"אגודה אחת" ו"רב שיח": התפוח נפל רחוק?

הלוקסוס הזה להיות חרדי שאינו שומע לקול הרבנים, הוא לא דבר שכל אחד יכול לפרגן לעצמו.

אני חושב שרק אנשים עם רמת משכל גבוהה, שגם למדו הרבה מסוגלים לבקר את הרבנים.

החרדי הפשוט שלא ממש מבין הרבה ברזי התורה, שואל רב על כל שאלה שמתעוררת אצלו, ומקבל מענה אותה הוא מאמץ ללא סייג.


הבעיה להנחיל את הערכים של חופש המחשבה אצל תופסי התורה, היא פחותה בהרבה מלהנחיל אצל אלו שאינם שלא ממש יודעים ההלכה ומקורותיה. שהם תופסים כל פיפס והגה שיוצא מפי רב כתורה מסיני.

לב,
כמו שאצל החרד"לים יש פזילה מתמדת לעולם החרדי, כך מי שירצה לעשות שינוי בחברה החרדית יצטרך לפזול לדגמים אחרים כגון ד"ליים אלו ואחרים.

יש משהו קצת מוזר בטיעון נגד השמעת קולות מבחוץ ביחס לשינוי החברה. כי נראה לי שזהו חלק מהשינוי המיוחל לאפשר שמיעת דעות מרקע אחר. אני טועה?

בעל

לפזול? לבחון? ללמוד? או להשתוקק?

(הצלחתי לכתוב הודעה בסגנון שלך)

_________________

רב שיח,
אתה צודק בטענתך שאין כל תועלת בניהול דיונים ללא יכולת להביאם לידי מימוש, וכמו"כ צודק אתה בטענתך שאנשים שכל רצונם הוא לההפך למזרחיסטים בגירסה חרדית- לא יביאו לעולם את השינוי לזרם המרכזי הן בכמות והן באכות.
אלא שמאידך גם דיון סגור בפורום מצומצם לא יוביל לכלום, שהרי דיונים כאלו ישנם רבים במפגשים ברחוב ובשמחות וכדו', ואף לפעמים מעל גבי העיתונות הלא מפלגתית, ובכ"ז תוצאות אין.
הדרך לשנות תהיה ע"י הפצת ועיבוד רעיונות בפורום רחב, שמה לעשות ולפעמים ישתרבבו בו אנשים שאין כיוונם כיוונינו, אך לרעיונות תהיה תפוצה רחבה והזדהות גוברת (במידה והם נכונים וקולעים לבעיות ולפתרונות הראויים), ועי"ז נגיע לאט לאט למעגלים רחבים יותר.

לכן הדרך היא להפוך את הפורום "אגודה אחת" לפורום של בניין פנימי חיובי וחיוני, בעל רצון לתקן בצורה אמיתית - תורנית את הדרוש תיקון, ולא לפורום של הוצאת קיטור אנארכיסטי.
וכבר העיר על כך בנצ"כ באשכול סמוך.

לכן אני אישית אשמח אם אנשים שכמותך יראו פניהם ודעתם כאן- בפורום גלוי זה, למען דעת אשר ישנם יראים ושלמים הרוצים בתיקון ובשיפור המצב.
ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

...

לאחר האיקון הירוק המגיע לרב שיח, מייסד אגודה אחת וכל השאר, אולי באמת כדאי לאמץ את הרעיון ולסגור את הפורום הזה לכתיבה?

כיון שמדובר בשאלה מתודולוגית, אני יכול להציע מהנסיון הלא מועט שצברתי, משלי ושל אחרים.

נעילת הפורום למורשי כתיבה עושה שני דברים.

א. מונעת כתיבה של מי שלא הוזמן. והזמנה תלויה בעמידה בקריטריונים.

ב. מייקרת את הפורום בעיני הצופים. זה כבר מועדון שלא כל אחד יכול להשתייך אליו. זה מושך מכיון שכל דבר סגור מושך.

אולם הנעילה עושה בעיה אחת גדולה. היא מרחיקה את החברים הטובים, שמתעצלים, חוששים, או אין להם זמן לשלוח בקשה להצטרף.

בדידנו הוה עובדה (=בנו היה מעשה) בעצור חושבים, שאחד מטובי הכותבים - וחבל שלא הגיע לכאן, וגם אצלנו כבר אינו כותב - הצטרף רק בגלל שלא היה עליו לשלוח מכתב ולחכות לתשובה.

אבל אם מודיעים באשכול עוגן שכל הרוצה יכול לקבל אישור, ועליו רק להצהיר שהוא שותף למטרות הפורום, או שהוא יימנע מביקורת מבחוץ, אולי יש פחות לחשוש.

בכל מקרה, ראוי שמנהלי הפורום יעקבו אחרי הכותבים בפורומים, ויקראו להם להגיע ולקבל אישור.

