בית פורומים עצור כאן חושבים

שמשון הגיבור - מי מכיר?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/1/2007 15:34 לינק ישיר 

חז"ל גם מרבים לשבח את גבורתו של יעקב, את זה של יהודה של שמעו ולוי. את ריצתו של נפתלי. את גבורתו של משה ושל דוד וכו וכו.
אולם אם לומדים כל היום ואסור הרי להפסיק מהלימוד. אז איך יהיה אפשרות והתר לפיתוח הגבורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2007 16:34 לינק ישיר 

ירוחם,
אתה באמת מעלה על דעתך שהם התאמנו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/1/2007 16:48 לינק ישיר 


אמשלום,

ע"פ ההגיון של בן זומא, למשמעותה של הגבורה - "איזהו גיבור הכובש את יצרו", שמשון (המקראי) הינו גיבור כל עוד הוא שומר על נזר אלוהים שעל ראשו. גבורתו הפיזית יכולה היתה לבוא לידי ביטוי כל עוד הוא נדחף לפעולה על ידי "רוח השם" כדברי מאיר לעיל, ובשם דרישת הצדק ששכנה בעומק לבו - ומי כמו הרמב"ם מטיב להסביר זאת..

http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_45.htm

הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע אלוהי3 המניע אותו וממריץ אותו למעשׂה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים. והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה אומרים: צלחה עליו רוח ה'4 או לבשה אותו רוח ה'5 או נחה עליו רוח ה'6 או היה ה' עִמו7 וכיוצא באלה הביטויים. זאת היא דרגת שופטי ישֹראל כולם, אשר נאמר עליהם בצורה כוללת: וכי הקים ה' להם שֹפטים והיה ה' עם השֹפט והושיעם (שופטים ב', 18). זאת גם דרגתם של משיחי ישֹראל המעולים כולם. זה התברר בייחוד באשר לכמה שופטים ומלכים: ותהי על יפתח רוח ה' (שם, י"א, 29); ונאמר על שמשון: ותצלח עליו רוח ה' (שם, י"ד, 19). ונאמר: ותצלח רוח אלהים על שאול כשָמעו את הדברים (שמואל א', י"א, 6). כן נאמר על עמשֹא כאשר הניעתהו רוח הקודש לעזרת דוד: ורוח לבשה את עמשֹי ראש השלישים: לך דויד ועִמְּךָ בן ישי, שלום [שלום לך ושלום לעֹזרך...] (דברי הימים א', י"ב, 19). דע שכוח כזה לא עזב את משה רבנו מאז הגיע לבגרות. לכן נתעורר להרוג את המצרי ולהרתיע את החוטא מבין שני הנִצים8. מעוצמת הכוח הזה שבו, אפילו לאחר שפחד וברח, בהגיעו למדין זר ופוחד, מכיוון שראה עוול כלשהו, לא התאפק מלהסירו ולא יכול לשׂאתו, כמו שנאמר: ויקם משה ויושִען (שמות ב', 17). כן נתלווה אל דוד כוח כזה מאז נמשח בשמן המשחה, כמו שאומר הכתוב: ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה (שמואל א', ט"ז, 13). לכן יצא נגד הארי, הדוב והפלשתי9.

רוח ה' כזאת לא גרמה לאיש מאלה להגיד דבר-מה. אלא תכלית הכוח הזה לעורר את הזוכה-לסעד-אלוהי הזה למעשׂה מסוים, לא מעשׂה מקרי כלשהו, אלא להושיע עשוק, או (אדם) אחד חשוב, או ציבור, או למעשׂה שיגרום לזאת. כשם שאין כל מי שראה חלום אמת נביא, כן לא נאמר על כל מי שנתלווה לו סיוע (אלוהי) לדבר-מה - דבר מקרי כלשהו כגון להרוויח כסף או להשׂיג מטרה פרטית - שנתלוותה לו רוח ה' או ה' עִמו -



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2007 17:04 לינק ישיר 


לכל המפרשים גבורה כגבורה פיזית....
.
http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_54.htm
המין השני22 קשור יותר מהראשון בעצמוּתו של הפרט, והוא שלמות מבנה גופו והופעתו, כלומר, שיהיה מזגו של אותו אדם בתכלית האיזון23, איבריו תואמים וחזקים כראוי. גם מין זה של שלמות אין להציב כתכלית, מפני שהיא שלמות גופנית ואין היא לאדם באשר הוא אדם, אלא באשר הוא בעל-חיים, והוא שותף בה עם הנקלים מבין בעלי-החיים. ועוד: אפילו יגיע כוחו של אדם לשׂיא, כוחו לא ישווה לכוחו של פרד חזק, כל שכן לכוחו של אריה או לכוחו של פיל. תכלית שלמות זאת היא, כפי שאמרנו, שיישׂא משׂא כבד או ישבור עצם גסה וכיוצא בהם שאין בהם תועלת גופנית רבה. ואילו תועלת נפשית נעדרת ממין זה24.


