|
|
| נשלח ב-8/1/2007 22:08 |
 |
| |
ברצוני דוקא להציג שאלה, ואולי זה ראוי לאשכול נפרד, אך כמי שנכווה ברותחין וד"ל
למגאזין "משפחה" מצורף עתון חדשות שבועי, היה שם סיפור על מלמד שקיבל באקראי חומר מסיונרי, למרות אזהרות אנשי יד לאחים לא לעיין לא ולא לנסות להשיב, המלמד לא שעה אל אזהרותיהם ובטח ביכולתו, הוא עייין בחומר וניסה כוחו בויכוח עמם, סופו של דבר הם גברו ושיכנעו את המלמד בצדקת דתם.
אותו מלמד לא נצר את סודו בקרבו, הוא הגיע עם דמעות לאנשי יד לאחים ( או לב לאחים אינני מדייק בפרטים) וגילה את הסוד הנורא הנה הוא מלמד תינוקות אך הוא מאמין בא-ל זר, לא נאריך הסוף היה אותו מלמד מרצונו פרש מההוראה והלך אל האנשים הנכונים עם התשובות הנכונות לאחר שיחות ארוכות ובעמל רב החזירו אותו לדרך אמת.
("מוסר השכל," אל תפתח חומר מסיונרי אל תיכנס לויכוחים, דינה אל תצאי מחוץ )
ובכן מה קרה פה?
אותו מלמד האמין והיה משוכנע באמיתות אמונתו שמעולם לא הועמדה לפני סימן שאלה. ויהי היום הוא נעצר לחשוב, ואז בעצירתו שיכנעו אותו בדבר נכונות הנצרות או במשיחותו של אותו האיש.
מה הוא עשה? היה לו דרך אחת לאמץ את המסקנות הבהירות השכליות אליהם הגיע בעיונו. אבל בלבו פועמת אמונה אינטואיטיבית הלוחשת לו שדרכו הישנה היא האמיתית, ולמרות שהעיון מוביל אותו לדרך חדשה, אל לו לסמוך על מסקנותיו בל יחפז, הוא ידע שהוא טועה למרות שלא יכול היה להסביר למה, וכך בהצמדות לאותה אמונה נאיבית הוא נשאר יהודי. כן בתוספת חיזוקים מאלו שפה בפורום קראו להם "המסיונרים" החרדים כנראה אנשי ערכים ודומיהם.
התעריכו את יהדותו, או תסברו שהיה עליו להתנצר כמיטב שיפוט שכלו
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 22:13 |
|
| |
שמואל,
בהנחה שאנחנו אובייקטים מופשטים חסרי כל דעה אישית ברור שהייתי אומר לו להתנצר, כי רוב הסיכויים שהוא מפחד מהנצרות ולא פועמת בו אמונה אינטואיטיבית באמיתות היהדות,
אלא הבעיה היא שאנחנו כולנו סובייקטים אומללים ולכן אני מחיל את דעותי על כל העולם... ובגלל שהנצרות מגעילה אני אומר לו לא להתנצר...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 22:52 |
|
| |
שמואל ,
אצלנו רגילים לרכוש דווקא שבועון מתחרה ושם הופיע הסיפור הבא:
מלמד תמים וירא שמיים , לא שעה לאזהרות ופתח ועיין בחומר שהוזהר ע"י אגודת "אמונה פשוטה" שלא לעיין בו אפילו בהעברה בעלמא . והנה אורו עיניו . מה שהבין עד עכשיו במעומעם ונהנה להשען על רגשותיו בלבד כשהוא מחנך את עצמו ובני ביתו לאור הסיסמא "חושך וענן וערפל אשר שם [ דייקא ] הוא האלוקים" נראה מעתה כשיחת הילדים . פתאום הוא משוכנע בפשטות הפסוק "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" הדברים מאירים גם את שכלו . הוא מסוגל מעתה להציג לעצמו ולזולתו משנה סדורה . ומבין סו"ס מהם לשמה ועבודה מאהבה . הוא עדיין לא משליך לגמרי את רגשות הקודש שפרנסו בעבר את עולמו הרוחני , אלא שהוא שומרם לזמנים של "קטנות המוחין" שבו נמצאים באופן מתמיד רבים מידידיו ובני משפחתו . הוא שמח בעולמו ומתפלל לזמן של מלאה הארץ כולה דעה .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 23:06 |
