקרא היתר, פירושו שיכולים להעלותו ולעשות ממנו מצוה, ויכולים להורידו ולעשותו לנבל ברשות התורה.
בלשון הקבלה זה נקרא "קליפת נוגה", כלומר שאינה עבירה ממש (שנקראת שלש קליפות הטמאות) וגם לא מצוה ממש, רק קליפה שיש בה גם אור נוגה.

והעיקר שכחתי:
סוכ"ס יש לנו כאן גם שיעור תניא (לפחות בסירוגין), ושיעור בשו"ע הרב (איפה משה?), במקביל לשיעור במורה נבוכים והרש"ר.

הרמח"ל כותב
"יסוד החסידות...שיתברר ויתאמת...שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהינות מזיו שכינתו"

שהרי "מטבע הטוב להיטב" וכל כוונתו בהבריאה הריהו "ליתן הנאה לבריותיו"
[וזהו המהלך הנפוץ ביותר [בזמנינו] כשמתלבטים בשאלת כוונת ה' בהבריאה,]

הרי לפנינו שתכלית כל הבריאה כולה היא בשביל דבר אחד - ליהנות, (לפחות מנקודת מבט של הבורא)

וא"כ למה לנו לזלזל במשהו כה חשוב וליעד אותה כאמצעי למטרות שונות? (העלאות דבר היתר לדבר מצוה וכדו')

הקב"ה רוצה שאנו נהנה, נקודה.

אז בואו ונקרא התינוק בשמו
תאות עוה"ז היא הנאה
ושכר עוה"ב היא סו"ס אותו דבר 'הנאה'
וה' רוצה ליתן לנו כל ההנאות, לא?

ודאי אם תעשה חשבון שיותר טוב לך לוותר על הנאות חולפות בשביל הנאות נצחיות, זה יהיה החלטת מסחרי טוב, אבל תזכור שבסך הכל אתה מחליף הנאה אחת בהנאה אחרת.

Sorry but I just can't express my ''deep'' thoughts in Hebrew.
We have unfairly stigmatized the greatest thing in existence, we have vilified it and condemned it to the lowest rank in the hierarchy of values, well you guessed, I'm talking about Pleasure and Enjoyment.
It seems to me that the whole world revolves around pleasure, from the lowliest of peasants to the loftiest philosophers.
Take a man with no moral values; well it goes without saying that his life revolves around pleasure.
But what about this very moral and ethical person doesn't his life revolve on something else?
Not necessarily so, while it is true that the basic concept of any type of moral code says something like 'this value is higher than your own pleasure so you should sacrifice your pleasure so as to abide by this value (and almost any value is deemed higher than your pleasure).
Yet it seems that ultimately all values boil down to one of two things;
helping others (oh, those lucky 'others') achieve happiness, enjoyment, and yes pleasure in life.
Appreciating the good that somebody has done to me.

Now take the 'helping others' thing, we are actually glorifying the value of Pleasure to the extent that we are ready to sacrifice a lot in order to enhance it (the pleasure) for somebody else.

So if pleasure is so important, why is the other guy's pleasure more important than my own? Well that's a logical question on a concept that was never based on logic in the first place. But whichever way you twist it or turn it you ultimately come to the conclusion that pleasure is something very very important.

The same goes to 'appreciating your benefactor'. What are you appreciating him for? For the happiness, or pleasure that he gave you, ah, so it's the pleasure that you're valuing after all, no?

Actually there's even more to it, according to Mortimer J Adler and others, the Aristotelian value system gives pleasure the highest ranking in the hierarchy of values, it goes something like this;
The ultimate goal of a person is to be happy and fulfilled, acquiring and attaining knowledge is the most pleasurable experience, therefore we ought to strive to achieve knowledge, and by being a nice guy and not looking out for yourself too much, you avoid a lot of distractions from this goal (not being busy making more and more money, not getting into quarrels with other people, trying to find the truth in a discussion not trying to win it).

Many Rishonim are busy with the four 'Shleimos' Momen, Guf Midos Saichel and they deem the attainment of knowledge (Saichol) as the only goal, all others are auxiliary, to the extent that if you're in a desert your whole life and will never have contact with anybody, then don't bother working on your Midos go ahead be an Achzor who cares. (Meiri)

It seems that these Rishonim are in agreement with the Aristotelian system (as is typical)

So maybe we ought to lift poor 'pleasure' from its lowly position and give it the respect it so richly deserves.

