השתיקה לסוגי ה'שואה' המתרחשים בעולם

שואה בצפון קוריאה

מחנות ריכוז, תאי גזים ו....

גוונא,

אני הקטן, צעיר הזבובים קצוץ הכנפיים (לשון ענוותנית שמצאתי אצל ר"י ששפורטש), לאחר צפיה בתוכנית 'עובדה' תרמתי מעט מכספי למען משפחות הקרבנות והאנוסות במזרח קונגו. באתר התוכנית הנ"ל ניתן למצוא את פרטי הארגונים המסייעים.

במישור הממשלתי פשוט שניתן לעשות רבות, על ידי השמעת קול מחאה באו"ם וכיו"ב, וליכוד שאר מדינות לקראת פעולה בינלאומית.

שטיינר,
מה אני -הצב"י שאין לו גרוש על הנשמה ובטח שלא כוח פוליטי-, יכול לעשות?

שנרב,
זו ראיה צרה ובעייתית. אינך מפריד בין הממשלה הסודנית או אחד הפלגים הנלחמים שם, לבין סתם כפריים סודניים? מנין לך שאם תקלע לצרה אישית לא תזכה לעזרה מאותם כפריים סודנים שנטבחים עכשיו?
אתה יכול לומר שיש הבדל בין הרמה האישית לרמה המדינתית. אני חושב שההבדל הזה חסר משמעות ברגע שמדובר בדמוקרטיה כאן ובכאוס מוחלט שם.

זעקי ארץ אהובה - חלק ב'

זהו סיפורן של מאות אלפי נשים שנאנסו במהלך מלחמת האזרחים הנוראה באפריקה, רבות מהן ננטשו על ידי בעליהן בעקבות ההתעללות שעברו. איתי אנגל הביט להן בעיניים. עכשיו גם אתם יכולים לעזור ולתרום
http://www.keshet-tv.com/UvdaVideoPage.aspx?MediaID=11227

לתוקפים אותי על התעלמות מהמוסריות.

אני לא יודע מה זה מוסר. יש הרבה מה לפלפל בזה, אבל לא אעשה זאת כאן.

אני באתי להסביר מה קורה באופן ריאליסטי.
ברור שחובה וכו' לעזור ולהציל.

אבל חשוב מאד גם להבין מה קורה ולמה. צריך להפסיק עם הגישה הילדותית המטומטמת שחושבת שרצח הוא דבר לא טבעי. רצח הוא דבר טבעי והוא היה מקובל לאורך ההיסטוריה.

אנחנו רוצים שלא יהיה רצח. נכון.
אנחנו "צפוניים" ש"לא מבינים"? "כאילו מה זה שהורגים אנשים סתם ככה"?

.


רצח ואונס הם דברים "טבעיים". בדיוק כדי להלחם בטבע הזה, יש מוסר, דת, חוקים וכד'.


אבל טבע האדם הוא שאכפת לו ממה שקורה לו עצמו, או סביבו. כאשר מישהו מוציא לאור סיפור, אז הסיפור קיים. אם לא - לא מחוזרים אחרי הידיעה. לא כשמדובר בעבודת ילדים במפעלים באינדונזיה, לא כשמדובר בסחר באברים להשתלה של חברי הפאלונגונג בסין, ולא כשאריתראה ואתיופיה נלחמות זו בזו.

ככלל, העולם לא מצטיין במוסריות, ואנו איננו שונים בכך.


נ.ב.
למי שרוצה לתרום לנשים שנאנסו, יש גם בארץ היכן לתרום. גם מעונות לנשים מוכות משוועים לתרומות, ולא רק לתרומות כספיות. מי שמעוניין לתרום, למרות שירושלים אינה באפריקה, מוזמן למסר"ש.

 

לדעתי, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא ללמוד את הנושא.
הרי כשאנחנו רוצים לשנות את המצב בדרפור או צפון קוריאה, אנו דומים לאותם כוכבנים אמריקאיים שבאים לארץ ומשוכנעים שהם יודעים לפתור את כל בעיות המזרח התיכון. הגיחוך בנסיון לנקוט צעדים אופרטיביים ללא בירור המצב הוא מגוחך בעיני. יש ללמוד את ההיסטוריה של המקום, מה המקור לקונפליקט, מה עמדות הצדדים הלוחמים, ובעיקר מהן ההשלכות של הפעולות בהן ננקוט.
כך, למשל, יש לבדוק מה ההשפעות של סיוע כלכלי לנזקקים שם, או מה יקרה במקרה של הפיכת השלטון.

תוקן על ידי היללבןשחר ב- 25/01/2007 19:47:20

הילל,
זוהי בדיוק הדרך לנטרל כל פעולת עזרה. כל עוד אינך שופט אלא רק מסייע לנזקקים, הבדיקה פחות חשובה. כמובן תמיד טוב לבדוק, וכדאי לראות שתרומותיך מגיעות ליעדן ושהן מועילות. אבל מי מאיתנו יעשה בדיקה כזו? אם נחכה לזה, לא יקרה כלום.

