מצ"ב סרטה של הבמאית קרנית מנדל שתיעדה את חוויות אחותה החוזרת בתשובה ואביה החוזר בשאלה.
הסרט הינו מעשה אמן שמצליח לתאר בדיוק מירבי את חוויותיהם של החיים על התפר בין העולמות.
מה שראוי כאן להדגשה מהסרט היא החלפת הנימוקים ליציאה לשאלה שנותן האב. בהתחלה טען שהוא אדם ישר [ומאוחר יותר מוסיף שזו כבר היתה אינטליגנציה מגיל 9] ולכן אינו יכול לחיות עם המיסטיקה שמלעיטה הדת. אח"כ הוא טען שזה משום שפגעו בו אנשי הנהלת הישיבה ומזה הוכיח שדרכם בחיים אינה נכונה ואח"כ טוען שהכי מכעיס זה שלא מלמדים מדעים הדרושים לקיום האדם.
מסתבר איפה שהנקודה התחתונה היא חוסר האהבה כלפיו מהחברה בה גדל ובפרט כאשר הפך בין כה ליוצא מהכלל בהתייתמו וכל השאר הם נסיונות רציונליזציה אידיאולוגית לאי נוחותו בחברה החרדית מכל סיבה שלא תהיה ומצירופן. מי שמקבל מספיק אהבה [בכל צורותיה בין אם כלכליות או רגשיות] מהחברה הסובבת אותו לא יעזבנה גם אם לא יסכים לדרכיה אלא יחיה בה איכשהו כאנוס התבונה.
מול טענותיו של האב על אלה שפגעו באמו האלמנה ומשפחתה [אם אכן] כהוכחה לאי צדקת דרכם, יש להציב את טענת האומנת שלו שהתראיינה שלמה להציג את רקובי החברה כמייצגיה ולא את המקיימים דברי תורתה.
משקל הזיקה החברתית של האדם אם להישאר בחברה או לעזבנה, אמנם מושפע מכל הגורמים האפשריים, אך בדר"כ חלקו של הגורם האידיאולוגי [שעיקרו מסתתר במוח] אינו כבד דיו לשיכריע לבדו. גם על החזרה בתשובה של הבת [שכפי שהודגש בכתבה בהארץ שהלינק לינקזצר] שבאה בהמשך ישיר מכך שבחיר ליבה עזב אותה למען חזרתו בתשובה יש להניח שמרובה בה השפעת הזיקה החברתית [אהבה כלשונך] כפי שמעידות דמעותיה בעת סיפור הדבר.
אך מאידך מה שהרשים ושימח אותי ביותר בסרט היא בריאותה האידיאולוגית של ליאת המכירה שבחירתה את דרך הדת אינה שוללת את שאר הדרכים אלא היא נטיה שלה [ולא תמיד] שבדת תמצא את הכלים הטובים לה לתיקון המידות. עוד בזה הבחנתה את ההבדל בין פרטי הלכה לרצון האלוקים. הלוואי ותישאר עם בריאות זו גם אם תיכנס יותר עמוק לחברתה החדשה וגם אם היא תגנוז חלק מספריה. [יש לזקוף את הבריאות הזו אולי גם לזכות הרב שלה ב"נתיב בינה" הידוע לשבח.]
נשלח ב-13/12/2006 15:10
לווטו, השיח בין קרנית לליאת -
ליאת: ... אחרי שנגמר האנטגוניזם, אני ממש הרגשתי שהגעתי הביתה. ממש.
קרנית: רגע, מה זה עבודה, מה זה עבודת ה'? הנה, זה שאבא חי עם אמא, ואמא חולה והוא צריך לדאוג לה והוא צריך להישאר פה, והוא צריך להתמודד עם כל הדברים האלה, זה לא עבודת ה'? את יודעת איזו עבודה הוא עושה בבית הזה?
ליאת: זה גם עבודת ה'.
קרנית: את יודעת איזה... עבודה על המידות הוא עושה ב.. 30 שנה שהוא חי ככה? זה תיקון, כאילו מה יכול להיות יותר תיקון מזה? אם הוא היה הולך לבית כנסת ומתפלל? זה התיקון. זה התיקון. זה התיקון.
ליאת: לא, אני מבינה מה שאת אומרת, אני רק לא חושבת שצריך לסתור אחד את השני. בתחושה שלי היום... זה לא שא-לוהים רוצה שאני אלבש חצאית ארוכה, ולא שא-לוהים אומר לי, אל תחתכי את הנייר טואלט בשבת או כן תחתכי את הנייר טואלט בשבת, או אל תדליקי את האור... זה בכלל לא ככה. זה לא שכאילו ככה צריך לחיות וזהו. לא. אפשר לחיות גם אחרת. אבל.. התחושה שלי זה שכאילו.. בחלק מהזמן, לא תמיד. לפעמים אני מרגישה כאילו שזה לא נכון לי. אבל כשאני מרגישה שזה נכון לי, זו התחושה שלי שהקב"ה ריחם עליי, ונתן לי דרך שאני יכולה לעבוד איתה. נתן לי כלים שאני יכולה לעבוד איתם, שאני יכולה לעשות איתם משהו. ושאם אני באמת אהיה רצינית בעבודה שלי, אז גם ייצא מזה משהו.
