| נשלח ב-30/12/2006 22:45 |
 |
| |
הישיבות הגדולות כמודל לכל החיים
כיום הישיבות הגדולות משמשות אבן הבוחן לכל החיים. החינוך בת"ת ובישיבות קטנות מכוון כהכנה ללימודים בישיבה גדולה, והחיים הנותרים שלאחר הישיבה הגדולה, הם כחזרה על מה שמחנכים בישיבות הגדולות. בהקשר לכך ידוע הביטוי, אמור לי היכן למדת ובאיזו שנה ואומר לך מי אתה.
בעקבות ההשפעה העצומה של הישיבות על החברה, הצורה של הישיבות והעומדים בראשה ראויה לבדיקה דקדקנית. הבדיקה נדרשת יותר מאי אילו בקורות ולא פחות מהביקורת הנשמעת על החינוך בתתים ובישיבות הקטנות. קצת חסר טעם לדון על המוסדות הקדם ישיבה גדולה מבלי קיום של דיון מעמיק ומהותי על מקומם של הישיבות גדולות. לא ניתן לדון על ההיבטים הרוחניים והחברתיים של ילדינו מבלי לבחון עד כמה אנו מרוצים מהחינוך של ראשי הישיבות.
יש מס' נושאים שחשוב לדון עליהם ואשמח שאחרים יוסיפו עוד.
א. צורת הלמוד בישיבות גדולות. בחור מצטיין יכול לסיים את לימודיו בישיבה ומלבד הנאת הפלפול אין בידיו הרבה יותר.
ב. החינוך בישיבות. יש מגמה של חינוך לפרזיטיות וחוסר הבנת האדם הקטן. לדוגמה אי התחשבות בעובדי הישיבה ובכלל זה אי הרמת חפצים על המיטות ביום שטיפה או אי ריכוז צלחות בחדר אוכל כדי להקל על העובדים.
ג. ראשי ישיבות שאינם ראויים. יש ראשי ישיבות העושים עצמם אלילים והם אינם אלא כנערים שבשפולי המחנה. גאוותם ושחיתותם הם מחנכים לנוער, ולצדקות ויושר הם קוראים עוון.
ד. אנשי חינוך שאינם מוכשרים לכך. יש רמי"ם ומשגיחים שהקשר בינם לחינוך אינו אלא מקרי.
אין כל פיקוח על יכולתם האישית של אנשי ההוראה בישיבות (יש פיקוח שלא יוכשרו ח"ו), וכמו"כ אין מעקב על הישגי המשגיחים בקידום תלמידיהם.
ראוי לדון על תופעות נוספות הקיימות בעולם הישיבות, כדוגמת : היעדר מבחני הערכה לתלמידים על הספקים, מיון לא מקצועי בקבלה, מחסור בתוכנית לימודים מסודרת, בחירה של צוות לפי קשרים משפחתיים, ירושת שררה, ניהול כספים לא נכון, אי סדרים כספיים, אחוזים גבוהים לאוספי הכספים, אפליה של חוגים ועדות. אשמח שהחברים ירחיבו איך ראויים הדברים להתקיים למען כבוד תורותינו.
נושא נוסף הראוי לבחינה מדוקדקת, תפקידם של הישיבות כמנחילי ההשקפה הטהורה ומבססי דעת התורה בדורינו.
לאור יכולתם המפוקפקת של ראשי הישיבות בהבנת החיים, ספק גדול האם תפקידם לקבוע איך ההשקפה ראויה להתקיים.
נ.ב.
הנני מזהיר את הקורא, כי כל מכל מה שכתבתי אין לסמוך לפסק הלכה אלא להתעוררות לבירור ההלכה. וכל המוסיף בירור יוסיפו לו משמים בכפל כפליים.
תוקן על ידי - חיים9999 - 30/12/2006 23:42:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2006 23:44 |
|
| |
מעניין לבדוק לאורך ההיסטוריה כמה מקום תפסה הישיבה לבחורים במרכז העולם הרוחני של ראשי העם.
ידוע שרבנים מפורסמים היו מתנים את הסכמתם לכהן ברבנות עיר מסוימת בכך שהקהילה תחזיק להם ישיבה, הנהגת הקהילה וכתיבת תשובות לא מלאו את הסיפוק הרוחני של גדולים אלו והם חפצו דווקא בהרבצת תורה לצעירים, כך היה אצל הפני יהושע, רע"א, החת"ס ועוד.
