המחזמר "כנר על הגג" (מבט ליהדות מהסוג הישן)

[שלחת קישור לפורום?],
אפתח בשאלה טריוויאלית שהוזכרה ברמז קודם שננסה (תלוי ברצונך כמובן) לנתח אותה בגישה פורמלית ובגישה אינטואיטיבית-מעשית,
שאלת התפילה הנפרדת, ונפצח בכמה שאלות יסוד:
1. האם ההלכה יכולה להשתנות מבחינתך?
2. האם יש בעיות צניעות כמו הרהורי עבירה או כל בעיה על רקע זה בתפילה מעורבת? והאם אותן בעיות מהוות עילה מספקת להפרדה?
3. בהנחה ויש סיבה מוצדקת להפרדת נשים וגברים, האם לדעתך מוצדקת העליונות הגברית שבהפרדה הזו, (לדוגמא: גברים מוציאים נשים ידי חובת דברים שבקדושה ונשים לא מוציאות גברים)?

אפשר לענות על שאלות אלו בשתי דרכים,
דרך אחת היא ניתוח של המקורות, (דבר שיעשה באופן הכי קלאסי הרב ליכטנשטיין), ומתוכם להסיק את המסקנות המתבקשות או הלא מתבקשות, ודרך שניה היא לומר שנקודת המוצא שלי ממנה אני פותח את הדיון היא איננה ההלכה אלא המציאות, כיום במציאות מטופש להפריד נשים מגברים ולכן בטוח שזה בסדר, ההלכה? נסתדר איתה...

(אני מאוד אשמח אם כולם יענו על השאלות הללו ולא רק ווטו, בהנחה שווטו לא יוציא לי את הרוח מהמפרשים ולא ירצה לדון בזה ),

ננסה לענות על זה בצורה פורמלית לא מחייבת,
1. ההלכה יכולה להשתנות אבל במיגבלות רבות, כיום מרבית האורתודוקסיה סבורה שלא כל אחד יכול להחליט על שינוי ההלכה אלא אך ורק סמכות רבנית גבוהה מספיק, כיום הסמכות הרבנית לא עושה שום דבר בנידון ולכן ההלכה נשארת בעינה,
2. כל גבר הוא סוטה, ולכן גברים לא יכולים להתרכז בתפילה בזמן שיושבת לידם אישתו של אבא שלהם,
3. ברור שכן, הרי גברים חייבים במצוות התפילה ונשים לא, ממילא יש עליונות מובנית בתפילה לטובת הגברים, הם יכולים להוציא ידי חובה ולא הנשים, רק אותם מותר לשמוע ככי הרי קול באישה ערווה, וכו' וכו',
[כמובן זה לא בא להחליף דיון ענייני אלא רק להדגים דיון פורמלי],

אנסה לענות על זה באופן אינטואיטיבי,
כולנו יודעים שבני אדם הם יצורים משתנים, בכל מובן שהוא אנשים לפני שלושת אלפי שנה לא דמו לאנשים שחיים כיום בעידן המודרני, מטבע הדברים בגלל שהשינויים רבים כל כך אין כל סיבה להקיש בין התקופות השונות,
בימינו היחס לנשים משתנה לטובת הנשים ורוב העולם השפוי מברך על כך, אין מה לעשות, עם כל החסרונות שבדבר אי אפשר להבדיל עד כדי כך בין נשים לבין גברים, ולכן אין כל סיבה רצינית שתגרום לנו להחליט על הפרדה, הרי ברור שאף אחד לא מתייחס כיום -במודע- לנשים כנחותות,

וההלכה? אין כל סיבה שההלכה תגיד משהו שלא יתאים למציאות ולכן כנראה מה שלא יהיה זה מה שצריך לעשות,

גוונא,

נושא היחס שהשתנה כלפי גויים, נשים ועבדים נידון בנפרד ולכן לא אכנס לפרטיו אלא בציון את שכתבתי למעלה הנוגע לשני האופנים שהצעת. נדמה שפשוט גם לך שהאופן האינטואיטיבי לא ישכנע את אף אחד ואילו האופן הפורמלי כניתוח המקורות ע"י הרב ליכטנשטיין הוא שיכול לשכנע את מי שאינו סגור על השמרנות.

