חומרת ר' זירא

נקודה נוספת לגבי "הנפשות האובדות":

כדי לדבר אודות המיליונים שלא נולדו בגזירת חז"ל, צריך נתונים השוואתיים. מה, למשל, היה מספר הילדים הממוצע למשפחה קתולית בפולין של המאה הקודמת, לעומת מספר הילדים של משפחה יהודית? האם שיעור גידול האוכלוסיה של הגויים במרוקו היה גבוה מזה של היהודים?

האם יש נתון אמין שמראה כי אכן כך, אוכלוסיית היהודים גדלה תמיד בקצב נמוך יותר משל אוכלוסיית הסביבה (נתונים מתוקננים, כדי לחשב ריבוי טבעי בלבד) ?

חומרת רבי זירא

לפני כחודשיים התפרסם מאמר בעיתון הצופה מאת ד"ר רוזנק ורבקה שמעון: "חומרת רבי זירא – האם הגיע הזמן לחשיבה מחודשת?" ד"ר רוזנק  בחן את ההשלכות של חומרת רבי זירא לגבי דם נידה וזבה ודן בעניין העקרות ההלכתית. 

למאמרו של ד"ר רוזנק  נכתבו מספר תגובות חריפות,  ולפי דעתי המגיבים התחמקו מחלק מהטענות שד"ר רוזנק העלה.

כיון שהרב לא מתחמק משאלות קשות. רציתי לשאול את הרב מספר שאלות הקשורות לנקודות שד"ר רוזנק העלה לדיון.  [אני רוצה להדגיש שאני לא מבקש שום היתרים בתשובת הרב, וגם לא הוראות הלכה למעשה.  אני רק מבקש תגובה רצינית לדיון בנושא].   

. הטענה העיקרית נגד עמדתו של ד"ר רוזנק היא שחומרת רבי זירא היא הלכה פסוקה. על נקודה זו לא ניתן להתווכח. חומרת רבי זירא כבר נפסקה בתלמוד הבבלי והתקבלה על כלל  ישראל. כל הפוסקים ללא יוצא מן הכלל קיבלו חומרה זאת כהלכה.

הדיון מתחלק לשניים:

 א. האם יש טעם והגיון להמשיך לשמור על חומרת רבי זירא?  

 ב. האם אפשר לשנות או לבטל הלכה פסוקה?

1.      ההבדל בין דם נידה לדם זבה

האם ברוב המקרים הרגילים אנחנו לא יודעים להבחין בין דם נידה ודם זבה?

 יש לנו מסורת ברורה לגבי הגדרת דם נידה ודם זבה. רש"י, הרמב''ן בהלכות נידה, והחינוך,  מסכמים את דיני ימי הנדה והזבה.  לענ"ד ברוב המקרים, כשלנשים יש מחזור הם נידות ללא ספק כלל.   בנוגע  לדימום הנגרם מהתקן תוך רחמי, מחזור המופיע בעקבות הפסקת נטילת גלולות, וכל מקרה אחר כשיש ספק לגבי דימום לא רגיל יש פוסקי הלכה, וכמובן שבכל מקרה  שיש ספק  אמיתי בדיני כרת צריך להחמיר.  

שיטת הרמב"ם לגבי החישוב של ימי נידה וזבה בעייתית,  שיטתו לא מסתדרת עם מציאות מחזור הווסת של האישה, ולא תואמת את הגדרת התורה שבכתב, רוב הפוסקים חלקו עליו והתקשו עם שיטתו.

2.      הבדל בין דם טמא לדם טהור.

ההסבר שחכמים נותנים לצורך החומרה היא שאנחנו לא יודעים להבדיל בין דם טהור ודם טמא.

האם ברוב המקרים הרגילים יש לנו באמת ספק שדם המחזור טמא?

נראה לי שמדובר במקרים לא ברורים שיש ספק.

האם בעבר שנהגו בדין תורה כל הנשים היו מראות לחכמים את דם המחזור שלהם בכל מחזור שהיה להם? או שמדובר במקרים שהיה להם ספק?

ניקח לדוגמה אישה עם מחזור של 28 יום שכל חודש מופיע דימום המחזור ביום ראשון. ונמשך 5 ימים.  האשה מרגישה את הדימום והדם נראה אדום כמו דם אופייני

האם במקרה זה יש באמת ספק שאולי הדם בארבע הימים הראשונים הוא דם טהור, ורק ביום החמישי הדם טמא?  זאת אומרת שאולי בארבעת הימים הראשונים של המחזור האשה לא נידה ומדין תורה  מותרת לבעלה. 

האם בדיני נדה התורה נתנה לנו דינים שרוב הנשים לא מסוגלות להבין? (הרי לא מדובר בהלכות הקשורות לכהן הגדול במקדש.)

