מאחר ויש עניין בהערות אלו, חשבתי למועיל וחשוב להביאם לידיעת הצבור, מפני החשיבות שבהם לגבי טיבם של המהדורות השונות שיצאו לאור בשנים האחרונות, ועל שיטת הוצאתם לאור.

המכתב כתוב בכתב ידו של הגרדצ"ה שליט"א, ומפני טרחת ההעתקה אביאנו כאן לשיעורין, פרקים פרקים (במכתב כד סעיפים).

וזה לשונו:

לידי"ן הה"ג מהר"ד יצ"ו, שלו' וברכה.

א. אלו הערותיי למבוא הר"ש [ר"ת הרב שילת] להרמב"ם שלו בעניין מש"כ על מהרש"פ [ר"ת מהדורת ר' שבתי פרנקל] ומהדורות רי"ק [ר"ת ר"י קאפח] ויד פשוטה.  ודע שראיתי רק המבוא ששלחת לי צילומו. ואם אראה הס' עצמו אולי ישונה קצת מדבריי.

ב. נפלאתי הפלא ופלא בראותי דהא דקי"ל דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי, לא איתמר בהאי גברא דכתב [בספ"ז ממבואו]: בשלש המהדורות הנ"ל (הר"ב יד פשוטה והרי"ק והרש"פ) לא נעשה כל שימוש בקטעי-הגניזה.

- במהרש"פ הוזכרו קטעי הגניזה מאה ושמונים פעם במדור שנו"ס ובילקוט שנו"ס שבהלכות יבום וחליצה ונזקי ממון ושכירות ושאלה ומלוה ולוה. ובראש ילקוט שנו"ס לס' משפטים כתבו (בתחלת רשימת הספרים שהשתמשו בהם):

כתב יד קדשו של רבינו שמן הגניזה, בין קטעי הגניזה שבקהיר נמצאו כידוע מספר דפים מהלכות שכירות, שאלה ופקדון, מלוה ולוה, כל חזותם מוכיחה כי הם טיוטא של 'משנה תורה' בכתב ידו של רבינו.

גם ביד פשוטה הביא קטעי הגניזה ודם בהם בהקדמתו והערותיו לס' משפטים. ומשער אני שה"ה בנשים ונזיקים שלו ואתח"י. והר"ש העיז לכתוב שבמהדורות אלו "לא נעשה כל שימוש בקטעי הגניזה".

ג. כיוצא בו כ' הר"ש על מהרש"פ: "כתבי היד התימניים שהשתמשו בהם ... הנמצאים בספריות לא נמסר מספרם"

הרי לפניך רשימת י"ד כתבי יד תימניים ומספריהם, שצילמתי מן הקדמות ל"ילקוט שנו"ס" שבספרי מהרש"פ:

1  כית"א – כת"י ספרית שכטר מס' 341

2  כית"ב – כת"י (צנעא) ספרית שכטר מס' 314 (המשך כת"י ציטרון שהשתמשנו בס' זמנים)

3  כית"ג – כת"י סוטרו מס' 132

4  כית"ד – כ"י ששון

5  כית"ב – כת"י ספרית בריטיש מוזיאום 2422 Ms. ORIENTAL

6  כית"ג – כת"י ספרית שכטר מס' 6152

7  כית"ד -  כת"י ספרית שכטר מס' 6142

8  כית"ס  - כת"י ספרית שכטר  מס' 8325

9  כית"ש – כת"י ספרית שכטר מס' 8326

10 כית"ב – כת"י ספרית בריטיש מוזיאום 2422  MS. ORIENTAL

11 כית"ד – כת"י של הספריה הלאומית ירושלים 446 4⁰

12 כי"ת -  כת"י של הספריה הלאומית ירושלים 2026  8⁰ (השתמשנו בו מהלכות חמץ
     ומצה ואילך).

13 כית"ב – כת"י של המוזיאון הבריטי 10738 OR.  (השתמשנו בו בהלכות האחרונות
     של ספר זמנים) 

14 כית"א – כת"י אוקספורד 594 (211 HUNT)

15  כית"ה – כת"י סוטרו 125 סן פרנציסקו

אולי שגג ולא הזיד בשקר הזה כי עיין במהרש"פ רק בס' המדע וזרעים [שעסק בהם] שהמספרים חסרים בהם ושיער שכ"ה בכל ספרי מהרש"פ ולא טרח לראותם. למה חסרים המספרים במדע וזרעים [ועבודה] איני יודע, כנר' בגלל רשלנות.

