פוסט חרדים ("יש מכלילים בו גם רבים מכותבי עצכ"ח")

שמואל,

מה שכתבת לגבי אימון בהגר"א ובהגרי"ז וכדומה אכן יכול להתפרש מצד אמונה אינטואיטיבית אך בשאר דבריך איני יודע איך תכלכלם? הנה אצטט ואנא תקן טעותי לדעתך.

הנך כותב עכשיו [ההדגשה שלי],

"... בוחר באמת משלו הנסמכת על מה שנח לו לבחור"

ובהודעה הקודמת,

"... יש ציבור גדול שחושב ובחן ומבין אכן היטב להיכן נוטה הריאליות הפשוטה, אבל הוא נצמד לפרשנותם של חז"ל כפשוטה כי הוא רוצה בכך, נח לו שדמותו של דוד אינה כה פשוטה, הוא רוצה להאמין שמה שהאדמו"ר שלו לא היה מעולל, ודאי לא אותו אחד הנעלה מהם שנות אור. הנה אני כשאני אומר תהילים נח לי להאמין שאני את מזמוריו של קדוש שלא חטא ונכשל מחמת הסתכלות על גג. האם איני מודע לאינפורמציה שביד מימוני על דוד? או האם איני מבין מה גרם לו לפרשנותו? אני מודע ומבין ובכלל אין לי עמו מחלוקת על אופי פרשנותו, אבל אני בוחר מרצוני החופשי סוג פירוש אחר כי כך נח לי עם אמונתי זה נותן לי לחוש יותר טוב. לומר מזמורי תהילים ולהאמין שנכתבו ברוח הקדש, ולהאניש את כותבם לחלוטין גורמים לי אי נוחות, כך שאנוס מרצוני בחרתי לי דרך אחרת."

אדרבה אמור איך יתפרשו דבריך אלה ואיך יצדקו ללא מושג השק"ק?

לאף אחד לא נח ב"שקרים קדושים" [כי קידוש השקר הוא רע הכרחי הנובע מחטא עה"ד והצורך בתיקונו] וכן לא נח לבכר נוחות על פני האמת ולזייפה כאמת, אך זה האדם וצריך לקבלו בהבנה. כך הובנה הודעתך!

[ ואגב לגבי רש"ר שמעתי מר' אורי קלרמן ז"ל מתלמידי ר"ש הראשונים , לפני שהשמיע ד"ת משמו של הגרי"ז בהלכ' תרומות המופיעים בספר , הקדים מפי רבו שאמר: שמעתי את הדברים בע"פ מפי הרב והערתי לו בשעת מעשה על קשיים רבים והודה לי . עכשיו אינני מבין מדוע בכ"ז הדפיסן בספרו . כך שיש למתן את הצגתו כמאמין אינואיטיבי/עוור בגרי"ז ]

פרשנות סינית לשיטת שמואל וביקורת עקיפה על עצכ"ח [ לתשומת לב ווטו ומימוני  ]

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/523/875.html

שמואל,

 בבקשה אל תעשה לנו את זה,אל תתחיל עכשיו דיון ארוך עם מיימוני על הזוהר,ודאי לא באשכול זה.

על שאר טענתך אוכל רק לומר שזה נכון אבל זה עובד לשני הכיוונים.

ווטו ,
ביקורת(עקיפה) על עצכ"ח . הכוונה היתה כמובן מנקודת ראות חרדית בכלל ושמואלית בפרט . כשהם נוקטים ב"שטות דקדושא"  וקוראים על עצמם את מאמר אותו תנא "מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות רשע שעה אחת לפני המקום"

