למה אנחנו לא מאפשרים לרפורמים לפעול בחפשיות בארץ?

מעולם לא הצלחתי להבין את הגיון ההתנהלות האורתודוכסית באה''ק. למה לא לאפשר לרפורמים לפעול כאן? האם לא ברור שמוטב שיהיו יהודים רבים ככל האפשר קרובים במדה כלשהי ליהדותם, שישתתפו בתפילות פה ושם, שיחשפו יותר לתורה? עדיף המצב הנוכחי, בו לרבבות יהודים אין שמץ של מושג על יהדות? אין לטעון שאנשים 'משלנו' יתפתו להיות רפורמים חלילה. הפיתויים העומדים בפניהם היום אינם פחותים.

יש איזו שהיא תקווה שבעתיד הרחוק ישוב כל עם ישראל בתשובה, ובכדי לשמר את האפשרות הזו, כך אומרים לנו, צריך למנוע קיום של דגמים נוספים של חיים יהודיים, שהחוזרים בתשובה העתידיים לא יתבלבלו. הטענה הזו לא נכונה ולא מוסרית בעיניי. ראשית, מנין הבטחון שחזרה בתשובה המונית שכזו תתרחש אי פעם? שנית, יש לשאול אם אכן תתרחש התעוררות רוחנית נסית שכזו, מה ימנע בעדה להחזיר בתשובה גם את הרפורמים עצמם? ומעבר לזה, עד שהיא תתרחש, מנין הזכות המוסרית והדתית למנוע מישראלים רבים כל כך, הצרכנים הפוטנציאליים של שירותי הדת הרפורמיים, את הקשר ליהדות, לתורה, לתפילה, גם אם הם חלקיים בעיננו?

טענה אחרת מתייחסת להתבוללות שהרפורמה גרמה לה (או עודדה אותה, או הסכימה לה בשתיקה) בחו''ל. מובן שבארץ הטענה הזו לא רלוונטית. צריך להתייחס לעניין בראיה שיהדותם של יהודים חילוניים בהרצליה או חיפה אפסית כיום, מבחינתנו (למרות שחלקם טוענים שהמוסר או התרבות שלהם נשאבים ממקורות יהודיים) ויהדות רפורמית מפותחת תעלה את רמת יהדותם גבוה יותר, גם אם לא למחוזות השלמות שאנחנו חיים בהם, תודה לאל. צריך להיות לנו כיהודים דתיים אינטרס בכך, אם כנים אנו.

חשש אחר מדבר על מתן לגיטימציה. כאילו היה חותם לגיטימציה סודי בידי זקני הדור ובכך שהם משתהים זה מאות שנים להכיר בכך שישנם יהודים רפורמים, הם מאיינים אותם בפועל. אנחנו לא מכירים בקיומכם (מה זה?) ולכן אתם לא קיימים. זרמים לא אורתודוכסיים קיימים גם קיימים כידוע, והם אפילו מרבית מניינו של עם ישראל. אנחנו איננו רפורמים. מדוע שלא יהיו חסרי הדת רפורמים? נדמה לי שהגעתי לנקודה הפנימית של השאלה: עדיף מבחינתו של הקב''ה שיהיו יהודים חסרי דת, או שיהיו דתיים ולא בורסיה הנכונה? אני מכיר את ההלצה המגדירה את החילוני הישראלי כמי ש'איננו מתפלל בבית הכנסת האורתודוכסי'. ובכן, זו הלצה.

מבחינה טקטית, אני חושב שניתן היה להגיע להשגים משמעותיים עבור האינטרס האורתודוכסי בהדברות נכונה עם הרפורמים. לענ''ד אפשר היה לחתור להסכם שיאפשר לרפורמים לפעול בחפשיות באה''ק, למנות רבנים כרצונם וכו', ו'בתמורה' לכך לקבל ויתור מוחלט שלהם בתחום הגיור. הרווח הוא כפול: אחדות העם נשמרת, כאשר מונופול הגיור נותר בידים אורתודוכסיות (שלא כמו המצב היום), ויהודים רבים מאוד יתקרבו יותר ליהדות. נדמה לי שהרב בקשי דורון פעל בזמנו בכיוון זה, עד שהושתק בידי מסדר שומרי הגחלת הידועים.

[אני כותב מנקודת מבט אורתודוכסית כמובן, וכך יש לקרוא את ה'לנו' וה'שלנו' שהשתמשתי בהם. הדיון שאני מבקש לעורר צריך להיות ממוקד: לא בתנועה הרפורמית ומאפייניה, לא בשאלות אותנטיות ומסורת וכו' אלא בשאלה הספציפית שהעלתי, והיא האם באמת האינטרס הדתי שלנו (כנ''ל) מצריך הדרה של רפורמים וקונסרבטיבים מחיי הדת. התשובה לענ''ד שלילית, והיא נסמכת בין היתר על אמונה בכוחה של הדרך שלנו. גם ללא מונופול נסתדר. פורסם במקביל בעכ''ח].