ווטו,

הבנתי, ובדברי לא היתה נזיפה ח"ו (ומי אני כי אנזוף), אלא הבהרת עמדתי שלי.
ב"ולא ינסה" וכו', כיוונתי לכך, שהמאמין בצורך בשינוי, ראוי לו שינסה לעבוד "מלמטה" ע"י שינוי האינטואיציות של חבריו ושכנותיו, כדי לגרום תהליך, ולא לחכות שמישהו "למעלה" יבין מעצמו ויגדיר אותם באופן פורמלי. דיברת על היות היחיד המשנה כמעט מתאבד, אם כך עליו לגרום לכך שלא יהיה יחיד. את זה, לענ"ד, ישיג לא אם יחכה לפוסקים אלא רק אם יעורר תהליכי שינוי אצל אנשים אחרים.
כפי שהזכרתי לעיל (ולמרות מה שכתבתי שם, אגיד במפורש) - גם אם יהיה פוסק/רב שיכריז דברים באופן פורמלי, אך יהיה זה בטרם יחול תהליך רציני ורחב של שינוי "מלמטה", הוא יוקע/יוקא וממילא ירדו הדברים לטמיון (ואולי יהיה קשה יותר לתקן, לאחר מכן).

אמשלום,

לא נראה שאנו חלוקים אלא שאנו מדברים על שני תחומים.

לאלה שלא התחילו שום תהליך שינוי, כמובן שכל דיבור פורמלי הוא קול ללא משמעות. אצלם רק שינוי האינטואיציה "מלמטה" תפתח בתהליך ובכל אופן אין סיכוי שה"פוסקים" שלהם יאשרו להם שינויים. עם זאת  בד"כ אין זה מעניין  "המאמין בצורך בשינוי". לרוב אין לו עניין להיות מסיונר לשינוי ו"לעבוד" לשנות את האינטואיציות של המתבוססים/מתבשמים בשמרנותם הקיצונית. מאידך, סביר שכללית הוא מביע את דעתו לבני שיחו כך שהוא בכ"ז תורם לשינוי האינטואיטיבי "מלמטה" בתור שכן וחבר. אך אני בכלל לא דיברתי על שיח עם אלה הרחוקים מדי מהשינוי שאיני יכול לדעת למי מהם יש צורך ותועלת בשינוי ואף כמה שהם ישתנו איני חושב שאפגש עמם בחיי החברתיים.

לאלה שתהליך השינוי האינטואיטיבי כבר החל וכבר בשל וחסר להם את הרקע הפורמלי לכך, נותן שיח וירטואלי רציני כשלנו עם ספיחיו שמחוץ לוירטואליה, גב פורמלי חזק [משחושבים]. הם לא מחפשים אישורם של "פויסקים" מוקיעים ומקיאים, הם מחפשים ביטחון חינוכי וחברתי מינימלי למען יוכלו לחיות לפי האינטואיציה שלהם בפינה שלווה. ההבהרות תורמות רבות לביטחון החינוכי ובמקרים רבים זה מתגלגל גם לביטחון חברתי ואפילו "בצאתך". הם אינם זקוקים לצ'פחה אינטואיטיבית בגב המלווה באמירה: "יאללה תאכל קטניות, אין בעיה" וזו גם לא תועיל להם.

**********

תוספת:

הבנתי עוד נקודה מכרעת למה אני אישית דוגל בדרך הפורמליות לעומת דרך האינטואיציה [אך בעבורה לא חשבתי שכדאי להקפיץ את האשכול]. היינו כי אני כמי שחש שהאינטואיציה שלי אינה "בר סמכא" מספקת בחיי ולכן פניתי ל"מעשה דיקארט" העובר דרך בירור פורמלי ופורמליותי נהייתה יותר בר סמכא מהאינטואיציה שלי, לכן היא אמצעי התקשור שלי לזולתי. יתר על כן הפורמליות לעומת האינטואיציה הרי מתבססת על ניתוח המאפשר עקרונית לבדוק כל נתון משא"כ האינטואיציה, לכן קודמת הפורמליות כאמצעי תקשור לזולת.

יתר על כן, באשכול אחרונים כקלעים ועוד מתבאר שכל התפתחות הדורות עד למלאה הארץ דעה היא באמצעות ההדגרה המילולית שבלעדיה לא ניתן להגיע לשיא הדיוק וכן לא ניתן להתנער מכל הרגלי החשיבה השליליים שחדרה השפעתם לאינטואיציה התת מלולית ללא יכולת לשלותן ממערבולות הדעת והרגש.

אך נכון מי שחש שפורמליותו מפותלת ופחות ברת סמכא מאינטואיציתו, יביא לשיחותיו יותר אינטואיציה, אך ההעברה לזולת תהיה קשה יותר אא"כ הזולת מקבל אותו כנביא. [נקוט שאצל הגברים הפורמליות היא יותר בר סמכא ואילו אצל נשים האינטואיציה.]