ד. פליאה נשגבה (גדולה מן הפליאות הנ"ל) כ' הר"ש, והיא שתיבת מַאֲוַיִּים (הכתובה במהרש"פ בלי ניקוד) היא 'חסרת פשר', ולא ידע שפשרה תאוות (מצודת דוד תהלים מזמור קמ) ומ"ש הרמב"ם "בנ"א שנפשותיהם חולות מאויים" פירושו חולות תאוות.

לא כ' 'לא ידעתי פשרה' אלא 'חסרת פשר', ר"ל לא אתי אנש על יבשתא די יוכל להחויה פשרה.

ה. ומ"ש "שאין לה [ל'מאויים'] חבר בשום כ"י אחר ר' ילקוט שנו"ס שם" שקר העיד, הרי לפניך מה שכתוב בילקוט שנו"ס: *חולות מאויים, כ"ה בס' החתום. בכמה כתי"ת ובכיא"ג מאוים [או מאוין]. בשאר כתה"י ובד"ס-ב ובשאל' ובדפוסים מתאוים [בקצתם ומתאוים].

ופשוט שמאוים ביו"ד אחת הוי חבר למאויים בשני יודי"ן (על דרך גויים – גוים) והמאוים בנו"ן הוי חבר להמסיים במי"ם (ע"ד אומרים = אומרין).

פירוש המשנה לרמב"ם וההדרתו בדורנו

בית הועד - תשס"ג

1.            פירוש המשנה בכתב יד קודשו של רבנו

2.            ההוכחות שכתב היד הוא לרבנו

3.            על המושג 'חסיד' בבית הרמב"ם

4.            קשיי התרגום

5.            על תרגומו של הרב קאפח ותרגומים ואחרים

6.            מעלות כתבי היד התימניים וחסרונותיהם

6. מעלות כתבי היד התימניים וחסרונותיהם

הזכרתי קודם את ענין כתבי היד התימניים של המשנה. אני רוצה ליגוע בקיצור גם בענין ההתייחסות לכתבי יד תימניים בההדרת ספר משנה תורה. אין בידינו כתב ידו של הרמב"ם של משנה תורה; נמצאים בידינו רק כמה דפי טיוטה שנמצאו בגניזה (כפי שניתן לראות בצילום המצורף), שגם הם מאירי עיניים מאוד, עשרים דפים בערך, שהרב שלמה זלמן הבלין הוציא אותם לאור לאחרונה מחדש יחד עם אותו כתב יד מפורסם של מדע ואהבה שיש עליו את אישורו של הרמב"ם "הוגה מספרי". אבל כאמור אין זה כתב יד שלם של כל משנה תורה. בדורנו נדפסו כמה וכמה מהדורות חדשות של משנה תורה, שלוש מהן עתידות להיות מהדורות שלמות ומתוקנות. אחת היא מהדורתו של הרב קאפח בהוצאת 'מכון משה', הרב קאפח זצ"ל הספיק לסיים את כל חלקי ספר משנה תורה לפני שנפטר. השניה היא מהדורת רמב''ם פרנקל המפורסמת. השלישית היא המהדורה עם פירוש 'יד פשוטה' של הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת 'ברכת משה' שבמעלה אדומים, ממנה כבר נדפסו כמה כרכים. כולם מביאים טקסט חדש של הרמב"ם, כלומר מהדורה מתוקנת של משנה תורה, ולכל מהדורה יש את מעלותיה שלה.

