|
|
| נשלח ב-22/11/2009 09:50 |
 |
| |
המסתפק
אתה מערבב אמירות פילוסופיות ומוסריות של חז"ל, והופך אותן בצורה גורפת לכוונות התורה ,
שום דבר ממה שאמרת שזה ברור ומובן- לא ברור ולא מובן אוטומטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 14:41 |
|
| |
רמב"ם הלכות תשובה פרק ו'
הלכה א: פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה [של בחירה חופשית מוחלטת הנתונה ביד כל אדם, כפי שפירש בפרק הקודם], ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מה: שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול, שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים: בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו - ראוי להיפרע ממנו. והקב"ה יודע איך יפרע: יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו ... ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא.
הלכה ב: במה דברים אמורים? בזמן שלא עשה תשובה; אבל אם עשה תשובה – התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.
הלכה ג: ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שייתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו - שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו (ו, י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע"... לפיכך כתוב בתורה (שמות יד, ד): "וחזקתי את לב פרעה"; לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר: (שמות א, י): "הבה נתחכמה לו ...", נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו - לפיכך חיזק הקב"ה את לבו. ... וכן סיחון - לפי עוונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר (דברים ב, ל): "כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו ..." נמצאת אומר: שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודה זרה - אלא כולן חטאו מעצמם,וכולם נתחייבו למנוע מהן התשובה.
רמב"ן שמות ז,ג
"ואני אקשה": והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל: אם השם הקשה את לבו, מה פשעו? ויש בו שני טעמים, ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו, אשר עשה לישראל רעות גדולות חינם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק "ויחזק לב פרעה" (להלן פסוק יג, כב, ח טו), "ויכבד פרעה את לבו" (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואימץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב (יחזקאל לח, כג): " וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים" וגו'. ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד, כא): "ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם" – יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כעניין שאמר (לעיל, ג, יט): "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך". וזה טעם "ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי", כלומר: שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות, גם בטביעת הים, נאמר: "ויחזק ה'" (להלן יד ח), כי "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּו" (משלי כא, א).
ספורנו שמות ז,ג
"ואני אקשה": הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו: "חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג, יא), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו. וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיעו להם גודלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו: "ואולם בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" (שמות ט, טז). ועם זה הייתה הכוונה שישראל יראו וייראו, כאמרו (שמות י, א-ב): "למען שיתי אותותי אלה בקרבו; ולמען תספר". ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק: לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף-על-פי שהכיר גדלו וטובו [של ה'], אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם: "הטרם תדע כי אבדה מצרים?!"(י, ז), וזאת [כלומר: אילו חזר בו ונתן לישראל ללכת] לא הייתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע לאל יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך: "ואני אקשה את לב פרעה", שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, "למען שיתי אותותי אלה בקרבו" (י, א) – שמהם יכירו גודלי וטובי, וישובו המצרים באיזו תשובה אמיתית.
ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כה
... ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב, שהשם יתברך מחזק לב הרשעים או מקשה עורפם, ומונע מהם דרכי התשובה. וזה שהרשע, בבוא עליו המכה, הוא מתחסד ושב אל ה' מיראת עונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה (שמות ט, כז): "חטאתי הפעם, ה' הצדיק". ובעבור שזה (שאמר פרעה) דומה לאונס, ואינו בחיריי, הנה השם יתברך מחזק את לבו, כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה, ולומר שבאה במקרה ולא על צד ההשגחה האלהית. וזה כדי שיסור מלבו המורך שקנה מחמת המכה, ויישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח, ואז ייבחן אם הייתה תשובתו בחירית ....
ובזה הצד ננעלים שערי התשובה בפני הרשעים; לא שהשם יתברך ימנע מן האדם טוב בחירתו חלילה. אמר הכתוב: כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה (ע"פ יחזקאל יח, כג; לב); אלא שהשם יתברך משאירו על בחירתו בלבד, מבלי מכריח מחוץ, והוא בוחר דרך לעצמו.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 22:07 |
|
| |
ביושרה איטלקטואלית חשוב גם להשלים כי הרמב:ם שולל הרבה ממה שכתוב בתורה במפורש,
למשל- את התגלות ה' לאברהם על ידי שלשת המלאכים- הוא שולל ואומר שזה היה חלום
האבקותו של המלאך עם יעקב במעבר יבוק- לפי הרמבם היה אילוצינציה.