_________________

שמואל שבוע טוב

 קראתי את דבריך, ולמרות שאני משתדל לא לכתוב כמעט באתר, אני חייב לענות על דבריך.
 אכן רוב האנשים מתייחסים לשאלות אמיתות הדת, שאלות קשות ומורכבות, באופן אותו תיארת. 
  למעלה מ-90% מהציבור החרדי, לא מוטרד מהשאלות ולא מחפש תשובות מניחות את הדעת. פשוט הנושא אינו קריטי ולכן אינו מטריד. 
  הדת אינה מפריעה להם, הם נמצאים בחברה שנוח להם להמצא בה והעלות של היותם דתיים אינה יקרה מדי לעומת התועלת החברתית, 
  ולכן כל תירוץ מכל רמה שהיא מספיקים להם. 
  ראה למשל, באתר של מאורות הדף היומי יש שיעורי הדף המועברים בוידיו ע"י הרב קובלסקי. 
  בשיעור בחולין על דרוסה , הרב קובלסקי, מיישיר עיניו כלפי הצופה, ומסביר בדרמטיות ובטון אמין ובטוח, ש "חז"ל ברוח קדשם גילו לנו שלחיות יש ארס בצפורניים" 
 שקר, שרואים בעיניים שלו שהוא משקר מבמצח נחושה. 
  אלא שזה כלל לא מפריע לאף אחד, כי העניין אינו מהווה בעייה קריטית. אם באמת יש ארס בצפורני החיות , ואם דרוסה זה באמת מוות מארס החיה הדורסת. 
  זה לא מפריע לאף אחד. כי בין כה וכה לא חסר בסופר בשר כשר למהדרין עם חותמות. ושאלת הארס בצפורני החיות הינה שאלה בלתי מטרידה , 
  כמו שכל העולם חי את חיי היום יום ואינו מוטרד ממטרת בריאתו ומה הוא עושה כאן בעולם , ומה קורה אח"כ , כך כמעט כל החרדים חיים בשלווה את חייהם , ומה שיהי עם כולם יהיה גם איתם, 
  


  

אני מבין את דבריך שהנוחות האינטואיטיבית היא בבסיס קבלת האמת ואי קבלת השקר ומסכים עם כך שהנכון שלא להיסגר על פרשנות מסויימת אלא להישאר פתוח כפי שמוכיח המשל שלך מהעשר דולר.

אך ממה שכתבת: "האם איני מודע לאינפורמציה שביד מיימוני על דוד? או האם איני מבין מה גרם לו לפרשנותו? אני מודע ומבין ובכלל אין לי עמו מחלוקת על אופי פרשנותו, אבל אני בוחר מרצוני החופשי סוג פירוש אחר כי כך נח לי עם אמונתי זה נותן לי לחוש יותר טוב." ומעוד משפטים דומים, הבנתי שהתייחסת לקושי שינוי הדעות [המתבטא בכתבה שהביא ספרן].

כעת אני מבין את טענתך שהנך מודע אינטואיטיבית לאמת ולכן הנך מכריע כנוחות האינטואיטיבית מול הטענות חזקות ככל שתהיינה כי הנך בטוח שהנוחות האינטואיטיבית שלך אמיתית יותר וכפי שהנך מנמק את קידוש הזוהר "מחמת התמונה הכללית הנתפסת אצלי כאמת ברורה" ולכן הנך גם בטוח ש"כמה מהחושבים בכלל יש להם ספיקות על כל עניין הדת, והרציונאליות בה בחרו היא רק דרך לתת לעצמם להרגיש טוב". [אך טוב שלא נגררת להיכנס לתוך מחשבות ומניעים של הזולת ללא בדיקה מוקדמת.]

לא שייך להתווכח עם תחושות פנימיות שאינן באות לידי בירור מילולי, אך אשאלך שתי שאלות פשוטות;
א. האינך חושב שאדם יכול להשריש בנוחות האינטואיטיבית שלו דברים שקריים?
ב. ההינך חושב שלכל באי עולם אותן נוחויות אינטואיטיביות?

שמואלל, מה תענה ליהודי שגדל שלא בבחירתו בבית נוצרי או מוסלמי, ונח לו מאד להאמין שישו הוא אלוקה או שמוחמד הוא נביא. האם יש לך שיג ושיח אתו? אם הכל תלוי ב"נוחות" נסתמו מעיינות החכמה.

מי שמכיר בשכלו למשל שהטענות נגד קדמות הזהר הן חזקות מאד, ומכל מקום טוען שעדיין נח לו להאמין בקדמותו, הופך את כל מושג האמונה על ראשו.

שמואל

ניתן להבין את דבריך בכמה אופנים. ואני מבחין בין שנים שיש לדעתי ביניהם הבדל רב מאד. ואולי ניתן לסדרם בדרגות דרגות. ואנסה לדרג את האמונות במערכות האמונות שלנו.

א. יש דברים שקל לקבל כי אנו יודעים שהם אמיתיים. המילה "יודע" פה לא תשביע את רצון הספקן שרוצה הוכחה שהוא אינו חולם עכשו, אבל עבור השימוש הרגיל במילה בחיי יום יום ובמדע זה מספיק.