אם כך מורי הבחורים היו בעת ובעונה אחת גם גדולי ההוראה וקברניטי הדור, והתלמידים כשיצאו לחיי המעשה או לרבנות נשארו בתודעתם ובמעמדם הציבורי תלמידי חכם פלוני, אף שתקופת הסתופפותם בצילו היתה בבחרותם הצעירה, תחילת העשור השני לחייהם בדרך כלל, גיל הישיבה לצעירים במושגינו.
כך שעצם התופעה שראשי הישיבות עומדים גם בראש הקהל אינה חדשה.
מה שלעיתים שונה זה שהם גם תופסי הישיבה, כלומר מנהלי התקציב.
צורת הישיבות הירודה אינה אלא תוצאה של הפיכת הישיבות מבית ועד לצורבים וחכמים למסלול היתוך לכל מי שנולד לציבור הישיבתי, מה שאומר שאי אפשר לשמור על האיכות מפני חוסר הסינון הטבעי.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 00:57 |
|
| |
בעיה מטרידה אחרת, שכדאי להוסיף לרשימה (אחרי ההסתייגות שיש בישיבות גם המון דברים נפלאים, לא כמס שפתיים, באמת יש) היא זו - ההתמקדות המוגזמת בבעלי הכשרון, העמדת הכשרון במרכז, וצמצום הכשרונות הראויים לפיתוח לאחד, הכשרון המסויים הנצרך ללימוד אחרונים על הש''ס (וזה מה שעושים בישיבות, לא? לומדים אחרונים על הש''ס, כלומר על אותם עשרים - שלושים דף שנהוג ללמוד בשש - שבע שנות הישיבה).
מזה נגזרת בהכרח הזנחת כל הכישרונות האחרים שיש לבחורים, הזנחת בחורים לא מוכשרים בכלל אבל אולי בעלי אינטיליגנציה רגשית גבוהה, או אמנים בפוטנציה או בעלי חוש טכני מיוחד או בעלי מחשבה למיניהם או.... כל דבר אחר האמת, כל מה שאיננו הכשרון המסויים שבלהבין 'קצות' בקלות ולהשתעשע בו.
היו לי המון חברים כאלה. אני בטוח שגם לכם. שנונים, מבריקים, אולי בעלי יכולת כתיבה או ציור או כשרון מוסיקלי. הישיבה אמרה להם: כל זה איננו שווה כלום. רק 'קצות'. וזה עוול.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 01:03 |
|
| |
חיים
הגישה שלך לבחינת הנושא היא כ"כ שלילית שמסופקני אם תוכל לבודקו בצורה נכונה.
על אותו משקל שכתבת אפשר לכתוב בדיוק הפוך:
א. צורת הלמוד בישיבות גדולות. בחור יוצא מהישיבה כאשר יש בידו הכלים ללמוד סוגיא לעומק ולרוחב, עם יכולת הבנה לשורש הדבר והגדרתו.
ב. החינוך בישיבות. יש מגמה של חינוך לחברות וחסד בישיבות כאשר מוסד החברותא והעזרה לכל שואל ופונה, הן בלימוד והן בבעיות אישיות, מפתחת את מוסד החסד הכ"כ יפה הקיים בציבור.
ג. ראשי ישיבות ראויים. יש ראשי ישיבות שגדלותם ומסירותם ללימוד התורה והפצתה מעוררי הערצה. ומהוים הם דוגמא ומופת לתלמידיהם.
ד. אנשי חינוך מוכשרים לכך. ישנם רמי"ם ומשגיחים מוכשרים אשר יודעים לפנות ללב התלמיד וליצור עמו קשר חינוכי בריא.
ראוי לדון על תופעות נוספות הקיימות בעולם הישיבות, כדוגמת : היעדר מבחני הערכה לתלמידים על הספקים אלא אמון מלא והנחלת ערך הלימוד כבלתי תלוי בתוצר, מיון לא מקצועי בקבלה כדי לתת גם אפשרות לשאינם מוכשרים, מחסור בתוכנית כדי לבנות עצמאות לימודית, וכן הלאה.........
אינך בא לבדוק את הנושא, אלא להביע דעה ברורה מראש שהישיבות וראשיהם הם מוסד רקוב מכף רגל ועד ראש ולכן התוצאות [שלדעתך] כ"כ גרועות.