 
השמירה על השלמות הגופנית היא אמצעי לעבודת ה' - רמב"ם הלכות דעות -

ט  [ג] המנהיג עצמו על פי הרפואה--אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים חזקים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו--אין זו דרך טובה.  אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם חזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל.

י  נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל--מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.

יא  ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה--נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא.  ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים; והוא שאמר שלמה בחכמתו, "בכל דרכיך, דעהו" (משלי ג,ו).






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2007 20:39 לינק ישיר 

ריב,

קטונתי מלחלוק על הרמב"ם, וגם איני בטוחה שהוא מדבר כאן ישירות על שמשון, אבל לענ"ד (הבאמת עניה), יש צורך במידה גדושה של דרשנות, כדי להבין את דמותו המקראית של שמשון ככזו שכובשת את יצרה (בכל תחום שהוא).





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2007 21:05 לינק ישיר 

מה העיק עליו
כל השערים היו סגורים בפניו.
ארך שערותיו עמד ביחס הפוך
לאפשרויותיו החברתיות.
 
הוא היה בחור מוצק, אך בודד מאוד.
טעות תהא זו לסבור, כי הוא היה
וירטואוז,
הכל בא לו בדרך הקשה.
חמורים לא הגישו לא את
הלחי השניה.
לביאות שכולות הרהרו בו ארוכות וחמורות
בלילות ירח חמים.
הוא לא אהב רעמות אצל אחרים.
כל השערים היו סגורים בפניו –
לכן הוא עקר את שער העיר
ונשא אותו הרחק אל מעבר
לכל הפתחים, שבהם לא יבוא.
פתח העיר העקור חיכה לו,
שיבוא בתוכו כאחד האדם,
רכוב על חמור, גלוח גלגלת,
במרחק בטחון מראי האגם,
בו נהג להעריץ את שערו הארך
ושלידו ארב לאריות הצמאים
ברגעי ההשראה הקולעים באמת.
כל השערים היו סגורים בפניו,
כי הוא לא היה בחור חברותי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/1/2007 21:49 לינק ישיר 

אמשלום,

בהחלט מדובר ישירות על שמשון שהרי הוא כותב  "ונאמר על שמשון: ותצלח עליו רוח ה' (שם, י"ד, 19)"
 
מזכרוני, לפי פשט הכתוב בשופטים על שמשון נאסר גילוח שער ראשו - ונאסר עליו לשתות יין - לא זכור לי על איסור להתרועע עם נשים  - אם כן כל עוד עמד שמשון באיסורים שהוטלו עליו (לפחות בשני תחומים) הוא נחשב לכובש את יצרו.יש הבדל בין אדם שמחליט להינזר על דעת עצמו, ונזרו מבוצע על ידיו כמעט באופן טבעי - לבין זה שמוטלים עליו איסורים.
ככל האדם, גם לכובש את יצרו יש חולשות אנושיות שיש לו נטיה אליהם,  ומה שאמרו ב'אבות' בכללם גם על הכובש את יצרו "אל תאמן לעצמך עד יום מותך" שאדם מועד למעידות,ולא לעולם חוסן, שגם הוא יכול ליפול לנפילה שלא יוכל לקום ממנה עוד - כך חולשתו של שמשון לאהבת נשים נכריות היתה בעוכריו - העובדה שהחזיק מעמד לא מעט זמן בנזרו,(עשרים שנה) מלמדת שידע להעריך את מקור כוח גבורתו ושמר עליו כמיטב יכולתו  - ורק לבסוף אחרי מסכת מערכות יחסים בינו לבין כמה וכמה נשים כולן פלישתיות (?) ברגע של חולשה אחר שהתאהב בדלילה שהציקה לו פעם אחר פעם שיגלה לה מה סוד כוחו, עד שקצרה נפשו למות. הפקיר את הכוח שה' נתן בידיו בידי אשה שאהב מאוד, ורצה להאמין שלא תבגוד בו.