האתון של בלעם בכלל לא דיברה זה היה פרי דמיונו של בלעם, כך כותב הרמב"ם- ועוד רבים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 23:39 |
|
| |
הרמבם לא שולל שום דבר מהתורה,יש הבדל בין לשלול מעשה מהתורה לבין לפרש שהוא היה בדרך של התגלות נבואית
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 00:52 |
|
| |
RIV ל מורה נבוכים פרק יז-יח "ואם כן לא תהיה ההשגחה באישי כל מין האדם שוה וכו' אבל הסכלים הרשעים ..ירד מעמדם ונכללו במערכת מיני בעלי חיים..וענין זה הוא מיסודי התורה שההשגחה כפי מה שמגיע לו...ולפיכך יהיו הקרובים אליו בתכלית ההגנה...והרחוקים ממנו מסורים למקרים שיפגעו".בעניין תפקיד הגויים בעולם אני כעת לא זוכר איפה זה אני אשתדל למצוא זאת למחר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 07:04 |
|
| |
מסתפק
כתבת: "עיין גם במורה נבוכים שמסביר שההשגחה על גוים היא ברמה נמוכה יותר והם שייכים למושג של עולם כמנהגו נוהג. -"
וכעת אתה מביא ראיה מרשעים וסכלים?
'כל מין האדם' פירושו גויים? ישראל אינם נכללים במין בני האדם ? אם כן, אין מדובר כאן על גויים אלא על רשעים וסכלים ואלה אפשר שיהיו גם מבין בני ישראל ..
(אין לך מה לטרוח ולחפש בעניין תפקיד הגויים גם שם החלוקה היא בין אלה שהגיעו למדרגת 'החכם המבין מדעתו' ובין שאר אלה שנכללים בגדר מין בני האדם שהם שאר האנשים ולא מימשו את הפוטנציאל אליו אמורים להגיע כבני אדם, והם לא בהכרח גויים -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 09:55 |
|
| |
את צודקת בחלקך כי כתבתי מזיכרון ואין מטעה ממנו.אולם עדיין אם נשתמש בדברי הרמב"ם במסכת בבא קמא וז"ל במשנה 'שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור. ושל נכרי שנגח לשור של ישראל , בין תם בין מועד משלם נזק שלם': "ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תתמה עליו, כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות [הגויים] אינו אדם באמת, ואין תכליתו [של האלוהים] אלא לאדם [החכם העוסק בתורה ובמצוות] ".נוכל להסיק שהגוי חסר בו בתכונות האנושיות ונמצא בפחות השגחה .לגבי מה שכתבתי על תפקיד הגוי בעולם את צודקת כי גם שם כתוב על האדם הסכל ,הקדמה למשניות וז"ל ואם כן מדוע המציא ..תשובה האחת להיות משמשים לאחד ההוא ...הסיבה השניה..ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים שלא ישארו שוממים..ורמזוהו אל נכון אין לו ..אלא ארבע אמות של הלכה" ומן הסתם הגוי שאין לו ד אמות של הלכה שייך לקטגוריא זו ובזה יובן דבריו במסכת בבא קמא למרות הערכת הרמב"ם לאריסטו..גם אם לא תסכימי לדברי על כלל העולם הגויי לגבי רשעים כמו פרעה וכדומה ודאי אני צודק . "כל העולם הוא במה וכולנו שחקנים, .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 10:48 |
|
| |
קוגיטו כשהתורה מספר סיפור כסיפור אמיתי שהיה באמת, ועל זה אומרים שזה לא היה באמת רק חלום נבואה וכיב', איך תגדיר את האמירה הזו?
וראה מה שכותב הרמב"ן
רמב"ן בראשית פרק יח
ה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה:
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 14:21 |
|
| |
המסתפק,
אין לי בעיה להסכים איתך שהרמב"ם מפלה בין אלה שיש להם ארבע אמות של הלכה לבין אלה שאין להם. מאידך גיסא, הוא גם אינו מבדיל בין מי שאין לו ארבע אמות של הלכה או מי 'שיש לו' ונשאר 'סכל' בין אם הוא מישראל בין אם הוא משאר גויי הארצות - הבעיה שלי היא עם הקביעה שלך בשם הרמב"ם "שתכלית הגויים בעולם לשרת את ישראל בתור משרתים ומשמשים הם שחקנים בתפאורה שלפעמים צריך לקחת להם את הבחירה" לקביעה הזו אין שום שחר,
(אגב, אתה ודאי מודע לכך שהגמרא מוצאת לנכון להזכיר ללומדיה את מוצאם הגויי של הרבה מחכמי ישראל, ולא די בזה אלא שהם מזרעם של רשעים ..