איני אומר מה נכון ומה לא. מה שבטוח הוא שאין הדברים כ"כ חד משמעיים כמו שכתבת, הן בסיבה- בישיבות, והן בתוצאותיה- בציבור שגדל בה.
כדאי להוריד "קצת" את סף המרירות, אוז יהיה אפשר לבחון דברים בפרופורציה הנכונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 03:13 |
|
| |
מאיר,
השאלה של הישיבות לחלשים זו כבר שאלה של אידיאולוגיה לא של פרקטיקה כפי שאני מבין שמנסה בעל האשכול לדון בה,
אם אני זוכר נכון הר' וולבה כותב באיזשהו מקום שמנהיגי עולם התורה וויתרו בכוונה על האיכות בשביל הכמות,
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 09:02 |
|
| |
חיים,
א. נכון, הבעיה שלפעמים גם הרמ"ים אינם יודעים הרבה יותר.
ב. בנקודה זו יש יתרון לישיבות הסדר, אקדמאי פרסם פעם משהו בנידון ואשמח אם הוא יחזור ויביא אותו.
ג. חלק מהחינוך הישיבתי, אולי בניגוד לחינוך הליטאי הקלאסי, מבוסס על דעת תורה והערצת העומדים בראש המוסד, זו הדרך הקלה ביותר לחינוך המונים.
מאיר,
אותם רבנים היו גם ראשי ישיבה ופעולתיהם השפיעו הדדית, בן אדם יכול להזכר בערגה עד זקנה ברבותיו, אולם היה ברור שהם תחנת מעבר, היום הישיבה אינה מחנכת למה שאחרי אלא היא עצמה התכלית. אותו ראש ישיבה שהיה גם רב, הכיר עולם גם של מבוגרים מעל גיל שמונה עשרה, מה שאין כן ראש הישיבה דהאידנא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2006 09:23 |
|
| |
הבוחן
אני מעוניין לדון על המעלות והחסרונות של הישיבות, למרות שדי התעלמתי מהמעלות. הסיבה להתעלמות מהמעלות לא נעוצה באי הכרתם אלא כי באתי לעורר על בעיות. מטרתי לומר, שלא ניתן לדון על צורת התתים והישבות קטנות מבלי לדון על הישיבות גדולות. עצם דיון שכזה, דן על הבעיות שיש בישישבות ולא על המעלות שבהם.
ובקשר למעלות שנקבת, חלקן שכיחות וחלקן נדירות.
"א. צורת הלמוד בישיבות גדולות. בחור יוצא מהישיבה כאשר יש בידו הכלים ללמוד סוגיא לעומק ולרוחב, עם יכולת הבנה לשורש הדבר והגדרתו."
ניתן לשאול מה מטרה של לימוד סוגיא ולמה אתה קורה לימוד לעומק ולרוחב. אני הבנתי שהמטרה לצאת ת"ח במלוא מובן המילה, ולהגדרת ת"ח נאלץ ללכת לשו"ע יו"ד ולבדוק. ואידך זיל וגמור.
"ב. החינוך בישיבות. יש מגמה של חינוך לחברות וחסד בישיבות כאשר מוסד החברותא והעזרה לכל שואל ופונה, הן בלימוד והן בבעיות אישיות, מפתחת את מוסד החסד הכ"כ יפה הקיים בציבור."
יש נטייה לעשיית חסד לחברים ובמיוחד ל'חברה', האם גם יש מודעות לחסד לעובד מטבח? האם בני הישיבות נצטוו בלא תרדה בו בפרך? כמובן שאיני טוען שזו נחלת כל בני הישיבות, אבל תופעה זו מושרשת עמוק, אצל רבים מבני הישיבות.
"ג. ראשי ישיבות ראויים. יש ראשי ישיבות שגדלותם ומסירותם ללימוד התורה והפצתה מעוררי הערצה. ומהוים הם דוגמא ומופת לתלמידיהם. "
אמת ויציב ונכון. כל הכבוד לאותם ראשי ישיבות, אבל מה נענה על ראשי הישיבות המושחתים. את הנזק שהמושחת עושה הצדיק לא מסוגל לתקן.
