| נשלח ב-10/1/2007 22:07 |
 |
| |
למה אני אוהב את האיסור על ההשתלמויות?
למה אני אוהב את האיסור על ההשתלמויות?
מעט מעיזים לבטא את הטיעון שאציע, מחמת היותו "מיושן". הוא לא מחמיא לליברליות של הטוען. אבל אני, מה אכפת לי אני? תחשבו עלי מה שתחשבו.
וזה אם תרצו, הסיפור האמיתי. הנימוק היחיד שאפשר לבטאו במילים.
השכלת יתר של נשים.
כן כן.
נחמה, ליבא ושרה חנה, לא צריכות להיות כל כך משכילות. שרה שנירר ושאר הפמיניסטיות, הביאו על עם ישראל עול מיותר. המערכת השברירית שעליה עומד עולמו של האדם הדתי, המערכת המשפחתית, קבלה 'מתנה' במשקל שני טון, והיא מאימת להתבקע. ההשכלה הנשית מוחצת את המשפחה.
כל כך הרבה מצוות בתורה קשורות ישירות למבנה המשפחתי. כל הרבה איסורים. ועוד תקנות מדברי סופרים, וחרמות ראשונים, וסייגי רבנים, הכל כדי לשמור על התא המשפחתי, שהוא היסוד לחיים דתיים, לחיים הגונים, למסירת התורה והמסורת מדור לדור.
אז עכשיו תתחילו עם השויון, וימי הבינים החשוכים, והפרענקית הזקנה שאומרת תהלים בעל פה, ולא בגלל שהיא עיורת.
בלוגרית אחת שהיא בטח אשכנזיה רוקה בת 30 ואין לה ילד קיים או תיאורטי, מיצתה את הדברים במשפט אחד: ככל שעולה ההשכלה יורדת הילודה. ככה זה. השכלה פוגעת בתא המשפחתי. השכלה מעכבת נישואין, השכלה גוררת קרירה, השכלה מעבירה את נקודת הכובד בחיי האשה (וסביבתה) מהמשפחה למחוזות אחרים.
הביטוי של הבעיה יכול לבא בכל מיני רמות. עדיין לא שמעתי על אברכית שיזמה מיעוט ילודה בניגוד לדעת בעלה, רק בגלל שהיא למדה קצת פסיכולוגיה או היסטוריה בערב. אבל שמעתי גם שמעתי על האברך שקבל על השעות היקרות שגזלו ההשתלמויות מילדיו.
ועוד אשמע, וגם אתם, על המתקדמים האלו, שהבנות שלהם גומרות תואר לפני החתונה. תואר שני, אני מתכוין. ועוד תשמעו על המנהלת הבכירה בחברת ההיטק מטריחס או בקרעכצענבנק ששכרה עוזרת לטפל בילדים אחר הצהרים.
וכשתשמעו את זה, תשמעו פחות על הספר שכתב בעלה של אותה אשה. כי מישהו צריך לראות את הילדים, ומשמים סבבו שיהיה לאשה הזו בעל כל כך אמהי. אז כל הענין של הספר נדחה בינתיים.
השכלה גבוהה, קריירה גדולה, כל אלה לא עולים בקנה אחד עם הקמת בית, ובפרט בית יהודי.
הבית צריך בתוכו אמא. הילדים צריכים את אמא. וגם הבעל צריך אשה. הקרייריסטית המוצלחת, היא רק חברה. נכון, גם חברה יכולה לעזור, לבעל, לילדים, חברה בעלת תעצומות נפש, יכולה אפילו לעזור מאד, אבל אשה ואם, זה מה שהם צריכים.
אז איך, למרות כל הנאמר, הגיעה החברה החרדית באופן אבסורדי, למצב שבו רוב הנשים עובדות, ואפילו מאד קשה? איך אפשר להסביר את הלגיטימיות לה זכתה הקמת מסלולי יעוץ מס, ראית חשבון, הנדסאות מחשבים וכדומה בסמינרים שכל תכליתם שמירת התום והצניעות של הבנות בשנות הנעורים, והכשרתן לאמהות יהודיות כשרות? איך קרה שאנשים שמרנים ממני בהרבה, חוששים פחות לכל הנאמר?
