שמשון הגיבור - מי מכיר?

עלתה בי שאלה מענינת, דמותו המונומנטלית של שמשון הגיבור אשר היה אחד משופטי ישראל הידועים ביותר, נצרבה בתודעתינו כ"שמשון הגיבור" עלילותיו המפורסמות וצורת מלחמתו היחודית הנציחו אותו לדורות בשם המיתולוגי שכל ילד מכיר.

למיטב ידיעתי מעולם לא מצאנו בדברי חז"ל אדם המתכבד ברבים ע"י מעלות גופניות ספורטאיות, ויותר מכך, שישאר שמו לדורות ע"ש גבורותו, אין ספק כי גם אם מעלה זו חשובה בפני עצמה אין מן הראוי לחקוק כך את שמו של שמשון לעד, (ראה ירמיהו "אל יתהלל הגיבור בגבורתו", מי שקורא את דברי חז"ל במסכת סוטה על צדקותו של שמשון ונקיון כפיו (ראה "זכרני נא וכו' זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי העבר לי מקל ממקום למקום") תמה על המעלה הלא אופיינית שהוצמדה לו, מעלה אשר לכאורה אינה מעלה פנימית רוחנית כי אם חיצונית גרידא.

יתכן כי עם תחילת תנועות ההשכלה לפני כמאתיים שנה, תנועות אשר חלקם הבליטו את חשיבות פיתוח הגוף תוך כדי למידה של תורת ה'קרטה' היפנית והסגידה להאבקות חופשית, הם אלו שבעצם חיברו בין דמות שמשון השופט הנקי וירא הכפים לבין שמשון הגיבור המבצע מעשי גבורה הירואים בחשכת ליל בטכניקות מפוארות נגד כל הסיכויים וכו'.

אשמח מאוד אם מישהו יתן מקורות לענין או יוסיף עוד מידע בנושא.

_________________

צבי

מאיר
שאלתי לא היתה מדוע גבורה היא מידה חשובה המצטיינת בכוחו של שופט.
תמיהתי היתה מדוע שמשון נשאר לדורות בשם זה, האם זה רעיון חזל"י או תופעה מאוחרת יותר.

ההדגשה של מעשי הגבורה בביוגרפיה של שמשון היא מקראית, מה אתה מצפה שישאר לדורות במקום זה? נישואיו לבנות ניכר?
הכינוי 'שמשון הגיבור' הוא כנראה מאוחר אך זהו הרושם העולה מן המקרא אם כי, כמו שכתבתי, בהצמדה של רוח השם.

צבי,

אין ספק כי בזמן שתפקיד המנהיגים כלל גם, ואולי בעיקר, את האחריות על הנחלת הארץ ובטחון תושביה, היתה הגבורה מן המדות הנאות שנשתבחו בהן מנהיגי ישראל. בשעה שנצטוה משה למנות שופטים על ישראל, אמר לו ה' (שמות יח, כא): "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים וכו'", וכן לאורך כל תקופת השופטים והמלכים, הצטיינו המנהיגים בגבורתם. עם השנים, כשהלך תפקיד המנהיגים והצטמצם להנהגה רוחנית, בטל הצורך בגבורה, והלכה וטופחה תפיסה המגנה את השלמות הגופנית.

הביטוי "שמשון הגיבור" אינו חדש, וכבר נמצא כמותו בלשון חז"ל, ראה למשל מכילתא לפרשת בשלח, פרשת השירה, פרשה ב: "וכן אתה מוצא בשמשון הגיבור וכו'". 

מעניין לדעת: בעיירה לוצ'ין - מולדתו של הראי"ה קוק - כיהן ברבנות הרב אליעזר דון יחיא, שעם כל גדלותו בתורה, התפרסם יותר - למרבה הפלא - בכוחותיו הגופניים. בין תושבי הכפר הילכו אגדות פלא על כוחו הגדול ועל כיצד הושיע את ישראל בגבורתו במספר הזדמנויות.
הראי"ה קוק, שקיבל תורה מפיו בילדותו, התייחס במספר מקומות לגבורתו, וביאר תוך דבריו את יחסה של המחשבה היהודית לגבורה גופנית. סיכום דבריו בענין תמצא במאמר 'מידת הגבורה בישראל', בתוך שנה בשנה, תשכ"ט, עמ' 237. 