"ד. אנשי חינוך מוכשרים לכך. ישנם רמי"ם ומשגיחים מוכשרים אשר יודעים לפנות ללב התלמיד וליצור עמו קשר חינוכי בריא. "
אבא שעומד בדילמה לאיזו ישיבה לשלוח את בנו, איך ידע מה רמת המקצועיות של אנשי הצוות. אין כל פיקוח ובקורת על כך, ויש איסור מוחלט לדון על כך בפרהסיה. מי שיאמר על איש צוות כי הוא צדיק וישר אבל חסר הבנה בחינוך, הוא יוקע מיידית מע"ג לוחות המודעות. מה מלבב שיש גם אנשים מקצועיים?
אני מעוניין לדון בכובד ראש ואיני מוכן לפסול איש על כך. אני כן פוסל את הדרך שאינה בוחנת לעומק את אנשי הצוות או את הדרכים הנכונות ללימוד בישיבות. וכבר צווח זקן קמאי (בעל האבי עזרי) על כי עולם הישיבות מגדל דור של עמי ארצים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 02:49 |
|
| |
מבלי להכנס לשיפוט, דומני שההערה בדבר מרכזיותה של 'הישיבה הגדולה' היא במקומה.
מערכת החינוך החרדית כולה עוברת תהליך של 'ישיביזציה' מלמעלה למטה לכיוון הגיל הנמוך. הערכים 'הישיבתיים' הפכו לקוד מנחה לכל רבדיה של מערכת החינוך כולל החינוך היסודי. הביטוי הבולט לתהליך זה הוא אימוץ הלבוש הישיבתי (כיפה שחורה, חולצה לבנה, וזניחת המכנסיים הקצרים) היורד לגיל נמוך יותר ויותר עם השנים, והעיקר: הנחלת רוח הישיבה, השפה הלמדנית והמונחים - אל שכבות הגיל הנמוכות. לימודי הגמרא - החל מן הכיתות הגבוהות של ה'חיידר' דרך שנות ה'ישיבה קטנה' –כולם נושאים אופי של הכנה לקראת 'ישיבה גדולה' תוך תרגול באימוץ המודל של 'בן תורה'.
גם ה'חילוק' וה'חקירה' ושאר דברי מפרשי התלמוד הרווחים בישיבות, משורבבים אל תוך שיעורי הגמרא של הילדים. כמובן שתהליך זה הוא עדות לשחיקה הדרגתית במושג הישיבה, אך גם ובעיקר הוא זה המניע ומאיץ שחיקה זו. הציבור 'הישיבתי' עובר תהליך 'אינפלציוני' ידוע ומוכר שכבר כילה הרבה אידיאולוגיות: השימוש המוגבר באתוס מכלה אותו מבפנים, וכל נסיון להשגבה של הבנאלי והיומיומי יוצר את ההיפך: בנאליזציה של מה שעוד נותר מן הנשגב.
התיזה במלואה הופיעה כאן: http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=203397
תוקן על ידי שלויימלע ב- 01/01/2007 2:57:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 08:04 |
|
| |
ומאידך, השבח הגדול שליטאי יכול לומר על אדם מבוגר הן בעל בית והן רב (וכידוע, מה גרוע מבעל בית, רב של בעלי בתים) שהוא נשאר בחור ישיבה, ואם הוא רב מה שמעניין אותו זה לשבת וללמוד בשקט.
יש כאן קידוש הנעורים, במקביל למה שקורה ברחוב הכללי ביחס לחזות חיצונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 11:49 |
|
| |
בעל
כפי שכתבתי, זו אינה תופעה חדשה.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 22:43 |
|
| |
חיים
עצם העלאת הנושא של מבנה הישיבות הגדולות לדיון נראה לי דבר נחוץ וחיוני, אכן אורח חיינו בכל המובנים מוכתב במידה רבה מהתנהלות הישיבות הגדולות כפי שציינת בדבריך ולכן לא ניתן להתעלם מהנעשה שם. יחד עם זאת אני מסכים עם המבקרים שהתרעמו על כך שבהודעתך נעדרת ההתייחסות החיובית לישיבה הגדולה ולתרומתה העצומה, אם כי אני מניח שאצלך מדובר בדבר פשוט שאין צורך אפילו להעלותו על הכתב.
לגופו של עניין, אני סבור שהדיון על הישיבות צריך להתחלק לאשכולות רבים בהתאם לחלוקת הנושאים שהצעת, באשכול זה אני מציע שיעלו רק נקודות לדיון אפשרי. לצערי, מפאת קוצר הזמן אעשה זאת בהדמנות אחרת.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 00:54 |
|
| |
בעל,
אהא קא בכינא, על 'קידוש', במרכאות כפולות ומכופלות. בררררר...
