דילמה

אני יוצאת עם בחור.
חמוד, שנון, עדין, ישר, נראה נחמד וכו'...
עונה כמעט לכל הקריטריונים שהצבתי בראשית דרכי בשידוכים.

אבל...לפני שנתיים בערך, היתה לו התקפה.
אין לי מושג אם ניתן לקרוא לזה שקיעה בדיכאון, כי הוא לא שקע בעצמו. במשך כמה חודשים,הוא התהלך כאחד האדם, כלפי חוץ, היה נראה שהכל טוב, אך בפנים היה משהו שהציק לו. והוא ניסה לשים קץ לחייו(-נסיון יחיד).

כיום הוא מטופל. מינון התרופות שהוא לוקח יורד בהדרגה עד לסיום קרוב.

הדבר לא תורשתי. המצב שגרם לתסביך תוקן, והאפשרות שסוג של מצב כזה יחזור לאחר הנישואין לא כ"כ סבירה.

הדבר נודע לי לאחר כמה פגישות,ממנו.



הייתם ממשיכים?

אני עברתי דילמה דומה וזה היה באמת קשה להכריע.
לפני כשנה נפגשתי עם בחור מצוין, הבעיה היחידה שהפריעה לי כשהציעו אותו היתה היא שהוא כבר למד בכולל ולא בישיבה, אבל דנתי אותו לכף זכות מפאת גילו (33) והבירורים עליו הניבו תשבחות ואפילו שמבחינתי זה היה ויתור נגשתי להצעה.
השדכנית שהציעה לנו אותו לו פירטה הרבה פרטים על המשפחה ואנחנו משום מה לא חקרנו יותר מידי וניגשתי לפגישה.
בפגישה הראשונה הבחור מספר לי שהוא יתום מאם מגיל בר מצוה ואביו נישא בשנית זמן קצר לאחר שאמו נפטרה. הוא די התפלא שלא ידענו מכך (כלומר שהשדכנית לא סיפרה על כך). כמובן שביררתי עם מי אביו נישא (קצת הפריע לי שהאשה היא בעלת תשובה ויש לה ילדים חילונים מנשואים קודמים, אבל הבלגתי). היתה פגישה נחמדה והיו לנו נושאים משותפים לדבר. אני השתדלתי לא לחקור אותו יותר מידי על הקטע המשפחתי כי לא ידעתי עד כמה הוא מסוגל לדבר על היתמות ועל כל מה שהוא עובר.
הפגישה נגמרה בצורה יפה. מייד כשחזרתי הביתה, השדכנית מתקשרת שהבחור רוצה פגישה שניה.
נפגשנו למחרת. הפגישה היתה די ארוכה ובה הבחור התחיל להיפתח ולהוריד מליבו. הוא סיפר את הטראומה שהיתה לו בפטירת האמא שחלתה קודם והוא כבן בכור התמודד בבית עם הכל והיה צריך לעזור לאבא ולגדל את הילדים. את הפחד שאמו לא תהיה בבר מצוה שלו וכל מה שנלווה מסביב. את מה שהיה אחרי הפטירה וכו'. סיפר על הטראומה של הנישואים השניים של אביו וכמה היה קשה לו לקבל את האמא השניה. בקיצור, הבחור עבר חיים ממש ממש לא קלים מבחינה נפשית וריגשית. לא אפרט כמובן את כל פירוט חייו שהוא פירט לי, אבל אני פשוט התחלתי לרחם עליו ולהרגיש כמו עובדת סוציאלית שלו. בשלב מסויים הוא מספר לי שעד היום הוא לא יצא מכל התהליך והוא לוקח כבר שנים כדורים להרגשה נפשית, כמובן שהמשפט הזה הקפיץ אותי והוא ראה שנבהלתי. הוא הרגיע אותי שהוא טיפוס רגוע ואין לו הפרעות נפשיות ואת הכדור הוא לוקח כי זה עובד עליו פסיכולוגית והוא חייב את זה. שאלתי אותו מה יקרה אם הוא יפסיק עם הכדורים, אז הוא אמר שהוא מפחד לנסות להפסיק והוסיף שהוא הולך פעם בשבוע לשיחת חיזוק עם פסיכולוג שמעודד אותו, אפילו נתן לי את המספר טל' של אותו פסיכולוג כדי שאוכל לברר עליו וכך עשיתי.