רודולף

 

גבורה כמה שהיא אולי נשמעת תכונה גסה ואולי אגרסיבית דוקא בחז"ל יש התיחסויות חיוביות לגבורה, כמו אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, וכן בעוד מקומות על גבורתם של תנאים ואמוראים, גבורה הוא יתרון, ותכונה שיכולה להתבטאות בפן החיובי שלה, היא תכונה טבעית שהבורא טבע באדם וכשאדם מושלם ומצוין בתכונה הזאת ובולט בה ביותר, וכשאנחנו מדגישים אותה אנחנו מדגישים "מעלתו" של האדם המצוין בה, וכן שמשון הגבור שבתכונת הגבורה היה מצוין ביותר, וידוע שהגין על ישראל בגבורתו, ובמקביל שפט את ישראל בתקופתו, אבל כנראה שמה שאפיין אותו ביותר היתה גבורתו, ומבלי לגרוע מגדלותו בשאר הליכותיו כשופט ישראל בתקופתו.

_________________

העתקת אשכולו של לוו שלינקי הלינק כאן את לינקו:

לוו: מה דעתכם על המאמר הזה? - גבורת שמשון 18/5/2003

http://www.hayadan.org.il/

מאמר ישן שסוקר גבורות אישיות של שמשון הגיבור

טוב הנה ההעתק של המאמר , הלינק לא עובד ,

אנשי הצללים של שמשון

מאת: מזר חיים

מבוא

מסיפור קורות חייו של שמשון עולה כי הוא היה אדם רב כוח, רודף נשים, אימפולסיבי ואינדיבידואליסט. בכל אשר עשה, לא היה מי שעמד לצידו. סיפור השועלים, סיפור דלתות שער העיר וסיפור עמודי התווך, מעוררים תהיות באשר לפעילותו האינדיבידואליסטית. מניתוחם של סיפורים אלה מצטיירת דמות של אדם מתוחכם שידע לשקול את מעשיו, לתכנן ולהפעיל אנשים.

סיפור השועלים

בפרק ט"ו פסוקים ג-ה נאמר: "ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלישתים כי עושה אני עימם רעה, וילך שמשון וילכוד שלוש מאוד שועלים ויקח לפידים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתווך, ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלישתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית". ניתן כאן תיאור מפורט של האמצעי שנקט בו שמשון כדי לנקום על כך שאביה של אשתו לא נתן לו לבקרה. הנקמה שאליה חתר שמשון חייבת היתה להיות מהירה שאם לא כן היתה מאבדת מהאפקטיביות שלה. לכידת מספר כה גדול של שועלים בזמן קצר אינה יכולה להעשות על ידי אדם אחד. דרושים לכך מספר אנשים מיומנים המכירים את דרכי התנהגותם של שועלים ומרחב פעולתם. הם צריכים לדעת היכן להטמין מלכודות ולהיות סבלניים במיוחד, להמתין שעות עד שמבחינים בשועלים ולתופשם מייד לאחר שאלה נתפשים בתוך המלכודות. בכדי לשמור על גורם ההפתעה, שמשון שחרר את כל השועלים באותה עת, מה שאומר שאת השועלים היה צריך להסתיר במקום מחבוא. מקום זה צריך להיות גדול דיו כדי להכיל שלוש מאוד שועלים. מקום זה חייב גם להיות מוסווה היטב על מנת שלא יתגלה על ידי הפלישתים. לשם כך יש צורך באנשי מקצוע להקמת המכלאה לשועלים ועד לשחרורם יש להזינם. אי אפשר להחזיק בעלי חיים ולו למספר ימים בלי להאכילם. משעה שהגיע רגע שחרורם, אין זה אפשרי שאדם אחד יקשור את זנבותיהם, יחבר להם לפידים ויכוונם לעבר שדות המטרה בזמן קצר. גם כאן נדרש צוות עובדים. על מנת שהנקמה שאליה חתר שמשון תהיה אפקטיבית היא צריכה להעשות בסודיות מלאה. מכאן מתבקשת המסקנה שלשמשון היתה קבוצת פעילים נאמנים שעזרה לו במכלול הפעולות, מרגע שנהגה רעיון השועלים ועד למימושו.

