"פתיחות" "וחניוקיות" מול עבודת השם.

   שבוע טוב לך, ולחברי הפורום.
   כבר בנקודת ביסוס הנתונים לדבריך, יש בפי השגה.
   האמנם הוא שהפתוח תמיד יהיה קצרן בתפילותיו מאשר החניוק? האמנם החניוק יהא בעל יראת שמים גדולה יותר? חוששני שדווקא האמונה שהחניוק הוא חניוק והפתוח הוא פתוח, לא רק שאינה תואמת את כל גווני המציאות שיש שם בחוץ, אלא בעיקר רחוקה מרוח היהדות, וכפי שמצינו בסיפור המפורסם מהתלמוד ירושלמי על פנטקקה, שלמרות עיסוקו המגונה שהיה עוסק לפרנסתו, היה זה שראוי מכל דורו -דורו של רבי אבהו- לבקש על הגשמים.
   חלק נכבד של המושג 'חניוק' אינו מושג של יראת שמים, אלא תוצר לוואי (ומעוות מעט, לעניות דעתי), של תרבות הרדיפה אחרי החומרות שהשתלטה על פני היהדות שאנו מכירים. ולמרבה הצער נראה אצלי שהתרבות הזו באה לכסות ולהסתיר מעיני הבריות את המחסור ביראת שמים וקיום פשוט ואמיתי של היהדות הבסיסית, של הדברים שנרמסים בעקבי ההמון.

_________________

לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות  

תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 21/01/2007 0:10:30

אלישיר, צודק הינך בכך שאין הכרח שהפתוח יקצר בתפילותיו, ואולם כבר כתבתי בפתח דברי שהדוגמאות רבים הם וא"א לפורטם, ואם בעניין התפילה יישווה הפתוח לחניוק, על כורחך שתמצא בו עניין אחר שבו ינהג באופן כזה שהחניוק לא יראה בעין יפה. שאם לא כן על שום מה מיתקרי הוא פתוח?

כותב אתה שדווקא האמונה שהחניוק הוא חניוק והפתוח הוא פתוח, רחוקה מרוח היהדות. במילים אחרות אתה כופר בעצם הקיום של שני מינים אלו. לדעתך גם הפתוח הוא חניוק, וזה א"א, שהרי המציאות מוכיחה שהחלוקה קיימת.

אפשר לנחש שאתה חש את עצמך כפתוח, ולמרות זאת מכיר אתה בעצמך שעובד השם הינך. אני מסכים לקבל שהדבר אפשרי.

מוכן אני לקבל שהפתוח דרך אחרת לו בעבודת השם, אך יחד עם זאת ברור לי שדרכו והשקפתו שונה לחלוטין מזו של החניוק. וכאן מגיעה השאלה, מה קורה כאשר משקיפים על אותם שני שבילים שונים בהסתקלות פרטנית, תוך כדי ניתוח של דוגמאות. [כמו זו של קריאת ספרים וכדו'] היכן עומדים החניוק והפתוח מבחינת קירבתם אל האלוקם.

ובחזרה לשאלה הפותחת יש מי שיכול להסביר את דרכו של "הפתוח" יחד עם עבודת השם?

יש כיום פתיחות "לפתיחות", יותר אנשים נתפשים "לדרך" זו, [כמו שהרבה מקצינים לכיוון ההפוך] חשוב לעשות בדק פנימי, לדעת האם זו סתם דרך לפרוץ את הגבולות, [כמובן שלא ביודעין, אלא בתת הכרה ובנטיה הפנימית,]  או שיש כאן דרך אמיתית ומומלצת לצאת בה אף בידי שמים?

מן הראוי לתת את תשומת הלב על דוגמאות שאצל החניוק הם בגדר לא תעשה, ואיתם להתמודד.

 ובאופן פרוע אומר לך כך: גם הגנב והרוצח נושאים תפילה לאלוקים שיצליח דרכם. מי כמוהם חשים מחוברים ותלויים בהקב"ה? אז אולי הם בכלל חניוקים...