נשלח ב-15/12/2006 07:30
תודה לך בעל הזבוב על הסרט.
אולי אני לא אוביקטיבי,ככה זה כשמביאים לי תמהיל של ירושלים של ילדותי בתוספת הקרבה אנושית ובליווי מוסיקה שמימית ,המבוססת על הניגון החבד"י (או "דבקות" או "שאמיל" או "תשב אנוש",אני לא מצליח להזכר כעת) שהוא לבדו ממוסס לב אבן,איך לא אהנה?
אבל בכל זאת אני חושב שיש לנו כאן סרט דוקמנטרי משובח,מרגש.
היופי בסרט זה שלמרות שהבימאית זועמת ,כפי שנראה בסוף הסרט, היא נתנה למצלמה לשוטט ולעשות את העבודה כמעט ללא התערבות נראית לעין. סרט דוקומנטרי שמורגש שהוא מבוים ובצורה חד ממדית מאבד מערכו.
הבימאית הצליחה להוציא מהמשתתפים פתיחות וכנות בצורה יוצאת דופן. מדובר כאן גם בפתיחת פצעים ישנים שמן הסתם לא הגלידו ולא בטוח שיגלידו אי פעם ובכל זאת האמירות כנות ורגועות ללא שנאה ללא זעם מעוור.
ציינו שהאבא נתן כמה הסברים שונים לסיבות שבגללן יצאה בשאלה,חלק מהמציינים(בבח"ח) ניסו לערער את מוצקות הצעד של העזיבה.ככה זה כשצריך להגן על החברה שבה אתה חי אתה אוטם עצמך מלשמוע ולהבין מורכבות ושוני. אני רואה בכך רק תעודת עשירות לכנות של האבא.היציאה בשאלה לרוב,כמו החזרה בתשובה,אינה חד גונית, היא מורכבת מפסיפס של מצבים נפשיים והתלבטויות אין קץ. לא היה בכך משום הצטדקות ותירוצים אלא תיאור הסיטואציה הנוראה שבה גדל האב ואת ההשפעות עליו הנפש הרכה והרגישה של הילד. צריך להבין שודאי אז לא היה שום מושג לחברה החרדית בטיפול בילד כזה הוא הפך להיות דחוי בצורה אוטומטית (ומי שמבין קצת בין השורות יבין)
ויצויין לשבח שהאבא אינו דל גאה עם ביטחון עצמי מופרז שמאמין שכל האמת לצידו.הוא מקבל את בתו כל כך יפה.זה לא מחזה תדיר בצד השני.
מהכרותי את תעשית החזרה בתשובה שגדלתי בה ועליה ואני מכיר אותה לפני ולפנים אני חושש שליאת תתחרד בסופו של דבר ותהפוך עוד פרט לא רלוונטי בתעשיה זו,אני מאד מקוה שלא.
נ.ב. מהקטע על הבלעכער (הנפח) צחקתי כפי שלא צחקתי כבר הרבה זמן.מצטער, זר לא יבין זאת.
קלמער: "חלק מהמציינים(בבח"ח) ניסו לערער את מוצקות הצעד של העזיבה.ככה זה כשצריך להגן על החברה שבה אתה חי אתה אוטם עצמך מלשמוע ולהבין מורכבות ושוני".
מצטער, האב בעצמו ערער לחלוטין את מוצקות צעד העזיבה.
כמה פעמים במהלך הסרט הוא שואל את בן שיחו "האם אינך סומך על שיקול דעת של ילד בן 9??".
אז זהו, שאני לא סומך! כל בר דעת שאינו משוחד מבין שילד בן 9 שמת עליו אביו ואמו ואחיו, אין רוח המרד שלו נובעת מהבנה מעמיקה ויסודית שזו לא האמת. ובכלל ילד בן 9 אינו בעל הבנה ושיקול דעת גדולים במיוחד. והדברים פשוטים, ופלא שיש לדון בהם בכלל.
נשלח ב-15/12/2006 14:08
הבוחן,
מצטער,לא הבנתי למה אתה מפנה את הדברים אלי.