(שכחתי לציין למעלה שהמקור להלכות דעות ברמב"ם הוא בפרק ג.)




תוקן על ידי riv ב- 07/01/2007 22:30:47




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/1/2007 12:33 לינק ישיר 

אתה כותב "יתכן כי עם תחילת תנועות ההשכלה לפני כמאתיים שנה, תנועות אשר חלקם הבליטו את חשיבות פיתוח הגוף תוך כדי למידה של תורת ה'קרטה' היפנית והסגידה להאבקות חופשית, הם אלו שבעצם חיברו בין דמות שמשון השופט הנקי וירא הכפים לבין שמשון הגיבור המבצע מעשי גבורה הירואים בחשכת ליל בטכניקות מפוארות נגד כל הסיכויים וכו'."
 מיניין אתה לוקח את הדברים הללו? תוכל להראות לי מקור אחד שקשור לתנועת ההשכלה שמבליט את הצורך בפיתוח הגוף בצורה יוצאת דופן ובתור אידיאל של תנועת ההשכלה?
האם הצורך בגוף בריא קשור למשהו שלילי ? נוגד איזושהי הלכה או דרך נכונה בעבודת ה'?
לא נראה לי שלמשכילים שלפני 200 שנה היה מושג מהו קראטה. יפאן שלפני מאתיים שנההיתה סגורה לעולם ואף אדם מהמערב כמעט ולא היה לו קשר אתה. יפאן נפתחה לעולם רק לפני בערך 150 שנה וגם מאז לקח די הרבה זמן עד שהעולם למד מה זה קראטה ואמנויות לחימה יפאניות.
מדוע אמנויות לחימה שהן אחת הדרכים הבריאות והאינטליגנטיות ביותר לפעילות גופנית נחשבות בעיניך כמשהו שלילית מבחינה דתית?
סיפור שמשון מתואר בעיקר כסיפור גבורה, לא מתוארים עלילותיו כשופט אלא כגיבור ואיך הוא הושיע את ישראל, לכן הוא מוכר לנו בעיקר כ"גיבור"



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/1/2007 12:59 לינק ישיר 

בעל
אני לא חושב שהם התאמנו. אולי יעקב שהיה יושב אוהלים. מי יודע כמה פעמים ביום הוא רץ בין אוהל לאוהל.
אבל אנחנו באמת צריכים להתאמן, ולהיות חזקים. ממה שאני שומע וקורא על אינוסם של הכתובים ופרושם, הצועקים בקולי קולות אונס אונס ואין מושיע להם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/1/2007 13:21 לינק ישיר 

רמב"ם הלכות דעות פרק ד
הלכה א
הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים, ואלו הן: 
הלכה יד
ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים.
הלכה טו
וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהא נקביו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש,



תוקן על ידי גדוראובן ב- 08/01/2007 13:23:54




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/1/2007 14:29 לינק ישיר 



בכלל, אם כבר מתפלאים על שמשון שיש איזה שמץ של נימוק סביר בזה שהוא מוכר לנו כגיבור, סוף סוף הוא שפט והושיע את ישראל  במשך עשרים שנה - צאו ובדקו למה בר כוכבא מוצג ככזה, הוא שגרם לעם ישראל את אחת המפלות הגדולות הזכורות לנו בתולדותיה - וזאת למרות שכהמלצתו של ירוחם, הוא הקפיד לאמן את אנשיו ללא רחם כדי שיהיו חזקים 

ובכל אופן, מסתבר שהשלמות הפיזית אליה הגיע, היתה כה שלמה, עד שבבעיטה אחת הרג את דודו רבי אלעזר המודעי...
 
גדוראובן,

מה חידשת בהודעתך האחרונה, מישהו חולק על כך שראוי לאדם לשמור על בריאות גופו?

 



תוקן על ידי riv ב- 08/01/2007 14:46:40




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/1/2007 15:01 לינק ישיר 

ריב.
זה ממש מענין ולא מובן איך הרמב"ם לא ידעה את מה שאת כתבת על בעיטת הקרטה של בר כוכבא, בא. המודעי. אלא ההוכחה שלו היא שבר כוכבא הוא אינו מלך המשיח זה מכיון שמת.  ממש מוזר??

