| נשלח ב-24/12/2006 07:04 |
 |
| |
פוסט חרדים ("יש מכלילים בו גם רבים מכותבי עצכ"ח")
בפורום "אגודה אחת" המצטמצם בד"כ בצד החברתי , מעלה "לב העברי" את התיאור הבא:
פוסט חרדים
מבוא
העשורים האחרונים מוכרים כעידן ה"פוסט" החל מה"פוסט מודרניזם" וכלה ב"פוסט ציונות". הגם שאפשר לבקר את ה"פוסט" כרעיון (למשל רעיון היחסיות של הפוסטמודרניזם) אי אפשר להתווכח על המציאות ההיסטורית של ה"פוסט "קרי שתקופת הרלוונטיות של המושגים הנידונים חלפה, ותחתיה באה תקופה של פירוק ואולי בניה מחדש. גם אותם המנסים להחיות את המושגים הישנים (למשל מאבקם של המתנחלים למען ציונות התישבותית "בנוסח הישן") אינם עוד אותה תופעה עצמה, שכןבהקשר ההיסטורי-סוציולוגי הכולל יש לו מקום אחר לחלוטין מהקשרו המקורי. ברור שאנשי הישוב המפא"יניקים של חומה ומגדל אינם בוני המאחזים ביו"ש.
כידוע גם המושג "חרדי" הוא פונקציה במכלול היסטורי-חברתי מסויים. דפוסי ההתנהגות החרדיים שפותחו במאה ה-19 אינם בהכרח דפוסיו היהודי בן המאה ה-18, אלא מנגנון הבנוי להתמודד עם שימור המסורת כנגד המודרנה, ואח"כ אל מול הציונות החילונית.
עם התפרקות המודרנה (זה התרגום הנכון של המונח החרדי: "השכלה", המתיחס לקשת תופעות רחבה יותר מתנועת הנאורות של המאה ה-18) ושל האידיאולוגיה הציונית, והמעבר אל ה"פוסט" המלא סימני שאלה - גם החרדיות כמבנה מגובש המחובר בטבורו לתופעות הנ"ל נידון להתפרקות למרכיביו.
תחת החרדי יעלה הפוסט-חרדי, ועלינו להכירו. הוא יכלול בתוכו קבוצות מנוגדות כשם שה"פוסט ציוני "יכול לכלול בתוכו את צימרמן מחד ואת מרזל מאידך - כולם היו בניה של אידאולגיית האם המתפוררת.
1. הנהנתן
הכשל הבולט לעין בחרדיות כהתמודדות אפקטיבית בזמנינו עם "מפריעי הדת" היא שלעומת אידאולוגיות העבר ההתמודדות של זמנינו היא עם חברת הצריכה הנהנתנית. השטריימל שחסם באפקטיביות תופעות של קוסמופולטיות או ציונות, לא מצליח לנופף מעליו את הג'יפים, המותגים והבליינות - בעולם שהכל הולך ובלבד שהירוקים בכיסך. תופעת החניוק הנהנתן ראשיתה באמריקה ואחריתה בירושלים, ושום משגיח לא יכול לעצור אותה, כיון שהמנגנון החרדי אינו ערוך אידאולוגית ל הדגיש את רעת חברת הצריכה. האופציה היחידה היא קריאה לסגפנות, שאינה חלק מהחרדיות המקורית. במקור יש הערכה במחשבה החרדית לגבירים "משלנו" ולקפיטליזם האמריקני בכלל. (זאת מבלי להזכיר "אידאולגיות" סלובדקאיות או ריז'ינאיות כביכול שעושים זאת כשיטה או מסורת).
האפשרות ללכת עם ולהרגיש בלי היא התופעה הבולטת ביותר בעשורים האחרונים.
2. בעל התשובה
התמוטטות המודרנה והציונות הביאו רבים מבניה לשוב אל היהדות הישנה. אלה הנקראים בטעות "בעלי תשובה" משל היו בחור מהשטייטעל שאכל טריפה ומתחרט ולא נניח "שבים ליהדות", זאת מכיון שהחרדיות לא ערוכה לקבל אנשים שאמורים להיות זרם חברתי חדש,לכן הכינוי אינו קולע. לענ"ד אי ההבנה של מהות התופעה היא פצצת זמן של החרדיות המגובשת.