הסיבה רבותי, בקצרה, אוסף אירועים שהשפיעו על התפתחות הישיבות, החברה החרדית בכלל, ובא"י בפרט. כמה סיבות אפשריות לדוגמא: הצורך בהקמת עולם הישיבות התורה מחורבות השואה, שיצא מכלל פרופורציה, הדוגמא שהראו אנשי הישוב הישן בירושלים בסגנון חייהם הבטלני לעולים שבאו מקרוב לארץ, ההבדלות המוכרחת מהחילונים בארץ וממילא מחיי ההשכלה, חוסר ההשכלה הפך למחסום בלתי עביר בפני הרוצה להשתלב בשוק העבודה בארץ. השירות הצבאי שנאסר על חרדים באופן גורף, בין השאר בגלל כשרות והפחד המובן מהתערות בין אוכלי שפנים, וכן כן, גם הזכרונות קשים (אך לא רלונטיים) מתקופת הקנטוניסטים, וגזירות הגיוס לצבא באירופה הישנה. גם הפחד הקמאי הזה, הביא לאיסור כולל על שירות בצבא, בתמורה, העניקו החילונים לחרדים מתנת נגד: תורתכם אומנתכם? אז תתפרנסו ממנה. ומה לעשות, לא קל להתפרנס מלימוד לשם שמים. אפילו העושים תורתם קרדום ח"ו לא רואים את קצה המינוס.
אלו ועוד, גרמו ליצירת נורמה משונה לפיה גבר חרדי לא עובד בדרך כלל, אלא מקדיש את חייו ללימוד תורה משל היה ר' חיים קנייבסקי.
ומכאן ומן ההכרח להתפרנס, נולדה מציאות משונה זו, שבה הנשים מפסידות את כל מה שהרויחו הגברים, הן נאלצות לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית, לפעמים במחיצת נשי ואף אינשי דלא מעלי, הבעל נאלץ למלא את מקומה של האשה ברבות ממטלות הבית, והרווח לדתיותה וערכיותה של המשפחה מפוקפק מאד.
אז הנה באו הרבנים, או שולחיהם, ובפיהם בשורה. לא עוד השתלמויות, לא עוד עיוות. לדעתי יש צורך גם בהפסקת המסלולים הנזכרים בסמינרים. קודם כל, תחזירו את האשה הביתה.
התקוה המקננת בלבי, שהציבור יכיר בכך שאשה איננה מפרנסת יותר. זאת לא אופציה. העול העיקרי מוטל על הבעל. דבר זה יביא בהכרח את השינוי המיוחל. נכון, אני לא רואה איך יוכל ציבור של אנשים מבוגרים להפוך באחת למשכיל ומרויח. אבל אם הלחץ הכלכלי יביא מזור לדור הבא, דיינו.
_________________
תוקן על ידי חדוש_ובאור ב- 10/01/2007 22:11:50
http://blugermagid.blogli.co.il/
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 01:54 |
|
| |
בעזהי"ת
שזרת בדבריך כמה עניינים, שעל כל אחד אפשר לדון ולהסיק מסקנות.
אכתוב על אחד מהם.
אמנם יש בעייתיות באשה משכילה שמתחילה להתגאות ולהתפאר על בעלה. אבל האם יש בכך בעיה פחותה מאשה בורה אך משובחת ביופיה ועושר הוריה -שמתחילה להתגאות ולהתפאר על בעלה?
ה' יתברך, ברא באשה תכונה נפלאה: צורך שיכבדו אותה. מדוע זו תכונה נפלאה כל כך? הרי לכאורא זה היפך האתוס שלנו כיהודים? הרי כת גאוותנים לא זוכים לקבל פני שכינה?
הסיבה היא, שאלמלי היה סיפוק מיידי שהיה משביע את נפשה של אשה, והוא בדמות ההערכה והחשיבות שיחצינו כלפיה על אשר היא עושה, לא הייתה שום אפשרות שהיא תרתום את עצמה למשימה החשובה והמופלאה כל כך, משימה שבלעדיה לא היה העם היהודי -והיא לחנך את הדור הבא לתורה ולמצוות.
(נוטים לזלזל במשימה הזו, והזלזול הזה הוא עצה ארורה והרסנית של היצר הרע. אשה שמאכילה את ילדיה בבוקר, טובה מאלו שמקבלים פני שכינה בפועל (צא וראה מאברהם אבינו ואשר אמרו חז"ל על הכנסת אורחים). אשה שמחנכת את ילדיה לתורה ומצוות, חשובה לא פחות מכל ראש ישיבה באשר הוא -כשההבדל שהיא עושה זאת מתוך הקרבה עצמית שכמעט אינה על מנת לקבל פרס).
