הערות לפ' ויגש - יוסף במצרים

ירוחם,

"ולחם לפי הטף פרוש -הטף לוקח את הלחם לפיו וזורקו, והאמא נותנת פרוסה חדשה, ושוב ושוב. זה הפרוש לפי הטף".

שטיינר

ריב
אני מסכים לניתוחו של רודולף. ואוסיף הזמנתו של פרעה  למשפחתו של המשנה למלך. היתה נימוסית וענינית כי הוא רצה ש גם המשנה למלך יהיה אזרח מצרי עם כל המשתמע מכך, ובהזמנה כמו בכל הזמנה,יש הרבה סופרלטיבים. אבל הבעיה שאנה העלתי היא הבעיה בין התושבים המצרים הפשוטים המתים מרעב מסביב, ובתוכם מסתובבים קבוצת אנשים, זרים ומובדלים ומתבדלים, ונהנים משפע כלכלי עצום, וזו היא בעצם צמיחת האנטישמיות. וזו היא בעצם הקרקע שעליה העיז והצליח פרעה להשליך למים את כל הילוד היהודי ולשעבד אותם שעבוד אכזרי.

שטיינר,

זה אתה  שכתבת לגדוראובן: (הלוא כן?

אולם, זו אכן שאלה קשה, מה היה המניע של יוסף בהנהגה זו? מדוע כה חשוב היה לו לנכס אל שלטון פרעה את כל רכוש העם, מקניהם ואדמותם? מסגנון הכתובים נראה שהנהגה זו היתה פרי יזמתו של יוסף, ולא כהוראות שנתקבלו מפרעה, המושל הפסיבי בכל התקופה. על כך אין לי תשובה ברורה לעת עתה -"

כשכתבת שלעומת היות יוסף מושל פסיבי בכל התקופה,  נכוס הקרקעות לפרעה היה פרי יוזמתו של יוסף - אני לא פרשתי את דבריך 'מושל פסיבי' כמושל כנוע, ואינני רואה כל סיבה למה אתה הבנת כך - ועוד, בתגובתי הבעתי הסתייגות מה מדבריך על היות יוסף מושל פסיבי, ואדרבא, כתבתי במפורש שיותר ממה שהיה פסיבי הוא  רצה להיראות פסיבי, ודאג לכך שזה מה שיחשב עליו פרעה - ומאידך, הזכרתי בדבריי שיוסף היה עברי גאה, והפגין לעיני כל את עובדת היותו עברי. מהתנהגותו זו, היינו, שמירת הזהות האישית לרבות הלאומית, חרף הטראומה שעבר על ידי האנשים הקרובים אליו מהבית פנימה והקורות אותו  ב'נסיונות' שעבר במהלך שנות שהותו במצרים עד שהגיע לגדולה הוא מגן על כבוד משפחתו, ואינו מכפיש את שמה  כשהוא מספר בבית הסוהר "גנוב גונבתי",  הפתוי והקלות שבה יכול היה להתבולל במצרים, בכל השנים שעברו מאז היותו נער צעיר, ובמיוחד שהגיע למעמד השררה - מלמדות על כך שאדם כזה לא יכול שיהיה כנוע -

ניסיתי בתגובתי להציע פירוש להבנת המניע של יוסף (=הפסיכולוגיה של היהודי) היושב כנוכרי בארץ זרה, כשהוא משמש במשרה נעלה ובתפקידי מפתח וכשהוא נמצא בסיטואציה של בעיית הזהות הכפולה והנאמנות הכפולה -  יוסף יודע יפה מאוד כיצד עליו לנהוג כדי לקיים את מעמדו זה. מעתה הנהגתו של יוסף לא היתה הנהגה של ה"רוצה למצוא חן" בעיניי פרעה כדבריך, אלא אומנות של הליכה על חבל דק בחכמה רבה. הן כדי לשמור על מעמדו האישי - והן כדי לדאוג לעתיד גורל בני עמו - השם הטוב (יותר טוב משמן טוב) החזיק מעמד זמן רב מאוד , 210 שנים בהיסטוריה של עם ישראל לא הולכים ברגל..