3. העקרות ההלכתיות

. לא מתקבל על הדעת שאישה פורייה תצטרך ליטול תרופות על מנת להרות וזאת כדי לשמור על הלכות שהם החמרות דרבנן.

נוצר בעיתון הצופה וויכוח רפואי לגבי הסיכון בטיפול שניתן להעקרות ההלכתיות. ד"ר רוזנק מאוד חושש לגבי הבטיחות בטיפול  באסטרוגן  הניתן. ד"ר חנה קטן חולקת עליו וטוענת שהוא מגזים.  כרופא פנימאי אני חושב שכל הדיון מגוחך. הרי מדובר בנשים בריאות ופוריות.   לכמעט כל טיפול רפואי יש רמה מסוימת של סכנה. בכל מקרה הרופא והמטופל צריכים לשקול את תועלת הטיפול לעומת הסיכונים. באופן כללי  הסיבה  שאדם בריא יקבל טיפול רפואי  היא למנוע את רמת הסיכון למחלה מסוימת.  גם במקרה של נטילת גלולות למניעת הריון יש סכנה מסוימת. אמנם הסכנה קטנה אצל רוב הנשים אבל היא קיימת.

במקרה של טיפול באסטרוגן לעקרות ההלכתיות ד"ר רוזנק צודק שלא ידוע רמת הסכנה כיוון שלא נעשה מחקר על בטיחות השימוש באופן כזה.  אנחנו לא יכולים להתעלם מהמסקנות  שהמחקרים העוסקים באסטרוגן לנשים בגיל המעבר מראים.

במקרה של העקורות ההלכתיות, לנשים אין ממש ברירה לגבי הטיפול אם הם רוצות להיכנס להריון, ולשמור על ההלכה.    

נראה לי שכדי להצדיק את הטיפול הניתן צריך קודם כל להוכיח שהוא בטוח ללא ספק.

האם הרב חושב שיש הצדקה אפילו לסיכון קטן לטיפול שכזה?

גם בלי קשר לבטיחות הטיפול, האם הרב חושב שהגיוני שנשים בריאות ופוריות צריכות ליטול הורמונים כדי להקפיד על ההלכה? (במיוחד שמדובר בחומרה דרבנן).

למרות מה שנאמר בנושא-כיצד ניתן לבטל, כיום, הלכה פסוקה שקיימת יותר מ-1500 שנה?. נראה לי שסוגית העקרות ההלכתית הינה סיבה מספקת לחשיבה מחודשת. 

אין משנים הלכה  בעקבות מאמר בעיתון "הצופה"  שנכתב על ידי "רופא", וגם לא בעקבות דיון ותשובה באינטרנט. אבל בהחלט היה ראוי שפוסקי ההלכה יתייחסו לנושא בכובד ראש.  

הרמב"ן כותב  בהלכות נידה לגבי סיבת חומרת רבי זירא  "כשנמעט לבן של חכמים מפני כובד הגלות ותכיפות הצרות חששו שמא יבואו לטעות בדבר שזדונו כרת."

היום עם חזרתו של העם היהודי לארצו  האם לא הגיע הזמן לשנות את התפיסה ההלכתית ולהשאיר את הגלות מאחורינו?   האם לא הגיע הזמן  להרחיב את היריעה, להחזיר עטרה ליושנה, ולדון  מחדש במגוון נושאים הלכתיים?

למרות שמרכז היהדות ועולם התורה נמצא היום בישראל,  גם המגזר הדתי לאומי עדיין רואה עצמו במצב של גלות, במיוחד בנושאים הלכתיים.

4. שינוי ההלכה על ידי בית דין.

נראה לי שהצורה האידיאלית  לדון מחדש וברצינות בחומרת רבי זירא, וגם  בנושאים אחרים בהלכה, היא על ידי חידוש הסנהדרין.  אין שום מכשול היום להקמת סנהדרין שתהיה מקובלת על "כלל ישראל",  אבל בגלל הגישה הגלותית יש חוסר רצון לשנות את אורח החיים ההלכתי שקיים כבר יותר מ1500  שנה.

האם יש צורך בסנהדרין כדי לשנות גזירה בעיתית?

האם סנהדרין  בכלל יוכל  לדון בשינוי ההלכה במקרה זה?

5. קורבן זבה:

אף אחד לא הגיב ברצינות לשאלה מה נעשה לגבי קורבן זבה כשיבנה בית המקדש. 

האם כל הנשים תהיינה מחויבות להביא ב כל חודש קורבן לירושלים מתוך ספק זבה?

 או שקורבן הזבה יתבטל לגמרי?

