|
|
| נשלח ב-20/1/2007 20:50 |
 |
| |
ממלא, אצטט ממכתב הרבי מליובאוויטש בנידון:
"ידועה המענה על השאלה המפורסמת: כיון שהיצה"ר לפעמים מתלבש גם בלבוש טוב ויפה, ז.א. מפתה בטענות שבהשקפה ראשונה יש להם "מראה" של טוב וצדק, מה היא סוף סוף הבחינה לדעת, אם באה הטענה מצד הטוב או מצד הרע.
ועל פי הכתוב לעיל, אחת הבחינות בזה - בנוגע לפרט ולמקרה פרטי על כל פנים, שבעשיית עבירה (מפני תוקף התאוה והרצון), הנה לאחרי העשי' מרגישים רגש חרטה, וככל שיאריך הזמן מתחזק רגש זה, ובעשיית הטוב אדרבה לאחרי העשי' ישנה שביעת רצון עוד יותר.
בחינה בנוגע לכלל (ובזה גם במקרה שלו, שהמדובר בהדרכת קבוצה או חוג מסויים): יש להתבונן בדברי עמנו בני ישראל, ולראות מה היא ההנהגה ששמרה על קיום עמנו בתקופות שונות ומשונות, של דברי הימים שלו הארוכים, קיום - למרות, שכנוסח הידוע, בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו ורבים וגיבורים (אומות העולם) על חלשים ומעטים.
שגם בהתבוננות קלה רואים, שכל אלו החוגים שסרו וסטו מן הדרך המקובלת ושמו מבטחם בתרבות הארצות שמסביב להם, אף אם גם "העתיקוה ללשון" עמנו, או רצו להתאימה לתרבות עמנו (הנוטים אחרי אשור ובבל בתקופת וזמן בית ראשון, המתיונים בהתחלת תקופת בית שני, בתקופה מאוחרת הרבה יותר, אלו שנטו אחרי פילוסופיא השלטת בספרד בימי הבינים. ועד"ז - תלמידי מנדלסון באשכנז שנטו אחרי השכלת צרפת, מולידי הריפורמים),
הנה כעבור דור, שנים או שלשה דורות, לא נשאר מהם שריד ופליט בתוככי עמנו בני ישראל: חלק מהם חזרו מדעתם האמורה, וחלק נטמעו כליל בין הגוים אשר סביבותם, וכאמור - מבלי רושם כלל בדור שלאחריהם.
ורק הענין דמצות מעשיות בפועל - שמימי מתן תורה בהר סיני, שנאמר אז לא תעשה לך פסל, שמור את יום השבת, לא תעשה כל מלאכה וכו' ועל דרך זה מצות ציצית ותפילין, איסור אכילה של חי' ובהמה שאינה מפרסת פרסה ואינה מעלה גרה, וכיו"ב - הם הן שמוצאים אנו אותם במשך כל שלשת האלפים שנה ויותר של ההיסטוריא של בני ישראל מבלי כל שינויים בזה, והמסקנא מובנת."
בנוגע לעם הסיני, נראה לי שהדברים שונים לגמרי. אף אחד לא חולק ע"כ שאין סיבה שיום אחד פתאום עם שלם יעלם, במיוחד אם הוא נמצא בחבל ארץ נפרד ומרוחק.
דיברתי בעיקר על תרבויות - וזה בהמון מקומות נשתנה מאוד.
וכאשר נלחמים על עם שהוא גם תרבות ודת - ומשתדלים בכל הכוחות והאומץ לשהמידו, רבים על מעטים, גיבורים על חלשים - ועם כל זה לא יכול להם וניצחו, במובן זה שהקיום שלהם נשמר - הרי זה פלא ע"ג פלא.
ועוד נקודה: לא באתי לטעון שהעם היהודי הוא "הכי חזק" והקב"ה מרעיף עליו בגשמיות הנראית לעין שפע ברכה והצלחה, כי החוש מוכיח אחרת, שכל הגזירות והרדיפות וכו' - באו על ישראל. ואין עם נדכא כל כך. נוסח זה בית הדין מצווה לומר לכל מי שרוצה להיכנס תחת כנפי השכינה כיהודי, שהעם היהודי "דווים וסחופים", "ותא המעט מכל העמים".