יש גם פתרונות אחרים, אך מסובכים יותר. אם הכותבים יודעים להבדיל בין ביקורת פנימית לחיצונית, אפשר לבקש להימנע מביקורת כזו. או, לכל הפחות לסמן אותה בתור כזו באיזה סימון מיוחד, אולי צבע של כותרת להודעה, או משהו כזה. זה מאפשר לדלג עליה ולהתייחס רק לפנימי. אפשרות אחרת היא להבדיל בין אשכולות שיש בהם ביקורת פנימית לחיצונית.

אבל מנסיוני זה לא עובד. לשם כך צריך מנהל פורום שיקדיש את כל זמנו כמעט, וזה קשה ביותר.

בעצור חושבים יש יותר משבעה מנהלים ומנהלי משנה שכל אחד אחראי ליום מסויים, ועדיין יש תקלות וטעויות. בדרך אגב זה מראה שצריך לחשוב גם כאן על העתיד, בעוד כמה חודשים, שיצטרכו יותר זקיפים ושומרים. אבל בינתים הכל נראה בסדר (אם כי מישהו כבר פתח שני אשכולות "מוזיקליים").

***
מעל לכל, אפשר שצריך להעלות את השאלה הזו לדיון. מה הן הנחות היסוד המקובלות על כותב כדי שדעתו תהיה "תורמת"? הרי גם הנושא הזה אינו סגור.

למשל, רמת לימודי חול. הנושא הזה אינו משני כלל. הרושם שלי הוא שכל "אברך" מעוניין בזה. הדרך להשיג את המטרה זו פחות ברורה. אבל זה יעד חשוב. כפי שנפתחו "חדרים" עם שיטות לימוד ייחודיות, כגון זילברמן ותלמידיו, כך יכול גם לצוץ תלמוד תורה שבו יהיה גם מאמץ לרמת לימודים אחראית בלימודי חול. (כמובן, לא יתכן שזה יהיה הנושא הראשי שיאפיין אותו, ובזה צדקו המבקרים).

בחזרה לנושא המרכזי: למרות שלכולנו יש גבולות משלנו, וכל אחד בטוח שהוא הוא חרדי והשינויים שהוא דוגל בהם הם מינימליים, ואינם אלא "החזרת עטרה ליושנה", יש מרחק גדול בין הכותבים. כולנו חרדים, והנה, פערים שכאלו בינינו.

לב,
חן חן על הסגנון.
הטיעון שלי הוא יותר עקרוני, חברה חרדית שתאמץ הצעות שהועלו כאן תראה במידה מסוימת יותר 'מיזרוחניקית'. כל זמן שאדם בכולל הוא יכול לטעון שעיקר חיי האדם הוא תלמוד תורה ודקדוק ההלכה, ברגע שהוא נחשף לעולם שונה, ואני טוען שזה נכון לא רק במדעי הרוח והחברה אלא גם במדעי הטבע, יש סיכוי גבוה שגם השקפתו תשתנה. לייבוביץ' הבין היטב את הטיעון הזה ולכן הגיע למסקנות שאני אישית איני מקבלן.
אני מתנצל על הקיצור, ואנסה להאריך בהמשך.

כפי שכתבתי באשכול על ביקורת בונה , אני חושב שריבוי חשבונות מהסוג של כיצד נשיג מטרתינו , הם לא לעניין ואף מזיקים . אפילו אנשים שלרשותם כח השפעה בלתי מוגבלת , אם מדובר בעורכי עיתונים או בשרי אוצר או באדמורים ובראשי ישיבות , אינם מסוגלים לחשב את תוצאות מעשיהם ולשלוט בתוצר הסופי. גם הם אינם יודעים מהי האיסטרטגיה האופטימלית מבחינתם. ולחשוב שפורום זניח ועוד סגור יוכל להתמודד מול כוחות עצומים שכאלה כמו העיתונות והגדוילים ועולה על כולנה החינוך, בכדי לפעול בדיוק את השינוי שהוא רוצה, מילמטר לא יותר ומילימטר לא פחות?! האם מנהל הפורום רב שיח הוא נצ'ייב שחושב שעם קבוצה קטנה וסודית של רבולוציונריים אפשר להשיג גדולות ונצורות?

רבותי, אנחנו לא בונים עולמות ומחריבים אותם , אנחנו לא מעצבים את החברה ולא פועלים לא שינוי מתון ולא שינוי רדיקלי, לא שינוי מבחוץ ולא שינוי מבפנים. בסך הכל אפשר לקוות שבמקבילית הכוחות גם אנו נוסיף איזה רכיב קטן שיטה את ספינת החברה החרדית  לעבר קצת יותר אחריות ורציונליות מהבחינה הכלכלית ולשינוי קטן בתרבות הפוליטית לטובת יותר ביקורת חופשית . אי אפשר לדעת כיצד משיגים את הדברים האלה , אבל הדבר הכי נכון לעשות הוא להשקיע את כל הכוחות בכיוון הרצוי .