לעניין הסיפה בדבריך אני מסכימה - אם יוסף לא היה מנהיג בזכות עצמו, המחליט והמבצע כדברייך, ולא אדם שמתרפס, פרעה לא היה ממהר כל כך להוריד את כל משפחתו העבריה לארץ מצרים - השאלה היא למה אם יוסף היה כל כך עצמאי קובע ומחליט ומבצע לא חשב על האפשרות להשאיר את משפחתו בארץ ולשלוח להם 'מזון ומחיה'? למה לטלטל אותם ממקומם? 


כשהסברת את ה'משך חכמה' לגדוראובן, בדף הקודם ("שלכן העביר אותם בערים, לבל יהיו כמחזיקים באדמתם, ובמה יוכר שקנה את אדמתם אם הם לא נמכרו ויושבים על נחלתם") הייתי בטוחה שפירושו על "והנה עיניכם רואות... כי פי המדבר אליכם" (מה\יב)המופיע, קצת לפני,באותה הפרשה מוכרים לך - ובכל אופן,עוררת אותי לעיין שם, ועל כך תודתי לך, הלכתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה ...

והנה לשונו " שלא יאמר עיקב שיהיה בארץ כנען ויכלכלנו יוסף בשלוח לו שם מזון ומחייה, לכן אמר כי זה לא יתכן אשר ישלח איש נוכרי לארץ אבותיו מזון ומחייה, הלוא יאמרו כי צופה להוציא חלב הארץ, והוא נוכרי ואינו אוהב לארץ מצרים ולא חפץ בטובתה. אמנם היה יוסף מצרי בכל הליכותיו ובלשונו, אז יאמרו המצרים ששכח ארץ מולדתו ולא יחשידוהו בזה, אבל אתם רואים "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקודש, עברי אנוכי בכל דבר, הלוא בטח יחשדוני בכל זה כבוגד בארץ מצרים"

אגב, לא זכור לי איפה בדיוק - ישנו איזה מדרש שמפרש "וייטב בעייני פרעה ובעיניי עבדיו", ולא בעיני 'כל עבדיו', אמרו: מה אם זה שהוא אחד (יוסף) הורידנו מגדולתינו, הללו עשרה על אחת כמה וכמה!'

ירוחם,

מיהרת להסכים עם שטיינר, אך לא ענית על שאלתי - קרי, מה טעם ראתה התורה לשים בפי פרעה..טפכם..
וכפי שכתבתי למעלה, לדעתי, יוסף חשב על הדברים בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" והעובדה ששמו הטוב החזיק מעמד 210 שנים, עד שנשכח מלב המצרים, מדברת בעד עצמה - מלבד שהאשמה שבהנהגת יוסף הוא זרע זרעי הפורענות שהביאו לאנטישמיות, היא מרחיקת לכת , היא גם סותרת את הכתוב במפורש -

ריב
יש בהחלט הבדל מהותי להגיד גם טפכם, כלומר לנתק כל קשר עם ארץ כנען. לבין לחם לפי הטף. כנראה שגם את לא כל כך קוראת את הודעותי. הבעיה שלנו לא עם פרעה, כי עם המצריים הרעבים.
זרע הפורענות לא צומח מיד זה לוקח לפעמים גם מאה ועשרים שנה.

ריב,

תיקון טעות קלה. כתבתי: "אולם, זו אכן שאלה קשה, מה היה המניע של יוסף בהנהגה זו? מדוע כה חשוב היה לו לנכס אל שלטון פרעה את כל רכוש העם, מקניהם ואדמותם? מסגנון הכתובים נראה שהנהגה זו היתה פרי יזמתו של יוסף, ולא כהוראות שנתקבלו מפרעה, המושל הפסיבי בכל התקופה. על כך אין לי תשובה ברורה לעת עתה". כפי הנראה, הבנת את המילים "המושל הפסיבי בכל התקופה" כמוסבות על יוסף, ולא היא. כוונתי היתה על פרעה המוזכר בסמיכות. המילים "ולא כהוראות שנתקבלו מפרעה" לא הוקפו במקפים.