באתי לטעון שהתורה והמצוות במובנן היהודי מקדמת דנא היא חומת מגן על העם היהודי ועל התרבות היהודית ועל דהת היהדוית. ועובדא פשטה תוכיח שממקומות שונים, שמתרבויות שונות, מעולמות אחרים - שמרו יהודים על אותה תורה ועל אותה הלכה ובזכות זה נתקיימו בכל אותם המקומות - ובכל אותם המקומות הללו נתכלו להם להשמידם....!
ואם תטען שיש שינויים בין עדות וכו' - הם שינויים שבסמנטיקה, לא במהות ולא ביסוד.
כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש,
האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2007 20:58 |
|
| |
שאלו פעם- מה היה אם אלוקים היה בוחר בעם אחר כעם הנבחר?
אז עם אחר היה סובל!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 12:51 |
|
| |
יינן,
מקורותי הם קרובי הזקנים (רובם כבר אינם עימנו) שחוו בילדותם את החיים
בורשה החסידית. נשים נשואות לא כיסו את ראשן, קנו חלב עכו"ם ואף חמאת
עכו"ם. אני מדבר על יהודים לובשי קפוטות שהקפידו על כשרות ושבת כפי שהיה
מקובל בקהילתם החסידית. באשכול כלשהו (כמדומני בפורום השכן) קראתי על ספרי
זכרונות חרדיים שבהם הופיעו צילומים של נשות "גדולים" מהעבר כשראשן גלוי.
לפי אותו אשכול ספרים אלה מצונזרים ומסולפים כיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 12:56 |
|
| |
ירוח"ש,
אכן "המתרעמים מפחדים להתרעם בקול גדול. בוכים בחשכה כשאף אחד לא רואה. יוצאים, רוחצים את הפנים- שלא ירגישו- מסלסלים בפאות מלטפים את הזקן, פותחים את הספר, נותנים שיעור. כשפיהם אינו מדבר מה שעם ליבם."
כשהקלגסים נמצאים מכל עבר לא ניתן לבטאות כל שבלב ומ"מ עדיף שאומרי השיעור יהיו היודעים לצמצם את הנזק ועליהם ייאמר: "במסתרים תבכה נפשי על שעלי לבכות במסתרים".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 14:44 |
|
| |
ווטו
בראת קלגסים- בראת עצכ"ח לעומתם
בראת חטטנים- בראת בעילום שם לעומתם
בראת תזהר מה יגידו- בראת מקלדדת- שיגידו
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 22:06 |
|
| |
ממללא,
מקובל לחשוב שהחברה היהודית במזרח אירופה לפני השואה היא דוגמה של חברה
שבה חיו לפי ההלכה. גם מי שלא מקבל את האידיאליזציה של חיים אלה כמקובל
בחוגים מסויימים יראה את דרכם של הגדולים מאותו זמן, ושל ההמונים שהלכו
בדרכם, כמופת של חיים יהודיים. אני לא טוען שאצלם לא היו אילוצים מעשיים,
וגם בימינו יש אילוצים. בכל מקרה הדוגמה שלהם נותנת לפי הבנתי לגיטימציה
להקלה בתחום זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 22:18 |
|
| |
.
אבהו:
מי שמחפש לגיטימציה להקלה בנושא כיסוי ראש לנשים נשואות, בדרך כלל מוצא אותו בלי להתאמץ עד לקראקוב של המאה הקודמת.
ומי שרוצה באמת להתאמץ, שיפנה לקרוא את פסיקתו של הרב משאש בחיפה, לפני כמה עשרות שנים.
פסיקה מאתגרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 23:32 |
|
| |
אם הייתי רוצה להתאמץ לא הייתי דתי לייט.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2009 21:36 |
|
| |
הדת הדתיות ומה שביניהם
דתיים לייט, ככל שאני מנסה להכיר את מה שנמצא מאחורי מונח "מוזר" זה, אני מוצא שהוא בכלל לא מוזר, ואולי הוא יותר אמיתי מלהיות "סתם" דתי.
ככל ש/נתבונן במה שהתורה, הן במה שכתוב בה במפורש, והן דרך חז"ל נראה מרחק רב בין הדרישות של התורה ובין הדרישות של ימינו לקיום הדת.