באשר ל"בעל תשובה" עצמו בשלבים הראשונים הוא היה מתחקה אחר אורחות הילידים ומנסה להדמות להם. אלא שהמבנה התרבותי השונה על כורחו חותר תחת המערכת הקיימת, אם דרך העצמת התנועות המיסטיות, אם דרך יצירת דך חיים אלטרנטיבית. ועוד היד נטויה. איך שלא יהיה מדובר בסוג יהודי עם זקן השונה בתכלית מהחרדי הישן. לענ"ד כשיבדקו את חלקם באוכלוסיה החרדית אנו עשויים להיות מופתעים. אנו נמצאים בשלב שחברה זו עדיין לא פיתחה הכרה עצמית.
3. החוזרים בשאלה החדשים
בהלך החיים הפלורליסטי והאדרת ערך הכנות, בצירוף המבוכה הגדולה בעולם ה"פוסט" החילוני - אנו רואים לצד עוזבי דרך קולניים מסוג הידוע ב"הלל" וכאלה ש"גילו את האור" בנוסח המודרניסטי הישן, גם גוון של עוזבי דרך בעלי לבטים, בעלי רגש דתי עז, אנשים ששבים ודשים ומנסים לחתור להם דרך חדשה ביהדותם. אלו חוברים יחד עם "פוסט חילונים" לבקש להם אלטרנטיבה חדשה לזהות יהודית שאינה ציונות חילונית ולא יהדות הלכתית. אם וכאשר יתגבשו אלו - היהדות ההלכתית תתבקש לתת מענה חדש לאתגר חדש.
4 מיסטיקן כיתתי
קבוצת שוליים חסרת משמעות כמו ברסלב הפכה להיות בולטת ביותר בנוף הפוסט-חרדי. יחס קבוצה שכזו לערכים החרדיים (מהוגנות בורגנית, ציות לגדולי תורה וכו') היא פוסט אם לא א-חרדית. קבוצות כחב"ד וברסלב נוטות לראות רק חבריהן כנושעים, דבר המביא למגמת בדלנות ודחיה מהצבור הכללי.
סמוך ונראה מסתובבים זרמים המשוייכים יותר לחרד"ל הצעיר והנאו-היפי כחבקו"ק, המקושרים עם זרמים מיסטיים חרדיים. הרב שג"ר מגדיר אותם כשיבה אל החסידות האותנטית. האם יווצרו אי פעם יחסים בין "חסידים" אלו לבין חצרות החסידות הישנה?
5. הפוסט חרדי המודע
עבר את תהליך החיברות החרדי בשלב מסויים בחייו, ומודע לאי ההתאמה של החרדיות לעידן הנוכחי אפילו כמשמר דת. בניגוד לקבוצות הקודמות הוא מודע למצב ההיסטורי חברתי ונוטל על עצמו את הפוסט חרדיות כמשימה ואתגר, קבוצה זו מונה כיום עשרות אנשים בלבד הכותבים ב"אגודה אחת" (יש המכלילים בו גם רבים מכותבי עצכ"ח ואז יתכן שהקבוצה מונה כבר למעלה ממאה).
6. החרד"לי
החרדליות ה"מהוגנת" (בניגוד למיסטי הנ"ל) היא אופציה למנגנון העושה שימוש סלקטיבי בחרדיות. לוקח את מה שהוא מבין כתוכו וככל הנראה משתדל להשליך קליפה (כגון אברכיות לכלל העם). החרדי הקלאסי שמח מתהליך זה אך עודו ממתין לשלב הסופי של ההתחזקות – קרי חליפה וכובע. משזה בושש לבוא נסדק עוד סימן שאלה בהכרח של המנגנון הקיים כמשמר דת בלעדי.
סוף דבר
כל אחת מהתופעות הנ"ל נידונה בעבר, וראויה לעוד דיון בעתיד. במאמר זה באתי להראות כיצד הקבוצות מהוות פנים שונות לתופעה אחת, והיא שידוד המערכות של החרדיות הקלאסית עכב חוסר הרלוונטיות שלה בתקופה שבה ה"אויבים המשותפים" פרשו לגימלאות.