אולם לעניות דעתי הקונספציה של שלושתן מוטעית. כל המהדירים של מהדורות אלו מניחים כהנחת יסוד שכתבי היד התימניים הם המשובחים ביותר. במבוא לשינויי הנוסחאות של מהדורת פרנקל כתוב: 'ידוע שכתבי יד התימניים הם המשובחים ביותר'. לעניות דעתי זה לא נכון. נכון הוא שכתבי היד התימניים משובחים מצד שיטת העבודה והמסירה שלהם במשך הדורות, לעומת שיטת המסירה בארצות אחרות. בארצות אחרות הירשו לעצמם המעתיקים, שלפעמים היו תלמידי חכמים ולפעמים עמי ארצות, לעשות שינויים בטקסט שלפניהם, או מתוך זה שהיו למדנים ו'ידעו' שהרמב"ם כתב אחרת, או מתוך שהיו עמי ארצות ולא הבינו מה הוא כתב. לעומת זאת המעתיקים התימנים מאוד הקפידו להעתיק את מה שלפניהם, ולא להתערב בנוסח הטקסט. לכן הם שמרו הרבה צורות כתיבה שלא מוצאים אותם בכתבי יד אחרים. יחסית לכתבי יד מאשכנז, מצרפת או מספרד הם באמת יותר מדוייקים.

אבל מהו המקור של כל כתבי יד התימנים? הרמב"ם כותב באחת מאיגרתיו[4] שבאו אליו שלוחים מתימן וקנו שלוש נוסחאות של החיבור. כלומר, הם קנו שלושה כתבי יד שהיו כבר כתובים, שהרי משנה תורה ודאי נעתק כבר בעותקים רבים, והם קנו שלושה מהם ולקחו אותם לתימן. הם לא ישבו בביתו של הרמב"ם והעתיקו עותק מדוייק מכתב ידו של הרמב"ם! הנפקא מינא בדבר זה גדולה מאוד. נחזי אנן: אותו כתב יד מפורסם שכתוב עליו "הוגה מספרי אני משה ברבי מימון זק"ל", זהו כתב יד שנכתב בחיי הרמב"ם ואף הוגה מספרו בחייו, אבל כשהוא נכתב הוא לא נכתב בביתו של הרמב"ם, הוא נכתב ע"י העתקה מספר אחר שהוא עצמו היה כבר אולי מסירה חמישית, שישית או שביעית, שהרי ספרי משנה תורה התחילו להתפשט במהירות עצומה. ואחר כך בא מישהו עם הספר הזה, יכול להיות שהוא בא מעיר אחרת אל הרמב"ם, וביקש להגיה אותו מספרו, והוא הירשה לו להגיה, ואף כתב לו אישור ש'הוגה מספרי'. בספר הזה נמצאים הרבה מאוד, לא עשרות אלא מאות, תיקונים, כלומר שמאות טעויות היה צריך המגיה להגיה מתוך ספרו של הרמב"ם, הספר המקורי שהיה בביתו. והנה, המשלחת התימנית הנ"ל קנתה שלוש נוסחאות, ונסעה לתימן. אחרי שעזבו את מצרים הם כבר לא יכלו יותר לעשות שום השוואה לכתב היד המקורי. הספרים שהם הביאו לתימן היו ספרים טובים יחסית, כי הרי אלה הם ספרים שהועתקו בחיי הרמב''ם, אבל אין שום ערובה שהם היו מדוייקים לחלוטין.

נוסח הפסוקים – רבנו ציטט מהזיכרון את אלפי הפסוקים שהביא בחיבור, ופעמים מעטות לא דייק בציטוט, כפי שידוע לנו מפירוש המשנה שבעצם כתב ידו. במקרה שבכל כתבי-היד שהשתמשנו בהם מופיע הפסוק בנוסח מוטעה – תיקנו בפנים באמצעות סוגריים עגולים ומרובעים כנהוג.

ואני אומר תע"ב על עורכי מהרש"פ שתקנו בפנים רק טעויות הסופרים ולא העיזו לתקן בפנים את טעויות המחבר.

שיערתי שלא ידע הר"ש שהרבה פעמים שינה הרמב"ם את לשון הפסוקים בכוונה ושנכשל בגלל חסרון ידיעה זו. ונתאמתה השערתי כששאלתי בטלפון את מי שנמצאת אצלו מהדורת הר"ש מה כ' הר"ש בהל' תשובה פ"ו ה"ג (בעניין מה שמנע הקב"ה מפרעה את התשובה) ואמר לי שכתב שם כך: "ואני אחזק את (לב פרעה) [לבו]". ש"מ שלא הבין שבכוונה הוסיף הרמב"ם תיבת פרעה. כי בלעדיה לא ידע הקורא במי מדובר. ונהג הרמב"ם מנהג חז"ל שנהגו כך בהרבה מקומות. ואחד מהם מה שאמרו בב"ק קיט ע"א: דכתיב [איוב כז] יכין רשע וצדיק ילבש. וכ' מהרש"א בח"א דבקרא ליתא תיבת רשע רק התלמוד מפרש לה הכי. והביאו הגר"י ברלין בהגהותיו

