| נשלח ב-15/7/2007 16:01 |
 |
| |
אראל,
זכורני שדווקא ההשוואה בין שתי הסוגיות הללו היא שהוליכה אותי למסקנה זו, ואולי לכשאפנה אאריך בראיות ממהלך המשניות והסוגיות שמוכיחות זאת. כעת אני חייב לקצר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2007 18:35 |
|
| |
אראל
ההשואה היא היסוד לטענתי למעלה ש"נידון על שם סופו" הוא עונש על מידה רעה שנמצאת בו (נכונות ללסטם/נכונות להרוג). שהרי אם זו רק מניעה- למה לדון בן סורר בסקילה שהיא המיתה הקשה ביותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2007 22:53 |
|
| |
לאורך כל הדיון היתה לי תחושה עמומה, שהדיון היה צריך להתקיים כמה חודשים מוקדם יותר. עכשיו סוף סוף נזכרתי:
כמה חודשים לפני האירוע בדרום, היה דיון בכנסת על השחתת עצי זית וגניבת
זיתים של פלשתינים ביהודה ושומרון. הפלשתינים האשימו את המתנחלים, מועצת
יש"ע טענה שזו עלילה ושהעצים הושחתו ע"י ערבים או ע"י פרובוקטורים מ"שלום
עכשיו", אבל חברי הכנסת מהשמאל קיבלו, כצפוי, את גירסת הפלשתינים.
בדיון שהיה בנושא זה בכנסת, הציע רן כהן (מרצ), להורות לצה"ל לירות
לרגליהם של הגנבים. חברי הכנסת מהימין גילו אחריות רבה לחייהם של הגנבים
(הערבים/הפרובוקטורים), והתנגדו בתוקף להצעה זו, ואף האשימו את רן כהן
בהסתה לרצח. גם בעיתון "בשבע", במדור "שאלת השבוע", התראיינו מספר אישי
ציבור מהימין, וכולם כאחד התנגדו להצעה של רן כהן.
עד כמה שזכור לי, בכל הדיון ההוא לא הוזכרה ולו פעם אחת סוגיית גנב
במחתרת. ואני תמה, מדוע? מה הסיבה שכולם נזכרו בדין גנב במחתרת דווקא לאחר
פרשת דרומי?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2008 19:21 |
|
| |
אברבנאל מפרש את דין גנב במחתרת באופן מעט שונה מהמקובל: "ירדה תורה לסוף דעתו של כל איש שיש לו שונא, יבוא אל ביתו בלט להרגו, ואם יימצא - יאמר שבא לגנוב ולא גנב, וייפטר. אבל אם זרחה השמש עליו, מבואר הוא שלא בא להרוג את האדם בביתו כצאת השמש בגבורתו, ולכן אין ראוי להמית את הגנב אף שיימצא במחתרת, כי לא בא אלא לגנוב ממון, לא להרוג את הנפש, ואין ראוי שבעבור הממון יומת".
כשמוצאים אדם במחתרת, בכלל לא בטוח שהוא גנב, ייתכן שהוא מלכתחילה בא להרוג, ולכן מותר להרגו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2008 21:01 |
|
| |
זה פשוט נגד הגמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:53 |
|
| |
אושר "חוק דרומי": מותר לירות כדי להבריח פורץ
על-פי החוק שאושר, אדם לא יישא באחריות פלילית "למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ לבית, בכוונה לבצע עבירה".
אמנון מרנדה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3559858,00.html
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 12:10 |
|
| |
האם "חוק שי דרומי" עומד למבחן ראשון? תושב מושב בן שמן ירה לפנות בוקר (יום ג') בפורץ בחצר ביתו. הפורץ נפצע באורח קשה כתוצאה מהירי ומת מפצעיו לאחר שפונה לבית החולים. כוחות גדולים של משטרת השפלה הגיעו לזירת האירוע והחלו בחקירת המקרה. בסריקות ליד הבית נמצאה סכין ששימשה ככל הנראה את הפורץ.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3614025,00.html
ויכוח בין פוליטיקאים אם: "מן הראוי שכל פורץ ידע בשעה שהוא בא לבצע את זממו - דמו בראשו". או שמא: "חוק דרומי איפשר יד קלה על ההדק"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3614170,00.html
_________________
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 28/10/2008 12:14:12
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 22:09 |
|
| |
נפקא מינה בין הטעמים לדין "גנב במחתרת":
האם אדם היוצא מביתו רשאי לשים מלכודת-מוות לגנב? למשל, האם מותר לו להשאיר בביתו כלב שינשך למוות כל אדם לא מוכר שייכנס?