ב. יש דברים שאיננו יודעים במובן שאיננו יודעים לספק להם הוכחה או הסבר. אבל אנו עדיין חושבים שאנו יודעים אותם.

כאן נמצא כל המידע שאנו מקבלים מן המומחים, בין מומחים עולמיים מדעיים ובין מי שיודע יותר ממני בתחום מסויים. למשל, הורי שיודעים שאני בנם, למרות שאני גיליתי את עצמי אצלם בתאריך שבו התחלתי לחשוב והאמנתי להם (והרי יתכן שאני נסיך חטוף... סמיילי).

ג. יש דברים שבהם אנו מחזיקים דעות מסויימות לגבי העולם או תחום כלשהו, ואז אנו שופטים מן ההנחות המוקדמות, שידוע לנו שהן הנחות מוקדמות, ודוחים לפעמים הסברים אחרים שנראים פשוטים יותר.

כאן נכנסת הדוגמא היפה שלך על דוד המלך. או על ראובן. אם נניח שהם היו קדושים, ואם נניח שאדם מקודש לא ייכשל ובוודאי לא בחטא של עריות, אזי אפשר לאמץ בלב שקט את המימרה של חז"ל כי כל האומר שחטאו אינו אלא טועה. ולדחות את פשט הפסוקים ואת פשט הסוגיות שהדברים נאמרו באופן אפולוגטי.

ד. בדומה לג', אנו נקבל דברי רב פלוני שהביע דעה בשאלה שאין לנו לגביה מידע מלא, כי דעתו רחבה מדעתנו.

עד כאן אין לי טענות נגד דבריך, ואדרבה, אני מלא הערכה למודעות העצמית הגבוהה שניכרת במה שכתבת.

אמנם הבעיה שלי מתחילה בסעיף ה, שהוא סוג חדש, אם גם קרוב לקודמים.

ה. כאשר אני צריך או רוצה להאמין בדבר שיש נגדו ראיות ברורות, או שיש באמונתי בו סתירות, וכל כיו"ב.

למשל, הזוהר. (כמו שכתב קלעמער, לא נריב על זה. לא כאן).

למשל - טוב, יש הרבה. אולי הדוגמא של תלמיד על ארס בציפורני חיות. איני יודע מה כוונת הגמרא ואיני זוכר את הסוגיות. אפשר, ואני מנחש, שחז"ל התכוונו שפצעים מחיות מסויימות מפתחים דלקת ומובילים למוות, ולזה קראו "ארס". אבל לא נקבל את השימוש המילולי "ארס" במובן של ארס נחש והדומה לו שנמצא כביכול מתחת לציפורניהן, כי אין להן. ובזה נסכים עם תלמיד לעיל שהיודע על כך וטוען בכל זאת שחז"ל ברוח קודשם ידעו יותר ממדענים ולמעשה כל בר דעת היום - משקר לעצמו ולאחרים.

בדומה לזה, מי שיטען כי חז"ל ידעו על חיידקים ונגיפים וכינו אותם "מזיקים".

יש כאן מקום נרחב לפרשנות. למשל, בדומה לפרשנותי לארס, אם חז"ל זיהו שיש כאן מנגנון סיבתי, ועמדו על החוקיות, אבל לא ידעו את ההסבר המלא שאנו יודעים היום, אך היתה להם ידיעה מעשית שהספיקה, האם זה נקרא ידיעה? ניתן לענות על שאלה זו בצורות שונות, אבל מי שיטען שחז"ל ידעו על כך כפי שידעו ואנו יודעים ששתיים ועוד שתים הן ארבע, מרמה את עצמו.

לגבי זה אני מסכים עם וטו שזה שקר, אבל בניגוד אליו, איני סבור שזה שקר קדוש.

אני סבור שכל שקר שאדם משקר לעצמו, גם אם זה כדי להציל את שפיות נפשו מסתירות שאוכלות אותו, זה לא שקר קדוש. זה אולי שקר חיוני, ומי יאמר זיכיתי נפשי, אבל לא קדוש!

שקר קדוש הוא שקר שעומד בכמה תנאים, והמשך הדיון שייך אולי לאשכול המקורי (של בוגי?)

1. שקר שנועד למי שאינו יודע שהוא שקר.
2. שקר שנועד למטרות טובות ומוצדקות (שמירת הסדר החברתי, תכסיס למי שעדיין לא הגיע לרמת בשלות - בגירות בלשון סיינפלדנו - נאותה וכיו"ב).

יתכן שיש תנאי 3.