[ומ"ש הגרי"ב שבפסחים (מט:( מייתי תלמודא להאי קרא כדכתיב, אינו נכון. כי כן הוא שם רק בדפוסים המאוחרים שהשמיטו בהם המגיהים את המלה רשע [כי אינה כתובה במקרא וחשבו שטס"ה כמו שטעה הר"ש ושלח ידו "לתקן" את הרמב"ם ע"פ המקרא] אבל בדפוסין הישנים [ומהם במהרש"א שם] איתא רשע גם בפסחים]

והרי"ק [בהערה במהדורתו] העדיף "לתקן" "וחזקתי את לב פרעה" דבר"פ בשלח. וטעה טעות גסה, כי שם אינו מדובר כלל במניעת דרך התשובה אלא בהטעיית פרעה לרדוף אחרי בני ישראל כדי לאבדו בים סוף.

והדלי"ם שהוציאו לאור את "הרמב"ם לעם" המנוקד העיזו פניהם להדפיס "וחזקתי את לב פרעה" בלי שום הערה שנוסח זה אינו אלא "תיקון" ש"תיקנו" מסברת כריסם למרות מ"ש אצלם ב"הקדמת המפרש" ספ"ב: שנויי נוסחאות כאלה [שע"פ דפו"י וכתי"י] הכנסנום לפנים והעירונו עליהם בפירושנו".

הר"ש הכניס לכה"פ בסוגריים את "תיקוני" הפסוקים ש"תיקן", ובעלי הרמב"ם לעם "תיקנו" עפ"י הכתוב בתורה והחליטו שא"צ להעיר ע"ז כמו שהעירו על התיקונים שעפ"י דפו"י וכתי"י.

[יש לי רשימה ארוכה של "תיקונים" משובשים עפ"י המקראות בתלמוד ובמפרשיו יעזרני השי"ת לפרסם אותה].

ז. נחזור לעניין ספרי תימן שהיו למהרש"פ. כ' הר"ש:

כתבי-היד התימניים שהשתמשו בהם במהרש"פ חלקם הגדול פרטיים, וגם אלה הנמצאים בספריות לא נמסר מספרם, ואי אתה יודע אם כתבי-יד עתיקים הם, הקרובים לזמנו של רבנו, או מאוחרים הקרובים לזמננו, שערכם פחות מהרבה.

1. עמ"ש 'לא נמסר מספרם' כבר כתבתי בסי' ג ששקר העיד.
2. עמ"ש 'ואי אתה יודע' וכו', יש לתמוה למה העלים את מה שכתבו עורכי מהרש"פ: 

בחרנו למלאכתנו מתוך עשרות ספרים שעמדו לרשותנו את המדוייקים ביותר שבספרי תימן ושבספרי אשכנז וספרד. בשאר כתבי הידות נעזרנו רק במקומות מסופקים שהצריכו בירורים מיוחדים.

ולא כתב [כראוי לאדם הגון] הם כתבו שבחרו בהמדוייקים ביותר ואני איני סומך על בחירתם בטוב וחושש שמא בחרו בכאלו "שערכם פחות בהרבה". וי"ל שחשש שמא יאמינו קוראי דבריו להבריא שלהם ולא להשמא שלו.

ובר מן דין הרי כ' (סוף עמ' טז) שהשתמש במהדורתו ב"כי"י תימניים עתיקים ומשובחים", והי' לו להשוותם לכתי"ת שמהרש"פ ולידע בבירור מי עדיף ולא להשאר ב"איני יודע". ואם היתה הגינותו יותר גדולה הי' לו לטרוח ולהראות דוגמא אחת או שתים המוכיחות ששלו עדיפים.

ח. כמו שנהג במהרש"פ נהג בהרי"ק. הציג אותו כמשתמש בכי"י מאוחרים וגרועים ("מאחר המצאת הדפוס") ולא טרח להביא אפילו תיבה אחת שגויה אצל קאפח ומתוקנת בעתיקים ומשובחים שהשתמש בהן הר"ש.