_________________
נשלח ב-15/12/2006 14:24
ראיתי את הסרט ודווקא רציתי להוסיף שלא בקשר לנושא שאליו התפתח האשכול (כצפוי), שהגיע הזמן לעבור לסרטים ישראליים, ראיתי עוד סרט ישראלי בזמן האחרון והוא היה משובח,
אולי התרגלנו יותר מידי לאמריקאיים, החתיכים כחולי העיניים וזהובי הבלורית ושלל גיבורי העל האחרים מה זה לא מעניינים,
(אם תמחקו את התגובה אני לא אכעס יותר מידי, אני רק ארחם),
נשלח ב-15/12/2006 16:04
גוונא,
אשכול זה הוא יותר לייט לכן סטייה קלה כשלך נסבלת ובפרט שאין לה מקום אחר שניתן להכניסה [וביותר שמחיקתה תבזבז לך אנרגיה למעט כעס ויותר רחמים ].
בחזרה לנושא, תודה ללינקזצר על הציטוט ואוסיף לינק שקיבלתי באישי המצביע על כך שמוצאים גם בקרב החרדים עמדה ש"יש דרך אחרת" לשיפור המידות גם ללא התורה. אך אם כי תפס המצביע נקודה מעניינת, לא דייק ואין הוכחה.
בין הדקה 5:30 לדקה 7:30 על זה שישנם שנולדים עם מידות טובות [והנסיבות לא קלקלון] ולכן אין להם צורך לעבוד על המידות המסוימות הללו. [שם מדובר על זוגיות טובה.] המצביע פירש את כוונת המרצה שנחסך מאלה לקיים את המצוות המקנות את המידות הללו [כמו דמא בן נתינה שללא תורה קיים כיבוד אב בצורה מופלגת].
אך כמה תשובות בדבר:
א. גם לרח"ו שתכלית המצוות תיקון המידות, אין יומרה לידיעה מדוייקת איזו מצוה ובאיזו מידה נדרשת למידה מסוימת עד שניתן יהיה לפטור ממנה.
ב. הדבר נאמר על עבודת המידות הנפוצה להיות מופרדת בדעת בנ"א מהמצוות וההלכהומסווגת כ"מוסר" [דלא כחזו"א] ולכן יש להניח שלא עלה על דעת המרצה ו/או שולחיו לפטור מאן דדהו ממשהו גם לא ברמה התת מילולית.
ג. הדבר נאמר לציבור חילוני ואת עמדותיהם מכבדים גם המחב"תים האגרסיביים ביותר עד לצידתם, מסיבה טקטית [אך זה ועוד הערות על תוכן אתרים כאלה, שייך לאשכול שהלינק מואדיב למעלה].
אשר מנדל אומר בסרט לשכנתו, "מצאתי אצלך אנושיות לא דת" גם בתו מתארת את היחס הקר לה זכתה בחנות הספרים. האמנם איננו אנשים טובים? כל ארגוני החסד והצדקות וזהירות מלשון הרע, הכל הכל זה היצמדות לחוקים אבל בתוכנו אנו קרים לזר ולמסכן חסר הישע, האם הטוב הבסיסי שקיים בקרבנו קשור לאנושיות שלנו ואינו משוייך כלל לדת. הנה אותו אשר מנדל אשתו אומרת שהוא עובד את ה' בכך שהוא צמוד אליה כבר 20 שנה למרות שאינו הולך לבית הכנסת, יש משהו בדבריה. כל אותם הדברים הטובים שיש לנו שעושים אותנו לבני אדם אהבת הורים החמימות המשפחתית עם אחים ואחיות, הקשר עם האשה המסירות לילדינו, הרי אין זה בגלל היותינו דתיים, ובכן אני בוחן את עצמי נוגות הערב במה הדת עשתה אותי יותר טוב, יותר קשוב לזולת, יותר חש בצערו או שמחתו, בהרהורים כאלו אני ניגש למטתו של בני, מיטיב את השמיכה, אני מנשק אותו כן בלב אני חש מעין תחושת הודיה לה' שנתן לי כזה אוצר, גם על אהבה שיש לי אני מודה לו, אבל המחשבות ממשיכות להציק.
_________________
בברכה.
נשלח ב-18/8/2008 16:10
אמנם באיחור.
צפיתי עכשיו בסרט. לדעתי יפיפה. בכיתי מאד. תודה על הקישור.
נשלח ב-22/8/2008 17:51
סרט מצויין! תודה.
כעת יש בוואלה-יס סדרה שנקראת סרוגים. אפשר ללמוד ממנה הרבה על החיים על התפר שבין דת לחילון, נדמה שאפילו יותר מאשר מהסרט הזה. הסרט הזה הוא מרגש כי הוא דוקומנטרי מהחיים עצמם אבל מצד שני התפר בין החרדיות לחילון שבסרט הזה הוא מלאכותי וקיים רק מחמת נסיבות מיוחדות כמו שכתבו כאן. לעומת זאת בסרוגים מתוארים החיים של הסרוגים שהם באופן טבעי על התפר והקטעים שם משקפים באופן מצויין את המתח שעל התפר הזה לציבור יהודי גדול.
].