ברחוב הכללי? אינני מכיר שום קידוש מוכתב מלמעלה. ואדרבא, רצונו של הנוער להידמות למבוגרים זה דבר בריא בעיקרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2007 23:52 |
|
| |
בעל
וכבר אמר הרב ז"ל הישן יתחדש והחדש יתקדש!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 21:36 |
|
| |
אני חושב שלא התקיים עד היום דיון ראוי ומעמיק על מעלת ובעיית הישיבות, לכן לדעתי כדאי להקפיץ אשכול זה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 22:31 |
|
| |
כבוד מו"ר המשגיח שליט"א
ביום א שעבר הרב שאלני מה עיסוקי היום והיכן אני אוחז בלימודי, עניתי תשובה כללית ממנה היה ברור שאין לי עיסוק מסודר במקצוע ישיבתי כלשהו.
הרב הסיק מזה שלדעתי 'עולם הישיבות הוא טעות', אני הסתייגתי מהקיצוניות שבאמירה והעדפתי לנסח כך: עולם הישיבות הוא כיתה א אך יש גם כיתה ב.
אני חושב שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. בתור כיתה א עולם הישיבות הוא אכן חשוב ואני שמח ומודה להקב"ה על השנים היפות שעברו עלי בישיבה ובמיוחד על ההתקדמות הרוחנית באותם שנים. כל זה אני אומר בפיו ולבו שוים ואני אכן מרגיש תמיד ששלב זה היה חשוב מאוד בהתפתחות הרוחנית שלי והוא מהוה את היסוד והתשתית לשלבים הבאים.
אמנם, אם אנו באים לטעון שעולם הישיבות כפי שהוא הוא המסגרת הסופית בה צריך בן העליה להסתופף עד סוף ימיו או ליצור לעצמו חיקוי לישיבה, וכי אין כל דרך עליה נוספת ומעולה יותר שאינה דומה ואינה מחקה את הישיבה ואת עולמה, אם נטען כך אזי אכן עלולה הגדרת מו"ר להיות נכונה, עולם הישיבה עלול אז להיות טעות.
ניתן לעורר על כמה וכמה שלבי התפתחות רוחנית בעבודת ה' החסרים מהותית בישיבה. יש כאלו שאינם מהווים טענה וחסרון כל עוד נכיר באפשרות להשלים אותם אחרי שנות הישיבה ויש כאלו שאני תמה היאך ניתן לראות את המסגרת הישיבתית כשלמה ללא השלבים הללו.
אלך מן הכבד אל הקל, מהטענה הפשוטה יותר אל המחודשת יותר.
א. בישיבה עיקר העיסוק הוא בשקלא וטריא. עיסוק בסוגיות של יראה ואמונה הוא שולי. בחור יכול להחשב מצוין גם אם אינו עוסק כלל במעלות היראה ובתיקון המידות באופן רציני. אמנם מו"ר כמשגיח מחזר ומעודד לעסוק בכך, אך עדיין המסגרת הישיבתית אינה שואפת לזה והדברים באוירת הישיבה הכללית הם מן השפה ולחוץ. איני מדבר כבר על עיסוק גבוה יותר בבירור של השקפות ואמונות כמו ספרי קדמונינו שערכו וכתבו את אמונת ישראל. אף אם היו מגדולי ישראל ששללו עיסוק במורה נבוכים, הרי ספרו של רס"ג אין בו כל סיג. ומה על דברי הרמב"ם ביסודי התורה שהיאך היא הדרך לאהבתו יתבונן במעשיו. ומה על דעת הרמב"ם שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הם העניינים שבתחילת משנה תורה.
לא רק לימוד של הדברים חסר מאוד, אפילו כאשר כן לומדים וגם בחבורות הקדושות שכן שומעים שיחות ואפילו עוסקים באופן מעשי בענייני יראה, העיסוק הוא בקטנות. מדברים למשל על תיאוריו של רבי חיים וולאז'ינער על הגר"א כתיאור של מלאך שאינו נוגע אלינו כלל. מישהו חושב בצורה מעשית איך עובדים לשמה? איך משיגים מעלת האהבה? הכל מן השפה ולחוץ ופטומי מילי בעלמא. אם יבא אדם ויטען כי הוא השיג מעלה אמיתית כלשהי, יגחכו לו בקול רם ואף יצטטו איזו מעשיה מאיזה בעל מוסר עד כמה צריך אדם לחשוד את עצמו ולא להאמין בשום הישג שרכש. לשם מה אם כן קיימות כל המעלות הללו? כדי לייצר סיפורים לא מציאותיים על גדולי הדורות הקודמים? מה רווח צומח לבן העליה מתיאורי מלאכים שאסור לו אף להעלות בדעתו שהוא ידמה למשהו מתיאורים אלו?
