|
|
| נשלח ב-8/2/2007 08:53 |
 |
| |
ובכל זאת, צודק נוטה (שדבריו מובאים שם). לחשין כשופט עליון יש חסינות מפני תביעות כאלה. אף אחד לא יקבל את התביעה, ואף לא יפתחו בחקירה. חבל על הזמן ועל הכסף. זה טיבה של אוליגרכיה.
מה שאני לא מבין זה מדוע הפטפוטים של האידיוט ההוא ממשיכים לעניין מישהו, והוא מתראיין תחת כל עץ רענן ובכל אייטם תקשורתי. עד עתה הוא סבל מ'בל תשקצו', שכן כשופט אסור היה לו להתראיין, וכעת הוא פורק את תסכוליו עלינו. הבעיה היא שהתקשורת משתפת אתו פעולה בעניין זה, וחבל. אפרופו 'פואטיות' (ראו בדיון שם), שישאירו לו לכתוב שירים למגירה.
אמנם הנקודה המהותית והחשובה ביותר שעלתה אצל טיפוס שם היא באמת המונח 'ביתי'. האידיוט וכנופייתו רואים את בית המשפט העליון כביתם הפרטי, ולכן הם לא נותנים לאף אחד דריסת רגל בתוכו. השתלטו לנו על הבית. לפחות אם הם היו עושים זאת בלילה, אז מותר היה...לגדוע להם את היד (זה רק פואטי, כמובן. הרי לי אין חסינות).
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2007 13:46 |
|
| |
(((מיכי
תנוח דעתך, הוא פלט בחוסר זהירות ולכלך את הבגדים ואת הבית, אף אחד אחר לא הפסיד מזה)))
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2007 22:59 |
|
| |
הבעיה שלי היא עם הגישה שהפליטה הזו מבטאת, ולא איתה עצמה. הוא ושאר הכנופיה תופסים את ביהמ"ש כביתם הפרטי. אף אחד לא הפסיד מהפליטה הזו, אבל ממה שהיא מבטאת כבר הרבה מאד הפסידו.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2007 21:13 |
|
| |
לפני זמן-מה חשבתי להציע הצעת חוק, שלפיה המדינה תצטרך לפצות קרבנות של
עבירות רכוש אם לא הצליחה להחזיר להם את רכושם, וכך למעשה מס ההכנסה יהפוך
להיות דמי-ביטוח. עכשיו אני רואה, במאמרו של הפרופסור שצוטט למעלה,
שחמורבי הקדים אותי בכמה אלפי שנים. אכן, "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא,
כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו"...
ממש מפליא איך מדינה שנחשבת "מודרנית" לא משכילה לספק לאזרחיה את אותה רמה של ביטוח שהיתה בימי חמורבי, בתרבות שנחשבת "פרימיטיבית".
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2007 22:01 |
|
| |
אראל,
זו שאלה של מקורות. חמורבי כשרצה לתת לאזר כלשהו כסף היה יכול לקחת את הכסף שלך ולתת לו. אבל מדינה מודרנית צריכה לחוקק ולגבות מיסים, ולפגוע בכך בתפוקה ובתל"ג (כי ככל שהמיסים גבוהים היצרנות יורדת), והשיקולים נעשים מורכבים יותר.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 21:17 |
|
| |
בחזרה לתיאוריה המקורית של האשכול: נראה לי שהיא לא עומדת בקריטריון
ההפרכה. תיאורטית, כדי להפריך אותה צריך למצוא הלכה שאוסרת להרוג אדם
שפוגע ברכוש; זה אפשרי רק אם אותו אדם אינו מסכן חיים; אבל אז תוכל לטעון
שבמקרה זה ה"פיקציה" של סיכון חיים אינה חזקה מספיק, כך שזה אינו סותר את
התיאוריה.
האם תוכל בכל-זאת להציע מבחן להפרכת התיאוריה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 22:06 |
|
| |
אראל,
1. לא הבנתי את טענתך: הרי אין דבר כזה פיקציה שאינה חזקה מספיק. פיקציה תמיד אינה חזקה. רק במקום שבו אין אפשרות לפיקציה כזו כי אין סיכון לחיים, לא יהיה היתר. לכן בכל מקום שאין היתר להרוג כשאין סיכון לחיים ויש סיכון לרכוש יהווה הפרכה לתיזה שלי.