ע"פ הפירוש המקובל, הטעם לדין "גנב במחתרת" הוא פיקוח נפש של בעל הבית. כשבעל הבית לא נמצא אין פיקוח נפש, ולכן אין היתר לשים מלכודת מוות.
ע"פ הפירוש של הרב מיכי, הטעם לדין "גנב במחתרת" הוא שהגנב התחייב מיתה על עצם הפגיעה בממון הזולת, ולכן יש היתר לשים מלכודת מוות.
ב"מאורות הדף היומי" טוענים, בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאסור לשים מלכודת:
דף סט/א הלעיטהו
לרשע וימות
הכנת מלכודת
לתפיסת גנבים
מבואר בסוגייתנו,
שבעל כרם רבעי, צריך לציין אותו בפיזור
רגבי אדמה סביב הכרם, כדי שלא יכשלו בני
אדם באכילת פירותיו מחוץ לירושלים בלא
פדיון. כמו כן, גם מטע של פירות ערלה, יש
לציינו על ידי פיזור חרסית [שברי
רעפים – רש"י]
סביבו. אולם, לדעת רבי שמעון בן גמליאל,
הצורך בעשיית סימנים על פירות ערלה ופירות
רבעי הוא בשנת השמיטה בלבד, אשר בה פירות
השדה הפקר הם ומותר לכל אדם ליטול מהם ללא
רשות בעל השדה. אך בשאר שנים, "הלעיטהו
לרשע וימות", כלומר: מאחר שהנוטל את הפירות
בלי רשות הבעלים הרי הוא גנב, אין אנו מצווים
למנוע אותו מאיסור.
הטעם ל"הלעיטהו
לרשע וימות": רבים הם המפרשים הטורחים
לבאר, מדוע לדעת רבי שמעון בן גמליאל, אין
מצווה להזהיר את היהודי שלא יכשל באיסור,
כפי שאנו מצווים על כך בכל התורה. הש"ך (יו"ד קנ"א ס"ק ו', עיי"ש
ב"דגול מרבבה")
מבאר, שאמנם מצווה על כל יהודי להזהיר את
רעהו לבל יעבור על איסור, אך כאשר הלה עומד
לעבור עבירה במזיד אין אנו מצווים למנוע
אותו מכך. מעניין גם לציין את דברי ה"חזון
איש" (דמאי ס"ח
ס"ק ט') המבאר, שיהודי
צריך להרגיש שעל ממון הזולת תלוי שלט ענק:
"גזל! אסור לקחת!" ואם הגנב אינו שת
את ליבו לכך, אין מוטל עלינו להתאמץ ולהודיע
לו שבמעשהו הוא עלול לעבור על איסור נוסף.
עם כל זאת, דעתו
של בעל ה"חוות יאיר" אינה נוחה מהסבר
כל שהוא והוא נותר בתמיהתו, מדוע באמת אין
מצווה להפריש גם אדם זה מאיסור. שאלה זו
ניקרה עמוקות בליבו של ה"חוות יאיר" (שו"ת חוות יאיר ס' קפ"ה
וס' קמ"ב), עד שהוא
מסיים ואומר: "ומי שיעלה ארוכה למכתי,
רופא אומן יקרא".
הכנת מלכודת
לתפיסת גנבים: על כל פנים, יש לברר, האם
כשם שאין חובה להתריע בפני גנב על איסור
הכרוך ב"מלאכתו", כך גם אין צורך להתריע
בפניו על תקלות שונות העלולות להקרות בדרכו,
כאשר הוא ייכנס למקום הגניבה? ואולי, גם
מותר להציב איזו שהיא מלכודת לגנב ממנה
הוא עלול להנזק?
במסכת דרך ארץ
רבה (פ"ה)
מסופר, שרבי יהושע הלין אורח בעליית ביתו,
וכדי שהאורח, שלא היה מוכר לו אם אדם הגון
הוא אם לאו, לא יוכל ליטול חפצים ולהמלט
בחשכת הליל, נטל רבי יהושע את הסולם המוביל
אל עליית הבית וממנה. ואכן, האורח לא אכזב,
ובחצות הלילה כאשר ביקש להימלט עם שללו
הרב, הוא לא הרגיש בהעדרו של הסולם, ובשעה
שהוריד את רגליו כדי להניחם על שלבי הסולם,
הוא נפל ושבר את מפרקתו. הרי לנו, לכאורה,
כי מותר להטמין מלכודת לגנב.
אולם, הגאון
רבי שלמה זלמן אוייערבאך זצ"ל כתב (שו"ת
מנחת שלמה ח"ג ס' ק"ה),
כי אסור להטמין מלכודת העלולה לגרום חבלות
לגנב. לדבריו, גם רבי יהושע לא התכוון להטמין
מלכודת לאורחו, שהרי אילו היה הלה מתבונן
קמעא, הוא היה מבחין בהעדרו של הסולם. וכל
כוונתו של רבי יהושע היתה לאלץ את האורח
להמתין בעליית הגג עד שיתעוררו בני הבית
בשחרית, אך לא כדי שישבור את מפרקתו או איבר
חיוני אחר.