|
| |
היי ספרן אני שמח שדווקא אני הוצאתיך מאדישותך ומההודעות הלאקוניות. תגובה יפה באמת נהניתי. אבל לא ענית על השאלה, אין הנידון פה אם אדם יכול להתעלות בדרגות הדעת של סולם יעקב. השאלה היא עד כמה הוא משתית את עולמו וערכיו על הגיוני ליבו, ועד כמה יש מקום להכרעות אינטואיטוביות אחרות שבמקרים הטובים אפשר ליישבם עם ההגיון, ובמקרה הקיצוני של המלמד פחות. הן גם אתה אומר שישנם עתות של קטנות המוחין בהן יש לסמוך על רגש או משהו דומה (אני לא התכוונתי לרגש), מה הן? כאב ראש טורדניהמונע ממני לחשוב, קטנות המוחין היא גם כשהמח קטן ובא לידי טעות, עכשיו אתה מבין למה לא קניתי את הגיליון המתחרה הוא לא ענה על שאלתי
תוקן על ידי - schmuelll - 08/01/2007 23:22:39
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 23:22 |
|
| |
באיזה דרך אתה מבקש לקבל תשובה בהגיון או באינטואיציה . האחרונה לא ניתנת להעברה והראשון לא מקובל במחוזותיך .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 23:36 |
|
| |
שמואל,
זו שאלה מכשילה. קשה לענות תשובה מניחה את הדעת, אלא אם אתה מניח מראש זהות גמורה בין תוצאותיה של חקירה ישרה לבין הדת היהודית (כפי שמניחים רבים, וזה לגיטימי לחלוטין בעיניי). במקרה כזה התשובה ברורה משום שלא תיתכן דילמה. אם האיש יבחר בנצרות, זה פשוט משום שחקירתו לא היתה ישרה או מעמיקה מספיק... בכל מקרה עליו להשאר יהודי.
ובכל זאת, הסיפור קצת משונה. מלמד בת''ת נתערער עולמו מקריאת חוברות מסיונריות? מצבנו עגום אם רמות העומק היהודי של מלמדים בת''ת רדודות כ''כ. החומר הנ''ל ירוד בכל קנה מידה, הזדמן לי לקרוא בו והוא היה פשוט משעמם. סתם זבל על 'רבנים ידועים' שראו את האור, וראיות למשיחיותו של ישו מספרי הנביאים שאפשר לקרוא בכל ספר ויכוחים עבש מימי הביניים. בערך כמו להתוודע ליהדות דרך עלוני השבת. מילא אם היה מתרגש מקריאה מעמיקה בברית החדשה או באוגוסטינוס, אבל שיתערער עולמו אחרי מפגש חפוז עם מסיונרים וקריאה בכתביהם? אתמהה.
או שמדובר היה בהלם תרבותי בכלל, ולא בספקות טורדניים. הידיעה הטריויאלית על מאמינים אחרים ואמונות אחרות, על דתיים שלא ממין האדמו''ר שלו, הידיעה הזו לבדה אולי בלבלה אותו. וגם על דא קבכינא (או לפחות ראוי היה לבכות).
אגב, חבר טוב שלי מתקופת הישיבה שחזר בשאלה, היה אומר לי תמיד בסופם של ויכוחים מתישים בשאלת אלוהים: 'אל תחשוב שבזה שתשכנע אותי שישנו אלוהים תרויח משהו, עדיין תצטרך לגרום לי לבחור ביהדות ולא באיסלם או נצרות מורמונית'. למזלי, מעולם לא הגענו לשלב הזה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 00:31 |
|
| |
שמוא',
הכרעת המלמד שלך הסופית התבססה על: "בלבו פועמת אמונה אינטואיטיבית הלוחשת לו שדרכו הישנה היא האמיתית" והכרעת המלמד של ספרן על: "והנה אורו עיניו....". הרי כל אחד מכריע כאמת הפנימית שלו ולא נתחדש כאן דבר אלא שאתה משווה את השכל לנצרות וספרן לפנימיות היהדות ובעצם אין מחלוקת ביניכם כי "מר כי מלמד דיליה ומר כי מלמד דיליה".