שבוע טוב.
תוקן על ידי עצכח ב- 25/12/2006 4:03:22
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 20:00 |
|
| |
מוסכם שישנה מסה, אולי קריטית, של אנשים המואסים בצורת החשיבה וההתנהגות של המיינסטרים החרדי, אולם מנגנון השימור העצמי של החברה החרדית [וכמאמר הרב: הנשים, האמהות... ובכלל 'החברה'] מונע שינוי בדרך של רבולוציה. למרות שברור לכל המשוטט בסמטאות ירושלים ובני ברק – ובבתי ובחדרי חרדים – כי הציבור החרדי שרוי בעיצומה של מוטציה סוציולוגית, ברור גם כי המוטציה היא אבולוציונית – קרי, התרבות מוגדרת מחדש לפי סך התנהגות הפרטים – ולמרבה הצער שינוי אבולוציוני מתהווה לפי המכנה המשותף הרחב – ולפיכך הנמוך – ביותר של החברה, כך שאכן הפוסט חרדיזם, כבר כאן, אך הוא מתבטא בעיקר בחרדי החדש, המערבי, הנהתן, המבלה. – שינוי סוציולוגי אמיתי – חייב להיות רבולציוני במהותו – וכנגדו חיסנה החברה האורתודוכסית את עצמה מזה מאות בשנים – כל מי שמנסה לשנות משהו, נבעט החוצה מן האוהל, וכאמור גם אם ישנן רבולוציוניסטים המוכנים לכך – הרי שהאשה והאמא אינן מוכנות... – זה בעצם ליבו של הפרדוכס, אם הנך רוצה לשנות, הן את חייך האישיים, ושלא לומר את חיי הכלל, אינך חרדי, ואם הנך חרדי אינך משנה. כך שמה שנותר לאלו מתוכינו אנוסי התבונה הנון קונפורמיסטים, [לקונפרמיסטים לא ימצא האומץ גם לזה.] הינו ליצור לעצמינו מן 'קדושית' פרטית שכזו – מוטב בארץ מרחקים, ולנסות למצוא את הפשרה הכי נוחה.
ושאלה אחת אל מרא דאתרא.
האם קיימת דרך שלישית? האם צריך להמציא משהו שאינו קיים? הרי כשנוריד מהחרדי את מחלצות ההסתגרות והבערות, האמונות הטפלות ועקמימות החיים, נמצא תחתיו פשוט אדם דתי. לא 'מזרחיס'ט' שזו הגדרה פוליטית, אלא פשוט אורתודכס. מהסוג הקיים כבר, [במיוחד באירופה וארה"ב] אדם, שאם הגדרת את החרדי, כבוגר פונביז' עוטה שחורים השולח את ילדיו לת"ת המסורה,. הרי שהוא בעלב'ת מבוסס , הלבוש צבעונין, קובע עיתים לתורה, ולמשחקי טניס, ושולח את ילדיו למערבא וליישוב, לעטרת, ולאוניברסיטה. אדם שמעריך ומוקיר את הרבנים, אך אינו מאמין בריבת האתרוגים או בעלי ההושענה.
ומכיון שכך מסתבר שאם ישנה דרך לרבע את המעגל היא רק דרך הרחבה של המעגל הזה, שמבחינה סוציולוגית מזוהה כחרדי, באמצעות גלישה איטית לתוכו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 21:33 |
|
| |
חסדאי היקר
כתבת דברים חשובים עד מאוד וסלח לי על האריכות שבדברי (ואני גם מבקש סליחה מאשתי)
אני מסכים שישנה מסה, שלפחות בנקודת זמן מסויימת הייתה קריטית, המואסת במצב הצבירה הנוכחי של התודעה החרדית, המנגנונים החברתיים, הדוקטורינזציה, החד מימדיות, מגמות אוטובוסי המהדרין וכל המסתעף מכך.