חובה להציל
גנב מן הסכנה: לא זו בלבד שאין לגרום פציעות
וחבלות לגנב, אלא גם כתב ה"פתחי תשובה" (יו"ד ס' רנ"א ס"ק א'), שלדעת פוסקים רבים, גם אם
גנב ידוע ומפורסם נקלע לסכנה, חובה להצילו,
שהרי הוא מומר לתאבון ולא מומר להכעיס.
לרופף חבלי
כביסה כמלכודת לגנב: באחת משכונות בני
ברק פעל גנב סדרתי, שנהג להעזר בחבלי הכביסה,
כשהוא מקפץ בלוליינות מחבל כביסה אחד לרעהו.
אחד התושבים הגה רעיון מבריק, ולפיו, ירופפו
דיירי הקומות העליונות את חבלי הכביסה,
וכך, הגנב יטפס, יקפוץ, יתלה על חבל רופף,
יצנח ארצה ו…
אולם, ישראל
מאמינים בני מאמינים, אינם פועלים בלא להתייעץ
עם רבנים, שהורו להם כי הדבר אסור לחלוטין,
שהרי אם מצווה לסייע לגנב שנקלע לסכנה,
ודאי שאין להכניסו אליה (ספר
"חכם לב ייקח מצוות").
רב פיקח, מתושבי העיר, יעץ לתושבי השכונה,
כי אם אין ברצונם ליפול כפרי בשל לידי הגנב,
עליהם למהר ולהסיר את חבלי הכביסה לחלוטין,
כפי שנהג רבי יהושע, שהסיר את הסולם מעליית
הגג.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 09:21 |
|
| |
ואנוכי הקטן חולק על כל מה שנאמר כאן. ובמיוחד על הטיעון המוזר "לא זו בלבד שאין לגרום פציעות..אלא שאם הוא נקלע לסכנה חובה להצילו". מה פירוש "לא זו בלבד"? מה הקשר בין הדברים? מותר לפצוע ולהרוג כדי למנוע את הגניבה, אבל אם הוא נפצע אז יש להצילו ולמסור אותו למשטרה. האם כשהוא נפצע עלי לוותר על ממוני כדי להציל אותו (כמו כל אדם מישראל ולא לעבור על לאו ד'לא תעמוד על דם רעך')? אפילו זה לא ברור לי.
ולגבי פציעות וחבלות לגנב, אין שום ספק שמותר לעשות. השאלה היא רק לגבי הריגתו. אדם עושה דין לעצמו, ויכול להיאבק עם הגנב כדי להציל את הממון שלו. אם זה מסכן אותו עליו לפצוע (אפילו על מניעת עבירה הרי יש דעות שכופים עד תצא נפשו). ואם גם זה לא אפשרי אז מותר להרוג.
ולגבי מלכודת, מצווה רבתא לשים אותה (לכל היותר ניתן לדרוש לתלות שלט אזהרה, וגם בזה אני בספק גדול).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 14:10 |
|
| |
הם לא דיברו על בעל הבית הפוצע את הגנב תוך כדי הגניבה, שזה בוודאי מותר משום "הקם להרגך השכם להרגו".
הם דיברו רק על מלכודת הפוצעת את הגנב כשבעל הבית לא נמצא, שאז לא שייך "הקם להרגך השכם להרגו".
אמנם, לי הקטן נראה שמבחינה מסויימת דווקא עדיף לשים מלכודת מאשר להרוג בידיים, כי כשגנב נכנס למלכודת הוא מביא את העונש על עצמו, ומתקיים הפסוק "בור כרה ויחפרהו, ויפול בשחת יפעל". http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/onj_acmi.html
תוקן על ידי אראלסגל ב- 20/03/2009 14:08:43
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2009 19:03 |
|
| |
מצד שני, כתוב בתורה "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" ופירש רש"י ע"פ חז"ל ""כי יפול הנופל" - ראוי זה ליפול, ואף עפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב".
מכאן, שאסור לאדם לשים בביתו מלכודת שתגרום לכך שמי שייכנס לביתו ימות, גם אם אותו אדם שייכנס לביתו הוא גנב שמגיע לו למות.
אלא אם כן, כאמור, בעל הבית נמצא בעצמו בבית, ואז חייו נמצאים בסכנה ומותר לו להרוג את הגנב מדין פיקוח נפש.
|
|
|
|
|
