תחיית המתים

http://news.walla.co.il/?w=/3850/913031 בברכה.

ממללא

שבקת חיים למיימוני ועוד כמה פה.

יש בעיה עם המקורות אותם מביא התלמוד לזה שתחית המתים מהתורה. ההוכחה היא מזה שנאמר בתורה שיתנו הפרשת תרומה לאהרן הכהן או שארץ כנען תינתן לאברהם, יצחק ויעקב. על מי אמורות הוכחות קלושות כאלה להשפיע ובפרט כשיש אימרה שבני בנים כבנים?

בהמשך לשאלה של שואל098 : "האם הנשמה היא משהו חיצוני בכלל או שהפונקציות שאנו מייחסים לה טבועות לחלוטין בגוף האדם?" , הייתי מעוניינת להמשיך ולשאול כיצד משתלב הרעיון כי הנפש מצויה בדם (בראשית ט', ברכת הא-ל לבני נח) בתוך הדיון הזה, כי כאן אין המדובר על יישות רוחנית מחוץ לגוף אלא על נוזל מוחשי למדי. 
הייתי גם רוצה להסב את תשומת ליבכם למקור מקראי נוסף שלא כ"כ שמים לב אליו בהקשר של נפש וגוף והוא ספר איוב , שאף הוא יחד עם קהלת  ( "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה.." ג'), ודניאל כמובן שהזכיר מיימוני, מהווים עדות ממשית לאמונה הקדומה מימי המקרא בדבר היפרדותם של גוף ונפש.
לגבי איוב, לאורך הספר כולו , ניתן לראות את ההפרדה הבאה לידי ביטוי בפסוקים רבים כגון אלה: "על מה אשא בשרי בשיני ונפשי אשים בכפי" (יג' 14),"אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל" (יד'22), ההפרדה לא באה רק לשרת אמצעים ספרותיים  אלא מכילה את הרעיון.
אך בעיקר בפרק ד' בנאום אליפז התימני : "אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש" (19)
משמע, האדם הינו יישות רוחנית  השוכנת ב"בית חומר" שהוא הגוף. 
לאיש ציפור, בהתייחסותך לפסוק "ביום אכלך ממנו מות תמות" , שים לב שאחד הפרשנים, אם אני לא טועה, רש"י, מדבר על הבטוי "מות תמות" = תהפוך לבן תמותה.

מצורף קובץ

מתוך פירוש הנרבוני למו"נ ח"א פמ"ב (והרוגאטובי בהגהותיו תקפו בחריפות):

בן איש אחד.
רק לשם אינפומציה על אליהו שהוא פנחס.

תסלחו לי על הבורות אבל איפה הוזכרה תחיית המתים בתנ"ך?

הטוב,

רק לפני כחודש שאלתי עצמי את אותה השאלה. מצאתי מאמר מעניין בתכלת:
http://tchelet.org.il/magazine/magazine.asp?id=367
(אולי תצטרך להרשם).
בקיצור, איתן דור-שב, מראה באופן משכנע למדי שרעיונות עולם הבא ואולי אף תחיית המתים היו קיימים במקרא.

סוף ספר דניאל (פרק י"ב) באדיבות מכון ממרא (תלמוד בבלי סנהדרין צ-צב)

א וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא; וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ, כָּל-הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר.  ב וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם.  {ס}

ביןדףלדף: מדהים - שני עוברים
 

בתוך בטנה של אם מדברים ביניהם שני עוברים תאומים, אחד דתי ואחד לא.

חילוני: אחי, האם גם אתה מאמין בחיים לאחר הלידה?

דתי: כן, בוודאי. ברור שקיימים חיים לאחר הלידה. אנחנו כאן רק כדי להתחזק
ולצבור כוחות לקראת החיים האמיתיים שמחכים לנו שם. כך אמרו לנו.

חילוני: איזה שטויות, אין חיים לאחר הלידה. הלידה זה הסוף. אתה יכול
לדמיין לעצמך איך נראים החיים שם?

דתי: אני לא יודע בדיוק את כל הפרטים, אבל אני מאמין שיש שם יותר אור,
שנלך על רגלינו ונאכל עם הפה. הרבה דברים יהיו שונים.

חילוני: אלו קשקושים. זה בלתי אפשרי שנוכל ללכת עצמאית ושנאכל עם הפה. זה
ממש מצחיק, הרי יש לנו חבל טבור כדי לאכול! ברור לי שהחיים שלנו תלויים
בחבל הטבור, ושהם קצרים מאוד. אלו העובדות, אפשר למשש אותן. חבל שתחיה
באשליות.

דתי: אני בטוח שאפשר לחיות גם מחוץ לרחם, אבל אלו הם חיים בהחלט שונים
מהחיים כאן. אפשר רק לדמיין איך זה יהיה, אבל זה יהיה. הרבה עוברים
מאמינים בזה, וקשה להניח שכולם טועים.