רמב"ם הלכות מלכים פרק יא

אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/1/2007 19:18 לינק ישיר 


ירוחם,

בר כוכבא לא סתם מת, אלא כפי שהכתוב מדייק הוא  "נהרג בעוונותיו" משמע , שהוא ידע גם ידע על הבעיטה שהיתה אחת מעוונותיו...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/1/2007 18:40 לינק ישיר 

לאה גולדברג

א. פתיחה
ספרו גמלים בפונדק,
חמרים לצון חמדו,
ידובר על שמשון בפונדק:
אין כמוהו, יחיד, אחד הוא.

זרועו כקונרס נחושה,
אגרופו כהולם מקבת,
ואונו בערמה יחושל,
וינוס האויב כארנבת.

כי צודד שועלים בחורשה
זנבותיהם נשאו השלהבת,
ונשרף גם בית האישה,
כי רמתהו עגלה עוגבת.

כך ספרו גמלים בפונדק,
חמרים לצון חמדו.
שמו הלך מפונדק לפונדק,
כי חזק, כי גיבור, כי אחד הוא.

פערו את פיהם השוטים,
חכמים ראשיהם הנידו,
ואפילו סרני פלישתים
את שבחו ברבים הגידו.

ויתן לו שבט שופטים
ושבטים וגויים הרעידו,
וידובר בקרבות ובמשתים,
כי גיבור, כי שליט, כי נגיד הוא.

ואולי גם הוא לא ידע
כי דינו דין נזיר והוזה,
כי פשוט כפתרון כל חידה
לבבו השביר בחזה.

ב. מכתם
ימתק הדבש במפולת כפירים
ולב חלש בגוף גיבורים.
הגידו בנות לקרוב, לרחוק:
אכן מעז יצא מתוק.

ג. בנות פלשת
ויסופר בקרבות ובמשתים,
ויהי הסיפור למסורת-
איך ניתק יתרים כפשתים,
עבותים כפתילי הנעורת.

ובעברו ונשים בחלון
נשקפות בתשוקה ופחד,
בנות עזה ובנות אשקלון,
אשת-איש וזונה גם יחד.

ודולקה בפיהן הדיבה
בראותן כי קרב הנער:
איך יצא בחצות מקובה
ונשא על כתפיו השער.

בכל בית אחות קטנה
על אזני אחות מלחשת:
"הוא שכב בזרועות הזונה
ועירנו פרוזה, נכבשת".

ודמותו כי תכבה בחלון
ואבדה בדרך המלך,
בנות עזה ובנות אשקלון
אל הנול חוזרות, אל הפלך.

הן יושבות ומוזרות בפשתים,
הן שוזרות עבותים כאלה
אשר כל גבורי הפלישתים
במיטב חלומם לא יחלו.

ד. הדבש
וילך הלוך ואכול
ונוטף מידיו הדבש.
וישמח על כוחו כי גדול,
וישמח על סודו כי כבש.

וילך וישר ברמה
ובלבו גם פתרון גם חידה,
ויזהיבו גם קרני החמה
באגלי הדבש שרדה.

ויביא לאביו ואמו
דבש מנחה לנוה העני,
ויאכילהו כי טוב טעמו,
וירדו בית התמני.

וילך ופתרון חדש
בחידה כתולעת בפרי:
האישה מתוקה מדבש
והיצר עז מארי.


ה. שיר העלמות
שבע מחלפות לראשך, שמשון,
כקרני השמש לראשך, שמשון,
עלמות יפות בחיקך, שמשון,
אהבנוך אמש בית-אמך, שמשון.

וילך גיבור מן הכפר, אבוי,
ויאהב הגיבור בת-נכר, אבוי.

הזהר מבת הערלים, שמשון,
מקסמי מבט, מן הכבלים, שמשון,
חוד חידה, לערלים, שמשון.
צודה צוד ביער שועלים, שמשון.

וילך הגיבור מן הכפר, אבוי,
ויאהב בת-נכר, אבוי.


ז. ויאהב אשה בנחל שורק
שבעה דרכים מן הכפר.
בם ילך פוחז וריק.
ושמשון רק בדרך אחד יבחר:
בואכה נחל שורק.


ז. דלילה
הן ידוע ידע שבגדה,
ונכנע לחלקת הלשון,
הוא ידע שימות מידה-
פלשתים עליך שמשון.

