תחיית המתים

בע"ב,

ראה ב"ראש אמנה" לאברבנאל (מהד' קלנר עמ' 109) שהעלה אפשרות לפרש את הפסוק ביחזקאל כסימבולית "ואפשר שפירשו גם כן על אנשי הגלות השוכנים בעפר השפלות" אבל גם הוא דוחה מחמת סגנון הפרשה כולה. (ועיי"ש בהערת המהדיר שלחינם התקשה)

ספרן
התכוונת לפסוק בדניאל?
אם כן מי אלו שיקיצו לחרפות ודראון?

.

בעל:

כבר ענה לך רס"ג, והנה דבריו בפירושו של הראב"ע:

אמר הגאון כי פירושו אלה שיקיצו יהיו לחיי עולם ואלה שלא יקיצו יהיו עולם כמו והיו דראון והמלה אחת והפירוש חרפה והגאון אמר כי רבים הם המעטים כמו ורבים מביאים מנחה ורבים מעמי הארץ מתיהדים ורבים יחלו פני נדיב והטעם לפי דעתי שהצדיקים שמתו בגלות יחיו בבוא הגואל כי עליהם כתוב כימי העץ ימי עמי ואז יתענגו בלויתן ובזיז ובבהמות וימותו פעם שניה ויחיו בתחית המתים בהיותם בעולם הבא שאינם אוכלים ושותים רק נהנים מזיו שכינה ואמר כי כן פירוש ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין שבו נחתם הספר, ורבי ישועה אמר כי ישני עפר משל על ישראל שהם בגלות כמו בתים והנה הגואל יבוא לטוב לצדיקי ישראל ולרע לרשעיהם והמשכיל יבין הנכון משני הפירושים ודברי חכמים עוזרים הגאון ז"ל:

מואדיב
ייש"כ
ומכאן מצאנו חבר לרמב"ם בתפיסת עולם הבא אחר תחית המתים.

מואדיב
במחשבה נוספת,
אם הרמב"ם פירש את הפסוק כראב"ע, אין שוב הוכחה שהפסוק מדבר על תחיית המתים כפשוטה.
הראב"ע כתב "והטעם לפי דעתי שהצדיקים שמתו בגלות יחיו בבוא הגואל כי עליהם כתוב כימי העץ ימי עמי ואז יתענגו בלויתן ובזיז ובבהמות וימותו פעם שניה ויחיו בתחית המתים בהיותם בעולם הבא שאינם אוכלים ושותים רק נהנים מזיו שכינה", ואם כן חיי עולם הם החיים שאחרי המיתה ומניין לנו אם כן שהפסוק מדבר גם בתחית המתים כפשוטה.

בוגי
כדבריך נראה מסדר העיקרים.

הרמב"ם באגרת תחית המתים מסביר שתחית המתים לא הוזכרה בתורה מפני שהאנשים באותו זמן לא היו מסוגלים לקבל כזו תופעה נסית. רק אחרי שהורגלו במופתים באו ישעיהו ודניאל ודברו בפירוש על תחית המתים.

יוצא לפי זה שכל דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שהרי לא היה להם את העיקר הזה.
ועוד קשה שהרמב"ם כתב שהתורה כן הבטיחה בייעודי העולם הזה שכן הם קרובים להראות. אכן כך? דברי הרמב"ם מתקרבים אם כן לדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא בצורה מאוד מפתיעה.

בעל

האגרת הזו תמוהה ביותר- הרי בני ישראל יצאו ממצרים- החיים לאחר המות-  והאמונה בעולם הבא היתה אחת היסודות באמונה המצרית הקדומה, לכן חונטו הפרעונים- לכן נבנו הפירמידות בפאר ובעושר כה גדול, שיהיה לנפטר אמצעיים  לעולם הבא,

המיתולוגיה היוונית מלאה בסיפורים על הנהר- הים - שעוברים לאחר המות. המנהג היה לשים בידו של המת מטבע, שיהיה לו במה לשלם לאיש המעבורת המעביר אותו לעולם הבא.

_________________

מודה ועוזב

בוגיעלון,
ע"פ הרמב"ם זה לא יכול להיות כיוון שהוא סובר שהשכר והעונש הם בעולם הרוחני, תחיית המתים היא בעולם הגשמי. אני לא באתי להגיד מניין לרמב"ם, אלא שזה מה שהוא אומר. בנוסף לכך הוא מקדיש עיקר נוסף לשכר ועונש, ככה שלא יכול להיות שתחיית המתים היא השכר והעונש אצלו.
כנראה שהרמב"ם סבר שתחיית מתים היא ההתערבות הגדולה ביותר של הא-ל בעולם, ולכן אם מאמינם בתחיית המתים מאמינים שהקב"ה יכול להתערב בכל דבר.

ירוחם
ייש"כ על ההערה שזו ג"כ קושיה חזקה. הרמב"ם דבר על כת הצאבא, האם הוא היה מודע למיתולוגיה המצרית?