גירושין על פי תורה

מואדיב, תודה.
זכרתי שאב"ע שולל את הפירוש, אך שכחתי את הביטוי "רבים טעו". למצער, ראייתי מלשון 'שלוש' מוסכמת?

רודולף

.


שטיינר, אתה זכרת, אני נאלצתי לפתוח חומש כדי לבדוק...

בהלכה, בדומה לחק המודרני, החק נקבע לא על ידי המציאות אלא על ידי התאוריה.
נדמה לי שזה מהשפעה יוונית. והמקרא נכתב לפני כן ואין בו שום ראיה למנגנון פסיקה כזה.

אני הבנתי את כי שרית באופן הבא. לא שזו בהכרח "כוונת הכתוב". אלא שאנו מנצלים את האפשרות לפרש כך את התורה כדי לחדש מנגנון שאולי היה נסתר עד היום.

הלא זוהי דרכה של תורה. "אם ריק הוא, מכם הוא". צריך לחפש בתורה אחרי תשובות לשאלות מתחדשות ולמצבים משתנים. וכך עשו גם חז"ל.

יש לגישה הזו כמה תשובות:

א. איננו חז"ל ואסור לנו לעשות זאת.

כמה וכמה אשכולות בפורום דנים בשאלה מה מותר ומה אפשר ובמה נבדלים דורות אחרונים מראשונים.

ב. האם פירוש כזה מעוגן בכוונת התורה.

בהנחה שאנו יכולים לעמוד על הכוונה. או בהנחה החלשה יותר אך לדעתי הנכונה שאנו יכולים להבדיל בין מה שהוא בוודאי אינו כוונת התורה למה שהוא כן.

ג. האם פירוש כזה יכול להיכנס לפסוקים ולדינים.

גם כאן תספיק לנו ההנחה החלשה יותר שיש "עיגונים" או "הברגות" שהינם פסולים מעוצם ריחוקם.

הנידון בתשובות האחרונות הוא בשאלה הם דין אמה עבריה יכול להיות בסיס להיתר נישואין לא על ידי גט. סבורני שמשלוש הסיבות שכתבתי הרעיון אינו נכון. כפי שניסיתי לבאר וכפי שביארו אחרים.

אמנם, הבעיה היא בעיה שטעונה ניתוח ובירור. העדר השויוניות בין גבר לאשה. ואולי המסר הוא שאנו מחפשים שויוניות שאינה בת השגה? האם כאן צודקת הגישה המודרניסטית או שמא היא מוטעית בתביעותיה?

סליחה על הקיצור הרב. אך אין זמני בידי להאריך. ובכל זאת אני מקווה שתרמתי משהו.

מיימוני, אכן אתה צודק ואנני מצפה מהממסד הרבני לאמץ את גישתי- כתבתי את  מטרתי בהודעה הראשונה. אבל שים לב, הנקודה שלי זה לא השוויון, שבנושא השוויון כבר עסקנו בפורום הזה עד אשר יצא מאפכם. הנקודה המרכזית היא הקשר בין החק למציאות.

אתן  דוגמא למה הדבר דומה: יש חק בארץ מגורי ארה"ב שלכל תינוק שייולד, חייבים להוציא תעודת לידה. אם לא כך עושים הרי הילד ייתקל בבעיות להוכיח את זהותו, אבל האם זה אומר שהוא לא קיים?

"בהלכה, בדומה לחק המודרני, החק נקבע לא על ידי המציאות אלא על ידי התאוריה.
נדמה לי שזה מהשפעה יוונית. והמקרא נכתב לפני כן ואין בו שום ראיה למנגנון פסיקה כזה."
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ט:יב, לגבי בני נוח: "ומאימתיי תהיה אשת חברו כגרושה שלנו--משיוציאה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה: שאין לה גירושין בכתב; ואין הדבר תלוי בו בלבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה--פורשין"

כלומר, ע"פ הרמב"ם, החוק דווקא כן נקבע ע"פ המציאות - אצל בני נוח, אין אירושין ואין ספר כריתות, הקשר מתחיל עם תחילת המגורים המשותפים ומסתיים עם הפסקת המגורים המשותפים.

אבל אצל בני ישראל יש רובד נוסף - טקסי - מעל הרובד המציאותי - לפני שמתחילים במגורים משותפים צריך לעשות טקס של אירושין, ואחרי שמסתיימים המגורים המשותפים, צריך לעשות טקס של כריתות, שכורת את הקשר שנוצר בזמן האירושין.

דיון מפורט בנושא זה היה כאן:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1260860

ממליץ (בעצם, למה?) לעיין בחיבורו של רי"פ פערלא הקרוי ספר המצוות לרס"ג משום ששירו של רס"ג 'אזהרות' המונה את תריג המצוות מהוה אינדקס לחיבור הגאוני.
במילים הדנות בגירושין, בלשונו של רס"ג "וכריתות בצאתה להפריד" תולה רי"פ חידושים שלא שמעתן אוזן מעולם, הוא רוצה ליצור שתי פרשיות גירושין; גט מאהבה (שלא תזדקק ליבם) וגט משנאה.
דיני הגט היוצאים מהמילה 'כריתות' לא ינהגו בגט האהבה (תועלת) אלא בגט השנאה.