אין ספק שתופעת החרדיות, כמו כל תופעה אחרת, אינה סטטית ומצוייה בתנועה מתמדת. בין אם ניתן להגדיר את תנועתה כרבולוציונרית או אבולוציונרית, הרי שהכיוון ברור והוא תנועת המלקחיים של הרחבת בסיס החרדיות מהצד האחד, תוך הכללת ציבורים שיוצרים את אשליית ההתתקדמות, במיוחד במה שנוגע לתרבות הצריכה, ומצד שני הרחבת תחום שיפוטה של מגמת החרדיות המודרנית (כרונולוגית ולא פרוגרסיבית) לכל תחומי החיים, ולכל שדרות החברה וגם לשמורות הטבע החברונאיות שהיו מוגנים בעבר מפגיעתה הרעה. ושאני רואה את ר' אברהם רביץ עם רעמת השער שלו, העברית הצברית שבפיו, הרי שאני לא יכול להימנע מהזכרון המתוק של נאומיו חוצבי הלהבות בימי תל''י העליזים כנגד שלטון הטרור של רחוב ראב''ד, ומהמהחשבה איפה הוא, איפה ילדיו, ואיפה החיה הרעה החולקת עמו את ספסלי סיעתו. בניגוד לזמירות המגמתיות הנשמעות חדשות לבקרים מבית מדרשם של החרדולוגים והטובלות ב- wishful thinking הרי שאני סבור כי הפטה מורגנה מבוססת על קריאה שטחית של התפתחויות שטח. תוך התעלמות מזרמי מעמקים. איני שותף לנבואות הזעם ואיני צופה פיצוץ חברתי, כלכלי, או אמוני. האינסטנקטים החייתים הבריאים של הגדויילים - הגדרת זהב של אבי אסכולת תיאולוגיה שלא מדעת המהווהלדעתי מילה נרדפת לדעת תיירה - ישכילו לכוון כל התפתחות חיצונית - כגון משבר כלכלי וכו' ויתאימום בתוך הנרטיב החרדי. יתר על כן: ככל שגורמים חיצונים יכריחו את החרדים לצאת ולעבוד ולבוא יותר במגע עם העולם החיצון, כך תתגבר מגמת החרדיות. אולי יהיו אוניברסיטאות חרדיות, צבא חרדי, חיל אויר חרדי, קולנוע חרדי, דוגמניות חרדיות, מגזיני אופנה חרדית, הפלגות קרוז חרדיות, טלויזיה חרדית, פורנוגרפיה חרדית וכו' וכו' - אך הפיקוח של הדעת התויירה יגבר ויגבר וכל דבר יעשה רק בשם הפוליטרוקים החרדים ובפיקוחם. ככל תרבות בעמדת מגננה, מידה מדודה של פונדמנטילזם מהווה תגובה בריאה ומתבקשת. אלא שהמבנה האירגוני של הציבור החרדי, וקוד הדנ''א הצרוב בו והמכתיב את דפוסי התגובה, מאחיד את מינון הפונדמנטילזם המתבקש למינון קטלני שמתאים למכנה המשותף והנמוך ביותר של החברה החרדית.
הפרדוקס נעוץ בחוסר היכולת להבחין שהקנאות והפונדמנטליזם, הינם התפתחות לגיטימית ואף מתבקשת של החרדיות הנאורה שעליה כולם אוהבים להתרפק, ובמיוחד האופן בה היא נתפסת גם בעיני החרדים הנאורים. תהליך הגאולה האישי מותנה ברה – קונסטרציה של נאורות לומזה וחברון עליה הצביעו מספר כותבים רומנטים באשכולות השכנים, ובנכונות להתנתק ממנה.