סיפור דלתות שער העיר

בפרק ט"ז פסוקים א-ג נאמר: "וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבוא אליה. לעזתים לאמור בא שמשון הנה ויסובו ויארבו לו כל לילה בשער העיר ויתרחשו כל הלילה לאמר עד אור הבוקר והרגנוהו, וישכב שמשון עד חצי הלילה, ויקם בחצי הלילה ויאחוז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון". זהו סיפור חסר מאחר וישנה כאן התחלה – הביקור אצל הזונה והמארב שמכינים לו, והסוף – עקירת הדלתות והעברתן לחברון. חסר כאן האמצע. מכינים לשמשון מארב ואין שום התייחסות לאיזה שהיא פעולה מצידם של האורבים לתפוש אותו. מה שברור הוא שהאורבים נכשלו, אבל למה הם נכשלו ?
ממכלול תיאור מעלליו של שמשון אפשר לראות כי הוא ביקר רבות בערי הפלישתים וכי הם לא אהבוהו אם לנקוט בלשון המעטה. ביקורים תכופים אלה אצל הפלישתים שהיו בעצם ביקורי תענוגות אצל הנשים שבהן חשק, שמשון לא יכול היה לעשות בגפו. כל ביקור כזה היה מזמין מראש התקהלות של פלישתים ניסיון להתנקש בו. גם אם שמשון היה משתמש בתחפושת בזמן ביקוריו בעיר הפלישתים, הוא היה מלווה בקבוצה של אנשים שנועדו לשמור על בטחונו. שמשון היה ער לכך שינסו להתנקש בו. הוא תכנן את מסללי תנועתו בערים העזתיות, תוך הצבת אנשיו במקומות מתאימים כך שיוכלו להגיב במהירות, למקרה שינסו לפגוע בו. כך זה כנראה היה גם בזמן ביקורו אצל הזונה. לקראת ביקורו אצל הזונה אנשיו התערבבו בקרב הקהל לרבות בקרב קבוצת האורבים. קרוב לוודאי ששמשון תיאם עם אנשיו מתי יצא מביתה של הזונה. עד לסיום ביקורו אצלה, דאגו אנשיו לחסל את האורבים.
רק לאחר מכן, משהובטח שלומו של שמשון נעקרו דלתות העיר. עקירת דלתות בלילה חייבת להעשות בדממה מוחלטת כדי שלא לעורר את חשדם של הזקיפים שעל חומות העיר, מה שמחייב מיומנות טכנית גבוהה במיוחד. יש להכיר היטב את אופן בנייתם של שערי עיר, את דרכי חיבור הדלתות לחומות, ואת המקומות בהם נקדחים חורים בחומה ולתוכם מוחדרים מסמרים או צירי החיבור של הדלתות. שעה שמתבצעת פעולת העקירה, המקום רוחש פעולה, מה שעלול לעורר את חשדם של הזקיפים. יש גם להביא בחשבון ששומרים היו מהלכים פנימה לחומות במהלך הלילה, נוסף לזקיפים שעל החומות. גם אם אנשיו של שמשון מצליחים לעקור את דלתות השער בלי לעורר צל של חשד, הרי משעה שהדלתות הוצאו ממקומן, נפער חור גדול בשער שעלול היה לעורר את חשדם של אותם שומרים. התוצאה הבלתי נמנעת היתה מביאה לגיוסם של לוחמים שקרוב לוודאי תמיד היו בכוננות למקרה של פלישה ואלה היו מחסלים את אנשיו של שמשון ואת שמשון עצמו. ממכלול זה של נימוקים , מתבקשת מסקנה שאנשיו של שמשון היו מעורבים לא רק בקרב האורבים אלא גם בין הזקיפים והשומרים שפיטרלו פנימה לחומות. אלה הבטיחו את פעולת עקירתן של דלתות העיר. מתברר אם כן שעקירת דלתות היער חייבה תכנון פעולה מורכבת, תכנון קפדני ומדויק, והכרת אורחות התנהגותם של הזקיפים והמפטרלים, לרבות זמן חילופי המשמרות. על פי הערכה גסה פעולה זו דרשה מעורבות של עשרות אנשים שהבטיחו את עקירת הדלתות ויציאת שמשון ואנשיו בשלום מהעיר.
דלתות העיר, יש להניח שקלו מאות קילוגרמים אולי בין 200-300 ק"ג. קשה להניח שאדם חזק ככל שיהיה יכול להעמיס מטען כה כבד לבד על גבו. קרוב לוודאי שאנשיו של שמשון הם ששמו את הדלתות על גבו. הכתוב מספר לנו ששמשון הלך מהעיר לחברון עם הדלתות על גבו. האם באמת אפשר לעבור מרחק של עשרות קילומטרים עם מטען כה כבד על הגב ? סביר להניח שהדלתות הוחבאו במקום מסתור לא הרחק מהעיר. אי אפשר להלך בגב זקוף עם מטען כבד ובו זמנית להתגונן מפני מתקיפים פוטנציאליים, מה עוד שההליכה אז היתה איטית. אם הפלישתים היו מגלים מה שמשון עולל להם, הם היו שולחים קבוצת לוחמים כדי לתופשו. על כן, יש להניח שבזמן העברת הדלתות, שמשון אובטח מכל עבר על ידי אנשיו וקצב הליכתם הותאם לקצב הליכתו.

