ההגדרה "דתיים לייט" גורמת עוול ?

יינן
אתה הרי עושה רושם של בחור רציני וחושב. באמת אתה מקיים את המצוות של הרמב"ם ( ממתי פוסקים לפי הרמבם או הראש או בעלי התוספות?)אלה מה אתה אומר, הש"ע קיבץ ופסק לפיהם.
זה נכון אולי בחלקו., אבל לפי מי אתה פוסק לפי מרן או לפי הרמ"א. אולי באמת זה לא משנה. אבל מה שכן משנה שגם לפיהם אתה לא פוסק. לפי המשנה ברורה או ש"ע הרב או אולי חיי אדם ואולי המטה אפריים. אבל אתה יודע מה גם לפי המשנה ברורה אנו לא פוסקים ודאי לא בשעורים. האם אתה פוסק לפי הקצש"ע אתה בטוח שאתה פוסק בכל לפי אחד שמניתי בכל? אם תבדוק היטב וברצינת של חבר שכותב בעצכ"ח. אני בטוח שתגיע לתוצאות לא רצויות. אתה נוהג לפי דברי מנהיגי הדור של הזרם שאתה משתייך אליו. ואתה משלה את עצמך שכל דבריהם איסוריהם הם מהש"ע. וכאן אתה טועה בגדול.

ושוב....הלוואי וכולנו מקיימי תרי"ג

"הבעיה" עם אותם דתיים לייט שהם מוכנים להודות שתרי"ג זו מעלה גבוהה שטרם הגיעו אליה...
להבדיל מ"הדתיים האמיתיים" (שמשקרים קודם כל לעצמם) הטוענים כי תרי"ג "קטן עליהם" וכי אינם מחסירים אף לא אחת

ודי לחכימא...

יש אנשים שמכנים אותי דתי לייט ואני יכול להעיד ולספר מהיכן בא תיוג זה.

• אצלנו ההקפדה על כשרות אינה מחמירה כפי שנהוג אצל אנשים שאנחנו מכירים. למשל בחו"ל אנחנו נוהגים לאכול במסעדות צמחוניות ולא ניסע שעה ברכבת התחתית כדי לאכול במסעדה כשרה. אנחנו מדברים על כך בגלוי, מה שלא מקובל בחוגים שלנו.

יינן,

ממללא,

אדרבה, המתרעמים הממשיכים לחיות באותן מסגרות, עושים כן לא מפני שהם "לא באמת רוצים לפרוץ מסגרות אלא להמשיך לחיות במקום מסויים עם החריגויות שלהם ביחס לאותו מקום", אלא מפני שלמרות רצונם העז אין להם לאן לפרוץ בלי להישאר קרח מכאן ומכאן. לכן דווקא פריצת מסגרות מטאפוריות יכולות לקדם אותם בתהליך רצונם העז הזה.

ווטו
מתרעמים?? מפחדים להתרעם בקול גדול. 
בוכים בחשכה כשאף אחד לא רואה. יוצאים, רוחצים את הפנים- שלא ירגישו- מסלסלים בפאות
מלטפים את הזקן, פותחים את הספר, נותנים שעור. כשפיהם אינו מדבר מה שעם ליבם.

משו,

בהקשר לדבריך - לא משנה בנקודה זו מה חושבים, משנה מה עושים. אם שתי האסכולות נותנות את מלוא החשיבות וההערה לתורה ולמצוות כאלוקיות, והשאלה היא רק מה הם חושבים 'האם זה גדול עלי' או 'האם זה קטן עלי' - המדד הוא הביצוע.
ואסביר: אם לשתי הגישות יש לתורה ולמצוות חשיבות אלוקית, אז ברור שהביצוע הוא העניין הקריטי. ואחרי הפעולות ימשכו הלבבות. ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה. והמעשה הוא העיקר. וכו', והגיון הדברים פשוט הוא. 
לדבריך, ההבדל בין הדתיים לייט לחרדים הוא בתחושת ההתייחסות אל המצוות כ'קטן' או כ'גדול' - לו יהיה כדבריך (ואיני סבור כך). אבל אם שניהם מייחסים למצוות ערך עליון - אזי מי שמקיים אותם, הוא יהיה הדתי. ומי שמקיים אותם פחות, ובמוצהר, הוא אמנם דתי - אבל... לייט.

אבהו,
עם הנקודה שהלישית שהעלת - הפתעת אותי. אני דווקא מחשיב הרב דתיים לייט, שהם ימניים וימניים +.
שתי הנקודות הראשונות מחזקות את דעתי שההגדרה דתי לייט מוצדקת ונכונה.
שים לב למה שאתה כותב:  <אצלנו ההקפדה על כשרות אינה מחמירה כפי שנהוג אצל אנשים שאנחנו מכירים. למשל בחו"ל אנחנו נוהגים לאכול במסעדות צמחוניות ולא ניסע שעה ברכבת התחתית כדי לאכול במסעדה כשרה. אנחנו מדברים על כך בגלוי, מה שלא מקובל בחוגים שלנו.> ואנן מה נענה אבתרייהו?!
<כפי שהיה מקובל אצל אבותי החסידים בפולין איננו מקפידים על כיסוי ראש לנשים.> ספר לי בקשה מניין שאובים מקורותיך. לי יש מידע הפוך בתכלית!

