|
|
| נשלח ב-28/10/2002 16:47 |
 |
| |
שואל
כתבת שלפי הרמב"ם התחייה תהיה נס חד פעמי.
אחר פעם אחת, למה שלא יקרה שוב ואז זה גם לא יהיה נס אלא מחזורי?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2002 18:48 |
|
| |
ברש"י סנהדרין צ' ע"א ד"ה ה"ג (השני מהפרק החדש) מוסברת המשנה שלא נדרשת אמונה בתחיית המתים "וכי מהיכן הוא יודע זאת" אומר רש"י. האמונה הנדרשת היא שתחיית המתים מן התורה שלא מספיק שמאמין שיחיו המתים כי אמונה זאת אין לה בסיס. הוא זקוק להאמין "דרמיזא באורייתא" כלשון רש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2002 22:31 |
|
| |
איני מבין את הרעיון המובע במאמר חז"ל שלמתי חוץ לארץ דרוש 'גלגול מחילות' לארץ ישראל כדי שיחיו. אם אין סבל, אז מה זה אומר? אם יש סבל, מה פתאום? קנס על אי עליית הגופה?
הרי לא מדובר בסיסמת פרסומת של משרד העליה והקליטה!?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2002 15:01 |
|
| |
קוני
נדמה כי רצו להדגיש את חשיבות היות עם ישראל בארצו עד כדי שכדאי סבל גדול לשם כך.
אכן מאחר ואם לא מבינים את הרעיון זה נשמע כפי שהצגת, לכן יש לצרף את המאמר הזה לאשכול 'האגדות המשבשות'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2003 13:46 |
|
| |
"רבי יהודה אומר: הוה זהיר בתלמוד - ששגגת תלמוד עולה זדון"(אבות פ"ד/טז)
את חזון העצמות היבשות (יחזקאל פ' לז)ראה כמשל בלבד, שכן אמר:" מתים שהחיה יחזקאל, באמת משל היה" (סנהדרין צב)
??????????????
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 11:07 |
|
| |
נפתח אשכול חדש על ידי בתקל עם אותה הכותרת [כנראה ללא ידיעה שכזה כבר קיים] ולכן אאחדם.
*****
בתקל:
תחיית המתים מהו? היינו מה יהיה ומה יקרה?
האם אפשר להסבירו בהגיון?
ואם א"א להסבירו בהגיון, א"כ לכאורה אין אנו מצווים להאמין שהוא יהא, אלא שהוא יכול להיות, האם אני צודק?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 11:08 |
|
| |
רוני_גרין:
בתקל, עלית בדיוק על הנקודה.
לכן בימינו בעיקר דנים על 'חיים אחרי המוות' כאשר המטרה היא לנפץ את תפיסת המוות כ'כליון' הנובעת מסיבתיות. פעם בזמן חז"ל היה נהוג לדבר על דברים קונקרטיים - כמו שמת יצמח מהאדמה.
כיום אנו מתמקדים יותר ברעיונות. לכן לא חשוב מה בדיוק יהיה ואיך בדיוק יקומו המתים אלא חשוב להבין כי כמו שמזומנים לנו החיים האלה, אין אנו יודעים מה יזומן לנו לאחר המוות. חשוב להבין כי לא ידוע מה יהיה לא אומר לא יהיה (כפי שתופסים זאת כיום המדענים).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2003 11:10 |
|
| |
בתקל:
רוני תודה.
נכון שלא ידוע אינו אומר לא יהיה, אבל ככל שהחיים נוקפים, והדבר אינו מגיע זה אומר, שהסכויים שזה יקרה הם פחותים מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2003 11:25 |
|
| |
מקוה שאני לא חוזר על טענה שכבר נכתבה ...
אבל כבר חז"ל ביארו שתחיית המתים לא מנוגדת לטבע , יותר חהולדת ולד חדש ...
ולד חדש מתפתח מאין (כמעט מאין ...)
מת שכבר היה חי פעם , ובמובן מה חי גם כעת ( כנשמה , לפחות אם הוא בגדר צדיק .) הרבה יותר פשוט להבין שיוכל בזמן מן הזמנים לשוב ולחיות ...