סיפור עמודי התווך
בפרק ט"ז פסוק כ"ו נאמר: ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו הניחה אותי והמישני את העמודים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם" ובהמשך בפסוקים כ"ט – ל נאמר: "וילפת שמשון את שני עמודי התווך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו, ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלישתים. ויט בכוח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים

אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו". מהתיאור הניתן בפסוקים אלה ניתן ללמוד על שיטת הבנייה במקדשים ואולי בניינים נוספים אצל הפלישתים. האם בנין יכול להישען רק על שני עמודים ? קרוב לוודאי שלא. נראה שהיו עמודים נוספים, אלא שעמודי התווך היו במרכז הבנין. המבנים הוקמו במתכונת סימטרית כך שמימין ומשמאל לנקודת המרכז שבין עמודים אלה, היה מספר שווה של עמודים ובמרחקים שווים זה מזה. הכתוב מספר שמשון נסמך עליהם אחד מימין ואחד משמאל, מה שאומר שהמרחק בין העמודים היה קטן. מכיוון ששמשון דחק בעמודים והפעיל עליהם את מלוא כוחו, ברור שהוא חייב לפרוש את ידיו לשם כך, מה שאומר שהמרחק בין עמוד לעמוד היה בערך כ – 1.5 מטר.

לאחר ניקור עיניו, לפלישתים נראה היה ששמשון הפך לחדל אישים. מה כבר יכול לעשות אדם עיוור ? אין ספק ששמשון עבר טראומה קשה בעקבות ההתעללות הנוראה בו. לקח לו זמן עד שלמד להתרגל למצב החדש. בפסוק כ"ה נאמר על הפלישתים "ויהי כי טוב ליבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו. ויקראו לשמשון מבית האסורים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים". שמשון שיחק את המשחק שלהם. מבקשתו מהנער המחזיק בידו כי יובילו לעמודי התווך, נראה כי חרף מה שעבר עליו דעתו היתה צלולה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ובמחשבה נחושה הלך בעצם לנקום את נקמתו האישית ולאבד בעקבות זאת את חייו.
דחיקת עמודי תמיכה היא מעשה ששום אדם חזק ככל שיהיה לא יכול לעשות לבדו. כיצד אם כן עשה זאת שמשון ? למרות ששמשון היה בשבי הפלשתים הוא שמר על קשר עם אנשיו ומשעה שהתעשת החל לתכנן את מעשיו. אצל שוביו הוא יצר רושם מוטעה שהוא משחק את המשחק שלהם וכי אין הוא מהווה יותר סיכון עבורם. לאנשיו קל היה לבקרו והם באו אליו בתחפושת פלישתית על מנת לצמצם עוד יותר את הפיקוח עליו. מביקוריו בעבר בעיר, שמשון למד להכיר את סגנון הבניה של הפלשתים ואת נקודות התורפה המכניות של מבנים אלה. לאנשיו בזמן הביקורים אצלו, העביר הנחיות איך לחבל ביסודות המקדש, כך שהפעלת כוח ולו מינימלית על העמודים תביא לנפילתם ובעקבותיהם לנפילת עמודים נוספים ולקריסת המקדש כולו. הפלישתים אמנם פגעו קשות בשמשון, אך הם לא הכירו את דרך חשיבתו. להם נראה היה שהוא ניחן בכוחות אלוהיים. מסיפור עמודי התווך אפשר גם ללמוד ששמשון ניחן בזיכרון פוטוגרפי מעולה.

