גירושין על פי תורה

.



לאמה אין צורך במסמך של גט, משום שהיא טרם נישאה.


ודוק'. מהם שלושת הדברים שאם לא יעשה אותם בעליה, תצא חינם אין כסף. הואיל ומעולם לא נישאה, אין לה צורך בגט, ובכך אין היא דומה כלל וכלל לאשה הנשואה.

ומכאן אני חושב כי ברור שטעות בדברים האמורים לעיל.

 

_________________

קיסריתא

העלית שאלה מאד מעניינת. הבה נתבונן בהנחות היסוד שלה.

א. את מציעה לבצע "מדרש כתובים". לומר שהאופן שבו התורה משרטטת את תהליך הגירושין בין זוג שהתחתן לפי התורה אינו רק כפי שהוא פורש עד היום ובמשך הדורות, אלא שיש רמזים בתורה לדרכים אחרות.

ב. ההצדקה, אני משער, היא גם תרבותית וחברתית. האופן שבו הציגו חז"ל את הגירושין על פי ניתוחם את התורה, ואולי על פי מסורת מדור לדור, היה נכון לחברה שבה האשה כפופה לגבר. אך לא עוד.

ג. את המסורת ניתן לבאר בצורה של "הכא במאי עסקינן". זה מה שנקרא אוקימתא, המסורת מתארת מצב מסויים אחד, לא יותר מזה. יש גם מצבים אחרים ודרכים אחרות.

אני מקווה שהצגתי את הצעתך נכון.

אולם אינני מסכים איתה.

אני מסכים לחלק מהדברים:

א. יש נשים שמנוצלות בידי הבעל, שיש לו עדיפות בגלל שהגט סוף סוף בידיו.

ב. יש אפשרות לבצע את התהליך הפרשני הזה של פיתוח שיטות חליפיות להליך פורמלי נוסף למקובל. וזה נעשה, אם כי לא בדורותינו.

אבל איני סבור שהדגם שניסית לזהות במקרא אכן קיים בצורה שהצגת אותו. שם מדובר במישהי שנקנתה על מנת להפוך לאשה נשואה, והדבר הזה לא קרה. כדי למנוע את הישארותה במצב בינים של שפחה, נקבע שהיא משתחררת אם אין היא מתקדשת לקונה או לבנו.

את מציעה להסיק מכאן שאשה נשואה יכולה לצאת על פי רצונה. אבל לא זה מה שכתוב כאן ושם, עד כמה שאני מבין.

ג. אחד הרעיונות שנמצאים בחיוב להכין גט הוא שנישואין הם קשר חשוב, וצריך להמתין לפני שמרסקים אותו על פי רצון ארעי.

מצאנו מקרה מעניין מאד בגמרא שממחיש זאת. אשה באה לבעלה ואומרת לו שבגדה בו. "זיניתי תחתיך". מה יכול להיות נורא מזה? אם הבעל רוצה, הוא אכן נותן לה מייד גט ופטור מלתת לה את כתובתה.

אבל הבעל אינו רוצה. וגם אין עדים שזינתה. לכן, רשאי הבעל לומר שאינו מאמין לה. ואכן, יתכן שהיא לא היתה נועזת או טפשה לזנות ממש, שזה איסור חמור. ורק המציאה את כל הסיפור כדי שיזדרז לתת לה גט.

ואכן, איך יסתכל הבעל על אשתו גם אם הוא בטוח למדי שזה רק המצאה שלה? האם לא יכעס? האם לא ייפגע? וכי לא עדיף שייפרדו?

ובכן, לא.

הגמרא מציעה נימוק להכרעה הזו. לאמור: שמא עיניה נתנה באחר. אולי האשה חומדת בליבה גבר אחר, ושוה לה, לפי הרגשתה, להמציא שקר כה מרושע (ולהפסיד כתובה) ובלבד שתצא לחירות ותוכל לנסות לתפוס את המועמד החדש.

ועדיין אנו שואלים: איזה חיים יהיו לזוג שהאשה נתנה את עיניה באחר?

נראה לי שהתשובה היא: אין אנו מסתכלים על הרגע הזה ועל היום הזה לבדו.

יעברו ימים. האשה תתבונן בחייה. אם הבעל והאשה ינהגו נכון, האשה תתחרט על הרגע הפזיז שלה, והם יחזרו לחיות חיים טובים. וזה אפשרי. וזה ראוי.

נישואין אינם רק ביטוי של אהבה רומנטית, אלא קשר שמתפתח בין השנים, בתמיכה הדדית, ברצון משותף. ויש בו עליות ומורדות. המורדות לא אמורות להידרדר כל כך, אבל גם זה יכול לקרות. ובכל זאת, אנו מצפים לבניה חדשה אחר כך.