This theory, if I may call it so, is not fully developed, so how about you guys take over from here, and well if I'm not making sense, give it to me big time.

אפ"מ,



התאכזבתי מהודעתך הראשונה והתנחמתי ושמחתי בשניה.

בתנועות החזרה בתשובה נפוץ להציג את היהדות כמסחר הנאות, גם בלי אילוצי הרמח"ל את השם לרצות להיטיב לנו כי הרי העוה"ב אינו העסק של עושה המצוות [מלבד חלשי הדעת - רמב"ם סוף מדע] אלא "האמת מפני שהיא אמת", ע"כ לכאורה תשאל "מה פתאום לעשות האמת?" אם אין בכך הנאה כפי טיעוני אריסטו.

בכן קודם אעיר באמצעות משל על אדם שנמצא לפני דילמה מוסרית אם ילחץ על כפתור וכד' שזה הורג אחרים בלי שזה יזיק ללוחץ לעולמים, כדי להציל את אשתו וילדיו. ברור לנו שמצד היושר עליו לראות במות אשתו וילדיו אבל ההנאה האריסטוטלית אינה ברורה כלל. ניתן לעשות רציונליזציה שמצפונו ייסרו יותר, אבל למתבונן, טענה זו הבל. האדם מסתדר טוב טוב עם מצפונו גם ללא תיווכי קיסינגר.

אלא שיש נקודה עקרונית כוללת להנאה וליושר גם יחד והיא ההרמוניה האחדותית. מבנה מודעות האדם ונקודת המוצא שלה היא אחדות [כפי שהוארך הרבה בפורום] והבחירה בידו באיזו רמת אחדות לחיות:

- אינטנסיבית מצומצמת, או
- אקסטנסיבית עם פחות עוצמה [עכ"פ בתחילת הדרך].

הכוונה אם יבחר שתהיה לו הרמוניה המבוססת על כל הידע שלו ושיתחשב בכל פרט ופרט שלא תהיה סתירה ביניהם, דהיינו אחדות אקסטנסיבית [מקיפה] אבל לא זורמת בעוצמה או שיתמקד ויתקשר בתאווה מצומצמת שם תהיה לו הנאה אינטנסיבית אבל לכך עליו לזרוק את כל הידע הסותר לאמיתות מעשיו לבגז' של המוח שלו.

הבוחר באקסטנסיבי, ככל שיתקדם, יחכים וישתרש בו האמת, יהפוך האמת אצלו להנאה אינטנסיבית ממש והתאוות ליסורים פיזיים ממש [כעין מה שמספרים על יראת השמים של ה"בית הלוי"].

לסיכום; האדם יבחר להתאים חלקים להרמוניה אחדותית, בחירתו בין רמת ההרמוניה, מצומצמת או מקיפה!

מקוה שהובנתי!

אני מתפלא על הדיון שלכם פה -

אני מכיר אנשים חכמים טובים ואף שומרי מצוות, ומעולם לא פגשתי ביניהם אדם בריא בנפשו ודעתו שיש לו בעיה מלהנות בחיים. מה הבעיה בזה? אני מסכים שזה לא מטרה, אבל למה לא להנות? [איני מדבר כמובן על הנאות ממכרות].

התחלתי לקרוא את הודעתו של איפכא מסתברא, ומיד התאכזבתי.

אתה מביא מהרמח"ל: "יסוד החסידות...שיתברר ויתאמת...שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהינות מזיו שכינתו"

שהכוונה היא ממש כפי שהובא לעיל מספר התניא, וכמארז"ל: כל מעשיך לשם שמים, גם הנאת האדם היא כדי להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.

ופתאום אתה מפרשו בדיוק ההיפך: הנאה שלמילוי תאוותו, וכמארז"ל: נבל ברשות התורה.

אתמהה!

ווטו,
סיכום נהדר

הלבן

אולי תסביר איך הופכים תענוגים להיות 'לשם שמים'? צריכים לעשות משהו? לומר משהו (כמו לשם ייחוד)? לחשוב משהו?

אם הפטנט הוא סודי אתה יכול לעשות מזה הרבה כסף על ידי שתמכור אותו למספקי ממתקים ותענוגים והם ידביקו את הנוסחה שתציע על הסחורות ואז ממש תבוא הגאולה!