3. המטרה היא שהאדם יתקדם משלב של שקר קדוש לשלב שכבר אינו זקוק לו והתעלה מעליו.

גם אם לא נניח ששלב 3 מתקיים בכל השקרים הקדושים, נראה לי שעדיין אסור שיתקיים התנאי ההפוך, כלומר שיהיה מנגנון שימנע התעלות מעבר לאמונת השקר.

וכל זה כמובן כבר יצא מהדיון שלך.

 הטענה שלך, אם הבנתי, היא שהאמונה המיטיבה, אם נקרא לה כך, מוצדקת. אתה יכול לסמוך על בנך, וקל וחומר שאפשר לסמוך על דוד המלך, רשב"י - והאר"י.

אני מסכים. כל עוד אנו

1. מודעים שבחרנו בין בחירות אפשריות, ויש לנו פחות נתונים מאשר במקרים אחרים, מועדפים.

2. אנו משתדלים לא לשקר לעצמנו ולא לבחור שקר מחמת נוחיות, אלא הכרעה אמונית בהעדר נתונים מספיקים ובהענקת יתרון למי שאמין בעינינו מסיבות ידועות מקודם.

האם אתה יכול, עם יד על הלב וכיו"ב - לומר שהכלל הזה מתקיים אצלך בכל הכרעות האמון שלך?

ורק שלא ישאלו אותי לגבי אותו דבר...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

שבוע טוב

היה נראה לי שכבר גמרתי עם האשכול הזה.   אבל תגובתו של מיימוני גירתה אותי,  אני מהסס קצת בכותבי  (גם בגלל השעה המאוחרת אני חושש שהניסוח לא יהיה בהיר כנדרש)

בצעירותי שמעתי שיחות רבות על אמונה.   כל הדוברים יצאו מנקודת הנחה שהאמונה היא דבר הגיוני ומתבקש מאליו על השכל,  והכפירה שורשה בנטיות סוביקטיביות של האדם,  למשל רצונו באורח חיים שונה מדרישת התורה.

והנה בשיחה אחת דובר על סתירה כביכול בניסוח לשונו של הרמב"ם.  בעוד שבספר המצוות הוא כותב שהמצווה היא האמנת האלוקות, סגנון שמשמע ממנו שהשגתנו באלוקות היא בסופו של דבר אמונה היינו הסתמכות על ראיה כלשהי אבל אין פה ידיעה ברורה.   הרי בהלכות מדע הוא הוא כותב שהמצווה היא לידע שיש שם מצוי וכו',  נו ידיעה זה כבר דבר שונה,  שהרי אינני מאמין שאני מקליד עכשיו, אלא  אני יודע זאת בבירור עד כמה שאני יכול לסמוך על חושי.  הדובר הסביר  -ואולי מבלי לשים לב שזה סותר את הדברים הראשוניים-    שהמצווה היא אכן להאמין,  אך על האמונה להיות כה מוחשית עד שהיא נתפסת אצל האדם כידיעה  ברורה.    למשל הדוגמא שהביא מיימוני,  ילד היודע מי הם הוריו למרות שבאמת אין לו ידיעה ברורה,  אך הדבר נתפס אצלו  כאמת מוחלטת   (כמדומני שכבר ראיתי דברים דומים אצל הגריד"ס מבוסטון והרמ"מ שניאורסון)

(אמנם לגופו של עניין ר' יוסף קאפח טען וכן ר' חיים העליר שהתרגום הערבי של תיבון שגוי והמילה הערבית "אעתקאד" מתפרשת בלשון ידיעה,  הם כבר ציינו שאף האברבנאל בראש אמנה סבור כן)   

אמנם אינני יודע אם הדובר הנ"ל התכוון לפרשנותי,   אבל אני חושב שבסופו של דבר כל הידיעות שלנו על הדת הם בגדר אמונה שאנו מנסים להצמיד לה גוון של ידיעה

