י. לדעת הר"ש סברו עורכי מהרש"פ – עד שהגיעו לספר המדע – שספרי תימן עדיפים מן "הספר החתום", וזה לשונו:
במהדורת הר"ש פרנקל ז"ל כתבו העורכים בכל כרך וכרך ב'ילקוט שינויי הנוסחאות': "ספרי תימן בני סמכא הם יותר מכולם", וכשהגיעו לספר המדע הוציאו מן הכלל הזה רק את כתב-היד של ספרי המדע ואהבה החתום ביי רבנו
עכ"ל. כל המעיין בצילום הרצ"פ יבין שתיבת "מכולם" הכתובה בראש פ"ב פירושה מכל הספרים הרשומים לעיל בפרק א בלבד.
ולהטעות את קוראיו שפירוש "מכולם" מן הכל, ר"ל מכל הספרים שבעולם והס' החתום בכללם, העלים מהם שלפני המלים שהעתיק כתובה "רשימת הספרים שהשתמשנו בהם" כדי שיחשבו שפתחו עורכי שנו"ס במלים "ספרי תימן" ולא קדמה להם שום רשימה. הגון מאד.
וא"ת למה עשה כן? ומאי נפק"מ אם ידעו עורכי מהדורת רש"פ שהחתום עדיף או לא ידעו עד שהגיעו לס' המדע? הרי לא נשתבש אפי' נוסח מלה אחת במהדורתם בגלל זה? – י"ל שעשה כן כדי שיחשבו העולם שהוא הראשון שגילה שהחתום עדיף מן התימניים.
אגב, אני הק' זכיתי לכתוב את הקדמת עורכי ילקוט השנו"ס. לתוכן הדברים אחראי העורך הראשי יצ"ו לבדו, וללשון אני והוא. אך אפי' אם נישבע בנקיטת חפץ למה נתכוונו ב"מכולם", חוששני שיתעקש ויאמר לשקר נשבעתם.
ודע שאת הטפשות שחשבו עורכי מהרש"פ שספרי תימן עדיפים מן החתום פרסם הר"ש תחילה בקובץ בית הועד 0י-ם תשס"ג) עמ' 72, בזה"ל: במבוא לשינויי הנוסחאות של מהדורת פרנקל כתוב: 'ידוע שכתבי יד התימניים הם המשובחים ביותר'.
משבע התיבות הללו נמצא במהרש"פ רק תיבת "הם" בלבד.
יא. בהכתוב בשיטה שכנגד החץ הבין הר"ש שנתכוונו שהתימנים בני סמכא יותר מן הספר החתום.
יב. כ' הר"ש (בפ"ט) על התייחסות מהרש"פ לנוסח הדפוסין וז"ל:
עורכי מהדורת ר"ש פרנקל ז"ל נקטו בההדרה בשיטה מוזרה. ואלה דבריהם במדור שינויי הנוסחאות (בספר זמנים שיצא ראשונה): "בגוף הספר כתבנו את הנוסח שנראה עיקר לעניות דעתנו אחר בדיקה ועיון בכתה"י ובדפוסים, אך נמנענו בדרך כלל מלקבוע בפנים שום נוסח (בכרכים הבאים נוסף: משמעותי) שאינו מצוי באחד מספרי הדפוס". לאמור: נוסח הפנים הוא נוסח מעורב, אקלקטי, הכפוף לא רק לשיקול הדעת של העורכים, אלא גם ל ס פ ר י ה ד פ ו ס , וזאת למרות שספרי הדפוס הראשונים הועתקו, כמובן, מכתבי-יד שקדמו להם, ואין צריך לומר שמקור תמיד עדיף על העתק. איני יודע איזו קדושה יש בספרי הדפוס יתר על כתבי היד, אדרבה. וכו'.