ירוחמשמ וממללא.

הדברים שאתם מעלים הם, לדעתי יסודיים, ומצריכים דיון מעמיק - ואני חותר אליו.
אשאל שתי שאלות:
מהו סוד ההישרדות של העם היהודי?
והאם הביטוי "יהדות אורתודכסית" אינו ייתור לשון?

בהזדמנות הקרובה שתיקרה בדרכי, אי"ה, אפתח את הנראה לי בנקודות אלו - ומהן לדיון שלנו.


 

 
כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!

יינן
לא אחדש את הויכוח ביננו, אם תפתח אשכול בענין ההשרדות של העם היהודי אי"ה אשתתף.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר: נקודת המוצא שלך בעייני שגויה, דת= חוק  או דרך התנהגות         ואת דתנו אינם עושים , נדמה לי שהמן אמר את זה על היהודים.   ולכן לתמוה על אפשרות שגם האחרים יש להם חוקים, כגון הקונסרבטיבים, הרפורמים, ואחרים. מעידה עליך.

ושאלה לשבת. הרי יינן אתה: על המילים ולאביו שלח כזאת- בפר ויגש אומר רש"י שלח לו יין ישן
מכיון שדעת זקנים נוחה הימנו.( אני מקוה שדייקתי) יש הרי הרבה דברים שהזקנים נהנים מהם
למה הדיוק היה על יין ישן??

_________________

מודה ועוזב

ירוחמשמ,

תודה על הערת על נקודת המוצא - היא כיוונה אותי וחידדה את דעתי.
אני מסכים שלרפורמים ולקונסרבטיבים סוג של חוק - דת. השאלה היא האם זו דת יהודית. במה יהדותה מוצאת ביטוי, אם התורה אינה משמיים - וגם לא בטוח שיש אלוקים?

אחשוב על שאלתך. היא בוודאי מעוררת עניין.

וברשותך, שאלה גם לך לשבת:

"ויאמר בי אדוני - שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג).
רש"י: "שלח נא ביד תשלח - ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן.
דבר אחר, ביד אחר שתרצה לשלוח,שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה".

ובכן:
הטיעון של משה בדבר העובדה שלא יכנסם לארץ מתקבל הוא. דכיוון שלא יכנסם לארץ, שלחם ע"י אחר.
אבל מה שייך כאן הגאולה העתידה? הבין משה מעצמו שאף אחד מבני דורו הוא לא יהא זה שיגאלם לעתיד - ואם כן, בפסילת עצמו, הוא פסל כל שליח אחר... ומהו שממשיך 'ולך שלוחים הרבה'.

[אגב, לא ניכנס כאן לדיון איך ראה משה העתיד - באשכול "וירא כי אין איש" דנו בכך בהרחבה רבה כבר].


כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!

יינן,

אני לא יודע אם יש מובן ממשי כלשהו (מעבר לדרשנות פופוליסטית) לשאלה מהו סוד הקיום של העם היהודי. מהו סוד הקיום של העם הסיני?

לכל היותר אני מוכן לומר שבמשך תקופה של אלפיים שנה ברור לנו שעם ישראל אופיין ע"י שמירת מצוות והלכה. באותה מידה ברור לנו שבמאות השנים האחרונות אי אפשר להגיד שעם ישראל מאופיין ע"י שמירת מצוות והלכה, אלא רק חלק ממנו, ועדיין עם ישראל קיים במובן מסויים שאינו קיום מצוות, ולפחות בשלוחתו הישראלית של עם ישראל.

ואם תאמר שאדרבה, עינינו הרואות שעם ישראל עומד בפני כלית ההתבוללות (=בגלל שהתנתק מהמצוות), אני מסכים איתך, אבל עליך לזכור שהמצב כיום הוא תולדה של עם ישראל כעם התורה והמצוות, ושמירת המצוות שלו כעם לא הצליחה למנוע את תהליך הסחף הזה בעבר, וגם כיום, קיומם של רבבות יהודים 'דתיים-רציניים' לא משפיעה כמעט דבר על יתר העם - ואם כך, איזה סוד קיום יש בפנינו? (כך מצד שני את קיומה של מדינת ישראל, המדינה החילונית שהוקמה ע"י פורקי עול, אבל בשורה התחתונה הקיום שלה שומר על חלק מסויים מהעם היהודי כיהודי, במובן מסויים, ואותם אנשים לו חיו בחו"ל כנראה שלפחות חמציתם היה מתבולל לגמרי).