הילל ו M.D.
אם היינו כאלה שבידינו הכוח לעזור אכן יש צדק בלימוד הנושא, אבל כרגע שאין בידינו כוח מלבד צעקה כדי להעיר את העולם מקיפאונו לא נותר לנו אלא לאחוז אומנות אבותינו בידינו,

הרב מיכי

למה הבדיקה פחות חשובה? יכול להיות שיתברר לך שהפעולות שאתה עושה לא עוזרות, או עוזרות לאנשים הלא נכונים, או עוזרות לקבוצה מסוימת ומזיקות לאוכלוסיות אחרות. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש: אנשים שפועלים בלי לנסות להבין בנושא שבו הם פועלים. אני רואה זאת במיוחד בארגונים כמו "במעגלי צדק" שזוכים לתמיכה ציבורית נכבדה ללא הבנה בסיסית של השלכות הפעילות שלהם.

"מי מאיתנו יעשה בדיקה כזו?"
מי שרוצה לעזור בדרפור, ילמד קצת על הפוליטיקה של האזור. מי שרוצה לעסוק בשכר מינימום, ילמד מעט כלכלה. מי שרוצה לטעון טענות לגבי יחס ישראל לאויביה, שילמד קצת יחב"ל וקצת אסטרטגיה. בעיני אלו לא דרישות מוגזמות, והן אפילו הכרחיות למי שרוצה להיות מעורב בנושאים.

יש שני הבדלים בסיסיים בין מה שקורה בדרפור וקוריאה לשואה. ההבדל הראשון הוא כללי, וההבדל השני הוא ביחס לישראל. 

בדרפור וקוריאה וכן בעוד כשלושים מקומות ברחבי העולם יש שני עמים שנלחמים על ארץ, על כוח פוליטי, על זהות ועל משאבים. יש מלחמות אכזריים יותר ויש מלחמות אכזריים פחות. העולם המערבי ניסה למתן את זוועות המלחמה עלי ידי כמה תקנות המחייבות את הציבור הבין לאומי. יש מקומות שלא נוהגים לפי נהלים אלו והתוצאה היא אכזריות מחרידה. אבל בשורה התחתונה, זאת מלחמה כמו כל מלחמה אחרת, ומאז התגבשות השבט הפרימיטיבי הרי שהמלחמה היתה דרך אחת לפתור סכסוכים.

השואה לעומת זאת, היתה מלחמה נגד היהודים והצוענים ועוד אנשים אך ורק בגלל היותם יהודים וצוענים. זאת לא היתה מלחמה במובן המקובל של המילה, אלא השמדת עם רק בגלל שהיה לו זהות מסויימת. הרצון לרצוח ללא סיבה הגיונית היא גרועה בהרבה מהרצון לרצוח בגלל שהשני מאיים באיזו צורה שהיא. בעוד שבמלחמה אין שום צד שצודק לחלוטין הרי שבשואה ברור שהצד הנרדף סובל על לא עוול בכפיו.

הבדל זה מחייב אותנו להתייחס בצורה שונה לשואה מלכל מלחמה אחרת. עד כאן ההבדל הכללי. עכשיו נעבור לעוד הבדל פרטי יותר.

כשהיהודים באים בטענות אל ארה"ב או אנגליה על שלא עזרו ליהודים בשואה, הם באים בטענות דוקא למעצמות אלו. בגלל שארה"ב ואנגליה היו בין כך עסוקים במלחמה עם גרמניה וגם היה ביכולתם לעשות משהו בנדון, אם זה להפציץ את פסי הרכבת או משהו דומה, הרי שלהתעלם מן דבר כל כך חשוב כמו השואה, אז פירושו חוסר אכפתיות. אף אחד לא חושב ללכת לפרו, או לסנגל, ולטעון למה לא עשו כלום בשואה. ראשית כל, מה הן היו יכולות לעשות. שנית, הרי הם לא היו צד במלחמה בכלל, ועל אף שראוי היה להם לעשות משהו, התעלמותם היא פחות חמורה מהתעלמות בעלי הברית.

ובנוגע לישראל, היא איננה צד במלחמה בכלל בקוריאה או בדרפור. להתערב לטובת אחד הצדדים פירושו לעורר את שנאת הצד השני. ישראל שבין כך נמצאת במצב חשוף וחלש בזירה העולמית אינה יכולה להרשות לעצמה לסכן את תושביה בשביל מלחמה שאינה קשורה אליה.

לסיכום, מחריד ככל שיהיה יש לשקול מאד בזהירות התערבות ישראל באסונות אלו הן מבחינת משאבים שעומדים לרשות ישראל, והן מבחינת התערבות במלחמה לא להם.

דבר נוסף, בישראל גופא יש זוועות שמחייבות התייחסות מהירה ככל האפשר, למשל, הסחר בנשים. מישהו שצועק על דרפור ומתעלם מההרס שנמצא בסמוך לביתו חשוד אצלי ביומרה ובצדקנות יתר.

כאוטע,
אם אני לא טועה יש לך טעות עובדתית, בדרפור הורגים אנשים כתוצאה מעצם מהשתייכותם לשבט מסויים,
כמו כן באפריקה, (ראית את הסרט "הגנן המסור"?), יש רציחות רק על רקע השתייכות שבטית,