למה אני צריכה להסכים איתך ולהצדיק אותך לגבי פרעה ושאר הרשעים שהשם מקשה את לבם, כשיש לי רמב"ם מפורש בהלכות תשובה פרק ו' שמורים היפך דבריך ? (כדאי לך לעיין גם בפרק ה שם תמצא יישוב ל'קושייתך' בדבר הציווי "ובחרת בחיים"
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1506.htm
א. פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי הנביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם; ויעלה על דעתם מהן שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות טובה או רעה, ושאין ליבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והריני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים.
ב בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעשה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו--ראוי להיפרע ממנו; והקדוש ברוך הוא יודע היאך ייפרע. יש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו או בבניו הקטנים: שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצוות, כקניינו הן--כתוב "איש בחטאו, יומת" (מלכים ב יד,ו; וראה דברים כד,טז), עד שייעשה "איש".
ג ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין עובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעין ממנו עליו בעולם הזה, ולעולם הבא. [ב] במה דברים אמורים, בזמן שלא עשה תשובה; אבל אם עשה תשובה, התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שאדם חוטא ברצונו ומדעתו, כך הוא עושה תשובה ברצונו ומדעתו.
ד [ג] ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה. הוא שהקדוש ברוך הוא אומר על ידי ישעיהו, "השמן לב העם הזה . . . ושב--ורפא לו" (ישעיהו ו,י). וכן הוא אומר "ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו: עד עלות חמת ה', בעמו--עד לאין מרפא" (דברי הימים ב לו,טז)--כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא.
ה לפיכך כתוב בתורה "ואני, אחזק את לב פרעה" (ראה שמות ד,כא; שמות יד,ד): לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר "הבה נתחכמה, לו" (שמות א,י), נתן הדין למנוע ממנו התשובה, עד שנפרעין ממנו; לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו.
ו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר לו שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא שאין אתה משלח, שנאמר "ואתה, ועבדיך: ידעתי . . ." (שמות ט,ל), "ואולם, בעבור זאת העמדתיך" (שמות ט,טז)--כדי להודיע לבאי העולם, שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא, אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו.
ז וכן סיחון לפי עוונות שהיו לו נתחייב למונעו התשובה, שנאמר "כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו, ואימץ את לבבו" (דברים ב,ל). וכן הכנעניים לפי תועבותיהם מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר "כי מאת ה' הייתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל, למען החרימם" (יהושוע יא,כ). וכן ישראל בימי אלייהו לפי שהרבו לפשוע, מנע מאותן המרבים תשובה, שנאמר "ואתה הסיבות את ליבם, אחורנית" (מלכים א יח,לז), כלומר מנעת מהן התשובה.
ח נמצאת אומר שאין האל גוזר על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנעניים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודה זרה; אלא כולן חטאו מעצמן, ונתחייבו כולן למנוע מהן התשובה.
תוקן על ידי riv ב- 23/11/2009 14:41:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 14:59 |
|
| |
ואם יורשה לי מסתפק, גם אני כותבת מהזיכרון... אם מבינים את יסודות משנתו של הרמב"ם כפי שבאים לביטוי בעיקר ב'ספר המדע', יודעים בלי לבדוק במקור שדבר כזה לא יתכן שיימצא בדברי הרמב"ם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 19:16 |
|
| |
אם תבדקי טוב בדברי הרמב"ם תביני שאין לו אלא ד אמות של ההלכה הוא כהקשר והתייחסות למי שתכלית העולם בשבילם והשאר משמשיהם ונכון הדבר שגם יהודים יכולים להיות בכלל זה אבל לא נראה לי שגוי שייך לתחום ד אמות של הלכה.ומלבד זאת למרות הבנתך הגדולה ביסודות הרמב"ם את אינך מתייחסת למה שהובא ממסכת בבא קמא על היחס שלו לגויים על "חוסר בתכונות האנושיות"גם מדובר באריסט הדין אינו משתנה .ודרך אגב שהרמב"ם פשוט חזר על דברי הגמרא "אדם כי ימות באוהל אתם קרויים אדם ואין הם קרויים אדם דברי הם כתוספת רעיון לאיך נלקח הבחירה מפרעה אך בזה אני מסכים שהרמב"ם ענה על העניין אחרת וכמובן שידעתי זאת ואין צורך לדברי בשביל לתרץ על פרעה וכתבתי זאת כהערה מעניינת לתרץ ולא יותר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2009 20:43 |
|
| |
"לא נראה לך שגוי שייך לתחום ד אמות של הלכה" ? - וכי אברהם אבינו נולד יהודי ולאביו תרח לא היו אלא ד אמות של הלכה? והרי חז"ל מספרים לנו שקיים את התורה כולה - ומה עם רבי עקיבה ורבי מאיר ושמעיה ואבטליון איך הגיעו להיות שייכים לתחום ד אמות של הלכה ?