הפתרון נעוץ לענ''ד ברמת הפרט, ובבחירתו המודעת באם לקנות את כל החבילה שהחברה החרדית מציעה, או בעזיבה ששכרה בצידה – האוטונומיה העצמית – כמו גם עונשה – אובדן המעטפת החברתית החמימה והעוטפת, והכי חשוב המנגנון החברתי המאפשר הקניית זהות תרבותית נבדלת לדור ההמשך.יש לגלות הבנה לאנשים שהחליטו מסיבותיהם שלהם ובמודע לבחור בדרך החרדית על כל בעיותיה. http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=410384
אכן הדרך השלישית חיה ובועטת בחו''ל וגם בשולי בני – ברק גבול רמת גן, אם כי בקול ענות חלושה. היא עצמה מונשמת באמצעות ריאות מלאכותיות אשר בקושי מספיקים לתצרוכתה העצמית. השפעתה כלפי חוץ היא מזערית ושולית. מדובר בשמורות טבע שאולי ישרדו ואולי לא ישרדו, אך ברור שאין להם פוטנציאל הרחבה ובוודאי שאינם יכול לשמש כגרעין לשינוי חברתי. וכבר כתבתי בעבר על הדינמיקה של החוגים המרכיבים את הציבור החרדי בדיון על ניצנים ראשונים של רה-הגדרות שלכאורה מלמדות על דינמיקה של התכה, סיגול, והתפצלות :
בהכללה גסה ניתן לסווג את האסכולות/זרמים למספר קטגוריות
1. זרמים מובילים / פעילים (מייצגים: מעתיקי השמועה, ''מעתיקי מעתיקי'' השמועה – יתד)
קבוצות הנוטלות חלק פעיל ביציקת תוכן חדש (מוטציה של אידאולוגיה שהתקיימה בעבר בשוליים העוברת שדרוג לאידאולוגיה מרכזית) בסמלים ישנים. לקבוצה זו תהיה תמיד השפעה א-פרופורציונלית על מגמות החינוך ועל עיצוב התודעה הקולקטיבית.
2. זרמים מובלים / פסיבים (מייצגים: האגף המודרני בחברה החרדית בארה'ב, חלק מיוצאי אשכנז, חלק מבוגרי ישיבת חברון וגרורותיה)
קבוצות המאמצות את הסמלים הישנים אך אינם נוטלים חלק פעיל בעצוב התכנים החדשים. אילולי התוכן החדש שנוצק בהם, סמלים ישנים אלו היו ממצים את עצמם ומסיימים את תפקידם. בעוד שלקבוצות אלו ישנה השפעה בולמת ומרסנת, השפעתם על מגמות החברה בטווח הרחוק היא מינימליסטית וזניחה.
בהעדר מודעות לתהליך (מחייבת או שוללת), הדינמיקה תפעל תמיד בצורה הבאה: הזרם הפסיבי משמר את הסטטוס הקיים (ובמידה מסוימת בולם ומרסן מגמות שינוי). במידה והזרם הפעיל הצליח "להעתיק את מיקומה של הגדר", הרי שמגמה זו היא בלתי הפיכה.
לפיכך, קיומה של 'אסכולה' זו אינה מסמנת תחילת תהליך שיוביל בסופו לפיצול, אלא תהליך הנמצא בעיצומו והחותר לאחידות.
3. זרמי שוליים (מייצגים: הציבור ששולח את ילדיו לישיבות תיכוניות חרדיות – ישוב ומערבא)
מדובר בתופעה שולית ונכחדת, כלכלית ומעמדית במהותה, חפה מאידאולוגיה, ואשר מגמתה הכללית היא ליישר את הקווים עם המגמות השולטות. הפרטים המרכיבים את הקבוצה משתייכים באופן כללי לקבוצות הבאות: לזעיר-בורגנות סמי חסידית הקיימת בעיקר באזור גבול רמת גן וצפון תל אביב ( באזור בתי המדרש של סדיגורה וקוזניץ), לקהילה האנגלוסכסית, ולקבוצה הקטנה של בעלי מקצועות חופשיים חרדים.
השפעת קבוצות אלו היא מזערית
4. תופעות סטיה (Deviation) (מייצגים: בד"כ תופעה של יחידים ולא של קבוצות – החרדים החדשים, הפוסט חרדים, הניאו חרדים ושאר מיני מחלות)
למרות ההתלהבות התקשורתית מתופעת הניו ג'ורנליזם החרדי, המכללות החרדיות, אפעס, אויף שימחעס, ותרבות הפנאי החרדית, הרי שההשפעה של תופעות אלו על הדינמיקה הכללית היא שולית.
