פירמה,
לדעתי קיוטי צודקת. המבחן האולטמטיבי להצלחה של קטע כתוב, הוא הרייטינג שלו.
ולדחוף לאנשים באימייל קטעים מבלוג שלך, זה סתם ספאם. מי שרוצה לקרוא, שיבוא לבלוג.
WISE
בעקרון בושתי להביא קטע שכתבתי, שכן הנני לא מהכותבים המוצלחים. אבל אחרי מה ש"חושב ועוצר" הביא, אמרתי לעצמי גם אני יכול להביא.
הנה קטע. הוא צונזר, ואיבד את טעמו המקורי, אבל מענין מה דעתכם על מה שנשאר.
-מכאן הקטע מתחיל:
יש ביום כיפור את הרגע הזה לפני תפילת נעילה, אחרי שעשו את הסיבוב עם הספרי תורה, הרגע של מצעד "מחילה סליחה וכפורה".
בראש מושפל, פנים קורנות, כפכפי קרוקס, באים אחד אחרי השני אנשים שלא דיברת מילה וחצי כל השנה ואומרים לך "גמר חסימה טויבע.. מחילה סליחה וכפורע.. סליחה אם פגענו.."
מי בכלל מכיר אתכם? ונניח שריכלתם מאחורי הגב שלי, אז בכל מקרה אני לא סולח כי אין לי מושג על מה לסלוח.
ואם זה אתה שגנבת לי את הביסלי מהארון ואתה חושב שאני לא יודע שזה אתה, אז גם אני מהנהן בראש כאילו שאני סולח, זה לא אומר שאני סולח עד שתודה בפנים שזה אתה..
בקיצור אפילו ביום הכי קדוש יש רגעים של צביעות מסוימת. טוב, גם חתונה אמורה להיות היום הכי שמח בחיים, ויש בה גם רגעים עצובים.
בכל מקרה, ברגעים האלה נשענתי על הסטנדר, חשבתי על כמה דברים שהתרחשו בחודשים האחרונים והגעתי לכמה מסקנות. שימו לב, הפעם זה לא תובנות חדשות, זה מסקנות לאור נתונים.
א. צריך לחיות את התורה שלומדים. לא רק ללמוד אותה כאילו זה חומר למבחן סמסטריאלי.
ב. צריך יותר להקשיב לאנשים, ולא רק לצפות שאנשים יקשיבו לך.
ג. יש אנשים שאסור לעשות להם טובות.
ד. צריך יותר לכבד את ההורים. ככלות הכול הם פועלים מכוונות טובות. כמו שנאמר "כוונות טובות אבל אני בין כוונות של תותחים".
ה. יש לנצל את הזמן ניצול יותר יעיל.. אחרי הכול אין לדעת כמה זמן נישאר פה בעולם, ולאיזה מטרות. חבל סתם לבזבז זמן על דברים לא מועילים.
ו. צריך יותר לכוון בתפילה כל השנה, ולא רק בימים הנוראים. ככה לא מרגישים צביעות.
ז. צריך להתחתן השנה.
ח. במחשבה שניה החתונה יכולה לחכות.. אני צעיר מידי.
-עד כאן מה שהבאתי מהקטע.
שבת שלום!
_________________
למקרה שהתמונה לא פועלת בתור קישור לחצו כאן