לפחות עד כמה שאני מבין את זה ....
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2003 20:19 |
|
| |
שבוע טוב,
רציתי להתייחס לדברי ליבוביץ' בעניין דעת הרמב"ם בהבנת תחיית המתים כהשתקפותה בהקדמה לפרק חלק, שהוזכרו לעיל.
כפי שהוזכר לעיל, הרמב"ם אומר בדברו על היסוד השלושה עשר, "תחיית המתים - וכבר בארנוה", הא ותו לא.
ליבוביץ' במספר מקומות טען שהרמב"ם התכוון לדבריו בתחילת ההקדמה הנ"ל לפיהם:
"ותחיית המתים - היא יסוד מיסודי תורת משה רבינו ע"ה. ואין דת ולא דביקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה - אבל הוא לצדיקים. וכן הוא לשון ב"ר:'גבורת גשמים - לצדיקים ולרשעים; ותחיית המתים - לצדיקים בלבד",
ואיך יחיו הרשעים - והם מתים אפילו בחייהם!
וכן אמרו:'רשעים - אפילו בחייהם קרואים מתים, צדיקים אפילו במיתתם - קרואים חיים.' ודע, כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו".
הציטוט השני, הוא ציטוט מורכב ומקורו בגמרא ברכות יח. ואילך.
על כך אמר ליבוביץ' (כפי שהדברים מנוסחים בקצרה בספר השיחות עמו 'ישעיהו ליבוביץ' - על עולם ומלואו' בעריכת מ' ששר, 108):
"תסתכל במקור, בפיה"מ:'תחיית המתים - כבר ביארתיו' - וצריך לחפש היכן ביאר זאת הרמב"ם. ובאמת, אתה מוצא לפני כן:'שחכמים אמרו שרשעים בחייהם קרויים מתים וצדיקים במיתתם קרויים חיים'. וזאת תחיית המתים! הרמב"ם לא רצה לומר זאת במפורש ולכן הוא הסתפק במילים וכבר ביארתיה. שתי מילים אלו בלבד.'צדיקים במיתתם קרויים חיים': הצדיק - זאת אומרת מי שהגיע להכרת א-להים האמיתית - איננו 'מת' גם עם מותו הביולוגי, שהרי אותה הכרת א-להים שכלית - ורק היא בלבד היא נצחית. לפיכך אף אומר הרמב"ם, כאילו רק כדרך אגב, ש'תחיית המתים היא לצדיקים בלבד'.
ובהמשך -
"הם (הצדיקים - מ') אינם מתים. זו עובדה שהצדיק 'חי' גם אחרי מותו. אילו הקב"ה היה מחייה את המתים במובן הגופני, היה מחייה גם את הרשעים".
לדעתי, לליבוביץ' יש בעיה קשה ללמוד לשיטתו 'פשט' ברמב"ם. שהרי, משאלת הרמב"ם 'ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחייהם', יש בה ללמד שאכן שואלה אמנם סבר כליבוביץ' שרשע בחייו קרוי מת, ואולם, סבר בנוסף שאף לאחר המוות יש לצדיקים תחייה נוספת (מעבר לחייהם בעוה"ז, שאף בו רק הם קרויים חיים'). בהחלט ייתכן, שהרב"ם הביא ציטוט זה זה על מנת לטעון שתחיית המתים, הפיזית, היא לצדיקים בלבד.
מאידך, ייתכן דווקא הדוגמה הנגדית שמובאת בציטוט הרמב"ם, מחזקת את פרשנותו של ליבוביץ'. שהרי, 'גבורות גשמים' הם הטבה של הקב"ה 'בעוה"ז' - ואין אפשרות להבחין בין צדיק לרשע כאשר הכל נהנים ממנה (וכן בכל הנאה גשמית בעוה"ז). מאידך, הדבקות בה', שהיא היא החיים אליבא דהרמב"ם, היא לצדיקים בלבד, לאלו שאכן דבקים בה'.