זה נראה לי אחד המסרים מהדין הזה מן הגמרא. וכך אני לומד את הסוגיא.

לפיכך, אין ראוי לאפשר התרת הקשר הזה בחיפזון. כפי שאין ראוי לקפוץ ולהתחתן בחיפזון...

ד. איך אפשר לעזור לנשים לכודות במלכודת הסרבנים? ובכן, במשך הדורות ניתנו לדבר פתרונות. רובם ככולם נשענו על כפיה, ואפילו במלקות.

אולם היום זה לא אפשרי. משתי סיבות. ראשית, פוחדים מהשיטות ההלכתיות שכפיה עלולה ליצור "גט מעושה" ולא אמתי ולכן שאינו תקף. וגם החוק אינו מרשה להלקות.

הועלתה הצעה שנידונה ונדחתה, והיא שהגבר יפקיד גט על תנאי בבית דין מוסמך, והגט יופעל אם בית הדין יגיעו למסקנה שהנישואין אינם צריכים להימשך. להצעה זו יש יתרונות וחסרונות.

מיימוני,
אתה מניח שההלכה משקפת הערכות של נישואין אידיאליים. לענ"ד אתה טועה. לא זה סוג השיקולים שבבסיס ההלכה הזו. העובדה שהבעל יכול לומר לאישה שאינו מאמין לה אינה נובעת מהערכה שקשר הנישואין ביניהם הוא פורה, או יציב, או בעל ערך. הוא נובע פשוט מן העובדה שהוא עדיין קיים, כי באמת לפעמים אישה משקרת במצבים אלו.
ההלכה עוסקת בזכויות של הצדדים, ולא בערכי מוסר. אמנם לפעמים המוסר מעוגן בהלכה הפורמלית, ואז הוא הופך לזכויות של כל אחד מבני הזוג, אבל לא נכון לפרש את כל פרטי ההלכה כמשקפים הערכה כיצד מביאים לחיי נישואין אידיאליים.
מזווית אחרת: אם לא היה בסיס לכך שהאישה לפעמים משקרת, ךלא היו נותנים לבעל אפשרות הלאמין לה רק בגלל שזה מוביל לחיי נישואין טובים ויציבים יותר, ולהיפך (אם יש בסיס אז נותנים לו שלא להאמין לה גם אם זה מוביל לחיי נישואין רעים ולא יציבים. ולדעתי, זהו בדיוק המצב כאן).

kisarita:

אינו דומה אמה עבריה לנישואין. אצל אמה עבריה האדון התחייב לאחד משלש אפשרויות בעת שקנה אותה, וגם ידע שאם הוא לא מקיים את אחד "משלש אלה" אז הדין הוא ויצאה חינם אין כסף. אצל אשה לא כתוב בתורה שאם הוא לא מקיים את החיובים שלו אז היא תצא חינם אין כסף. בעת הקידושין הבעל כלל לא חשב על גט ולפיכך אם היא רוצה להתגרש היא זקוקה לגט. עד כאן ברובד הפשוט של הדמוי. אבל אני רוצה ללכת שלב אחד קדימה.

התורה לא ראתה במוסד העבדות מוסד אידיאלי. כי לי בני ישראל עבדים אומרת התורה וחז"ל דורשים עבדי הם ולא עבדים לעבדים. התורה חותרת כל הזמן להגביל את זמן העבדות ואת שליטת האדון על עבדיו. למשל, אם יש רק כרית אחת הכרית הולכת לעבד והאדון ישן בלי כרית, וישנן עוד הלכות כאלה. ברגע שאפשר לשחרר את העבד התורה ממהרת לעשות כך. לעומת זאת, ביחסי הגבר עם האשה, האשה אמורה להיות כפופה לבעל. ודוקא על ידי כניעתה של האשה יווצרו חיים חברתיים תקינים. (לעומת זאת, בחברה המודרנית שיש שוויון לאשה, הרי שמוסד הנישואין כמעט התפרק.) כי יקח איש אשה, אומרת הפסוק, האיש הוא זה שלוקח את האשה, ולא האשה את האיש. אשה כשירה עושה רצון בעלה, ולא ההפך. הבעל יש לו את הזכות להפר נדרי אשתו, אבל לאשה אין זכות להפר נדרי בעלה. ואפשר להביא עוד דוגמאות מהתורה וחז"ל שהמוסד הנישואין הוא מוסד שבו הגבר הוא המוביל והאשה היא מובלת. לפיכך התורה מסרה את כח הגט לגבר, דוקא בכדי לתת למסד את היכולת של הגבר לשלוט באשה. כמובן שהשליטה היא לא בלעדית ובמקרים שהבעל חייב לתת גט הרי שמכין אותו עד שתצא נפשו, אבל העיקרון הוא, שבמוסד הנישואין לבעל יש את הכוח מתי לקנות ומתי לשחרר. לתת לאשה את היכולת להתגרש מתי שרק בא לה, הוא ההפך מרצון התורה ובסופו של דבר יגרום לקריסת החברה התקינה.