מדובר בקבוצות שהגדרת ''סטייתם'' היא נגזרת של הדינמיקה השלטת ושממנה הם אינם יכולים להשתחרר. בעוד שקיומם מועיל לפריחת מסעדות הגלאט כושר ולאוירה העליזה השוררת במדיה החרדית – לא מפלגתית, הרי שקבוצות אלו אינם מבשרים על תופעה/תפנית אידיאולוגית. יתר על כן, בהעדר בסיס אידיאולוגי מנומק, הרי שתופעת שוליים זו היא אפולוגטית עד לאוזניים – סימפטום שמעמידם בעמדת נחיתות מול מעתיקי השמועה.
הפוטנציאל לשינוי בציבור החרדי אינו עובר דרך תרבות הפנאי החרדית, אלא דרך הישיבות והסמינרים.
בין הזרמים השונים מתקיימים יחסי גומלין מורכבים: ברמת המיקרו ישנה השפעה הדדית (תרבות פנאי , אופנה, שימוש בשפה). ברמת המקרו מתקיימת דינמיקה של שמירה על הסטטוס קוו מצד אחד והתקדמות חד צדדית ללא נסיגה מצד שני.
ולסיום: דווקא האגף החרדי הנאור שחי על גבול רמת גן – בני ברק ובצפון תל אביב מהווה צרכן נלהב של מוייפסים וסגולות מתוצרת הבאבות, והאדמורים, וזה כולל גם את הדוקטורים למשפטים שבהם (בלי להזכיר שמות של חברים טובים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 22:31 |
|
| |
לגבי הסיום החגיגי שהביא עמוד ההשקפה יש להוסיף כיוון אחר של מודרנערס שגם הם "צורכים" בבות מסוג אחר,
נוסח יעקב וינרוט ש"צורך" הרב אלישיב, (לדוגמא בכך שסירב לכהן כשופט ביהמ"ש העליון כי כך הורה הרב אלישיב), או הר' נויגרשל ש"צורך" גדוילים\דעס תיירע,
יעני חרדי פתוחים שמכירים את הקידמה אבל בכל זאת גילו את אור האמת שבמכתובים ומאמורים, בקויבץ תשובעס ובקריינא דאיגרתא,
אי אפשר לומר שהם אנשים לא משכילים ואנטיליגנטים, אלא שמתחוללת כאן תופעה פסיכולוגית מופלאה שכובלת את האנשים ל(חוסר) דעות שונות,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 22:45 |
|
| |
איך אתה מכניס את ויינרוט ונוייגרשל לסירה אחת???
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 22:46 |
|
| |
רב סיינפלד,
<הפוטנציאל לשינוי בציבור החרדי אינו עובר דרך תרבות הפנאי החרדית, אלא דרך הישיבות והסמינרים.>
הייתי מחיל את הפוטנציאל לשינוי גם על הכוללים ומרכזי התעסוקה לנשים, לא יהא בכוחה של האבולוציה להתמודד עם ההתפוצצות המובטחת שם, איני יודע אם אברכים מזי רעב ונשים זבות עוללים יפשטו על בתיהם של הגדוילים לשבור את רעבונם, אבל זו התפוצצות שמבטיחה ריבולוציה.
אם הסוציולוגיה המודרנית (כפי שיצגת בטעם) לא מבטיחה מהפכה, הסוציולוגיה המרכסיסטית מבטיחה גם מבטיחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 22:57 |
|
| |
אני חושב שהגדרתי את זה בתוך הודעתי,
שניהם מיינסטרים (ברמה כזאת או אחרת) למרות רמתם האינטלקטואלית, אז נכון שיש הבדל ואחד מהם דוחה אותך (ואותי) יותר מהשני אבל זה הבדלי טעם בלבד,
אני מקווה שהבנתי אותך,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 22:58 |
|
| |
ויוכיח הפונדמנטיליזם המוסלמי שעוני אינו מוביל לרבולוציות כאשר האנרגיות עם הפוטנציאל הנפיץ ותשומת הלב מוסטת לעבר הקנאות הדתית - וכבר כבר קדם חכם מרקס שקבע שהדת הינה אופיום להמונים המדוכאים.
אף אחד לא יפשוט על ביתם של הגדויילים - יהא ליבך סמוך ובטוח.