מה אומר ומה אדבר, חזרתי הביתה מפגישה שניה ברגשות מעורבים. מצד אחד, הבחור מצא חן בעיני מכל הבחינות, הרגשתי שמצאתי בו הרבה דברים שחיפשתי. אבל הקטע הנפשי שלו וכל המשברים שהוא סיפר לא היו קלים בשבילי בכלל. הערכתי את הפתיחות שלו כלפי ושהוא היה אמיתי וכנה וסיפר הכל כבר בפגישה השניה מבלי שאצטרך לשאול אותו, ראיתי שהוא מוצא בי נפש רחומה שתבין אותו  ותבין לליבו ולכן הוא ככה נפתח, אבל היה לי קשה מאד לקבל את כל התהליכים הנפשיים שהוא עבר. פחדתי מאד שיהיו לו התפרצויות בעתיד ומי יודע איך הוא מסוגל להתנהג עם אשה וילדים, אחרי כל מיני דברים שהוא סיפר שעברו עליו. המשכנו לברר עליו בכל המקומות שהוא למד בילדותו ושמענו שהוא היה מאד מופנם ושקט וכולם ידעו לספר שהפטירה של אמו הכתה בו קשות ובמיוחד הנשואים השניים של אביו. התלבטנו מה לעשות הלאה ובינתיים הוא לוחץ להמשיך בפגישה שלישית.
ההורים שלי לא היו בעד ההמשך, אבל אני מצד אחד נמשכתי אליו בגלל הדברים הטובים שבו ומצד שני פחדתי שאני הולכת להיות פסיכולוגית של הבחור לטווח ארוך..
בין התלבטות אם לגשת להתיעץ עם רב גדול או להמתין, נגשתי לפגישה שלישית ברגשות מעורבים.
הפגישה היתה אמנם יפה והוא המשיך לספר על חייו וכמובן שדיברנו על דברים שצריך לדבר בפגישה...
ואני תוך כדי דיבורים איתו מתלבטת מה קורה איתי הלאה. לא הייתי מרוכזת כל הפגישה, אבל לא נראה שהוא הבחין בכך. השתדלתי שלא נמשוך אותה יותר מידי, כי כבר היה לי די ברור מה אני עושה.
כשנכנסתי הביתה אמרתי להורי שאני מרגישה שהתיק הזה פשוט כבד עלי. הרגשתי שהכתפיים שלי צרות מידי לשאת בנטל הזה. הכל נחמד הכל יפה. בחור מצוין וטוב, אבל אני לא מסוגלת להכיל את כל ההיסטוריה שלו שמכבידה עליו ותכביד גם עלי. ההורים שלי יעצו לי לשאול רב, על אף שהם היו בדעה אחת כמוני. אבל אני לא הייתי מסוגלת לדבר על כך עם אף אחד והודענו רשמית לשדכנית שאני לא ממשיכה וכמובן שלא פירטנו למה.
אני מאמינה שהבחור התאכזב כי הוא הודיע שהוא רוצה פגישה רביעית. מאד ריחמתי עליו, אני טיפוס מאד רגיש ובעלת לב מרגיש, אבל למרות זאת היה לי קשה לקבל אותו, ידעתי שאם אני מתחתנת איתו, כל החיים אצטרך להיות לו לאמא ולא לאשה. והוא מאד שידר את זה בדיבורים שלו בפגישות, חסרה לו הדמות האמהית והוא מאד חיפש אותה בדמות אשתו לעתיד. (אגב, הוא כנראה פחד אולי שלא ארצה להמשיך, כי הוא אמר לי שהרבה אנשים אפילו במשפחה שלו לא יודעים שהוא חי על כדורים ורמז כאילו שלא אספר את זה..)
בסופו של דבר, הוא עדיין לא התחתן כפי הידוע לי וגם אני...
ת'אמת, בהתחלה היה לי מאד קשה לחשוב שנפסק השידוך, כי די נקשרתי אליו. בחור ממש מעולה. הייתי צריכה לעבוד על עצמי כדי לשכוח אותו.
אני לא מצטערת היום לרגע על הצעד הזה שעשיתי ואני מאחלת לו מכל הלב שיצליח למצוא אשה רגישה ובעלת לב חם שתוכל להכיל את כל מה שהוא עבר ויהיו לו חיים מאושרים וטובים יותר ממה שהיה לו בימי ילדותו ובחרותו.

