לא ידעתי עד היום שקיים פורום כזה - אולי לא חיפשתי ממש אבל אני כאן.
רציתי לשתף אתכם בנושא שאם אומר את האמת הוא מציק ואפילו כואב לפעמים כשאני חושב עליו.
אני בחור מבית חרדי לחלוטין, כל אחיותיי ואחיי חרדים לכל דבר רובם נשואים והקימו משפחות לתפארת.
עד גיל 15 הכל היה בסדר איתי, למדתי בתלמוד תורה כמו כולם, עברתי קשיים אמנם אבל זה היה דבר חולף..
חלפו להם ימים ושנים ואני לצערי ירדתי מהדרך ואיבדתי הרבה מן התמימות אותה ידעתי בשנים שקדמו לירידה הרוחנית שלי. לא אפרט דברים שעברתי וגרמו לי למצוא פורקן מסויים בדרכי הרעה.
לא אלאה אתכם בכל קורותיי פשוט רציתי להדגיש את הרקע אליו אני משתייך. קיצר, היתה לי ירידה רוחנית רצינית לצערי שעם כל כמה שחטאתי אף פעם לא הייתי מאושר בדרכי ושמח במה שאני עושה אלא הייתי מבכה את מהלכיי. כשהגעתי לגיל 19 בערך, חל מפנה משמעותי לחיי [חודש לפני זה התחלתי לקרוא פרק שירה] וקמתי בוקר אחד לתפילה וראיתי כי טוב וכשאני אומר טוב אני מתכוון לאושר וסיפוק עצום שהרגשתי. התפילה ממש מילאה חלל גדול שהזמן הריק מכל תוכן רוחני יצר בליבי. לאט לאט התחלתי להתפלל ולהגיע למצב של 3 תפילות ביום , לימוד מידי פעם, והקפדה רצינית על אין ספור דברים שלפני כן לא ממש יחסתי להם חשיבות. הפסקתי ללבוש ג'ינסים והפכתי לחרדי לכל דבר חוץ מדבר אחד שלא חזרתי ללבוש שחור לבן.
ודאי אתם שואלים את עצמכם איך כל זה קשור לכאן?!
אז הנה אני מגיע לנקודה, כיום אני בן 23 עוד מעט, ונמצא במצב שקצה נפשי בכל אותם הליכות רעות ודברים שאינם כבודו של ה'. אני עדיין לא לובש שחור לבן אבל דיי אלגנט. אולי אנלא נראה בחור ישיבה ואני באמת לא כזה אלא בחור עובד אבל חוצמזה אני משתדל מאוד להיות שייך לזרם אליו אני באמת שייך.
ההצעות בשוק השידוכים התחילו להתדפק על דלתי לפני שנתיים בערך אבל ממש לא בזרם חזק אלא טפטופים.
עכשיו מה שכואב לי זה ככה:
למה אני נשפט ע"י רבים בצורה לא נכונה ואז מנסים לשדך לי דוקא בנות שאינם עונות על הדרישות הרוחניות שלי?
למה אני צריך לראות "בחורי ישיבות" שאני רואה את עצמי לידם שונה לגמריי ומקפיד על הרבה דברים שהם לא, כשהם מתחתנים עם בחורות יראות שמים ובאמת אחלה בנות כשאני רוצה כזה דבר ולא מקבל?
ולמה אני עכשיו אשם שלפני שנים נפלתי ולא המשכתי את דרכי בישיבה? אז עכשיו צריך להתחיל לפנות לשדכנים שישדכו לי את כל אותן בנות שהגיעו אליהם כי לא מצאו את עצמן בלעדיהם?
סך הכל אני בחור מסודר נראה טוב ממשפחה מעולה – למה שאתפשר על משהו שהוא אינו מתקרב לשאיפתי?
אולי לא היטבתי להסביר את הנושא אבל אני בטוח שיש כאן רבים שמבינים על מה אני מדבר ומזדהים עם כל מילה. אנשים רואים אותי ברחוב מדברים איתי ופשוט גונבים לי את המילים מהפה.. כל זה נתן לי להבין שזו בעיה שהרבה מודעים לה ואין מושיע..
ברור שאני בוטח ב-ה' שהוא זה שמזווג זיווגים ולא דואג בכלל.
אבל את מילותיי אלו הייתי חייב לומר כדי לשתף..
מצפה לתגובותיכם. תודה.