ויחזור וישכב בחיקה
עם דמותו הצופה באישון.
כי בכל בגידותיה מתקה-
פלישתים עליך, שמשון.

כי כבשה ככובש את אויבו
וכל לילה לו לילה ראשון
ויצהל חרדות לבבו-
פלישתים עליך שמשון.
רק בבוא העדה הפרועה,
עת טפחה אהבת פניו,
הוא פקח את עיניו וראה,
ורעה נקרו את עיניו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/1/2007 21:42 לינק ישיר 


http://benyehuda.org/lebensohn/index.html

נִקְמַת שִׁמְשׁוֹן

                                                                                                   גדולה נקמה שנתנה בין שתי שמות

                                                                                       שנאמר: אל נקמות ה'

                                                                                                   (סנהדרין צב, ב)

אֶל מִזְבַּח דָּגוֹן הַסְּרָנִים לִפְלֶשֶׁת

בִּצְחוֹק בֶּן-מָנוֹחַ לִרְאוֹת נִקְהָלוּ;

שָׁם נִדְמֶה עַתָּה קוֹל חִצִּים וָקֶשֶׁת

אַךְ קוֹל נָקָם נִשְׁמָע, הוֹלְלִים יִצְהָלוּ.

 

וּבְצַוָּאר עָתָק יַבִּיעוּ גָבוֹהַּ:

"נִרְדָּם אֵל עִבְרִים, לֹא יוּכַל יוֹשִׁיעַ;

וַיּוּכַל לוֹ דָגוֹן – אַךְ הוּא אֱלֹהַּ!

וַיֵּרְדְּ גִּבּוֹר עַמּוֹ, עֻזּוֹ הִכְרִיעַ".

 

וּבְגִיל וּבִטְחָה שָׁם כֻּלָּם יָרֹנּוּ;

"חָת קָשֶׁה מִשְּׁאוֹל, כָּלָה עַז מִמָּוֶת,

מִגְבוּרַת יָדוֹ כִּמְעַט קָט תַּמּוֹנוּ,

שָׁבְתָה נַאֲקַת חָלָל, אָפְסָה עַצֶּבֶת".

 

הָעָם כִּשְׁלֹש אֶלֶף בַּגַּג נֶאֱסָפוּ,

אֶת מַחֲרִיב אַרְצָם לִרְאוֹת נוֹעָדוּ;

הוּא רֻתַּק בַּזִּקִּים, יָדָיו יָעָפוּ,

אַךְ גֶּשֶׁת עָדָיו עוֹד יִירְאוּ יֶחֱרָדוּ.

 

כֵּן אֲרִי בַּסּוּגָר, חָח עַל אַפָּיִם,

וּכְבָר יִכְרַע דּוּמָם, נִלְכַּד בָּרֶשֶׁת;

אַךְ רֹאשׁוֹ יָנַע, אַךְ יִלְטֹש עֵינָיִם

עוֹד יֵחַת שׁוֹבֵהוּ יִירָא מִגֶּשֶׁת.

 

בֵּין הֲמֻלּוֹת אוֹיֵב קוֹל נַהֲמַת קָמִים

בִּלְזוּת שִׂפְתֵי צָר כִּי יִשְׂמַח שָׂמוֹחַ;

שָׁם נִצָּב שִׁמְשׁוֹן בֵּין עַמּוּדִים רָמִים

וּבְאֵין אוֹנִים עוֹד, בִּזְרוֹעַ לֹא כֹחַ.

 

בִּן לַיְלָה הַהוּא שֵׂיבָה בּוֹ זָרָקָה

וּשְׂעָרוֹ הִלְבִּין אַךְ הֵחֵל צַמֵּחַ;

וּשְׂפָתָיו יִקְפֹּץ, נַפְשׁוֹ הִתְאַפָּקָה

וּלְחָיָיו הִלְבִּינוּ כִּפְנֵי יָרֵחַ.

 

בָּאַתְהוּ הָעַזָּה בִּמְצוּקוֹת גֶּבֶר

אַךְ שָׁלוֹם עַל פָּנָיו – נוֹרָא מִדְּאָבָה;

כֹּה יַעֲמוֹד הַגִּבּוֹר דּוּמָם כַּקֶּבֶר,

כִּדְמִי הַר-אֵשׁ טֶרֶם יַחֲצוֹב לֶהָבָה.