ולך אני מייעצת wise, תעשי הרבה חושבים לפני שאת ממשיכה עם השידוך הזה. וכמו שכולם אמרו לפני, הכי טוב זה להתיעץ עם רב שיבין את הבעיה ויכול לעזור לך כדי שתהי שלמה עם מה שאת עושה.
בכל מקרה, המון המון הצלחה והרבה חיזוקים!!

וואו... רזית... באמת חתיכת סיפור!!!
אני גם חושבת שטוב עשית
כי אחרי הנישואין יש הרבה מצבים של לחץ... מרגישים שיכולים לעשות מה שרוצים
ו2 הסיבות יחד עלולות להביא להתפרצות שלו
במיוחד אם יש לחץ עם הילדים או ויכוח כלשהוא
זה לא פשוט להכנס לכזה סיפור
למרות שיש אנשים שחושביים שאפילו ש X הוא ע כדורים הוא טיפוס נהדר ששווה לי להתחתן איתו.. לא הכל שחור לבן
לשואלת השאלה הייתי ממליצה לפנות גם לרב וגם לפסיכיאטר לשאול אותו מה הסיכוי שדבר כזה יפריע בחיי הנישואין ומה הסיכוי שהוא יתפרץ בשנית
אני אישית יודעת על מישהי שיש לה בעיות בשידוכים כי...
בזמן המלחמה הבית שלה נפגע והיא קבלה התקף חרדה
וקבלה כדור (אחד בלבד) של הרגעה
וזה התפרסם וזה מפריע לה עכשיו
נו... באמת.... אנשים!! זה לא הוגן
היא נורמלית ובריאה וחמודה מנסגר?

_________________

הפניה לפה היא לא תחליף לשאלת רב ולשיקולים ומחשבות בייני לבין עצמי.
צודק סמארט, זהו באמת נושא כבד מידי לפורום אינטרניטי, רציתי אולי למצוא את דעתי מבין דעות הכותבים.

עוצר,(מהמקום הקרוב לסגנון המקרה...) זה נכון שהמצב שגרם לתסביך נפתר ולא סביר שיחזור במתכונת ההיא. אך האם שום תסביך ובעיה שהיא, לא תגרום לו שוב להגיע למצב ההוא? 

הדיון בין עוצר ושוקיסטית, "היא משוחדת/לא משוחדת..." מיותר! 
 אני בחורה מאוד שקולה ושיכלית. המוח שלי (בדר"כ) שולט על הלב.
הענין כרגע בהקפאה. זה קשה, אין אפס. אבל אני יודעת שבמקרה והענין יגמר אני אצא, עם משקעים אומנם...אבל עם ההבנה שזה הטוב ביותר.



ואגב פרימה, אני לא מאוד גאותנית, לא התכוונתי למובן הוויז הרגיל, אלא להוא שב'עגה'. כלומר-חוצפן.

wise,
ייתכן שבעיה כלשהיא תגרום לו להגיע למצב ההוא בדיוק כמו שכל אחד אחר היה מגיע.
ייתכן שהוא יותר פגיע.
וייתכן שהוא יהיה יותר קשוח...כי הוא התמודד עם דברים שאחרים לא.

וshockistit, 
את רואה - היה עדיף לדון לכף זכות :)