בואו נעזוב את העולם החרדי על מסורתיו ואמונותיו.   אמנם המסורת היהודית יודעת לספר לנו על אברהם אבינו החושב ומגיע מעצמו לאמונה הרמב"ם תיאר לנו זאת באופן כה יפה,  אבל הדבר נגמר בסופו של דבר בהתגלות הא-ל אליו.   אין אמונה ברורה לחלוטין,   איך מתחילים הראיות הראשוניות בספרי הראשונים,  או על בסיס המסורת של התגלות בהר סיני לפני שישים ריבוא,  והנה לא רק שאצל רבים אבדה מסורת זו, אלא גם אצל המאמינים בה לא ברור מה קרה שם, האם אכן התגלה הא-ל כטענת הכוזרי,  או רק מראה נבואה כדעת הרמב"ם.  החובת הלבבות מצייר ציור מרשים בו הוא שם לקלס אלו המאמינים ביצירת העולם מעצמו,  או בלשון המודרנית  של ערכים נאמר שהמחשב לא יצר עצמו,  אבל את אריסטו שהרמב"ם החשיב כל כך הטענה הזו לא שיכנעה כלל,  הוא האמין בקדמות העולם ורק הצמיד לו איזשהו מניע ללא צורך במנוע.  כך סבר אריסטו,  וכך גם סבורים חכמי זמננו  אין צורך להזכיר את איינשטין ודניס בור, אלא גם סטיבן הוקינג ( קיצור תולדות הזמן) וסטיבן וינברג (שלושת הדקות הראשונות) שניהם לא רק פיזיקאים ואנשי מדע מהשורה הראשונה בכל הזמנים, אלא גם מהדוברים הראשים בכל מה שנוגע  לראשוניות והיצירה בכללה,  הם אינם מאמינים כלל שאלוקים עומד מאחורי העולם.  אין שום ראיה ברורה שתיתפס כידיעה היכולה להוכיח את קיום הא-ל,  כמו את חידוש העולם או נתינת התורה,   בכלל ככל שהעולם התפתח מבחינת חשיבתית וסיגל לעצמו העברת בקורת יותר ויותר אנשים גויים כיהודים נטשו את האמונה.  ומי הם בדרך כלל המאמינים, לרוב אלו שגדלו עם רקע אמוני.  והנה פה בפורום יש בין כמה מהכותבים סוג גאוות יחידה,  על פתיחותם הבנתם וחתירתם לאמת,   כבר אמרתי שלא אחפוץ לדבר על אחרים שאינני מכירם,  אבל אבקש רשות במחילה משניים מרבותי הפורום מיימוני ווטו להשתמש בהם כדוגמא,   (אני מניח שהרשות ניתנה)   הנה הם מנסים  לבדוק כל דבר במסננת ההגיון השכם וערב הם מצהירים שהתורה אינה סתירה לשכל הישר ועוד שלל סיסמאות.   אבל תודו לי רבותי שלמרות שאין ספק בכשרונכם המוכח,  וודאי שרמת הבנתכם עולה על האיש המצוי וגם שאינו מצוי,    אבל כבר היו דברים לעולמים יש עוד כמה אנשים כשרונים העוצרים לחשוב בעולם, מהסוג שמנינו לעיל,   והם כלל אינם לוקחים את האמונה ברצינות.  עד כמה שידוע לי רוב האנשים שהתפרסמו בעולם בכשרונם ובחכמתם בכלל לא היו יהודים ולא אימצו את הדת היהודית.  בכלל במה שנוגע לפילוסופיה דתית (אם אפשר להגדיר זאת ככך)  היהודים לא בלטו כלל,  אמנם אנו מתגאים במורה נבוכים,  אך תומאס אקווינאס או אנסלם היו יותר מפורסמים ממנו, ואף נחשבים ליותר מקוריים,   או בצד המוסלמי אבן רושד  ואבן סינא,  בראיין מגי בספרו על הפילוסופים הגדולים פשוט פוסח עליו באלגנטיות.  ואליעזר שביד בכלל קובע ככלל שהפילוסופיה היהודית מעולם לא הייתה מקורית אלא הייתה תגובה אנכרוניסטית על שלב מוקדם יותר.   כך או כך,  האם לא נראה לכם מוזר שאתם המאמינים החכמים גדלתם עם רקע דתי,  כלום לו הייתם גדלים בקיבוץ בית אלפא ואחרי אונברסיטה הייתם באים ללמוד אצל הרב מילר או הרב נדל, גם הייתם מאמינים בצורה הנוכחית.  אני מרשה לעצמי להטיל ספק בזה.    כך שיתכן בהחלט שלמרות שאתם מרגישים טוב מאוד עם הראציונאליות,  אבל תרשו לי להאמין שאף אתם בנויים על איזה בסיס אמוני שספגתם,  אלא  שהנכם מרשים לעצמכם לשפץ אותו מכל הצדדים,  אבל הבסיס עצמו לא נובע משום רציונאליות

