חידוד הבעיות: האם הן ליטאיות במיוחד?

1)באופן כללי כל החרדים באה"ק באותה ספינה\ אך בכל זאת יש הבדלים דקים שהם חדים ביותר. אפילו כאשר תטען שיש דמייון בכל זאת כלמדנים ליטאיים הי' מותר לכם לראות ניונאנסים חשובים המבדילים בין שתי החברות (יש ליטאים, שאני מכיר, המתביישים פשוט להודות שיש מעלה כלשהי בחברה החסידית,  שהלא לדידם הם יצורים נחותים פשוט,  וכמו כן חסידים שאינם מסוגלים לכתוב בלי התלהמות ולראות הצד השני. אין הכוונה כאן להתעמת באף אחד מסוג הנ"ל)

2)כבר אמרתי שלדעתי יש הבדל גדול בין המצב הליטאי בתחום החומרות לבין המצב החסידי. אני מכיר חסידי גור למשל, יש להם תחומים של חומרות אך יש איזון נגדי וכן בכל החסידיות. איני רואה הקצנה בשום חברה החסידית שמנהג אבותיהם בידיהם לטב או למוטב (יש בך אות להתנוונות אך גם ליציבות ופרטיקטה). מאידך בספרות הליטאית אני שם לב שהקצנה תמידית בכל תחום אפשרי ( נקח צניעות למשל שלא היתה אף פעם נושא ליטאי, לאחרונה אני שם לב שפע של ספרים על צניעות (הספר המפורסם על צניעות הוא ספרו של הר' פאלק מגייטסהייד דוקא),  ועל "קדושה" ועל "חטא הידוע", מדובר בתחומים שאף פעם לא דברו מכך בליטא. מבחינה נקודת מבט חסידי יש  בכך מעלה, אך בכל זאת מדובר בהתקצנות. כנגד זה "לשון הרע" הינו תחום ליטאי מובהק, הראית בעולם החסידי שהדבר נהפך לראש מעיינם? הנ"ל מהווה משל בעלמא).
 
3)בתחום הפרנסה. זה שיש מתעצלים בין החסידים  ללכת להתפרנס בעולם החסידי כשמה כן היא "עצלות", או סיבות טכניות אחרות שכנראה קשורה בדפוסי החיים הכלליים של מדינת ישראל (אין מקצוע זמין, אין עבודה מכובדת, השכר זעום, בעיות בצבא, מוצא ירושלמי וכו'). אך הגישה הרשמית החסידית דוחפת להתפרנס ובוודאי שאין בשוה בכך! וזה הבדל עצום ויסודי בין שתי החברות. האדמורים מגור ומבעלזא דוחפים במפורש ללכת להתפרנס, וההולך להתפרנס אינו סוג בית בקהילות הנ"ל, אלא מקובל מאד ובניו לא נדחים מהמוסדות. ההבדל ברור כשמש!

4)ההתבדלות בין העדות ובין החסידים היא בעי' בפני עצמה ומבחינה מסויימת אכן יותר חמורה מאשר אצל הליטאיים שהרי עדה חסידית היא חממה משפחתית יותר וממילא קשה ל"ספרדי" להתאקלם כל כך מהר. אך באם ספרדי הופך לחסיד מסיים הוא מתקבל בכל מוסד בלי בעיות כלל!
והעיקר התכוונתי לבעיית הסימנרים שדוחים משפחות טובות בגלל כל מיני סיבות אליטיסטיות והבדלי מעמדים שהשתרש נורא בתרבות הליטאית הישראלית (חזרה לתקופת הטרום חסידית).

5)לא הגבתי על דברי בצ"כ. אך דעתו שהעדרם של חסידים הוא בגלל נחיתותם אינו עומד במבחן המציאות,  בפורמים הרבים יש הרבה חסידים כשרוניים ביותר בעלי חוש ביקורת ובכל זאת אינו נאנקים מעול קהילתם (ראה למשל בר בי רב, חסיד גור כשרוני ופתוח במיוחד).

עם זאת אני מודה שיש דפוס בעייתי כללי של היהדות החרדית הארצישראלית. ואכן מצד המכנה המשותף יש לדון עליו, אך בכל זאת קיימים הבדלים חשובים ביותר.

ושחכתי עוד הבדל חשוב

אצל הליטאים מי שחושב אחרת נקרא "אפיקוירעס" ואילו אצל החסידים הוא רק "שייגעץ".