[אפשר שיתנצל שלא כ' את מבואו אלא ללמד את העולם את "עקרונות ההדרה": שהעתיקים משובחים מן המאוחרים ושקודם הדפוס עדיפים משלאחר הדפוס ושצריך המהדיר להודיע את ה"מספר" שבספריות וכיו"ב ושצריך להודיע כל מה שכתוב בקולופונים ועיון ובדיקה בגוף הכ"י אינו מוכרח וה"ה השוואת כתבי ידות זל"ז, שכל אלו אינם "עקרונות" . . .]

ט. הרי לפניך דברי הר"ש על הרי"ק שהזכרתי בסי' ח: הרב קאפח ... כתבי-היד שלו  רובם ככולם מאוחרים מאחרי המצאת הדפוס ... מצויים כתבי-יד תימניים עתיקים ומדויקים מהם'.

חפשתי בצמח דוד את זמן המצאת הדפוס ומצאתי כתוב: 'ר 1440. דפוס הספרים נמצא בעיר מענץ ע"י איש נוצרי שמו יהאניס גוטן בערג משטראסבעוק והיה זה בשנה ראשונה לקיסר החסיד פרידריך בשנת ה"א ומאתים אלף ת"ם לנוצרים, ברוך החונן לאדם דעת כו'.

ואינו מובן למה חל פיחות ערך ספרי תימן משנת ה"א ר' ואילך. ואולי נתכוון לומר "מאחר שבאו ספרי הרמב"ם הנדפסים לתימן (וכד ניים ושכיב נפלט מקולמוסו 'מאחרי המצאת הדפוס') וכוונתו שיש לחוש שמא חדרו נוסחי הדפוסין לכתה"י דהרי"ק ומהם למהדורתו. ומדלא הביא לזה שום דוגמא מוכח שלא פשפש ולא מצא אפי' תיבה "דפוסית" אחת שנכשל בה הרי"ק. ולא נתכוון אלא להשמיץ.

אך קשה להעמיס את הנ"ל בכוונת התיבות "אחרי המצאת הדפוס" ואולי לא נתכוון בהן ליתן דופי במהדורת הרי"ק אלא בהרי"ק עצמו שאינו יודע [מה שידוע לכל חקרן ואספן וסוחר יודאיקא] שכל כ"י שנכתב אחרי המצאת הדפוס מחירו פחות הרבה מהנכתב קודם הדפוס. וגם פירוש זה דחוק, ואין עצה אלא לשאול את הר"ש עצמו מה נתכוון ב"אחרי המצאת הדפוס".

[להסביר ענין חדירת נוסח הדפוסין אביא מ"ש ראש נסחני מהרש"פ בקובץ "חשיפת גנזים מתימן, (חולון תשל"א) וז"ל:

תופעה הצריכה ביאור היא שבכתה"י התימניים במאות האחרונות יש כאלה שנוסחתם מעורבת מנוסחאות כי"ת ומנוסח הדפוס, איך הגיעה השפעת נוסח הדפוסים לכי"ת? האם הגיהו את כתה"י מן הדפוסים? אין הדבר נראה בהיות נוסח כתבי היד יקר ונכבד להם כ"כ כמו שכבר הוכחנו,  יתכן שיד מעתיקים בורים מתחכמים בזה אבל השערה קרובה יותר היא שכתבי יד אלה הועתקו מתוך ספרי דפוס שהוגהו מכתב יד ולא הוגהו  כל צרכם. הכתיב בכתבי יד אלה הוא ככתיב כי"ת ולא ככתיב הדפוסים אבל אין בכך כדי לסתור את השערתנו שהם מועתקים מספרי דפוס. אמנם נכון שמגיהי ספרי הדפוס בתימן תקנו רק את הנוסח ולא את הכתיב אבל הסופרים המעתיקים היו בקיאים בכתיב הספציפי שלהם ואף בהעתיקם מספר דפוס כתבו בכתיב המקובל להם.

הנני מעביר את תגובת הרב שילת להגרדצ"ה שליט"א, ולכשתגיע לידי תגובתו, אזכה אתכם אי"ה 

_________________

היסורים הכי גדולים של איוב, נגרמים לו ע"י אלו שאומרים שאיוב לא היה ולא נברא.