... עם זאת יש לציין, כי עורכי רמב"ם פרנקל, שהם תלמידי חכמים מובהקים, הצליחו להוציא מתחת ידם נוסח מתוקן למדי. קודם כל, משום שהדפוסים העתיקים, מן השנים הראשונות שאחרי המצאת הדפוס, קרבים יחסית בנוסחם לכתבי-היד, ולחלק גדול מן הגירסאות הנכונות המצויות בכתבי-היד אפשר למצוא חבר באחד הדפוסים הראשונים. שנית, משום שבמקומות רבים הרשו לעצמם העורכים, אחר התלבטויות, לחרוג מן הכלל שהצהירו עליו, והלכו אחרי נוסח "רוב כתבי היד" גם בניגוד לכל הדפוסים [הערה 68: ר' דוגמא להתלבטות כזאת בהל' שמיטה ויובל י, ט.]. שלישית, כשהגיעו לספר המדע נתנו כנוסח הפנים את נוסח כ"י ארם-צובה "הוגה מספרי" כולו ככתבו וכלשונו (וכך מן הסתם יעשו גם בספר אהבה), כי קיבלו את ההערה [הערה 70: ר' מבואו של הרש"ז הבלין הנ"ל הערה 11 עמ' 27.] שאין זה הגיוני להעדיף את נוסח הדפוסים על פני נוסח כתב-יד שעליו מתנוססת חתימת הרמב"ם ז"ל בעצמו. [אמנם, משהחזיקו ב"ספר החתום" – נעשו אדוקים בו עד שאפילו את טעויותיו השאירו בפנים כמות שהן [[הערה 70: ר' למשל הל' דעות ב, א: 'מאויים', מלה חסרת פשר, שאין לה חבר בשום כ"י אחר (ר' 'ילקוט שינויי נוסחאות' שם), כמו כן לא תיקנו בפנים את הטעויות בפסוקים (ר' להלן פרק י')]] ]. בסך הכל הצליחו עורכי מהדורת ר"ש פרנקל ברוב המקרים להגיע אל הנוסח הנכון, אך יש מיעוט מקומות שבהם הליקויים הנ"ל שבשיטתם נתנו את אותותיהם. ויש צורך לתקן את נוסחם, כפי שיתברר למעיין בהערות למהדורתנו.
יג. הר"ש לא הבין פירוש המלים "בדרך כלל"
האומר "בדרך כלל יש ארבעים שורות בכל דף שבמאמר הזה" רוצה לומר שבקצת דפים אין ארבעים שורות.
וכשכתבו עורכי מהרש"פ "נמנענו בדרך כלל מלקבוע נוסח" וכו', רצו לומר שלפעמים לא נמנעו. והר"ש נראה שלא הבין כוונתם וכשמצא קצת מקומות שלא נמנעו כ' שהרשו לעצמם לחרוג מן הכלל שהצהירו עליו.
גם טחו עיניו מראות שלא הצהירו כלום ולא כתבו בשום מקום נמנע (בל' עתיד) אלא ספרו בגמר מלאכתם (בלשון עבר) שנמנעו מלקבוע כו'. ולפי הבנתו את המלים "בדרך כלל" לא הי' לו לשבחם שהרשו לעצמם לחרוג מן הכלל (שאינו מוצדק לדעתו) אלא לגנותם שהעידו שקר שנמנעו ובאמת לא נמנעו.
מעניין אותי מה אירע למעשה במהרש"פ. היש בה שגיאות משמעותיות של הדפוסים או לא? שאלתי כמה מומחים והשיבוני לא מצאנו. והר"ש כ' שיש. אך כדרכו בכל כה"ג לא כ' שום דוגמא ושום מראה מקום ולא כ' אפילו תיבה א' (כגון "אחדות", "עשרות", "מאות") המורה כמה הן השגיאות המשמעותיות הללו. ש"מ שפרסום מספרן עלול להמעיט בעיני הקוראים את הצורך במהדורה שלו.
ומה"ט לא כ' מספר הטעויות של הס' החתום שהועתקו במהרש"פ, ולא כ' מספר הטעויות שבספרי תימן הגרועים של קאפח המתוקנות בספרי תימן המשובחים שלו.