 

הֵילִילִי, בַּת יַעֲקֹב, צַעֲקִי מִשְּׁפָיִים,

תּוֹפְפִי עַל לִבֵּךְ, אַף גֹּזִי הַשָּׂעַר;

הֵן רוֹדֵד אֲרִי וּמְשַׁסְּעוֹ כִּגְדָיִים

זֶה גִּבּוֹר יֻלַּד בָּךְ מִשְׂחָק לַנָּעַר.

 

הֲזֶה אֵל-גִּבּוֹר וּנְזִיר אֵל מֵרָחֶם,

נוֹרָא כָּרֶצַח אַף אָיֹם כַּזָּעַם;

וַיַּסַּע שַׁעַר וָדֶלֶת עַל שֶׁכֶם

וַיַּךְ רֹאשׁ צָרָיו כַּבָּרָק וָרָעַם?

 

זֶה שִׁנֵּי אֲרָיוֹת יָדוֹ נָתָצָה;

אֵיךְ בַּת אֵל נֵכָר מִבְּנוֹת לִפְלֶשֶׁת

אֵיְך דִּכְּאָה חַיָּתוֹ, אוֹנוֹ רָעָצָה,

אֵיךְ מַחֲמָאוֹת פִּיהָ שָׂמָה לוֹ רֶשֶׁת!

 

לִיפִי עֵינָהּ הִבִּיט לַהֲדַר הַמֵּצַח

וּבְחֵיקָהּ נִלְכַּד, אֶת נַפְשׁוֹ שָׁבָתָה!

לֹא יָדַע כִּי יֶאֱרוֹב בִּלְבָבָהּ רֶצַח,

בִּנְשִׁיקוֹת פִּיהָ סוֹד לִבּוֹ מָצָתָה.

 

אָז גִּלְּחָה רֹאשׁוֹ אַף עֵינָיו נֻקָּרוּ,

"הוֹי! – קָרָא שִׁמְשׁוֹן: – הֵן אוֹר אֵין לַשֶּׁמֶשׁ!

גַּם מוֹצָאֵי בֹקֶר לֹא לִי יִנְהָרוּ

צָהֳרַיִם לִי אֹפֶל, יוֹם אוֹר לֵיל אֶמֶשׁ!

 

אַךְ חֹשֶךְ מִסָּבִיב, אַךְ חֶשְׁכַּת לַיִל!

וּנְעִימוֹת אוֹר חַיִּים לֹא אֶרְאֶה נֶצַח;

אוֹר עֵינַי לָקַחַתְּ, כָּל אוֹן וָחַיִל,

חוּסִי! וּבְעַצְמוֹתַי שִׁלְחִי גַּם רֶצַח.

 

הַדְלִילָה אַתְּ? – זוֹ אֹהַב מִבַּת עָיִן

הַגְמוּל אַהֲבָתִי הוּא? אִם כֹּה תִּגְמֹלִי?

לָמָּה לִי חַיִּים אִם אוֹר עֵינַי אָיִן?

הָמִיתִי גַּם אוֹיְבֵךְ – הֲלֹא תַּחְמוֹלִי"!

 

כֵּן לָהּ הִתְחַנֵּן עֵת עֵינָיו עֻוָּרוּ.

אַךְ עַזָּה חֲמַת צָר, מִשְּׁאוֹל קָשָׁתָה,

לֹא הָרְגוּ אוֹיְבָם, אִישׁ חֶרְמָם שָׁמָרוּ,

לֹא עוֹד לָשׂבַע בּוֹ עֵינָם רָאָתָה.

 

בִּנְקַם הָרֶצַח כִּי נִקְּרוּ עֵינַיִם

עוֹד צַחֵק לִפְנֵיהֶם אוֹתוֹ הִצִּיגוּ;

וּלְנֶפֶשׁ אִישׁ עִוֵּר וּרְפֵה יָדַיִם

מֻכָּיו וַעֲשׁוּקָיו עַתָּה יַלְעִיגוּ.

 

מִנִּקְרֵי עֵינָיו בַּלָּהוֹת הִשְׁקִיפוּ –

בִּלְבָבוֹ אֵשׁ תָּפְתֶּה כָּלָה וָקֶרֶץ;

גִּידָיו כִּפְתָנִים מֵי רֹאשׁ בּוֹ יַרְעִיפוּ

וּלְקֶבֶר אָפֵל לוֹ הָיְתָה הָאָרֶץ.