אלא שכל תכונה טובה, יכולה להשתלשל ולהפוך לתאווה רעה.
וכך, בהחלט יש ויש למצוא נשים שמחפשות להתגאות על בעליהן, ורודפות אחר כבוד יתר באדיקות.
השכלה, הכנסה, הן בהחלט מכשיר לבנות סביבו את הגאוותנות הזו, אבל אינם הסיבה לתאווה הרעה הזו. הסיבה לתאווה הרעה, ככל תאוות רעות, היא כוח שהיה אמור לשמש לקדושה, לצרכים מועילים, ועכשיו "נפל בין הקליפות".
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 11/01/2007 1:56:00
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 08:24 |
|
| |
חידוש וביאור,
נזכרת מאוחר מדי ואת הנעשה אין להשיב.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 09:14 |
|
| |
חידוש וביאור
אתה שוכח להתחשב באישיותן של הנשים אותך אתה רוצה לייעד להקמת הבית.
אתה חושב שהן צריכות לוותר על עצמאותם, רק כדי להציל את המרקם המשפחתי האידיאלי לדעתך?
תחשוב שמישהיא הייתה מתכננת לך קייס כזה.
בעל בעמיו
כשאתה אומר נזכרת מאוחר, תלוי מאד באיזה קהילה מדובר, באיזור שלי הנשים מעדיפות את הבערות על פני ההשכלה.
ברור שמדובר גם בפחד לשלוט בחיים, ולהיות גם אחראי על הקורה.
ואני לא בטוח שהן לא צודקות, יוסיף דעת יוסיף מכאוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 09:21 |
|
| |
חדושים
כתבתי לפני כחודש הערה באשכול אחר ומכיון שהנושא לא זכה להתענינות רצינית עקב מיקומו הרחוק באשכול אביא בערך את אותה נקודה שוב.
חלק מן הבעיתיות של פורום זה לדעתי הוא, בעוד שבתור חברי הפורום מנהגינו לעורר את שורש הבעיה הטמונה בביטחון העצמי החרדי המופרז אשר הוא לטענתינו גורם מכריע בכל אותן עוולות הנעשים חדשים לבקרים על גבם של ציבור שומרי התורה והמצוות, לפעמים חוטאים אנו באותה מידה ומתריסים כנגד כל נורמה מקובלת בתוך ציבור זה שאנו יושבים בתוכו, לדעתי אלו החושבים כי יוכלו לבנות עולם חדש ומתוקן שוגים בדמיונם ומשאירים עצמם מחוץ למציאות הרציונלית בה אנו כולנו חיים, אם ישנה אפשרות לשינוי היא תיתכן רק אם נכנס מבחינה רעיונית לתוך הנורמות המקובלות וננסה לנתב את הילך הרוח וכיוון המחשבה לאפיקים הראויים יותר לדעתינו, זה אומר לתת תחושה של אמפתיה אמיתית לבעיות הציבור העשוק ולא ללעוג לו כאילו מבחוץ, לנסות לחוש איתו את המצוקות היום יומיות ,את התמודדויות, את הקשיים, ובסגנון המחשבה שלו לנסות להראות שקיימים פתרונות אחרים שאינם מגיעים לידיעתו עקב התנהלות העסקונה החרדית המושחתת, משום מה קיימת בי תחושה של אי נוחות מההשתלכות האופיינית לפעמים של חברי הפורום במצוקות אמיתיות, פרופוזה שאנחנו בעצם מטיפים נגדה מקבלת חיזוק עקיף מאיתנו על ידי סגנון משתלח זה.
במקרה דנן מדובר בנשים שלמעשה במציאות הקיימת כך הם חונכו, נקודה. כן טוב לא טוב זה דיון בפני עצמו. אנחנו כיום לא יכולים לפתור את מצוקותיהם של הציבור אם נאמר להם שנעשו שגיאות מערכתיות בחינוך לפני שלושים שנה, זה יעזור למישהו?, זה יפתור את הבעיה?, ברור שלא, זאת המציאות ואיתה עלינו להתמודד, ההתנשאות והלעג נגד מי שבעצם היום רוב רובו של הציבור החרדי הפסיבי, הדומם, לא משרתות את המטרה, להיפך הם פועלות נגדה, מי יתן כל עם ה' נביאים ולא היינו צריכים לדון בכל הענינים האלו בכלל, אולם לאחר שהמצב כמו שהוא עלינו לפעול בצורה שתיתן מענה ישיר למצוקות קיימות כיום ולא באידיאולוגיה הבנויה מהאשמות בראשי הציבור היום ו/או לפני עשרות שנים, ובזה יש לציין לטוב את ידידינו ר' בן ציון שיחי' העושה הרבה לתועלת הציבור והכל מתוך השתתפות כנה ורצון אמיתי לעזור מחובותינו להודות ולהכיר טובה על כל מעשיו הברוכים, ירבו כמותו בישראל.