ולא כ' מספר הטעויות שבספרי תימן המתוקנות באסקוריאל.
ולא כ' המספר האפסי שתוקן באסקוריאל ע"י "השואה למקור".
ומה"ט לא גילה שאין במהרש"פ אפי' תיבה א' משובשת בגלל טעותם, שהתימניים מדוייקים מן החתום.
ומה"ט העלים את עדות עורכי מהרש"פ ע"ע שבחרו בספרי תימן המדוייקים ביותר.
כתבתי לעיל שהר"ש כ' שיש במהרש"פ טעויות משמעותיות של נוסח הדפוסין [ר"ל שהשאירו אותן העורכים בגלל שיטתם הפסולה]. כך הבנתי מסיום דבריו: "אך יש מיעוט מקומות שבהן הליקויים הנ"ל שבשיטתם נתנו את אותותיהם ויש צורך לתקן" וכו'. אך אפשר שכ' לשון סתום זה מטעם הכמוס ממני
ובאמת קשה לי להאמין שבאמת קבעו עורכי מהרש"פ במזיד נוסחים שגויים שבדפוסים במקום הנוסחים הנכונים שבכתה"י. הרי כתבו להדיא שרק בדרך כלל נמנעו משינויים משמעותיים שאינם באחד הדפוסים והעידו על עצמם שלפעמים לא נמנעו.
ומה ראו לשטות זו להתעקש לפעמים להשאיר נוסחים שגויים ולהשים עצמם ללעג. אשר על כן איני מאמין להר"ש שמצא במהרש"פ נוסחים כאלה ולא העיז להראות אפילו אחד מהם.
ואם יראה הר"ש את "מציאותיו" אומר לי לבי שלא ימצא בהן אלא או דברים ששגגו בהם עורכי מהרש"פ ולא הזידו, או דברים בלתי משמעותיים, או טעויות הבחור הזעצער.
יד. השמצת ספרי תימן
על מה שכ' הרמב"ם "נתנדבו מהם אנשים בעלי ממון, יברכם ה' א-להינו, ושלחו אלינו שלוחים וקנו שלושה נוסחאות (=עותקים) מן החיבור, וכתבו (נ"א: ונתנו) נוסחא בכל גבול וגבול" כ' הר"ש (עמ' יד) בזה"ל:
בני תימן לא ה ע ת י ק ו את ספריהם הראשונים מכתב ידו של הרמב"ם, אלא ק נ ו עותקים מוכנים שעלו להם בדמים, כמו שמעיד הרמב"ם בעצמו. ההבדל הוא משמעותי מאד; אילו היו אנשי תימן שולחים לבלרים מומחים שישבו בבית הרמב"ם ויעתיקו מספרו בנחת – יש להניח שהיו אלו עותקים מדויקים ביותר. אבל כשמדובר בקניית עותקים מוכנים, שיכלו להיות עותקים מכלי שני, או שלישי או יותר – אין לדעת מה מידת דיוקם.
עכ"ל. הר"ש ברי לו שהיו השלוחים מתימן טפשים מטופשים וחושש שמכרו להם סוחרי הספרים הרמאים שבמצרים את הספרים הגרועים ביותר שבגדר זבינא דרמי על אפיה. ואני אומר חכמים מחוכמים היו, מופלגים בתורה ובקיאים במו"מ ובמילי דעלמא ויבואו אל הרמב"ם ז"ל ויחלו פניו להנחותם אי זה הם הספרים המדויקים ביותר, כי חנן אלקים את משלחיהם בעושר רב, ואין כסף נחשב בעיניהם להשגת הספרים היותר טובים והיותר יקרים, וימלא רבינו את מבוקשם ויברך אותם ואת משלחיהם שימלא המקום משאלות לבם להיות צדקתם עומדת לעד. ואין ספק ששלשת הספרים המובחרים ביותר נפרשו כנפיהם לתימן.