"ומלבד זאת למרות הבנתך הגדולה ביסודות הרמב"ם את אינך מתייחסת למה שהובא ממסכת בבא קמא על היחס שלו לגויים על "חוסר בתכונות האנושיות"גם מדובר באריסט הדין אינו משתנה "
דוקא כן התייחסתי לבבא קמא והסכמתי איתך שהרמב"ם מפלה בין מי שיש לו ארבע אמות של הלכה לבין אלה שאין להם - והגויים שאינם מקבלים על עצמם ארבע אמות של הלכה הם בכלל אלה שהרמב"ם רואה בהם ככאלה שלא נשלמו בהם התכונות האנושיות, כלומר, מעלות המידות ומעלות השכליות הנקנות על ידי קיום מצוות התורה (הווה אומר שהאדם מקבל עליו ארבע אמות של הלכה )ובהם האדם משתלם ומגיע לדרגת האדם השלם. אולם הרמב"ם חו"ח אינו אומר מה שאתה מבין ממנו כאילו מלכתחילה הגוי נולד ב"חוסר בתכונות אנושיות" ולכן הוא נמצא בפחות השגחה (איזה בין כלאיים חציו אדם חציו בהמה?)
מה עניין אריסטו לכאן אני לא בטוחה שהבנתי, אתה רומז שעל אף שהרמב"ם ראה באריסטו הגוי רח"ל חכם גדול הוא נשאר נאמן לתורת משה?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2009 10:18 |
|
| |
מה שבאתי לרמוז באריסטו שגם חכם גדול כמוהו לא שלם במידת האנושיות ולכן פטור שור שנגח שור שלו.וודאי לא התכוונתי שהוא חצי בהמה ולמען האמת אינני מבין דבריו בעניין חוסר המידות האנושיות.מה שכן באתי להביא משם את תפיסת הרמב"ם שהגוי נחשב ברמה פחותה מהיהודי ולכן על נתפלא שהוא בבחינת מי שאינו בד' אמות של הלכה ושייך לקטגוריה של משמשי ישראל או בבחינת צוותא לחבריה.ושוב אין כוונתי שכל גוי איננו תחת השגחה אלא שטענתי שהוא בהשגחה פחותה ומשתייך לקטגוריה של ":עולם כמנהגו עומד" וזה גם ברור שגוי המתגיר נהפך לשחקן ולא ניצב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2009 17:58 |
|
| |
מה שכן באתי להביא משם את תפיסת הרמב"ם שהגוי נחשב ברמה פחותה מהיהודי ולכן על נתפלא שהוא בבחינת מי שאינו בד' אמות של הלכה
אתה הופך את היוצרות - בתפיסת הרמב"ם הגוי לא נחשב ברמה פחותה מלכתחילה ובגלל זה הוא בבחינת מי שאין לו ד' אמות של הלכה - אלא בגלל שאין לו ד' אמות של הלכה (כלומר: שאינו מקיים את מצוות התורה ) הוא נחשב לפחות, מפני שעל ידי קיום המצוות נקנות המידות האנושיות ( = מעלות המידות והמעלות השכליות - ראה שמונה פרקים פרקים ב) -
מה שבאתי לרמוז באריסטו שגם חכם גדול כמוהו לא שלם במידת האנושיות ולכן פטור שור שנגח שור שלו
השלמות היא רק לאין מלבדו - גם נביאי ישראל לא היו שלמים במידות האנושיות ואפילו על משה נאמר "ותחסרהו מעט" וכפי שהרמב"ם כותב בשמונה פרקים פ"ז "ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל מעלות המידות עד שלא תפחיתהו פחיתות " מכאן גם כן תסיק שפטור שור שנגח שור שלהם?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2009 18:11 |
|
| |
מה שכן באתי להביא משם את תפיסת הרמב"ם שהגוי נחשב ברמה פחותה מהיהודי
"אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו."
רמב"ם איגרת תימן
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman-2.htm
_________________
|
|
|
|
|
