אותות ומופתים אלו לשם מה?

פסוקים מפורשים מפרשת השבוע.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'

אה, ירוחם, הבנתי:

התורה חייבת להראות שפרעה לא קיבל את עונשו סתם - הוא קיבל אותם מכיוון שהכביד את לבו לאחר כל מכה ומכה. וא"ת ולפני המכה הראשונה מה היה? על כך מספרת התורה שעשו להם מופתים, המוכיחים איכשהוא שהם יותר אלוקיים (מי שיותר חכם - יותר קרוב לאלוקים), ואעפ"כ פרעה הכביד את לבו - ולכן נענש.

פרעה לא נענש מכיון שהכביד את ליבו. הכבידו את ליבו על מנת שיהיה אפשר להעניש אותו.
  מי אלוקי יותר או פחות אני לא יודע, האמת שאני גם לא חושב שיש אנשים אלוקיים,
.  למכות יש הרבה מאד מסרים: למכות עצמם. לסדר נתינתם. לקבוצות המכות. הרבה מאד מסרים ורמזים. שעליהם עומדים ועמדו, גדולים וטובים ממני.
אני אוהב לעסוק בדברים ,שאחרים לא עוסקים בהם.

 התורה אומרת שה" שואל את משה מה זה בידך?
לכאורה זה קשה. מה? ה" לא ראה  מה שיש למשה בידיו?
 אלא ה" בעצם אומר למשה: מה זה בידך_ מה היא הדרך_ כשאתה הולך להנהיג את ישראל? משה אומר- מטה.
 אנהיג אותם ביד קשה במקל.
 רומז לו ה" השליכהו ארצה, ר"ל תזהר אם פעם אחת אתה תשליך אותו ארצה- כלומר לא תהיה קשוח, מיד העם הזה יהפך לנחש שתאלץ לברוח מפניו.
 וממשיך ה" בהדרכה, עכשיו אין לך ברירה רק להחזיק אותו בזנבו, כלומר בקצה המחנה בהמוני העם הפשוטים, וכך שוב תוכל להשטלת על הראשים.

אצל פרעה: היאור היה מרכז החיים של מצריים מקור המחיה שלה- גם כיום. מי שמלך ביאור היה התנין, שהפיל חיתתו על כולם. התנין- בגלל זה כנראה היה גם סמלו של מלך מצריים.
 אומר ה" למשה, השלך את מטך ויהפך לתנין,
 תמחיש לו שמהיום המטה שלך הוא התנין, הוא המושל, על פיו ישק דבר.
יחזקאל פרק כט
(ג) דּבּר וְאָמַרְתָּ כּה אָמַר אֲדֹנָי יְדֹוִד הִנְנִי עָלֶיךָ פּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתּנּים הַגּדוֹל הָרבֵץ בּתוֹךְ יְארָיו אֲשׁר אָמַר לִי יְארִי וַאֲנִי עֲשׂיתִנִי: 
 החרטומים עושים גם הם תנינים אבל ראה איזה פלא לא התנין בולע את מטותם
המטה של אהרון מדגים כאן מי הוא התנין המושל והבולע  את המטות.
 -המטה תמיד זה סימן להנהגה.

[ירוחם,

א. יש כאלה שצריכים לצווח בשביל שישמעו אותם (או, לפחות כך הם חשים). אכן, זה מאוד לא מנומס. גם גולדה חשבה כך, והיא היתה אישה (מה שמוכיח שלא כל הנשים פמיניסטיות, אפילו אם הן כאלה שנאלצו להיאבק על זכויותיהן ואולי גם הצליחו).

ב. אולי יש להן הגיון משלהן. אולי לך יש הגיון משלך?
(יש לי חבר הנשוי לאישה צרפתיה. מאז שהיו ילדיו קטנטנים איני יכולה שלא להתפעל מרמת האינטיליגנציה המופלאה שלהם, שאיפשרה להם לדבר צרפתית שוטפת מגיל שנתים בערך...)

ג. http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1094947 שלוש קריאות פמיניסטיות בתלמוד. אולי זה יעניין אותך.

ד. {סתם, כדי לשמח את מואדיב...}]

ירוחם,

פרעה הוא זה שגרם והביא על עצמו את הרעה שיקבל עונש קשה...וראה דבריו בסיום: "אם אין אני לי מי לי" ופירושו לדברים בפירוש על מסכת אבות : "ואם לא עכשיו אימתי? אם לא אקנה עתה המעלות בימי הבחרות, מתי אקנה אותן? בימי הזקנה - לא! כ קשה לסור מהתכונות בעת ההיא, מפני שקניינים והמידות נתחזקו ונתיישבו, אם מעלות אם פחיתויות, ואמר החכם: חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" - ואני אנסה להסביר כמיטב הבנתי..