אגב, אף הסוגיא בברכות מייחסת לענ"ד את החיים לצדיקים במאמר בהקשר של מתים דאיתא קמן, שיש להם מן חיות, כך שהקשרה המקורי של המימרא המורכבת אינו בתחיית המתים (וע' שם בדברי רש"י ד"ה 'אלו צדיקים' שדווקא מחזק את האספקט הרמב"מי אליבא דליבוביץ' של חיים הצדיקים ומיתת הרשעים, ואכמ"ל).
דומני שסיעתא מובלעת להסבר זה בדעת הרמב"ם, ניתן למצוא בדבריו במו"נ ח"א, פ' מ"ב (ע' 95 - 96 במהדורת פרופ' מ' שוורץ).בפרק זה עוסק הרמב"ם בניתוח הפועל 'חי' בלשון המקרא וחז"ל, ומונה מספר משמעויות. את דבריו הוא חותם כך:
"כן תדיר שימושו של שם זה במשמעות קניית החכמה: 'ויהיו חיים לנפשך', 'כי מוצאי מצא חיים', 'כי חיים הם למוצאיהם', וזה תדיר. ולפי זה נקראו הדעות הנכונות 'חיים' והדעות הפסולות 'מוות'. הוא יתעלה אמר:'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע'. הרי שאמר מפורשות שהטוב הוא החיים והרע הוא המוות, והבהיר אותם. וכן אפרש את דבריו יתעלה: 'למען תחיון' כמו מה שנאמר בפירוש הנמסר במסורת לדבריו: 'למען ייטב לך'. ומכיוון שהשאלה זו נפוצה בלשון אמרו:' צדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים, ורשעים אפילו בחייהם קרויים מתים'. דע זאת אפוא".
שנזכה להתקרב לדעת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 13:29 |
|
| |
עוד הערה שלטעמי קשורה לנושא .
המקרא מתייחס אל המוות כגורם לא הכרחי במציאות שנגזרה על האדם בעקבות חטאו ("ביום אכלך ממנו תמות" ) האם אין בזה כדי ללמד ולו במשהו , על מהות המוות וענינו על פי התורה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 18:40 |
|
| |
אישציפור,
האמנם מתייחס המקרא אל המוות כתולדה של "החטא הקדמון" בלבד?
אין מולי ספר ואני מצטט מהזיכרון, אולם בתאור גן העדן נאמר: "ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע", כלומר - שני עצים: אחד הנותן חיים, ואחד הנותן דעת טוב ורע.
מאוחר יותר, לאחר שהאדם מפר את האיסור לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע אומר הקב"ה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. ועתה, פן ישלח ידו גם אל עץ החיים, ואכל וחי לעולם!" - וכתוצאה מחשש זה, שמא האדם, לאחר שקנה לעצמו ידיעת טוב ורע, ימשיך ויקנה לעצמו גם חיי נצח, הוא מגורש מן הגן. הווה אומר - חיי נצח לאדם לא היו כלל וכלל חלק מן התכנית המקורית של האל, ויותר מזה - הם מתוארים כ"מפחידים" את האל.
לדעתי, "ביום אכלך ממנו מות תמות" אין פירושו שרק אם תאכל תחול עליך מיתה, אלא שזה יהיה העונש על אכילה; אין זאת אומרת שאם לא תאכל לא תמות - תוכל להוסיף ולחיות גם עוד 930 שנה, אבל הסוף בוא יבוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2003 21:22 |
|
| |
לפי הפסוק שהבאת הם "מפחידים" את הא-ל (אם נקבל את הניסוח המפוקפק משהו הזה ) בדיוק בגלל חטאו של האדם , "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע " (שהרי לפני האכילה מעץ הדעת לא ידע טוב ורע) ולכן "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" (בראשית ג ' כב')
ולכך טענתי עומדת בעינה .
כל זאת מבלי להתייחס לעצם ענין עץ הדעת ועץ החיים וכו' , שדורש עיון מעט יותר עמוק ורחב . (לינקזעצער , האם הפורום עסק בענין הזה בעבר ? בתודה מראש.)
|
|
|
|
|