סיכום
מהרושם הראשוני המתקבל מסיפור קורות חייו של שמשון עולה כי מדובר באדם כריזמטי שידע להפעיל את קסמיו על נשים רבות, אדם בעל עוצמה פיזית בלתי רגילה שהפעיל את מלוא כוחו בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. מעיון מדוקדק במה שמסופר ובמה שמשתמע מתיאור התנהגותו ומעשיו, מצטיירת דמות של אדם מתוחכם שקול ומיושב, המתכנן את מעשיו מספר צעדים קדימה. הוא בשום פנים ואופן לא היה אינדיבידואליסט. הוא השכיל להפעיל אנשים בתושייה ובתבונה רבה. להתייחס לשמשון כאל אדם אימפולסיבי יהיה לא נכון ולא ראוי.
עד כאן


אשמח לתגובות רצינית
האם אתם מסכימים עם הכותב ?

*****
ווטו1:

לוו,

הביסוס לתיאורית האנשים מסביב לשמשון הוא חזק מאד. אך כדי להגיע לדרגה שניתן לומר "מסכים" או לא דרוש עיון רב ובדיקת אלטרנטיבות! גם לאחר מכן קשה להתחייב ש"הלכו עד הסוף" עד כדי הוצאת מסקנה ברורה.

פעם קראתי ספר באנגלית המפרש פסוק פסוק בסיפורו של שמשון בד בבד עם מבטם של חז"ל. אנסה לאתרו ולראות אם ומה יסייע לנו כאן!

*****
מתענין:

קראתי את ההתחלה וכבר הוא מפליל את שמשון ברדיפת נשים. אולי כך היה, אבל למיטב זכרוני, לא זוכר שהיה כזה בכלל, מקסימום היה רומנטי......

והקטע המפורסם מאורות התחיה לד:
 ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. "ויעש דוד שם", "ודוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", "ויואב בן צרויה על הצבא", "ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק". אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם, בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעליתה ע"י שירות ותשבחות, שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים, אלא שע"י הכונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל עולה הרוחניות החצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כלם, בהבלטת אפיה של האומה בפרשה הקטנה שכל גופי תורה תלוים בה בכל דרכיך דעהו. ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באמוץ הגופני ובכל החזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה ברור מתערובות צחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה הולך ואור עד נכון היום

_________________

אגב,
ייתכן שהוא קרוי כך על שם גבורתו, אך אין בזה בהכרח לומר שעיקר שבחו הוא הגבורה. כמו שנקרא למישהו 'מיכי הגבוה', כדי לאפיין אותו, אין בזה כדי לומר בהכרח שגבהותו היא עיקר עניינו.
ובודאי אם יש איזה שמשון אחר שרוצים לאפוקי ממנו, אז צריך מאפיין ברור שמורה לנו שהכוונה היא דווקא לשמשון הגיבור ולא לשמשון בן יוסף (וזוהי סוגיית שני יוסף בן שמשון בעיר דלילה אחת).

מאיר.
א. דמותו של יפתח הזוכה לקיתון של בוז בדרך כלל מפי חז"ל.
"יפתח בדורו- ושמואל בדורו"  "וכי יפתח איש בור" וכו. לא מצינו בכל השופטים והמלכים אחד שהרבה כה להשתמש בשם ה" בכל מעשיו ופעולותיו כמו יפתח.
ב. לא בהכרח כי הדרישות ממנהיג ושופט בתנ"ך . היו זהים לאלו שהורגלנו עליהם אנו על ידי רבותנו. נדמה לי שלא. אני גם בטוח ששמשון לא היה מצורף למנין לא בבית שמש ולא בבני ברק.