מדבריו של הרמב"ם למעלה יוצא שהבחירה בטוב המתוארת בדבריך לגדור שפרעה היה משחרר אותם, בודאי היתה מביאה לתוצאה אחרת - אך דבר זה היה בלתי אפשרי ונמנע מאדם השקוע ברשעות ומשועבד לאדנותו,לחזור לדרך הטוב. הוא זה שמביא על עצמו את העונש הקשה-  פרעה הוא אותו האדם שנמצא בציר מעגל הרשע של 'עבירה גוררת עבירה' - והנסיבות והסיטואציה בה הוא שרוי אינם מאפשרים לו לבחור בטוב - (ראה ערך סאדם חוסין)-  לשון אחר, הכבדת הלב או קשיות הלב היא תוצאה של מעשים רעים של אותו האדם אשר דרכו היא דרך הרע ומניעת הבחירה היא פועל יוצא של דרך זו - "ושכר עבירה - עבירה" (אבות פ"ד ב) לגבי העונש הקשה, הרי שזהו העונש במידת הדין בצדק האלוהי במידה כנגד מידה" מכאן גם המסקנה :  שהחטא הוא הוא העונש.

תוקן על ידי riv ב- 23/01/2007 13:51:34

ירוחם , מבחינתי זה היינו הך. ככל שאדם מתקדש הוא יותר שליח של ה', וככל שהוא שליח של ה' - כך הוא מתקדש.

גדור ראובן
אנו משכימים ואתם משכימים. אני מסכים ואתה מסכים.
על נח נאמר- נח איש האדמה- הוא גם התהלך עם אלוקים. הוא היה גם צדיק תמים,
 זכותך להתפס לפרשנויות שלך. כי לכך חונכנו.- אבל ולא יעלה בני עמכם.
ריב
על זה אין לי ויכוח שפרעה הוא הוא שהביא את זה על עצמו. אבל גם אלוקים כאמור עזר לו בזה.
וכל המאמרים על הבחירה החופשית. הם מאמרים על הבחירה החופשית.

_________________

מודה ועוזב

כנראה אתה מלמד את בניך שאדמה היא דבר טמא. מעניין לשמוע על כת חדשה שצמחה מתוך היהדות.

גדראובן

_________________

מודה ועוזב

מה הבעיה?

אתה אמרת שלא ירד בנך עמי, משום שאני לא מבין שאיש אדמה אינו איש אלוקים.
אז עניתי לך במטבע לשון דומה, ובמטבע חשיבה... אולי לא דומה, אבל זהה בהחלט למה שאני חושב.

להפך להפך. לפעמים האדם הוא איש האלוקים ולפעמים הוא איש האדמה. תלוי במה הוא עוסק.
החקלאי שעובר לפני התיבה וקורא בתורה השכם בבוקר=איש האלוקים. ולאחר שהוא  גומר בבית הכנסת, הוא יוצא לשדה ולרפת והופך,לאיש האדמה. אותו האדם הוא גם איש האלוקים, וגם איש האדמה. ואין כינוי אחד בא על חשבון השני, אלא אחד משלים את השני.

_________________

מודה ועוזב

נו שיהיה (בלאו הכי אנחנו מסכימים) . אבל מה הקשר לתסביך נחיתות?

שלום,
ישים לב כבודו שהדרש מופיע בגמרא של מנחות בעניין העומר - עומר של שבלים ושהמדובר הוא על טיעון אודות התבן
המזוהה ע"י כישוף .
יחשוב כבודו על : "מה לתבן את הבר" - (ירמיהו) המדובר על השוואה בין חלימת עבודה זרה לנבואה 
ויזכור כבודו שגם בחלומו השני של פרעה מופיעים שבלים אשר החרטומיו וחכמיו אינם מסוגלים לפתור .
ויידע כבודו כי האלילה Retenoutet במצרים היתה של התבואה - יש האומרים החדשה (קשור לעומר, לא?) וראשה היתה של נחש\קוברה .
ובכלל יממש כבודו את זכותו לדעת אשר אל מלך באים עם מנחה (עשויה מסלת - תוצר של שבלים) בדרך כלל ואשר כאן דווקא המטה של נציגי העבדים ובלע את המטה של "האל"\המלך פרעה - היפוך מוחלט ...
ונהפוך הוא - לכבוד חג הפורים

לק"י
אמ שלום 
מאה ואחת - מאה מדברות ואחת מחליפה
נאום הדרדעי

בעניין משמעות האדמה ועבודתה בתורה יש להאריך. וראיתי- נדמה לי בספר של הרב סמט על התורה שיש "מהפך" עם הכניסה לארץ שעד אזהיו אבותינו רועי צאןמ ומכאן הדבקות בנחלה מקבלת ערך.

בעניין הכבדת לב פרעה, עלה בדעתי פירוש שלא כרמב"ם: הכבדה,הקשיה- לא שלילת הבחירה אלא הקהיית הרגישות, כך שעבור אותה מדרגת ענישה נדרשים ייסורים גדולים יותר. והרווח ב"נראות" החיצונית של העונש. ( ולדעתי גםפ הרמב"ם אפשר ליישב באופן  קרוב לזה)