מאמר תגובה על מדוייטים בע"מ.

חחחחח יו עוצר איך אהבתי את שניהםםםםםםםםםםםםםםםם!!!זה פשוט חבל על הזמן!!!

עוצר!!!
ממש ממש אהבתי!! יש לך את זה...

דוסי,
אני פנויה להצעות.. אבל לא דרך אתרי שידוכים בנט.. (-;

תוקן על ידי פרימה ב- 16/01/2007 0:28:23

אם את מחפשת שידוך, זה מובן מאליו שאת פנויה להצעות. 1+1=2 אלא אם כן זה השתנה מאז שהייתי בכיתה א'.

_________________

למקרה שהתמונה לא פועלת בתור קישור לחצו כאן

עוצר!!! בואינה יש עליך...

חמוד ושנון...
ונכון!
אני באמת מרחמת על בנים שחיים במשפחה בה הבנות משתלטות על הבית (כמונו למשל)

עוצר וחושב!

אני בהלם!לקיוטי אתה מקדיש 2 דקות ולי אתה לא כותב כלום???

כן,כן...בדיוק ככה...היי!אמרתי לך להפסיק לכתוב עליי??שום קפה,אתה לא שותה,לא אוכל ולא נושם עד שאתה לא כותב עליי 2 דקות פלוס אחת לעוגמת נפש

וואיי,תודה...לא היית צריך

עוצר, אם אני יתחיל להביא קטעים מהבלוג שלי, אני לא יגמור. הקטע משעשע, אבל יותר מזה. שנון, אבל לא יותר מזה. זה לא חוכמה לכתוב בסטנדרט של כולם. צריך להיות מקוריים. אבל יפה לך, אני רואה שיש לך פה מעריצות בפורום(:.

_________________

למקרה שהתמונה לא פועלת בתור קישור לחצו כאן

דוסי,
יא משבית שמחות!
מה הבעיה לפרגן??
תעלה גם אתה משהו, מה הבעיה?? נעשה תחרות כשרונות צעירים.

עוצר,
אני אהבתי (אהבתי יותר ת'סיפורים הקודמים).

אצלנו את ת'בעיה של השתלטות הבנות על הבית... אין לנו בנים במשפחה!!

עוצר,
איפה הייתה עד היום? רק עכשיו התחלת להפגש עם עולם השידוכים?!

מאוד אהבתי את כל מה שאתה כותב (את הראשון הכי פחות אבל הוא גם חמוד).
חברה מה הבעיה שלכם לפרגן? או שבכוונתכם שביקורת בונה?!

מסכן דוסי אף אחד לא מפרגן לו...הוא מקנא

בואינה דוסי אין עליך.. המילים שאתה כותב הם מילים כדורבנות!! אהבתי!!!

גם לי יש כל מיני קטעים משעשעים שכתבתי אבל לא נראה לי שזו הבמה המתאימה... (עלון כיתתי נשמע לי יותר טוב)

דוסי,
הגיע הזמן שתפרגן לצ'ילבות.

עוצר וחושב.
אהבתי את הניסוחים,
ואת הקטע עם השמפו בטעם אוכל, זה מדויק.

טוב, הבטחתי קצת תגובות לעניין.
דוסי, לגבי עמוד שעבר.. מזרוחניק מצידי זה לא העלבה או משהו..כיוון שגם אני משתמש בניב הזה :)
אגב, כשהייתי קטן המילה "דוס" (דת בהברה אשכנזית) הייתה אמורה להעליב אותנו. אני רואה שזה השתפר.

לגבי הבלוג וכו'.. אדרבא תביא..
נראה לי שחסרה לך הבנה בסיסית לגבי כתיבה.
אני לא כותב בשביל לקבל משהו. אני כותב כי זה כיף לי.
ואני מפרסם כי זה גם כיף לאחרים לקרוא.
אני לא עושה תחרויות עם אף אחד..
אז לפעמים יוצא טוב לפעמים לא..
אני כותב כדי שאני אצחק לא אחרים. אם אחרים גם..אז מה טוב.
תפנים.

עזר,
לא הייתה לי דקה פנויה..אחרי שביקשת רק עכשיו עליתי..
פוקהנט, בשום מקום מיוחד. לא. :)
אגב, ביקורת בונה לא אומרת "שנון" או "לא שנון" וכו' וכו'.. אלא מצביעה על מקומות.

ועכשיו לבקשתה של עזר. (אני מבסס דברים על פי כל מיני דברים שהיא כתבה)
ומנקודת המבט שלה. (לא להעלב זה בהומור , אם נעלבת - אז תתגברי.)
 
איזה יום מוזר זה היה.. קודם נפגשתי עם מישהו.. חמוד אבל מה זה מוזר..
אני זוכרת שלפני הפגישה (לא הראשונה..אני כבר בת 19 וחודש לפחות!)
 חשבתי לעצמי.. הוא חייב להיות חתיך! אני רוצה חתיך!
אני יודעת שזאת חשיבה ילדותית אבל מה לעשות ?
אמא תפסה אותי לשיחה לפני הפגישה. היא התיישבה ליד השולחן במטבח
התיישבתי מולה. וחיכיתי בשוקקות למוצא פיה
-"הוא לא חייב להיות חתיך"
איך היא ידעה שזה מה שאני חושבת ?
-"למה לא? "
-"כי זה בא והולך..הנה תראי את אבא..גם אני חשבתי שהוא חתיך..אבל מה קרה היום?"
-"אבל לפחות ל20 שנה הראשונות"
-"זה לא חשוב. 20 שנה, לא 20 שנה.. תמיד תזכרי יופי הולך..גם את תהיי זקנה בלה בסוף"
חשבתי על זה קצת. ומחשבות אובדניות עלו בראשי..מיד סילקתי אותן כיוון שאני אופטימית.
-"עוד דבר" אמרה אמא שלי .. "אל תהיי אופטימית.. תזכרי.. פסימי זה אופטימי עם נסיון"
-"תודה אמא על שיחת העידוד"
-"מתי שרק תרצי, חמודה"

הלכתי לפגישה..הוא לא חייב להיות חתיך. ולהיות פסימית. אלו היו נקודות הפתיחה שלי.
'חמוד' חשבתי לעצמי כשראיתי אותו..
אבל מה זה..? הוא מדבר עם מישהי אחרת?  מה הולך?
הוא נפרד ממנה והזמין אותי לשבת.
"מי זאת?"  משפט פתיחה מוחץ, חשבתי לעצמי ברגע של מחשבה
"אה.. מלצרית"
הסתכלתי עליה הולכת והיה כתוב על דש הבגד 'קיוט' את השאר לא הצלחתי לקרוא.
שוחחנו על הא ודא והיה די נחמד.
אבל (תמיד יש אבל?) הוא התחיל לדבר על הקודמות שלי. חוצפן!
"הייתה אחת שקראו לה קיוטי שכתבתי עליה מערכון"
"יפה, כמה השקעת"
"פחות מ2 דקות"
"אני בהלם! לקיוטי אתה מקדיש 2 דקות ולי אתה לא כותב כלום???"
"הי..תשמעי..את לא ביקשת עד עכשיו"
"אז עכשיו אני מבקשת "
"באמת?"
"כן,כן...בדיוק ככה..מעכשיו שום קפה, אתה לא שותה, לא אוכל לא נושם עד שאתה לא כותב עלי לפחות 2 דקות פלוס אחת לעוגמת נפש"
"אין צורך להתלהם. יש לי כבר אחד מוכן"
"וואי, תודה... לא היית צריך"