מה בדיוק אנו עושים כאן, אם כן? התשובה היא שהחברה החרדית סובלת מהיעדר אנשים בעלי אומץ לדבר אמת .זו הבעיה העיקרית והאינטרנט הוא תחליף קטן לכך, זה הכל . יש לקוות שיפוצו המעיינות גם חוצה ועל ידי כן יתעוררו ויחוזקו עושים ומעשים, אבל העיקר כאן הוא לקיים במה לדיון ובמה צריכה להיות פתוחה, אחרת לא עשינו כלום.

בשנות לימודי בישיבה, אחד הנושאים שהרבה להעסיק את הבחורים היה "שיטת הלימוד", האם צריך להרבות בעיון או בבקיאות? לעיין בראשונים או באחרונים או בשיעורי ראשי הישיבות בדור האחרון? להשתמש בקבצים של "מראי מקומות" או לא? לחזור ולשנן או להתקדם הלאה? ללמוד את הסוגיה לבד [עם החברותא] או לדון בה עם חברים רבים? ללמוד בכל היום את אותה מסכת או מסכתות שונות? וכיו"ב דיונים שונים. ההתדיינות המרובה בשאלות אלו, גרמה לא אחת להפסד של שעות לימוד רבות שבהן יכל הבחור להתקדם הרבה לפי כל שיטת לימוד אפשרית. אני חושש שתופעה דומה תתפתח גם ב"אגודה אחת", במקום לעסוק בדיון רציני וענייני בנושאים עצמם תיהפך ההתדיינות על "צורת הדיון" לעיקרו של הפורום. 

לדעתי, הפורום צריך להיות פתוח במלוא מובן המילה, בכדי למנוע תחושה של שליטה ובעלות של אדם כלשהו על השיח. מלבד בחריגות קיצוניות, על הנהלת הפורום להימנע מהתערבות מעבר להערה וקריאה לסדר, נשק הצנזורה צריך להיות מוצא אחרון. בנוגע לזהות המשתתפים ותוכן דבריהם, אינני רואה משמעות לזהותו ומוצאו של הכותב, השאלה הראשונה והעיקרית היא האם התוכן של הדברים מתאים למטרות הפורום? השאלה השניה היא האם הכותב משמש כיועץ חיצוני והדברים אינם נוגעים לו באופן אישי, או שהוא מרגיש כשותף לנושא הנידון והוא מחפש דרך לסייע לו ולחברה כולה? מתוכן הדברים של הכותב ניתן בדרך כלל להבחין האם הוא עומד מהצד ומטיח ביקורת, או שהוא איכפתי ומעוניין באמת ובתמים בשיפור מסויים, התייחסתי לעניין באשכול על "ביקורת בונה". על כך נאמר בפסוק, "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא", צר לי לראות היום במחננו רבים המבכרים את נשיקות השונא [שבחים על היהדות החרדית בעיתונות החילונית או מפי מפורסמים חילוניים] על פצעי אוהב [ביקורת נוקבת של אנשים מתוך המחנה].

אני רוצה לציין, שלעיתים הנוסח הבוטה וההצעות המהפכניות אינן מייצגות באמת את עמדת הכותב, כוונתו היא להקצין את הדברים בכדי להמחיש את כוונותיו וגם לציין איזושהי תרעומת על המצב הקיים. בעניין זה אני סבור ש"רב  שיח" לוקח את הדברים באופן מדי פשטני, לא כל מי שמבקר את החרדים ומשבח ציבורים אחרים אכן מתכוון שכך הם פני הדברים. באופן כללי, אני מסכים עם האמירה שבהכרח נצטרך ללמוד דברים מקבוצות אחרות וכידוע "איזהו חכם הלומד מכל אדם". עם טענתו של מציץ שאין להרבות במחשבות על ההשלכות האפשריות ועל הסיכונים והסיכויים אלא לעשות את שבידינו, אני מסכים באופן מלא. חשוב רק לזכור שלא פחות מהסיכונים שיש בפעולות שונות שנעשות, ישנן השלכות שליליות עצומות גם לפסיביות ואי עשיה, משום מה נדמה לי שמעט מאוד אנשים מוטרדים מכך.

_________________

מיימוני יקר,

כיהודה ועוד לקרא לדברי מצו"נ ובצ"כ, אעיר מנסיוני.

השינויים [בין אם זעירים ובין אם משמעותיים] הם תהליכיים ואחד הגורמים בהאצת תהליכים הוא תחושת השותפות למשתתפים בהם וגם למשתייכים בדרגה נמוכה יותר ואף פסיבית. לכן עלולה נעילת הפורום גם אם רק לכתיבה, להפחית מתחושת השותפות וממילא לפגוע בתהליך. אינני מתעלם משיקולי הנגד, אך הכלל כאשר יש מקום לכאן ולכאן, הוא "שוא"ת עדיף" ומכלל זה שהשתדלות יתר לעזור להקב"ה עלולה להוות בומרנג.