אני מקוה שדברי הובנו, בכל מקרה גם אם חברי הפורום לא יתמכו בדברי אלו, נמשיך לעשות הכל למען חברה מתוקנת יותר, צודקת יותר, למען כבוד שמים, ושיהא שם שמים מתאהב על ידינו.
_________________
צבי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 09:22 |
|
| |
הבלבול שנוצר בציבור ביחס להשקפה התורנית על המהפכה הפמיניסטית, משתקף בדברי tashrat.
הפכנו למובילי הפמיניזם, בלי ליזום מהלך כזה, בלי שמישהו באמת דן בכך בכובד ראש, אלא כתוצאה של מהלך אחר (פריחת הישיבות). אני חושב שהמהפכה הזו, חשובה, משמעותית וגדולה יותר ממהפכת הישיבות. זה מה שניסיתי לומר.
אולי עוד לא מאוחר, בעלבעמיו, אולי אפשר להחזיר את הגלגל.
_________________
http://blugermagid.blogli.co.il/
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 09:33 |
|
| |
המבינים, תקרא שוב ותתנצל.
אין בדברי שמץ של השתלחות, לעג או התנשאות.
השגיאות המערכתיות מפעם גרמו לעיוות חמור היום, שחלק נכבד מן הציבור בכלל לא חש בו, או לא מבין כמה הוא חמור.
ניסיתי לעורר דיון בנקודה מאד מסוימת.
אני שותף מלא לדבריך בנדון, אין טעם לפרוש מן הציבור, זו מחשבה שצצה במוחם של כאלו שנפלטו בעל כרחם מן הציבור.
אני שותף גם לדעה שהסברה נכונה (ורחבה) תוכל לשנות דברים. אין זו אגדה.
קראתי דברים שאמר, דומני הרב סילמן, לבקהילה, בענין קנית הדירות לזוגות צעירים, "אין סיכוי למכתב של רבנים, יש סיכוי בהסברה." כלומר: התקשורת תנצח. והדברים יפים גם לנדון דידן.
_________________
http://blugermagid.blogli.co.il/
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 09:39 |
|
| |
חדושים
כוונתי לא היתה למסר הנשמע והצודק מדבריך, אלא לסיגנון המושחז לדעתי, ואם בכל זאת טעיתי, אני מתנצל
_________________
צבי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 11:34 |
|
| |
יש פתרון פשוט לפתור את הבעיות הכלכליות של הלומדים בכוללים. הרבנים צריכים פשוט להחליט
כי חרם דרבנו גרשון לא קיים יותר( הרי במקור הוא ניתן רק לאלף שנה). ואז יהיו בבית כמה מפרנסות. עול הבישול הכביסה והניקיון והקניות וטיפול בילדים יתחלק בין שתים ושלש ואולי יותר נשים.מה עוד שאחת תוכל לארח לחברותה כשהבעל יהיה בכולל, ולא ישעמם לה בערבים הארוכים
הן תוכלנה לסרוג יחד סודרים לבעל.ועוד הרבה הרבה דברים נחמדים.
צריכים פשוט לחשוב יצירתי וחיובי!!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 14:29 |
|
| |
חדוש וביאור
אכן יש כאן משוואה פשוטה, מישהו הרי צריך לפרנס את המשפחה, אם זו לא תהיה האישה יהיה זה הבעל, אם ירצה ואם לא ובעיקר אם ירצה, והוא רוצה.
ימים יגידו אם אכן הישועה תבא ממקום בלתי צפוי זה, קיצוץ האפשרות של הנשים לפרנס יחיש את השבת המצב התקין לקדמותו בו הבעל הוא הנושא בעול הפרנסה.