2. שנית, מכיון שהתיאוריה הזו אינה מדעית, אני לא מחפש הפרכות אלא הוכחות. ומכיון שהבאתי הוכחות אין צורך לחפש הפרכות. הבאתי הלכה בשו"ע שלפיה מותר להרוג מוסר גם כשאין סיכון לחיים אלא רק לממון (לפחות לפי כמה שיטות, כולל הרמ"א). לכן מותר להסיק מכאן שיש היתר להרוג על סיכון הממון. מדוע נדרשת אפשרות הפרכה?
3. כללית, אפשרות הפרכה היא מדד למדעיות של תיאוריה ולא לאמיתותה. הפרכה בפועל היא מדד לאמיתיותה (או אי אמיתיותה). וזה הנדון כאן. אנו לא דנים האם התיאוריה היא מדעית אלא האם היא נכונה.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2007 05:20 |
|
| |
"כל מקום שאין היתר להרוג כשאין סיכון לחיים ויש סיכון לרכוש יהווה הפרכה לתיזה שלי" - אם כך, גנב ש"זרחה השמש עליו" מפריך את התיאוריה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2007 05:41 |
|
| |
קריטריון ההפרכה חשוב גם לתיאוריות הלכתיות ולא רק לתיאוריות מדעיות - אם
תיאוריה הלכתית לא עומדת בקריטריון ההפרכה, אז גם אין לה שום משמעות מעשית
(זו, לדעתי, משמעות השאלות "במאי קמיפלגי?" ו"למאי נפקא מינה?"; אבל זה
נושא לדיון בפני עצמו)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2007 11:52 |
|
| |
הסברתי בדבריי למעלה מדוע לא. כאן אין את הפיקציה של איום על החיים. כשישנו איום כלשהו, אף שהלכתית זוהי פיקציה מותר להרוג.
מעבר לזה, כפי שכתבתי מכוח דין מוסר, אם הזהרתי אותו והוא המשיך להיכנס, מותר לי להרוג אותו לאור השמש המפיזה עלינו קרניה, ואף יפה אעשה בכך.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2007 15:29 |
|
| |
אם כך, המשפט שכתבת קודם "כל מקום שאין היתר להרוג כשאין סיכון לחיים ויש סיכון לרכוש יהווה הפרכה לתיזה שלי" לא מדוייק, כי אם אין כל סיכון לחיים, אז גם לשיטתך אין היתר להרוג.
אז מה כן יהווה הפרכה לתיזה שלך? אולי יש לתקן "כל מקום שאין היתר להרוג כשיש סיכון קטן מאד לחיים ויש סיכון לרכוש יהווה הפרכה לתיזה שלי"?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2007 21:07 |
|
| |
לא קראתי את האשכול כולו.
אציין (-אם טרם צויין) למאמרו של ר' דוד הנשקה בענין 'בא במחתרת' שהתפרסם בעלון 'מגדים' חוברת ז.
המוקד הוא היחס בין פשוטו של מקרא להלכת חכמים, אך כדרכו הוא מסתעף לסברות יסודיות בכל הענין.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2007 08:41 |
|
| |
אראל,
אכן. מכיון שטענתי בנויה בשתי קומות, יש לבחון כל אחת מהן בנפרד:
קומה א: כשיש איום קטן מאד על החיים (=כלומר איום שאינו עומד בדיני רודף הרגילים) מותר להרוג כדי להגן על הרכוש. את זה אפשר להפריך כנ"ל.
קומה ב: אם הזהרתי את הגנב והוא לא נענה אלא המשיך במעשיו, מותר לי להרוג אותו גם כשאין בכלל כל איום על חיי, שכן הוא 'התיר עצמו למיתה'. כמובן שגם כאן ההריגה היא כדי להגן על הרכוש (שהרי כשאדם מתיר לי להרוג אותו אין בכך משום היתר לאיסור רציחה). את זה אפשר להפריך אם מראים שיש מצב של איום על ממוני והמאיים לא נענה לאזהרה, ובכל זאת אסור יהיה לי להרוג אותו.
כמתעסק, טרם צויין. תודה.
|
|
|
|
|
|
