שיעור חזו''א ומסורת בית בריסק

תלמיד
היות ואיני מסכים כי לגדולי ישראל ככלל יש והיה רוח הקודש. לכן אני צריך להעיד על גדולתו מידע אישי, ובכן תלמיד יקר אני  שמעתי שעורים ולמדתי מפיו, אני לא רוצה לגלות את עצמי ולכן רק אוסיף לסיום
כחודשיים לפני פטירתו נכנסתי אליו- לא היה לו עוזר או מזכיר או שמש, נכנסת לבית ולחדר, והנה הוא ישב לפניך, בלי גינונים ובלי חינחונים, שאל לשלומי- אמרתי לו שבאתי לברך ולהתברך בשנה טובה היה עיה"כ לאחר המנחה. ועוד  שאלתי על סוגיה קשה שהטרידה אותי זמן רב מאד. והוא בפשטות מניה וביה בלי לחשוב פתר את קושיתי . למרות שהוא בכלל עסק בלימודו במסכת אחרת.
פתאום ראיתי כמה הוא גדול וכמה אני קטן

ירוחםשם,
חן חן על הדברים שהחזירו אותי לפרופורציות הנכונות של החזון איש... תרתי משמע,

ירוחם,

הורדת מעיני כמה דמעות.

תודה.


ר"מ

ירוחם
אם אצבעותיו של החזון איש היו קטנות, כיצד הוא הגיע לשיעור הגדול, את מי הוא מדד?

תלמיד
מדוע רוח הקדש של הנודע ביהודה עדיפה מזו של החולקים?

רב סיינפלד,

א) בפרטים הנודעים ומקובלים אצל ההמון מקדמת דנא, שינויָם ועדכונָם מתפרשים כעקירת המסורת. אם עד היום ידעו כולם מרור מהו, הנה לפתע, אופס טעות, מרור זה משהו אחר. זוהי עקירת מסורת (בין אם נסכים לשלילתה ובין אם לאו). שיעורי תורה, כבר מעצם היותם ענין כמותי ולא מהותי, לא יצרו "מסורת" של הנהגה מסויימת. רוב גדולי ישראל בכל הדורות לא פיתחו ביסודיות את שאלות השיעורים ולא עסקו בהגדרותיהם הדקות. (למעט אולי בשיעור מ' סאה של מקוה). אולי משום שהשיעורים הם הגדרות של קו מינימום, שבדרך כלל לא מגיעים אליו. במילים פשוטות: לא נהגו להשתמש בגביע כסף, ובא 'חזון איש' או 'נודע ביהודה' והנהיג להשתמש בגביע זהב, אלא שעד עתה כל הכוסות כשרות לברכה, ולפתע נקבע שיעור מינימום. וזו אינה עקירת מסורת.
כמצוי בסוגיות לא מפותחות, גם אצל גדולי ישראל מדורות קודמים, תיתכן אי-הקפדה על ענינים שתשומת הלב לא מוקדה אליהם. ואם ללמד זכות באת, אמור שהחפץ חיים (וכל אחד אחר שימצא הגביע באמתחתו) סבר דלא כחזו"א, ואף דלא כרא"ח נאה. אך אין זה 'מסורת'.

ב) האם כבודו סבור עובדתית שבעת סידר הלוי את סדר פסח, וכל גופיה מירתת, ואצבעותיו ושיניו נקשן דא לדא, ושפתותיו דובבות שמא חמץ במשהו ברשותי ואנוכי לא ידעתי. ואחר כי האי גברא בפחדא קא יתיב שמא לא נשתמרו המצות, וכולי האי ואולי אפשר נדנוד חדש נמצא בקמח או לא הופרשה חלה לדעתו, או לא כיון כדבעי באפייתן, וכו' וכו', האם במחזה המפעים הזה קידש הלוי בכוס מיניטורית כאלה המצויות בתערוכות יודאיקה? 
[ככלל, אין ענין בבריסק שאין בו מסורת ומנהג של קצת מעבר לנצרך, סתם כדי להיות רגוע (מה שלא יקרה בסוף..).]

התיאור הנ"ל מוסב על רי"ד בעל 'בית הלוי', כנודע מזכרונות ר"מ ברלין, ולא על ריז"ס.

רודולף

ירוחם

 ח"ו איני מוריד מגדלות של החזו"א הוא אינו זקוק להסכמות . ספריו מוכיחים עליו , כדברי הרמב"ם על הציונים לצדיקים.

 לא התכוונתי לפגוע ח"ו בך אישית , הדברים פשוט נראו קצת מגוחכים שאתה מעיד "כעובדה" שהוא היה אדם גדול.
 בכ"ז קבל את התנצלותי אם פגעתי .

  בעל בעמיו,
  החולקים על הנודע ביהודה לא היו ( למיטב ידיעתי) במעמדו . החזו"א כותב ( בדבריו על המטריה) שיש לדבריו של הנודע ביהודה תוקף כמו לגזרות חז"ל ( מהזכרון).
 

_________________

תלמיד
ובדיוק לנקודה הזו התיחס בעל הבלוג.

מדוע באמת שלא פסק רשז"א למעשה שמהיום יתחילו לברך בפה"ע על שוקולד? כלום היה "גדול" שפסק אחרת?

האם בכמה מקומות באירופה לא נהגו בעבר לברך על עגבניות ובננה בפה"ע שקם איזה "חוקר" או פוסק שהורה לברך בפה"א? 

סכנתא חמירא מאיסורא.... כלל זה עלול להיות תקף לדיון כאן בחזו"א ובגודל אגודליו.. האיש היה גדול שבגדולים..  וצורת ההתיחסות אליו כאן מצערת.. מזכיר ל כתבה שהתפרסמה לפני מספר שנים על ישיבת ההסדר בפתח תקוה ועל העומד בראשה הרב שרלו..ובה תיאור ציורי  של הכתב  המוכר לי כחילוני למהדרין על שיטת לימודו של הרב שלרו  בה הוא תוקף את הרשב"א וסיפרו מנחת קנאות בו הוא יצא חוצץ נגד המשכילים לכאורה בדורו ואותו הרב שרלו.. יצא להגנת מתנגדי הרשב"א דאז.. וגם אז תמהתי כיצד יהודי חביב וצעיר אוזר אומץ בנפשו לצאת נגד הרשב"א..נו..באמתתתתתת.. ועוד היכן..בכתבה המתפרסמת בעיתון לאנשים חושבים.. אנלוגיה לכך הוא הדיון המתרחש כאן בשיטת החזו"א..
 לא שאני טוען שיש לקבל כל דברי חכמים כתורה למשה מסיני..אבל  היכן הכבוד.. לגדולי ישראל..