חילוני: אבל אף אחד לא חזר משם בשביל לספר לנו מכלי ראשון. רוב העוברים
לא מאמינים לזה, ובצדק. ההגיון מחייב שהחיים מסתיימים בלידה, ושעד אז
חיים בתוך חושך אחד גדול. זה מה שיש.

דתי: לא לא. אני לא יודע איך בדיוק ייראו החיים בחוץ, אבל אני יודע
שאנחנו נראה סוף סוף את אמא שלנו, והיא תדאג לנו.

חילוני: אמא? אתה מאמין ב"אמא"? אז איפה היא נמצאת?? למה לא רואים אותה
ולא מרגישים אותה?? עזוב, זה סתם סיפורים. אתה נשמע רציני, איך אתה מאמין
בשטויות האלו? אני מאמין רק בעובדות.

דתי: זה לא נכון. אני בפירוש מאמין שהיא נמצאת, שאנחנו נמצאים בתוכה,
שהיא מקיפה אותנו ושומרת עלינו. בזכותה אנחנו זזים וחיים, בלעדיה אנחנו
לא יכולים להתקיים אפילו רגע אחד.

חילוני: שוב קשקושים. אני לא רואה שום אמא, ומובן מאליו שהיא לא קיימת.

דתי: אני לא מסכים אתך. אתה לא שם לב שכאשר הכל רגוע, כשמתרכזים
ומקשיבים, אפשר לשמוע אותה? אפשר לחוש שהיא חושבת עלינו, שהיא דואגת לנו,
ואפילו לפעמים להרגיש שהיא מלטפת אותנו? תפתח את העיניים, תתחיל לשים לב!
אני מאמין באמונה שלמה שגם עכשיו יש לנו אמא, ושלאחר הלידה היא תחבק
אותנו, ושאז יתחילו החיים האמיתיים שלנו.


ואתה?...

ספרן:

המקור (בשינויים קלים) : "גשר החיים" ח"ג, הרב י. מ. טיקוצ'ינסקי.

*****
בעלבעמיו:

האם זה לא מה שנקרא אקסטרפולציה?

*****
ירוחםשמ:

לא הבנתי מה מדהים פה? דמיונות בני האדם הרי אין להם סוף,  ביצירות אבסורדיות!

*****
חגמועדנפל:

אילו היינו בעולם שמעבר לחיים הייתה האנלוגיה נכונה

*****
צענערענע:

"לא הבנתי מה מדהים פה"
מה שמדהים שכנראה אין גבול לאנלוגיות שאין להן שחר.

*****
אמשלום:

[צענע - ]

mdabraham:

אמשלום וצענע,
למה לאנלוגיה הזו אין שחר? לדעתי בהחלט יש לה שחר.
זה לא אמור להוות הוכחה לתזה של חיים אחר המוות ו/או קיומו של אלוקים, שהרי מדובר באנלוגיה ולא בדדוקציה. אבל זה כן אמור לתת אנלוגיה כלשהי (כעין משל המערה) כנגד הטיעונים של 'מי אמר לך?'. 'מי חזר משם?' וכדו', ולהעמיד אותם בפרופורציה הנכונה, זה הכל. ואת זה המשל הזה בהחלט עושה.

*****
חגמועדנופל:

הפרופורציה הנכונה היא שאנו נמצאים אחרי הלידה ולפני המוות ולכן יש לנו יותר תובנות על החיים אחרי המוות מאשר לעובר (לו היה מסוגל לחשוב) אבל במצבנו התובנות שלנו על אחרי המוות הם חסרות ביסוס בדיוק כמו העובר על מה שיקרה אחרי הלידה.
אם כבר זה אומר שאנו לא מסוגלים לשער מה יקרה אחרי המוות.

*****
ירוחםשמ:

ר' מיכי

סלח לי על קושי בהבנה, אדם מחבר חיבור אבסורדי, לא מציאותי בעליל, וממנה אני צריך ללמוד  משל על דבר אבסרודי ולא מציאותי בעליל?
מה שבאמת מדהים כאן, שאני צריך ואפשר בכלל, להעמיד את  זה בפרופוציה נכונה, וכדברי צענע אין גבול לאנלוגיות מופרכות.

הרמב"ם באגרת תחית המתים טען שהפסוק המשכנע ביותר לתחית המתים, שאי אפשר להוציאו מפשוטו, הוא הפסוק בדניאל יב, ב: רַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. 
והנה מפסוק זה ניתן ללמוד שני דברים שלא כשיטת הרמב"ם, האחד שתחית המתים היא גם לרשעים, בניגוד למה שכתב בהקדמה לפרק חלק, והשני שבתחית המתים קמים לחחי עולם בניגוד למה שכתב הוא עצמו באיגרת תחית המתים וצ"ע.

כמדומני שבמהדורת הרב שילת מופיע גם המקור הערבי