פוסט חרדים

אני חש, ואני מקווה שאני טועה, כי ריכוז הסמכות של פסיקת ההלכה נעשה באמצעות מיסטיקת ה"דעת תיירה".

אני רוצה רק דבר אחד: דיון ציבורי הוגן כלפי אינבידואליזם הלכתי. (והדוגמה שהבאת גרועה מאד, זה לא אינבידואליזם "הלכתי" אלא "כלפי ההלכה" בכללה). אין שום התייחסות לטענות המובאות נגד צורת הפסיקה וכפייתה.

יעקב
אני מסכים שהדוגמה לא מוצלחת (כ"א בק"ו שאם אפשר להשלים עם יחיד המתיחס כך כלפי ההלכה כ"ש שניתן לסבול יחיד "הלכתי", ודוק)
 
עדיין לא הוברר, האם אתה חושב שצריך [א] סובלנות תמידית (פלורליזם) כלפי יחידניות הלכתית או [ב] סובלנות זמנית שתפקידה ליצור דיון שיביא בסופו של דבר לכפיה של הלכה נכונה יותר על הכלל?

אם רצונך ב- [ב] - י"ל שאתה רוצה בעצם ליצור מנגנון כפיה אלטרנטיבי הבנוי על דברים יותר מבוססים ממיסטיקת דע"ת (כגון, דיון הוגן במקורות, התועדות חכמי דורנו והכרעה ע"פ רוב וכיו"ב).

גם אני רוצה בזה, אם כי קשה לראות כיצד זה יקרה.

בין כך או כך אני מסכים איתך שהדיון במנגנוני קבלת ההחלטות (להבדיל מההחלטות עצמן שמזקיקות פורום הלכתי "מקצועי") הוא נושא קלאסי לפורומינו ואין מקום להתחמק ממנו.

ואשרי מי שיפתח אשכול.

א. כפי שנראים העניינים, לא תוכל לקום מערכת קבלת החלטות הלכתית כפייתית, בלי התערבות מגבוה ("כי גבוה מעל גבוה..."). ודלא כאותם ההזויים שחושבים שזה יבוא מלמטה.

ב. אני סבור שעד להתערבות הנ"ל, הרי שיש צורך ביצירת סובלנות זמנית, שאין מטרתה כפייה חדשה, אלא קיום בריא בכפוף להתפתחויות.

ג. אין חולק, שגבולות הסובלנות הנ"ל ג"כ צריכים הגדרה. ומכאן אנו שבים במין מעגל סופיסטי לשאלה מי יגדיר אותה. מאחר ובמידה וההגדרה תהיה ציבורית גרידא, "הציבור יחליט", הרי ששוב נתקל בת"תים "לילדי מי שסובר שאסור לאכול קטניות" במקום "לאשכנזים". ומדוע ייגרע חלקו של המבקש "אינדיבידואליזם כלפי ההלכה"?
בשאלה זו אני באמת נבוך. מהי ההגדרה המשפטית (והאמיתית) בין דיון בחוקי הגרביונים לבין דיון בסמכותו של התלמוד הבבלי.






דרך אגב, עוד לא קיבלת את ההסמכה ממני לתיקון גרביונים ואתה כבר מתהדר בה? תלונה הוגשה למפקח על התארים בועדת הרבנים לענייני השתלמויות וגרביונים....

התופעה של התקרבות הליטאים (יורשי המתנגדים) לחסידים, מפתיעה עוד יותר על רק תהליך המולקוליזציה של הציבור.

עם זאת, התהליכים המקדימים קיימים כבר שנים רבות:
לימוד גמרא בעיון בישיבות חסידיות.
אידיאל של לימוד תורה גם לאחר החתונה.
דגש על תפילה בישיבות ליטאיות.
לימוד המוסר בישיבות הליטאיות והרחבת יריעתו ל"מחשבה", הקרובה לחסידות.

עליית קרנה של "דעת תורה" ליטאית, והרחבת יריעתה לעבר "אמונת חכמים" החסידית, והבלבול בין שני המושגים.


ליטאי מייצג את החסידים (יהושע פולק) וחסידים מייצגים את הליטאים (גפני וגוטרמן)
כמו"כ פוסק הדור, לובש בקיטשה ושטריימל.

כל אלו, הביאו לטשטוש ההשקפה הצרופה אצל הדור הצעיר, המבדילה בין טמא לטהור, בין עובד א-לוקים למי שלא עבדו, בין תכלת לקלא אילן.
ואם אין דעת (תורה) הבדלה מנין?