 

מָה כִּמְנָת חֶלְקוֹ אֲיֻמָּה נוֹרָאָה!

עִוֵּר, אֵין אוֹנִים, אַסִּיר בִּידֵי צָרִים;

אִישׁ אֵלֶּה קָרוּהוּ לֹא יִירָא רָעָה,

כִּי כִלָּה בוֹ אֵל כָּל-חִצָּיו אַכְזָרִים.

 

כָּל עָנְיוֹ לֹא יָחוּשׁ  וּכְאֵב עֵינָיִם,

לֹא לַעַג וָבוּז וּצְחוֹק צַר מִנֶּגֶד;

לֹא כֹחוֹ  כִּי סָר לֹא מַרְפֵּה יָדָיִם

אַף לֹא הָאַהֲבָה כִּי בָגְדָה בוֹ בֶּגֶד.

 

מַה לּוֹ אַהֲבָה, מָה עֵינַיִם וָכֹחַ?

מֵתוּ כָּל מוֹרָשָׁיו, תַּמּוּ לִגְוֹעַ!

אַךְ רֶגֶשׁ אֶחָד בּוֹ יִקְדַּח קָדֹחַ,

וּבְלִבּוֹ הַמֵּת אַךְ רֶגֶשׁ זֶה יִנּוֹעַ.

 

הַנְּקָמָה הִיא! חֹם לִבּוֹ הִיא הִבְעִירָה,

הִיא רוּחַ אַפּוֹ, הִיא בוֹ נִשְׁמַת חַיִּים;

לָכֵן לֹא נִפֵּץ גֻּלְגָּלְתּוֹ הַקִּירָה,

מַחֲנַק אֶל צַוָּאר לֹא שָׂם בִּנְחֻשְׁתַּיִם.

 

אֵיךְ יִבְחַר מָוֶת  וְהֵם לֹא גָוָעוּ?!

אִם עוֹד קָדְקֹד צָר יָדָיו לֹא רָעָצוּ?!

קוֹל נִקְמַת אוֹיֵב אָזְנָיו שָׁמָעוּ

וּבִדְמֵי כֻלָּם רַגְלָיו לֹא רָחָצוּ.

 

עִוֵּר גַּם חַלָּשׁ כַּמֵּת בֶּאֱשׁוּן קָבֶר

מַה יוּכַל יַעַשׂ וּזְעוּמָיו יֹאבֵדוּ;

לוּ צַוּוֹת יוּכַל אֶל רַעַם וָדָבֶר

אוּלַי צָרָיו אֵלֶּה אָז יִכָּחֵדוּ.

 

אָז גִּידֵי יָדָיו שׂרָגוּ מִזָּעַם

וּבְחֵמָה נֶאֱלָמָה חָרַק שִׁנָּיִם;

וַיְפַלֵּל אֶל אֵל: "חַזְּקֵנִי הַפַּעַם!"

וּבְיָדָיו לָפַת עַמּוּדִים הַשְּׁנָיִם:

 

"הָהּ! מִשְּׁתֵּי עֵינַי אִנָּקְמָה נָא אַחַת!

מִנַּהֲמַת לִבּוֹ שָׁאַג בֶּן מָנוֹחַ –

עִם אוֹיְבַי גַּם יַחַד אֵרְדָה לַשַּׁחַת".

וַיַּט חִישׁ אֶת הַעַמּוּדִים בְּכֹחַ.

 

פֶּתַע נַאֲקַת חָלָל, אֶנְקַת מוּמָתִים

בִּנְפוֹל הַבַּיִת אֶל אָזְנוֹ מַגַּעַת;

אִם הוּא לֹא יַחַז חֵיל צָרִים נִצְמָתִים

אַךְ קוֹלוֹת רַב פֶּגֶר אָזְנוֹ שׁוֹמַעַת.

 

גַּם הוּא נָפַל חָלָל בֵּין בִּתְרֵי צָרָיו,

אַךְ לַמָּוֶת כָּזֶה נַפְשׁוֹ צָמָאָה,

כִּי יִרְעַץ גַּם מוֹתוֹ רֹאשׁ פְּרָעוֹת עָרָיו,

וּבְתִתּוֹ קוֹל נָקָם – נַפְשׁוֹ יָצָאָה.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שמשון הגיבור - מי מכיר?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.