אין כאן ענין של השבת הגלגל אחורה, המצב של הגברים הוא נפיץ בלאו הכי, חסימת הנשים יכולה להוות זרז.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 14:52 |
|
| |
חידוש וביאור,
האם לא עלה בדעתך שזה אבסורד שלנשים לא תהיה מילה בדבר שחורץ את גורלן לחיים של שפיפות נפשית?
נניח שאתה צודק, (ומתחשק לי להקיא מהצדק שבדבריך), אבל איזו מין החלטה שרירותית זו שבכלל לא משתפת את הנשים ובטח שלא מתחשבת בדעתן האישית?!
כל בר דעת רואה שהסיבה שנשים לא יוצאות לעבוד זה כי הן מודחקות לפינה ולא בגלל שיש להם תפקיד ושאר הבלה בלה, לומר שכל הסיבה שנשים לא תצאנה להשתלמויות היא תפקידן הנעלה היא עצימת עיניים,
הסיבה העיקרית היא פחד, פחד מפני שינוי מהותי בבית היהודי המסורתי, וכן, אני אגיד גם את הקלישאה הזו, פחד שוביניסטי מפני נשים חכמות מידי, (כפי שקורה היום בציבור הדל"י),
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 15:10 |
|
| |
גוונא,
אין לי כוונה לאסור על אשה שתרצה בכך להשכיל ככל שתחפוץ.
כוונתי לערער על הנורמה שנוצרה לפיה כל בנות ישראל מיועדות לקרירה מפוארת. נשים, באופן כללי, אמורות לטפח משפחה ולא קרירה. כך אני מאמין.
תקרא לי שובניסט, הרוח המערבית שהגדירה את השובניזם והחליט לגנות אותו, היא גם זו שדרדרה את מעמד הנשים עד לאשפתות במאות השנים שקדמו ל נאורות החדשה. רוח זו גם מקלה ראש גם במשכב זכור. אין לי חשק או דחף להכנס לשום עימות עם התרבות המערבית, היא לא מענינת אותי.
_________________
http://blugermagid.blogli.co.il/
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 15:11 |
|
| |
גוונא
אני לא יודע למה אתה קורא "בלה בלה" אבל מאז ימי משחקי עם ידידים בילדותי ועד אבהותי אני מבחין בעין בלתי מזויינת בין ילדי מורות לילדי נשות קריירה, וההבדל כואב. תפקיד האם הוא דבר ממשי מאד ולא אידאה מופשטת.
מה שקשה לי לומר על ממשותן של הסיסמאות הפמיניסטיות-מרכסיסטיות השחוקות על מזימות דיכוי ופוביות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 15:37 |
|
| |
ב"ה
חידוש וביאור,
מסכימה אני איתך לגבי החיסרון שבהפיכת האשה לאשת קריירה. אפשר לומר שהפמניזם ביקש לברך ונמצא מקלל.
לא אבין מדוע על האשה לקחת על עצמה גם את קללתו של הבעל... ואם כך הוא מדוע שתרצה גם את הקללה ש"בצער תלדי בנים"...
אולם, יחד עם זאת נדמה שהחמצת את הנקודה המרכזית. ההשתלמויות לא באו ליצור אשת קריירה. הן באו להגדיל את סכום המשכורת. אמנם נכון היה לו האשה היתה מעסיקה עצמה בעיקר בבניית ביתה, אך כל זמן שעול הפרנסה מוטל על כתפיה מן הראוי ששעת עבודה שלה תהיה שווה את המקסימום המתאפשר. לכך נועדו ההשתלמויות.
זהו עוול לתת לאשה לעבוד X שעות תמורת סכום מסויים בשעה שעל אותן שעות, שבהן היא כבר ממילא יוצאת מן הבית, יכלה לקבל הרבה יותר.
לכן, כל עוד המצב הקיים עומד בעינו והאשה היא המפרנסת הרי שיש בזה עוול משווע למנוע בעדה את האפשרות להשתלם. אי אפשר לחתוך את החבל משני קצותיו.
נקודה נוספת,
כיום, כאשר המודרניזציה פושה בכל חלקה טובה, הוקלו חייה של האשה בהרבה. הזמן הפנוי שנותר בידיה הוא רב מבעבר. יש נשים שמטבען ישקיעו יותר בביתן, יש אחרות שירצו להחכים וללמוד. תמיד היו נשים כאלו. ומדוע לא תוכלנה לממש את יכולתן ורצונותהן?