מיימוני וצ'וטנג: נראה לי שלא הבנתם את כי שרית - היא לא אמרה שהאישה יכולה להתגרש מתי שהיא רוצה, אלא רק כאשר הבעל אינו ממלא את חובותיו האובייקטיביות כלפיה ("שארה כסותה ועונתה"). עד כמה שידוע לי, ע"פ ההלכה, הדין במקרה זה הוא "יוציא וייתן כתובה".

צ'וטנג: לא הבנתי: מצד אחד "התורה לא ראתה במוסד העבדות מוסד אידיאלי", ומצד שני, הנישואין, כפי שאתה מתאר אותם, הם מצב דומה מאד לעבדות?!

.

דומני, ויסלחו לי כולם, כי כל האשכול בסך הכל התחיל מטעות בהבנה של המושא לדברים "ואם שלוש אלה", ואכמ"ל.

_________________

אראל,

כמדומני, ש"שלוש אלה" בפסוק הנדון אינו מתכוון ל"שארה כסותה ועונתה" שבפסוק הקודם, אלא לשלוש הדרכים האפשרויות להתייחס לאמה (פדיון, יחס כאל אישה נוספת - ובתוך כך, מפורטים התנאים של "שארה כסותה ועונתה" -  או נישואין לבן), שבאוסף הפסוקים כולו.
[ואולי לכך כיוון מואדיב לעיל]

.


[אם את כותבת אולי, הרי שכשלתי גם בהודעתי הראשונה וגם בהבהרתי. אללי לי, שוב עלגותי עומדת לי לרועץ]

_________________

אראלסגל:

כל זה אכניס. אם הבעל יהיה לו כוח רק במצבים מסויימים, הרי ששוב אין לו כוח. כי ברגע שהוא לא מספק את הסחורה מנשלים אותו מהכוח שלו. אז הוא מוכרח להתנהג נכון ויוצא אם כך שהוא כפוי וחסר יכולת לבחור.

מוסד הנישואין אינו דומה כלל למוסד של עבדות. נישואין הם "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" בעיני חז"ל. אבל בכדי להגיע למקום האידיאלי הזה צריך דינמיקה מסויימת, והדינמיקה הוא שהבעל מוביל. אם ניקח את הכוח הזה מהבעל גם לא נצליח להגיע לגן עדן.


מואדיב ואמשלום:

אתם צודקים. אבל עדיין אפשר להגיע לחשיבת כישרית עם הפירוש הנכון לפסוק, אם כי, שזה יותר בדוחק.

[צ'אוטנג,

להזכירך, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" הוא העונש הנכרך יחדיו עם הגירוש מגן עדן, ולא בדיוק הדרך לשוב שמה...]

.

שוטנג, היאך?

הכתוב ברור ביותר:

וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. 

כעת, האפשרויות:

 1:  אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לא (לוֹ) יְעָדָהּ--וְהֶפְדָּהּ:  לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. 

2.  וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה--כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ. 

3.  אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ--שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע. 

וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה- ( השלוש שהוזכרו לעיל) -לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ:  וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף. 



כעת, נסה להסביר לי איך מגיעים לפירוש דלעיל בדרך אחרת פרט לקריאה מהירה ושטחית, דבר היכול לקרות לכל אחד וקורה לי לפחות כמה פעמים ביום.

 

נ.ב.

הגט מפורש בתורה, וכי סביר בעיני מישהו שיש מנגנון גירושין אחר ואף אחד עד גולש בפורום לא נתן דעתו לסתירה דאוריתא זו?

_________________

לענ"ד, אילו היה הכתוב מוסב על שאר כסות ועונה, היה לו לומר "שלושה אלה", כי אחר שהוזכרו שלושה שמות עצם שהאחד מהם זכר, הרי שכינויים ברבים הוא בלשון זכר. מה שאין כן בפדיון ויעוד שאינם מוזכרים בכתוב כשמות עצם, אלא כפעולות או מצבים אפשריים אזי היחס אליהם הוא כגוף סתמי, שלרוב בא בלשון נקבה (ראו נא דבריי בהודעה האחרונה (לע"ע) באשכול "מילון", על המילה "זאת"), וכדברי חכמים במכילתא.
אולם באור מוטעה (מכל הטעמים שהוזכרו) זה, אינו נחלת הפורום בלבד, וכבר הובאה כדעת רבים באבן עזרא, וכן באר "חזקוני" ובעל "אור החיים".

רודולף



  תוקן על ידי - שטיינר - 15/01/2007 12:19:39