ככל שנעמיק נראה שכמעט מדובר בשני מודלים שונים לגמרי, או שתי רמות שונות לגמרי.
הרבה מהרוח הנושבת בתורה, והרבה מרוח חכמים הנושבת בדבריהם ובכוונותיהם, לא נמצאים בדת של ימינו.
העיקר הפך לטפל, הטפל הפך לעיקר, כללים מנחים נעלמו להם, פרטים בעלי חשיבות מועטה הפכו לבעלי חשיבות עליונה וכו'.
אם ככה הם פני הדברים אז הגיעו אותם אלה שהעניקו לעצמם את הכינוי המוזר הזה "דתיים לייט" ואמרו
"עד כאן!, איננו מוכנים עוד לקיים דברים שאין להם (כמעט) דבר וחצי דבר עם כוונת ורצון התורה וחז"ל, אנו נקיים את הדת בצורה אישית ואינטואיטיבית ובצורה שאינה פחות טובה (וכנראה אף יותר טובה) מהאופן בו נהוג לקיים את הדת באופן רשמי"
ואז והחלו לקיים את הדת בצורה אישית ואינטואיטיבית שכנראה תואמת יותר את המקור האמיתי והמקורי אך אינה תואמת את הדתיות המבולבלת (כפי שפירטתי קודם) של ימינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2009 21:54 |
|
| |
שמניך באמת טובים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2009 22:13 |
|
| |
ירוחם, הפתעתני לטובה.
כשנכנסתי לקרוא את תגובתך, ציפיתי למצוא בה (כלא אחת בעבר) קיתונות של רותחין, אך הופתעתי לטובה!
שבוע טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 12:53 |
|
| |
אבהו
<מקורותי הם קרובי הזקנים (רובם כבר אינם עימנו) שחוו בילדותם את החיים בורשה החסידית. נשים נשואות לא כיסו את ראשן, קנו חלב עכו"ם ואף חמאת עכו"ם. אני מדבר על יהודים לובשי קפוטות שהקפידו על כשרות ושבת כפי שהיה מקובל בקהילתם החסידית>
הייתכן שלא הבנת אותם?
דבר ידוע הוא שבאירופה ששלפני המלחמה היו נשים חרדיות רבות שלאחר נישואיהן הן לא כיסו את ראשן, ועלה בראשי שייתכן שעובדה זו היתה הסיבה לגילח שיער הנשים הנשואת כדי ל"הכריחן" לכסות את ראשן הקרח, אולם סיפורם על שתיית "חלב עכי\,ם ע"י יהודים לובשי קפוטות שהקפידו על כשרות, נראה לי בעייתי, שהרי "חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו", אסור בשתיה, כפי שנפסק בשו"ע יו"ד סימן קטו סעיף א, ואם כוונתם היתה לומר שלא היה שם משגיח זכר בעת החליבה מלבדן, הרי היא הלכה מפורשת ברמ"א שם "ואפילו ישראל קטן וקטנה מועילים ...''.
גם מה שכתבת "ואף חמאת עכו"ם'', לא ברור אצלי אם ה"ואף" פירושו הוא וגם, או ואפילו, שהרי היא הלכה מפורשת שם בסעיף ג: ''החמאה של עובדי כוכבים אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בו היתר".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/09/2009 13:00:47
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 16:06 |
|
| |
ר' משה פיינשטיין התיר לשתות חלב עכו"ם במקום שיש פיקוח יעיל של הרשויות ואין חשש שיערבבו עם החלב הכשר חלב בהמה טמאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 16:21 |
|
| |
גם -החזון איש. גם החכם צבי. וכל אדם שיש לו משהו אחרי המשקפיים. כי זו היא בעצם ההלכה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 16:28 |
|
| |
סנשו
<ר' משה פיינשטיין התיר לשתות חלב עכו"ם>
ר' משה פיינשטיין לא התיר לשתות חלב עכו"ם, אלא טען ש"חלב חברות"/"חלב סתם" אינו בהגדרת חלב עכו"ם, ולכן הוא מותר בשתיה.
_________
ירוחם
ומתחת לכיפה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/09/2009 16:28:15
|
|
|
|
|