לב העברי,
אכן, קיים הבדל רב בין ילדי מורות לילדי אשת קריירה. זה לא רק מספר השעות שהן בבית, זהו גם התוכן עמו מתעסקים במשך היום. לכן באה הבקשה- תנו למורות להתפרנס בכבוד ולא יהיה צורך בחיפוש אחר קריירה הדורשת שעות רבות כל כך מחוץ לבית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 15:51 |
|
| |
לב העברי
אבחנתך היא למרות ההשתלמויות, מניין לך שההשתלמויות מקלקלות?
לעצם העניין, חלק מהשאלות שצצות בזמנינו על חיי משפחה מול חיי עבודה, אינם רק שאלות ערכיות אלא גם התמודדות עם המציאות כפי שהיא. השלכות שליליות רבות נגרמות בעקבות קדמת שנות ה- 120/1. אין מי שינסה לחזור לחיי המאה ה17/18, לחיים בחושך ובלי מים, ניתוק כל תקשורת וכו', אלא כולנו מתמודדים עם המציאות כמו שהיא. החברה החרדית מצליחה בגאון לחסן עצמה מרוב ההשפעות השליליות, למרות סכנות ההרס הטמונות בחיי קידמה.
מקומה של האשה בשנות ה-121, לא נגזר רק מאיך עדיף אלא בעיקר איך החיים שלנו בהווה. כשהנשים דוהרות יותר מהגברים יתכן שהפתרון להדהיר את הגברים. החיים היום גורמים לנשים להעדיף קריירה, יש להתמודד עם המציאות כמו שהיא. צריך לחשוב ולנתח את ההשלכות השליליות ולבדוק כיצד ניתן להשלים ולתקן את הפער.
לב, כהיסטריון תלמדנו איך המציאות מתמודדת עם סייגים הבאים מכח ערכים. לדעתי, המציאות תנצח ותהרוס יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2007 15:55 |
|
| |
מי שחושב שההשלתמויות הופכות את הנשים ל"משכילות" לא יודע על מה הוא מדבר.
לימודי הוראה ל"מוסמך"- שנתיים מלאות (מה שנקרא ה'-ו' סמינר). את זה כולן לומדות.
בשביל תואר "בכיר" צריך ללמוד שנה נוספת, פעם בשבוע.
בשביל BA אקוולנטי בחינוך- צריך ללמוד עוד שנה נוספת, פעם בשבוע, להגיש עבודה אקדמית בת 30 עמוד.
רובם ככולם של תחומי הלימוד והקורסים הנלמדים שייכים לתחום החינוך: ליקוי למידה, שיטות בהוראה, מתודיקה, קצת פסיכולוגיה של גיל הנעורים וכן הלאה (לבד מכל מיני קורסים "פטור" שצריכים לעשות במקצועות כמו אנגלית ומבוא לסטטיסטיקה, ברמה רדודה ביותר).
נראהה לי שכדאי שכל הנזעקים יתחילו להרגע, כי אני באמת לא חושבת שהשנה הנוספת הנ"ל, עם הלימודים של פעם בשבוע שלה, תהפוך אישה נורמטיבית ל"אקדמאית" במהותה, ובטח שלא תהפוך אותה ל"אשת קריירה" יותר ממה שהיא (אפילו להפך: משרה מלאה עבור מורה עם תואר בכיר הינה 24 שעות שבועיות, בעוד משרה מלאה עבור מורה עם תואר ראשון הינה 16 שעות שבועיות... או משהו בדומה, אך ודאי לי שקיים פער).
ועם זה כל, מפתיע לגלות שאפילו לימודים אלו, שהינם פרקטיים וקשורים במישרין למקצוע ההוראה, ונטולי כל איכות אינטלקטואלית חריגה, מאיימים על האוכלוסיה הגברית החרדית שחוששת שמא האישה הקטנה והטובה תהפך פתאום ל"ידענית" ותאיים על מעמדו על אדון הבית.
לכן ברצוני להבהיר, לימודים לתואר בהוראה תורמים 3 דברים בסיסיים והכרחיים:
1. מעלים את המשכורת כלפי מעלה.
2. "משרה מלאה" לבעלת תואר כוללת פחות שעות.
3. הלימודים מוסיפים ידע ומעשירים את יכולת ההוראה, והרמה ההוראתית של המורה המלמדת.
|
|
|
|
|
|