בקריאה כזו של דבריי, יש עדיין בעיה?


רודולף 

שטיינר,
קיבלתי את התיקון, ונראה שאין בינינו כל מחלוקת על כך שיוסף לא היה מושל פסיבי ...ובכל זאת בהודעתי בדף הקודם לא התכוונתי שישתמע כאילו יוסף היה כנוע, וזה העניין המהותי עליו נסובה הודעתי האחרונה, מקווה שהבהרתי את עצמי -

ירוחם,

לדעתי,בין 'לפי הטף'  ו'טפכם' אין הבדל מהותי ובשניהם הלשון מורה על הצורך המיוחד המבדיל בין סוגי אוכלוסיה  - והמצרים הרעבים קבלו את שלהם בתמורה למדיניות כלכלה עליה החליטה המלכות.נקודה.

אגב, למה לא תאשים את אברהם בזריעת זרעי פורענות של האנטישמיות כשהפלה בין ילדיו? הזמן שלקח לעשיו לרצות לנקום ביעקב היה הרבה יותר קצר - ו"הלכה היא שעשיו שונא ליעקב" הלוא כן?

ריב
אני טוען בחיטין ואת עונה לי בשעורים
אני לא בחרתי ביוסף, התורה היא זו שבחרה בו להציג לפננו את הסטריאוטיף של היהוד הגלותי, היורד הראשון היורד מאונס, ונהנה הנאה מלאה מהאונס הזה. לבניו הוא קורא הפרני בארץ עוניי
ונשני את בית אבי. היהוד הראשון  שהתורה מספרת לנו עליו כי הוא מגלח את זקנו מחליף שמלותיו ומחליף את שמו..... מתאכזר אל אחיו
חושש פן  יתגלה ויאלץ לחזור לארץ כנען. ולאחר הביסוס הכלכלי ולאחר שגם לאחיו הוא מחליף את בגדיהם(שמת לב שלאביו הוא לא שולח בגדים רק לאחים, את הזקן כבר אי אפשר לשנות). ואז יוצא היהודי הראותן, כולם צריכים לראות הרי שהמשפחה עשירה, ויש להם מה לאכול והרבה. ושעיני השכנים הגוים יצאו והם יתפוצצו.
זה מה שהתורה מספרת לנו על היהודים של היום באנוורפן בבריסל בלונדון ובהרבה מקומות אחרים. המסתובבים עם בגדים שעלותם כמה משכורות של שכניהם הגויים, עורכים חתונות ראווה עם כרכראות רתומים לששה סוסים, שהשכנים יתפוצצו. זה מה שהתורה מספרת לנו, מעשי אבות סימן לבנים -הלא לומדים.

מתוך דברים שכתב רב יונתן גרוסמן          יוסף קונה את אדמות המצרים, ואף מעביר את העם ממקום למקום בתוך ארץ מצרים. אין לשום מצרי חלק ונחלה בארצו, ואף לא מקום מגורים קבוע. מדוע יוסף מנהיג חוק זה במצרים, ותמוה עוד יותר, מדוע טורחת התורה לספר לנו על נהלי השלטון הכלכליים במצרים? דבר זה נוגע להסטוריה המצרית אך לא לתורה?!
 נראה שהפסוק המופיע מיד לאחר תיאור זה שופך אור על הענין: "וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש, רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה. ו י ש ב  י ש ר א ל  ב א ר ץ  מ צ ר י ם  ב א ר ץ  ג ש ן  ו י א ח ז ו  ב ה  ו י פ ר ו  ו י ר ב ו  מ א ד ".