שמשון הגיבור - מי מכיר?

ריב?????? את???? נקמה?????

ירוחם,

צר לי לאכזב אותך ולהשבית את שמחתך  (יש לך מספיק זמן כדי לקחת חזרה את את האייקון...

כנראה פיספת שנקמת שמשון עליה מדובר,  מבוססת על המובאה מסנהדרין צב, ב :

"גדולה נקמה שנתנה בין שתי שמות,שנאמר: אל נקמות ה' "

(חזור לאשכול 'נקמה', ודו"ק בדברים שהבאתי מהרמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ז הלכה יג, מתי, באיזה נסיבות ראוי לנקום, הווה אומר: רק כשמתקיים ביזוי השם  )



 

   

                                                                                                

האיקון שלך כי שמשון היה הנוקם ולא ה"
אבל כמגינה החרדיות הרי כל פשע עוון וחטא.\, אפשר  הרי ליחס לרצונו של ה".

ירוחם,

בשפה הכי 'פשוטה' שיש...

אם ה' לא היה נענה לשמשון כשקרא אליו והתחנן אחר שה' סר מעליו, פלישתים נקרו את ענייו ואסרוהו בנחושתיים - הוא נשאר חסר אונים,  וביקש "זכרני נא וחזקני אך הפעם ואנקמה... - עם כל הרצון הטוב לנקום, רצונות לחוד ומעשים לחוד - תכלס, שמשון לא היה מסוגל לנקום, כך שלמעשה זה ה' שנקם - כל זה לפי פשט הכתוב שאתה כל כך קנאי לו -

_________________

ריב
פשט הפסוק  ופסוקו של הפשט, כי לפי אמונתנו, כל מה שאדם עושה הוא בגלל רצונו של ה".
מורך ורבך הרמב"ם כבר עמד על כך, כי היכולת לעשיה כלומר, המאמר כי" אין אדם נוקף אצבע קטנה למטה בלי שיכריזו עליו מלמעלה" אינו מעשה מריונטה. האדם נברא עם יכולת מלמעלה
ולא בכל רגע אלוקים משנה את היכולות שלו. פעם כן ופעם לא.
המאר שהבאת מסנהדרין. פרושך הוא כלל וכלל לא נכון. העמדת הנקמה בין שני שמות ה" מעידה על חשיבותו. ולא על זה כי רק לה" יש זכות לנקום. 

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,
 
את המובאה מסנהדרין לא אני הבאתי ופירשתי, עיין שוב בלינק אליו הפנתי - זה המשורר (מיכה יוסף הכהן לבנזון) הביא ופירש בשירו -

לא כתבתי בשום מקום שרק לה' יש זכות לנקום - מה שכתבתי הוא שהנקמה ראויה לכל (ולא רק לה') רק בתנאי שהיא באה בתגובה למעשה חילול שם השם שנעשה בפרהסיה, כיוון שאז מתקיים התנאי שיש בו משום ביזוי כבוד ה', שמזוהה עם התורה, שמזוהה עם האמת, שמזוהה עם תלמידי חכמים - ואני אבאר את דבריי, בתקווה שהפעם לא תהיינה אי הבנות  

 הפלישתים ראו בשמשון כמייצג את ה' אלוהי ישראל, מכאן, שמפלתו של שמשון נחשבת בעיניהם למפלתו של ה', ומשום שהתקיים ביזוי כבוד ה'(*) היה ראוי לשמשון שלחם בשם ה' שינקום - ובשם המעשה הראוי להיעשות במקרה זה  "הסיוע האלוהי" גרעין הכוח שניטע בו מלכתחילה, ["ויגדל הנער ויברכהו ה' ותחל רוח ה' לפעמו..."(שופטים יג כד)] לפני שאיבד אותו, התחיל לפעום בו, צבר תאוצה והגיע לתעצומות נפש כה חזקות, עד ששוב יכול היה אותו גרעין מפעם בתוכו, לבוא לידי ביטוי, ולצאת מן הכוח אל הפועל בצורת הגבורה הפיזית - וכל זה בשם מורי ורבי...

(*) ביזוי כבוד ה' =: שפטים פט"ז
כג וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח-גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם--וּלְשִׂמְחָה; וַיֹּאמְרוּ--נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ, אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ.  כד וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם, וַיְהַלְלוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם:  כִּי אָמְרוּ, נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת-אוֹיְבֵנוּ, וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ, וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת-חֲלָלֵינוּ.  כה וַיְהִי, כי טוב (כְּטוֹב) לִבָּם, וַיֹּאמְרוּ, קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק-לָנוּ; וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים (הָאֲסוּרִים), וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם, וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ, בֵּין הָעַמּוּדִים 


קאפיש ?????    

לשאר דבריך לא התייחסתי כדי לא להיגגר למחוזות שאין מקומם באשכול זה.