אינני מכירה אתכם אישית, ביומיום, אני יכולה רק להתרשם מדבריכם פה. אבל בגדול, עבודה דתית, קיום מצוות, לימוד הספר ודיבור וניתוח הכתוב ואפילו הבנתו המלאה - הם כולם מסדרון לעבודה רוחנית. התבוננות מבחוץ, דרך החלון, אל הבית פנימה, מבלי להיכנס אליו. הם לא העבודה עצמה, אותה מציע הרבי מלובביץ', למשל...
הדתות יסודן תמיד בדבר נכון, מישהו שהבין וראה וחווה וחי את העבודה והעביר אותה הלאה לסביבתו, וכשהוא הולך, הולכים החיים איתו, ונותרת דת, מנהגים, סיפורים, ניסיונות שימור, עיוותים ופרשנויות.... רוב הדתות הקיימות היום, והעבודה בהן, מהוות לא יותר מתזכורת, ורק לעיתים נדירות מישהו נדיר, כמו הרב קוק למשל, או אותו מורה סוני ששכחתי את שמו, מוציא מהן משהו אמיתי וחי.
ואז בדרך כלל כולנו עומדים וצועקים מרה ומנדים אותו מתוכנו, משום שהוא דורש מאיתנו התכוונות אמיתית, ואנחנו רוצים לברוח אל הנוח ומה שעל-יד והתעסקות, רק לא באמת לעזוב ולהיות..
|
|