השינוי - אם שייך - עובר דרך גורמי האינדוקטורינזיציה ולא דרך הסיפטומים, יהיו אלו טפשות פתולוגית או עוני מנוול.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 23:02 |
|
| |
איך ניתן להשוות את נוייגרשל שכל כולו צינור להמשכת הדוקטורינה הקדושה, במילים נמלצות ולא מרשימות במיוחד, לויינרוט חובש הכיפה הסרוגה שכל שבילי הפילוסופיה המערבית נהירים לו כשיעורי ר' ברוך דוב פוברסקי, אב בית הדין הפנימי של המפד''ל בשנות השמונים, ונושא הנאום הבכייני מה במשפט המחתרת ''בדד ישבתי על ההר מחוץ לעיר''. אדם שלפי הגדרתו, חי מחוץ לשבט בודד ומגיע רק כאשר השבט מכה בתופי המלחמה וקורא לו לעזרה?
לויינרוט אין שום מחוייבות לדוקטורינה.
תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 24/12/2006 23:08:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 00:33 |
|
| |
וואו, וואו, וואו.
פשוט נפלא.
(מדוע אתהחרד כל כך לכבודו של ווינרוט, והלא אומן שונא בני אומנותו? אלא מאי, שמכאן יש ללמד גודל התיעוב לנוייגרשל ודומיו)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 01:07 |
|
| |
אני חושב שאפשר לחלק את הדיון לשני חלקים – החלק העוסק בהגמוניה הרבנית הנהגתית של ה'גדוילים' והמעתיקים למינהם והשפעתם על חיי הפרט והכלל החרדיים. והחלק העוסק במהות טבעם של אותם חיים.
אם בשאיפה לשינוי דרך החיים החרדית מתוך מיתון השפעת הרבנים עסקינן – הרי שהצדק עמך בוודאות, החומות יוסיפו לגבוה, אולי גם להתרחב, אבל שינוי ברמת הכלל לא יהיה. אולם דומני שרוב המערערים על תבנית החברה כפי שהיא כיום, יסכימו כי שליטת הרבנים לכשעצמה אינה הבעיה, הבעיה היא המבנה הסוציו השקפתי הדוגמטי שמכתיבים הרבנים ומעתיקיהם ולכן אם נעסוק במה שלדעתי יוצר את תסמונת תעוקת אנוסי התבונה, דרך החיים החרדית מרמת הפרט החוצה, [רמת הפרט לכשעצמו כמעט ולא קיימת בטרימנולוגיה הסוציולוגית החרדית, כך זה בעולם שהכל נמדד בו ביחס לאחר, ביחס למנהיג, ביחס לציבוריות, ואפילו ביחס לתורה כפי שהיא נמסרת על ידי 'מעתיקי השמועה' – מאפיין שגורם לכך שהחוויה הקיומית החרדית הבסיסית היא חוויית הבדידות – או מצב הבדידות. נושא שעדיו לאשכול נפרד.] צורת חיים שאולי ניתן להגדירה 'אנטי חיים', הוויה שכולה אנטי לזרם החיים הטבעי וההגיוני, הרי שברמה זו ניתן אולי לדון על תקווה, ברמת הפרט לפחות.
נכון, איני סבור שמרכיב זה או אחר של החברה החרדית מסוגל לחולל שינוי, גם איני תולה תקווה בעוני או בבערות שיובילו למין מפץ גדול סוציולוגי, יתכן גם שאין צורך בשינוי מוחלט שכזה, יתכן וישנם אנשים שהדרך הזו מתאימה לאופיים ורצונם, אם יש לי שאיפות ברמת הכלל הן רק בנקודת ההשקה שלו לחיי כפרט, שאיפה לפתיחות שתאפשר לכל אחת ואחד לחיות את חייו כרצונו – ואוכל להבין את אלו שיסייגו ויאמרו, כרצונו, אבל בכפוף לשולחן ערוך – מבלי ליצור דמונזיציה לכל מה שאינו בדיוק בתוך ריבוע המסגרת – שהשקפתית הולכת ומצטמצמת משנה לשנה. וברמה זו, אני חושב שיש התכנות לשינוי, התכנות שאינה נובעת מדעתם של הרבנים או של יתד נאמן, אלא התכנות שנובעת ממגע של יותר ויותר אנשים החיים בתוך החומות עם יותר ויותר סממנים של אורח החיים שמחוץ לחומות, מגע שמוביל לפתיחות, שמובילה לקבלה. יותר מזה איני חושב שאפשר בשלב זה לשנות, לפחות לא ברמת הישיבות והסמינרים כהגדרתך.