ב. וכלום בלימוד שמעתא הישיבה היא יותר מאשר כיתה א? והיכן לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא שהיא חובה גמורה והיא עיקר גדר תלמוד תורה? כל העיסוק בישיבה כל היום כולו הוא ב'פטטיא דאורייתא'. אברך מתמיד ורציני שבוחר להשאר במסגרת הישיבה שנים ארוכות, יגיע לגיל חמישים עם אוסף מרשים ורחב של סברות ופלפולים ועם חוסר יכולת כמעט מוחלט לקיים את דברי התורה שלמד בעצמו. כל ידיעת התורה היא בלמדנות גרידא שלא נוצרה אלא כדי לחדד התלמידים ואילו ללמוד על מנת לקיים נדחק לאיזו חצי שעה ביום של לימוד משנה ברורה לצאת ידי חובה. כלום לזה יקרא לימוד תורה? כלום זוהי דרך של עליה?
ג. וכעת לדבר החידוש שלא נשמע בין כתלי הישיבה והמעוררו הרי הוא מן המתמיהים.
הלא לא תוהו בראה לשבת יצרה. הלא אין אנו יושבים ביום שכולו טוב, כולו ארוך ונהנים מזיו השכינה. הלא עולם המעשה הוא עולם זה. האם אין חובתו של כל בחור בר דעת לברר לעצמו את דרכו בחיים? האם לא חובה גמורה היא להתבונן בעתידו ומה ה' שואל ממנו?
היאך יתכן שבחור מגיע לגיל 22 ועומד לבנות את ביתו והוא לא חשב לרגע איך יקנה דירה, האם ראוי לקחת חובות, האם ראוי יותר שיקחו עבורו חובות, האם אין חיוב ללמדו אומנות. כל אלו שאלות שבחור אינו יודע כלל שהן קיימות, האם לא תפקיד הישיבה הוא לפקוח עיניים עוורות ולהנחות בדרך אמת? האם משה קיבל מסיני יבמות וכתובות ולא קיבל ארחות חיים הנוגעות לכל הנהגת האדם בחיי המעשה?
האם בחור מסוגל לענות על שאלת תורה עם דרך ארץ? האם בחור יודע מהו נשאת ונתת באמונה כפשוטו? הלא עינינו הרואות שאברכי משי יוצאים לחיים ונכשלים לא אזרו חייל. לא אחד ולא שניים נופלים לחובות ונצרכים לצדקה, האם לא חוסר חינוך תורני יש בזה? האם לא תפקיד הישיבה הוא?
הלא כל מי שקצת יודע ומתבונן בדרכי החיים של קדמונינו, נוכח מיד שהיו מהם בעלי מלאכה, היו מהם בעלי מדע, היו מהם שעסקו בדקדוק, במקרא, ברפואה ועוד. בחור חושב שואל את עצמו מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה ואין מרגוע. האם לא על סוגיות יסוד אלו היו צריכים לעמוד בשנות הבחרות למען לא תעלה בידם בורות?
אחד הדברים שגרמו לי לסערת נפש היו דברי הרמב"ן בשם הראב"ע על הפסוק וה' בירך את אברהם בכל: "בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים וזאת כל חמדת האדם". איך אמור בחור ישיבה להבין משפט זה?
ואני תמה ושואג מנהמת לבי, האם פלפול בקובץ שיעורים כל היום, חצי שעה מוסר וחצי שעה משנה ברורה, היא דרך העליה שמי שיזניחנה מאבד את עולמו?
חם לבי בקרבי, בהגיגי תבער אש, דברתי בלשוני. כל אלו העליתי על ספר כדי להשיח את לבי.
אחלה פני מו"ר לדונני לכף זכות ולחוס על נפשי לחונני ולבאר לי מעקשות למען אלך בדרך טובים.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2007 12:10 |
|
| |
מאיר
הלא הישיבה היא העולם האמתי והעולם שבחוץ הוא רק שווא ודמיון, אז כלום האמת משמשת מבוא לדמיון?
|
|
|
|
|