 התשובות הנשמעות הן: " אין כיום מקדש ולכן אין צוררך לדון בנושא".

"האם יש היום מישהו שמתכוון ברצינות לבנות את בית המקדש?" "בעז"ה, כשיבנה בית המקדש ותופיע פרה אדומה כשרה אז נדאג."

למרות שהעם היהודי יושב בארצו וחזר למקום קודשי הקודשים, כמעט ולא מתעסקים היום בנושא בנית המקדש וחיי ההלכה בצילו של מקדש. את  נושא המקדש  והר הבית דוחים על ידי תירוצים שאין לנו ידיעה ברורה, חוסר במסורת ובעז"ה כשיבוא מלך המשיח הוא יגלה לנו את כל ההלכות, ובכללם דיני קרבן זבה.

נראה לי שלמרות התגובות החריפות נגד הכתבה של ד"ר רוזנק יכול להיות שיש רבנים ותלמידי חכמים שמסכימים אם חלק מהטענות שלו  אבל לרבנים קשה להביע עמדה הדורשת שינוי בהלכה, מפני דעתם של הקולגות הרבניות.

פרטי התשובה:

חומרת רבי זירא

שלום וברכה

אתחיל מהערת הסיום – היא לא במקומה. אני איני בוחן כליות ולב. ברם, יש לי אמון עמוק בתלמידי חכמים שלא יפסקו בדרך הנוגדת את התורה פעמיים – פעם ראשונה בפסיקה הלא נכונה ופעם שניה בעבירה על "לא תגורו". מדוע אתה נמנע מלקבל את העובדה הפשוטה שרוב מוחלט אם לא כל של תלמידי החכמים סוברים ההיפך ממה שאתה מייצג בשאלה, ותולה זאת בסיבות זרות ?

זו המשמעות האמיתית של אמונת חכמים – לא בתפיסה החרדית המוטעית כאילו יש צורך להאמין שהחכמים יודעים את הכל, כי אם שיש להאמין שהם פועלים לאור טוהר כוונותיהם.



א. אני לא מוצא מקום להתווכח על עצם קיומה של חומרת דר' זירא. רוב מוחלט של הטיעונים שטענת היו נכונים גם בזמנו. גם אז היו פוסקי הלכה, וגם אז הייתה אפשרות עקרונית לדעת אם זה דם נידה או זבה. אף על פי כן החמירו בנות ישראל על עצמן, ולמעשה במשך הדורות החמירו על כל סוג של דם, כולל דם בתולים ודם טוהר של יולדת.

ב. לא הבנתי את כל הדיון בסעיף 2 בנוגע להבדלה בין דם טמא לדם טהור.

ג. אתה צודק כי ברמה העקרונית יש להימנע ככל הניתן מלקיחת תרופות. זה נושא אחר לדיון, והוא השאלה האם יש מקום לצורך כניסה להריון להתיר לספור שבעה ימים בלבד. זה דיון שיכול להתקיים רק כאשר מפרידים בינו ובין הדיון על עצם קיומא של חומרת בנות ישראל. כשההפרדה הזו קיימת יש מקום לדון האם ניתן לדחות את החומרא הזו מפני ענייני פרו ורבו.

ד. אין לי כל ספק שיש למנוע ככל הניתן לקיחת הורמונים, ובכללם אסטרוגן. לו היו הנשים נמנעות בכלל מלקיחת הורמונים היה מקום אפילו לאסור את הדבר. ברם, העובדה שהורמונים נלקחים בהיקפים עצומים למניעת הריון לאורך שנים ארוכות, מעלה את השאלה מהכיוון ההפוך: מדוע שמירה על דין דרבנן שנחשב כהלכה פסוקה באופן משמעותי ביותר אינה סיבה ללקיחה זמנית של גלולות ?

ה. אני אכן מתקשה להגן על עמדת רוב מוחלט של הפוסקים ואולי כל הפוסקים הידועים לי שדקלרטיבית קובעים שאפילו לשם כניסה להריון אין לדחות את חומרת בנות ישראל ממקומה, ופוסקים לקחת אסטרוגן ודומיו, או להרות בהזרעה מלאכותית.

ו. הדיון על שינוי ההלכה יכול להתקיים בחברה שומרת הלכה. קשה מאוד לקיימו היום.

ז. אין חובה של סנהדרין במובן המקובל של המילה, ואולם יש חובה להסכמה כללית של חכמי ישראל, וזו אינה קיימת היום.

ח. אין לי כל ספק שעם הקמת המקדש ישובו לדין הדאורייתא, כדי שלא יביאו חולין לעזרה. שמעתי עמדה זו מגדולי הרבנים, בפומבי.


כל טוב

מקורות לתשובה:

בברכה

הרב יובל שרלו