סגנון סיפוריו של שמשון מעלה אצל הקורא אסוסיאציות חזקות מאוד של המיתולוגיה היוונית. ההתעסקות המתמידה בכוחו הגופני ומעשי גבורה יוצאי-דופן, עסקים מסובכים עם נשים, מוות טרגי, ועוד ועוד כפי שיווכח למעיין. דבר זה נובע כמובן מההשפעה התרבותית שהיתה על שמשון מהפלשתים - הלא הם גויי הים מיוון. (וכן אפשר למצוא בעוד סיפורים בתנ"ך, והבולטים שבהם הם יוסף, אסתר, דניאל)

מתי מופיע לראשונה התואר "גיבור" בצמוד לשמשון?

כדאי לזכור, שגם משמעותה של גבורה משתנה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה. גבורתו של "האל... הגיבור" אצל מרע"ה, אינה בהכרח זהה לזו שאצל אנשי הכנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה.
ע"פ ההגיון של בן זומא, למשמעותה של הגבורה - "איזהו גיבור הכובש את יצרו", שמשון (המקראי) אינו גיבור כלל.


זכור לי קטע מספרו הנהדר של מאיר שלו "רומן רוסי", בו מתווכחים הילדים בבית הספר "איזהו גיבור". כל אחד מהם מציג מהי גבורה, ע"פ המודל של אביו או סבו (האחד טוען שגבורה היא היכולת להשתמש בכלי נשק, השני טוען שגבורה היא כוח פיזי והשלישי - נכדו של הכוורן, כמדומני - טוען שגבורה היא להכניס את היד אל הכוורת...).

מה שבאמת מענין במקרא ובנ"ך מופיע המילה גיבור בהקשר עם אנשים. למשל נמרוד- גיבור ציד. יפתח- גיבור חיל. יואב אבנר וכו
אבל שמשון לא.
אולי השם שמשון הגיבור היא המצאה ציונית- לחזיר עטרת הגבורה ליושנה. או המצאת היהודי הגלותי שיהיה לו גם איזו דמות שיוכל להתגעגע אליו. ולהתלות בו בשעה שהגוי מכה אותו.

אמנם לא קראתי את כל התגובות כאן.
קראתי רק את ההתחלה ורפרפתי על היתר.

ולכן אגיב על השאלה המקורית.

אולי בחז"ל לא מוצאים מקורות והתדיינות על הצד הפיזי שבאדם.
אבל בתנ"ך לא קשה למצוא את זה.
תעשה חיפוש בתוכנת התנ"ך למילה "יפה תואר" ותגיד לי כמה תוצאות תקבל.
להלן כמה דוגמאות.
*שאול המלך.
*השבטים, ויהודה בפרט (או שזה רק בסיפורים שספרו לי כשהייתי קטן)

הידע שלך רב משלי ולכן אני חושב שתוכל למצוא יותר דוגמאות.

מסתבר שהביטוי קדום גם אם לא רווח במיוחד. עשיתי חיפוש פשוט על הביטוי שמשון הגבור. כמובן מספר כה קטן של הופעות מצריך בדיקה שמא ביטוי זה השתרבב מהעתקות מאוחרות בכל מקרה עדיין זה לפני תקופות ה"ציויינים". לא בכל דבר הקשור לגוף הם אשמים.
1. מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דשירה פרשה ב ד"ה כי גאה

אולי תסבירו לע"ה בענייני דרך ארץ כמוני, מדוע (או: היכן כתוב ש) גבורה גופנית, או כל דבר גופני ראוי לזלזול? ודאי שאינו ראוי לכבוד כמו החכמה, וכמו שאמרתם, שנמנה שמשון על קלי עולם. אבל עדיין, הרי הכתוב עצמו כתב את הגבורה והעושר ברשימה אחת עם חכמה  "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו"
האם אדם צריך להתבייש בכך שיש לו מעלה גופנית כלשהיא?