אך שאלה אחרת אשאלך [במקום מייציץ]. האם אתה כמתבונן מן הצד במלמד שלך ונניח שאין לך שום דרך להשפיע עליו דהיינו שאין לך בעיה מעשית מצד חובתך הדתית ושאין לך ידיעה ברורה באשר למהות נפשו, אלא כל יחסך אליו הינה אך התבוננות מחשבתית פסיבית. האם אתה יכול לנבא ולקבוע בוודאות עבורו שהיהדות עדיפה עבורו מהנצרות למען עשות רצון הווה ית'?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 01:46 |
|
| |
לענין משל המלמד, אולי יש אנשים שאצל מושג ה"אמונה" אינו משהו פנימי ונשמתי כלל, אלא כדברי מרא דאתא רג"ס אלץ איז סאצ', ולכן היה קשה לו הדבר, לא מחמת שידע והבין באינטואיציה שלו שאותו האיש הוא נביא שקר, אלא משום שבסביביה החברתית שהוא מרגיש נח בה זה פשוט לא יעבוד.
לפיכך אין ללמוד מזה כלום לענין גבולות השכל והאמונה מצד עצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 02:41 |
|
| |
שמואל
עלי לעיין עוד בשאלתך.
ספרן
איקון ירוק ביותר.
(כשאתה כותב משהו משלך, ולא רק מפנה ללינקים או לספרים, כדרך הספרנים, אתה מפליא לעשות!)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 06:36 |
|
| |
מה שספרן כתב היא תורה חב"דית מובהקת (ע"ע המחלוקת בין אדה"ז לר"א קאליסקער), אלא שהקנייטש החב"די הוא שמה שלומדים בשכל הם ענינים על-שכליים וההתבוננות בהם מעוררת רגשות קודש ( אהבת ה' ויראתו). ואילו המלמד הנ"ל הי' מתבונן (מלשון בינה ומלשון התבוננות) תמידים כסדרם בעניני אלקות לא היה נמשך אחרי לבבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2007 09:18 |
|
| |
בורג_קטן:
כמובן, שהשאלות יכולות להיות שוות בין פורקי עול ומבקשי האמת, אבל ההבדל הגדול נעוץ בכך לאן פנינו מועדות, ואיך היחס לשאלות, האם השאלות מביאות אותנו להבנה, או לשלילת הדברים מעיקרם.
http://hydepark.hevre.co.il/topicarc.asp?topic_id=346860
_________________
בברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 06:36 |
|
| |
ספרן,
לאור דבריך שם אנסה להבהיר. ההצעה מבוססת על אמונת המציעים [בצ"כ והרבנים שהזכיר] שהמחקר לא יתרחק לנקודה שתהיה סתירה בינו לבין דרכם. זאת מאחת משתי סיבות או שהם נחרצים שאם יתגלה להם שטעו ישנו את דרכם או שאמונתם בצדקת דרכם כה גדולה שאינם יכולים להעלות על הדעת שיתגלה שאינה נכונה. אך הצדק עם מתנגדיהם ["לשיטתם" כמובן] שהם לא בטוחים בצדקת דרכם או לפחות יודעים [במודע מילולי או עכ"פ בתת מלל] שדרכם מבוססת על שק"ק שלא ידעו איך להתמודד עמם [וכההוא ת"ח שהובאו דבריו בפורום: "אינני מתחיל במחקר על אלוקים כי אני יודע לאן אגיע"].
א"כ מה נשאר? כמו ערכים ממש שהמבוקש מסומן מראש? נמצאנו מחליפים פרה קדושה בפרה קדושה!
|
|
|
|
|