גם במידה והשלב הזה, שנובע מהתקדמות הטכנולוגיה, כמו מאינטרקציה ברמת המקרו ובעיקר ברמת המיקרו, בין הזרמים השונים באורתודוכסיה, כן, גם אלו השוליים והנהנתניים, יבשיל, ולא יחסם על ידי הרבנים, [והמשכיל להבחין במשחק השחמט הדרמטי שמתנהל בין הרבנים והאדמורי"ם להשפעה זו יוכל אולי להבחין בין 'גדולים' ל'גדיילים'. ודי למבין בזה] לא נראה שינוי דרמטי בפהרסיא החרדית, בייחוד לא בהגמוניה הרבנית, אולם יתכן ולחלק מאנוסי התבונה ירווח – בייחוד אלו שאינם יכולים למצוא דרך של פשרה שלא במחיר וויתור על כל היקר להם. הטוטאליזם שהוא המאפיין המרכזי של חברה פונדמנטליסטית יתרכך. ריכוך זה ניכר לדעתי כבר כיום ברמת רשות היחיד, המשפחה והמעגל הפנימי של אלו שבחרו בדרך שונה, בניגוד לעבר היום לא 'יושבים שבעה' גם על בן שהתנער לגמרי מהדת.
בסופו של יום, ההשפעה של פרטים על פני החברה היא רבה, וככל שירבו פרטים שיצעדו ערכית והשקפתית בדרך שונה מבלי לבעוט בשולחן ערוך, יגדל השינוי, וכפי שאמר כבודו, לא שינוי נהנתני, בלייני, בידורי, אלא שינוי ערכי תרבותי. כבר כיום, בקבוצות הקהילתיות הכי סגורות, שמעו להערכתי למעלה מחמישים אחוז על פורומינו הקטן, ולמעלה מתשעים וחמשה אחוזים על הבן דוד שמעבר למחיצה, וכשיש מגע, יש תנאים שיכולים להבשיל לקבלה, לשינוי.
*
בנוגע לווינרוט – אני יכול מהיכרות חצי אישית להעיד על צדקת מרא דאתרא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 01:41 |
|
| |
צו לעקען די פינגער
---
והערה קטנה לפותח האשכול
מידיעה אישית אני חושב שאין זה נכון לתייג את אנשי עצכ''ח כחרדים או כפוסט חרדים
יאמר מיימוני אשר יאמר, פורום זה אינו מחוייב לשום אגנדה או דוקטורינה מלבד המחוייבות לנהל דיון מכובד ותרבותי בנושאי הפורום
שמחתנו וגאוותנו שעל חברי וחברות הפורום ניתן למנות חילונים ודתיים מכל הזרמים, הצבעים, העדות, והמינים.
למרות שנקודת המוצא של רבים מדיוני הפורום עוסקת בעמדה החרדית, אין בזה ללמד על חרדיותו או אי חרדיותו של הפורום. וכבר ביארתי במסתי הידועה על מכונות הקרח עם הבינה המלאכותית.
יוסף ה' עליכם ועל בניכם ברוכים אתם לה' עושה שמיים וארץ (ר' יוסף חיים זוננפלד על תהלוכת נוער ציונית שחלפה מתחת למרפסת בית חולים שערי צדק - האוטוביוגרפיהשל ר' משה בלוי).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 05:51 |
|
| |
ר"ג
[ לא פותח האשכול תייג , אלא בעל הניק "לב העברי" במובאה . לתשומת לבך ]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 10:06 |
|
| |
[אז אני חוזר בי מלע"ז שהוצאתי על יעקב וינרוט, קבל נשיקה ר' יאנקעב ],
|
|
|
|
|