עברתי גם על מו"נ גם על הכוזרי ואף על האמונות והדעות לרס"ג,  אני כמעט משוכנע שלו הייתי אגנוסטיקן ספרים אלו לא היו משכנעים אותי כלל לבסס אמונה בגללם.   בכלל מול השיח המודרני הם נתפסים בחלקם הגדול כמיושנים.  אבל אני מאמין בגלל שאני מאמין,  זו תחושה קיימת אצלי (אין ספק שלחינוך היה גורם מכריע בזה) ואני מחפש לה חיזוקים והסברים.   אמונה זו  היא לא ידיעה בכלל,  אין דרך כלל להגיע לידיעה, רק אם הבורא יחליט להתגלות שוב,  רק האמונה נובעת אצל החסידים אמרו ממקור נשמתי פנימי, דיקארט ביטא זאת הרעיונות המולדים בתוך הנפש,  ופסקל אמר שכל אחד זוכה להתגלות,  יהיה הניסוח אשר יהיה,  כל אחד חיפש את האמונה ממקור פנימי בנפשו פנימה,  הם לא סמכו על גורם אחר.  

אינני יכול לחלוק או להתווכח עם אמונה אינטואיטיבית של האחר,  אם הוא ינסה להביא לדבריו ראיות הגיוניות פה הכל נתון לויכוח או פרשנות שונה,   אבל סוף כל סוף בחירת האמת האמונית שלנו אני מסופק מאוד עד כמה היא אכן מבוססת על ידיעה כלשהי, או פשוט היא אמונית ואז מטבעה היא אינה רציונאלית

שמואל 

כפתור ופרח!

השאלה היא האם אתה יכול למתוח קו היכן אתה מסיים להסתמך על האינטואיציה ומתחיל להשתמש בשכל?
מיימוני ווטו עושים את זה מוקדם ממך, אבל אתה היכן?

תוקן על ידי טיפוס ב- 31/12/2006 10:00:52

שמואל, על רוח הדברים, למרות ההסתייגויות:
א פילוסופיה יהודית איננה רק יצחק הישראלי וחובת הלבבות. היא גם קהלת ותהילים ודברים, וגם בראשית רבא ואבות דר' נתן ופרק חלק. ושם יש מקוריות בכמויות מספיקות לגדודי חוקרים מהעברית. הם רק צריכים להחליף דיסציפלינות, חומר הלימוד קיים (אגב, במהדורה העברית של ספרו של מגי תוקן הליקוי הזה, שאיננו רק ענייני. אפשר פשוט להניח שהאדון לא נחשף מספיק לפיל' יהודית קלאסית. בן השיח שלו בפרק על פיל' דתית הוא כומר בכלל, כך שברור שהשיחה תעסוק בפיל' נוצרית של ימי הביניים).
ב הטענה על סמך סטיבן הוקינג בעייתית. ראשית, לאורך ההסטוריה מרבית הפילוסופים דווקא כן האמינו במציאותו של כח עליון. זה אומר משהו? שנית, דעתו של הוקינג בשאלת אלוהים לא טובה יותר משלי או שלך (בשונה מדעתו בשאלות פיסיקה, כמובן).
ג הטענה שכמה כותבים כאן (לא אלה שציינת דווקא, שאינני מכירם במציאות) לא היו במקום שהם נמצאים בו היום אילו לא היו להם המטענים הדתיים הכבדים של בוגרי העולם הדתי/חרדי נכונה. זה מעורר מחשבות על האפשרות לחנך דור חדש לנקודת הפשרה שכמה אנשים כאן הגיעו אליה. אפשר לכוון לנקודה הזו, הדינמיקה תוליך למקום אחר, לא בהכרח טוב יותר (אם כי זו שאלה על חינוך בכלל, כאן היא קשה יותר בגלל הנושא). אפשר לחשוב על דוגמאות מההיסטוריה, ודנו בזה פעם באשכול שנקרא חינוך לעצכחיות.
ד מה רע באמונה שציירת בסוף? שמעתי אומרים שאמונה דתית היא דבר מתחדש, מסעיר, גורם לחיבוטי נפש, מנהלת דיאלוג רצוף עם כפירה, עם ספקנות, עם אלילות, ושכך זה מוכרח להיות. אין ארץ חפץ של אמונה שקטה ובטוחה ומונחת בקופסה (ככתוב בקהלת, ספר הספרים של הפיל' היהודית, בניגוד לכתוב במורה נבוכים ובספר הכוזרי).