| נשלח ב-21/1/2007 23:51 |
 |
| |
שאלת המניע- שאלת יסוד / ה. בוחן
אנו מעלים כאן את מאמרו של ה. בוחן שפורסם בגיליון האחרון של "אגודה אחת" - טבת תשס"ז,
בכל מעשה, בכל רעיון חדש, בכל התפתחות חברתית ואישית, עולה שאלת העתיד- לאן יוביל המהלך הרעיון או המעשה, מה יהיו תוצאותיו העתידיות. שעל אף שכעת נראה המעשה או הרעיון נכון, מועיל, ואמיתי- מ"מ קשה לדעת לאן הוא יוביל, האם נפיק חורבא מיניה או שאחריתו תשגה מאוד.
חשש זה עומד תמיד כחיצוני לרעיון או למעשה עצמו, ופעמים שעל אף נכונותו של רעיון או מהלך ספציפי- החשש מתוצאותיו העתידיות מניא את האדם מיישומו. וכך תיקונים ושינויים רבים בחיי הפרט והכלל נמנעים, והקידום האישי והכללי נעצר.
אלא נראה שיש לשנות את הגישה לבחינה של מעשים ורעיונות, ומיתוך שינוי זה אף תפטר בעיה מצויה זו.
הנקודה הראשונה שעל האדם והחברה לבדוק בכל מעשה ורעיון היא שאלת המניע.
כל יהודי יר"ש שואף ביסודו לעשות רצון קונו. כבר בהלכה הראשונה בשו"ע ראה לנכון המחבר להדגיש נקודה זו של שויתי ה' לנגדי תמיד- שכל צעד ושעל יבחן ע"פ זה (כפי שבא לידי ביטוי בפרטים הרבים שבשו"ע). וא"כ כל החלטה ומעשה של האדם, וק"ו בשינויים עקרוניים ומשמעותיים שעושה האדם בחייו- עליו לבדוק לא רק האם מעשיו "מסתדרים" עם רצון בוראו, אלא גם ובעיקר האם רצון בוראו הוא המניע אותם.
וההבדל בזה הוא גדול, והוא אף המכריע מה יהיו תוצאות מעשיו ורעיונותיו. שהרי מעשה הנעשה ממניע חיצוני שאינו מגיע מרצון לתקן עולם (ועצמו) במלכות שד-י, אפשר ואף סביר שיביא לידי חורבן, שהרי בדרכו יתגלו מהמורות רבות אשר סביר שבאחת מהם יפול הנופל.
אך אם מניעיו הם מתוך יר"ש- ממילא גם אם יתקל בפיתויים ומכשולים, ואף אם ישתבש בפרט זה או אחר, לא יכשל בכך, שהרי לכתחילה נחית להכי מתוך רצון לעשות רצון בוראו, ואין כל סיבה שיעשה כעת בניגוד למטרתו הראשונית שבגללה יצא לדרך זו.
כך לדוגמא כאשר רוצה אדם לשנות עיסוקו בחייו, או מקום מגוריו, או כאשר רוצה הציבור לשנות מסגרותיו- עליו לבדוק אם רוצה זאת לנוחות או כבוד וכדו'- שאז ברור שיכשל במהלכו זה (אם לא כעת- אז בהמשך הדרך). אך אם רצון זה שורשו ברצונו של האדם או הציבור בחיים של קיום רצון ה' ומוסרו- פשוט שדרכו תמשך מישרים, ובכל אשר יעשה יצליח.
ועל אותה הדרך בבחינת אמונות ודעות- אם הבדיקה נובעת מתוך רצון להתחכמות, לכבוד או לשבירת מסגרת דעות קיימת- חזקה על בדיקה כזאת שתכשל ותשתבש, וחורבן גדול יעלה ממנה. אך אם הבדיקה נועדת לבדיקת רצון ה' ומוסרו- לעולם יוכל אך להבנות ממנה.
"בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 00:29 |
|
| |
הדברים משתמעים לשני פנים:
ניתן להבין כי המכוון לכבוד קונו מובטח לו שיצליח וישיג את תכניתו, ויש לשאול זו מניין? וכי לא היו מי שרצו לשם שמים ולא עלתה בידם?
הביאור שאני מעדיף הוא שהמכוון לשם שמים הרי אין מטרתו התוצאה אלא הפעולה לשם שמים, אף אם לא תצא תכניתו אל הפועל הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו, די לו במה שרצה לכבד את קונו.
הרמב"ם כותב דבר זה (באגרת תחיית המתים כמדומני), אני התכוונתי להועיל, אם לא הועלתי יש בידי שכר כוונתי.
יבא בעל השמועה ויעמידנו על שמועתו.
(אני מאמין בכוונת המשורר)
(נ. ב. שויתי ה' וגו' הם דברי הרמ"א)
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 08:01 |
|
| |
מאיר,
אני כיוונתי לשאלה "האם נפיק חורבא מיניה או שאחריתו תשגה מאוד", ולא לתוצאותיו המעשיות- האם יצליח או לא מהבחינה המעשית, שאמנם אפשר שמעשה יהיה עם המניע הראוי, אך לא יסייע ה' בעדו כיוון שהקדים את זמנו וכדו'. אך ממעשה כזה לא יצא חורבן (רוחני), כיוון שחורבן הוא היפך היסוד המניע את המעשה הזה.
זו כוונת המשורר.
איני נוגע בעניין השכר שיקבל הוא אישית מפעולתו, שמילתא דפשיטא היא, אלא בבעיה שכפי שכתבתי היא הגורמת לעצירת התפתחות רוחנית וגשמית.
(בעניין שיויתי- תודה על ההערה, אכן לא דייקתי)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 13:45 |
|
| |
לא מבין, מה פירוש לא ייצא חורבן רוחני? זו הבטחה?
אם אמצא דוגמא של מי שפעל לשם שמים וסופו שיצא דבר לא טוב, תסתר טענתך?
בא נניח לצורך הענין את הגישה החרדית שהרב קוק התכוון לשם שמים ונפיק חורבא, (סליחה מכל המתקומם לצד זה או אחר, זו דוגמא בלבד) האם זה מהוה קושיא על התיזה שלך?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 14:35 |
|
| |
נ"ל דהכוונה אינה הבטחה אלוקית אלא רעיון טבעי של "סוף מעשה במחשבה תחילה" שמהאחרונים ניתן ללמוד על הראשונים.
אם הכוונה לש"ש - באופן טבעי זה לא אמור להתפתח למלחמה בה' ובתורתו ח"ו. אלא הרצונות הראשונים הם אלו שיתגלו בתוך המעשים.
מסתבר שלאדריכל הרוצה לתכנן בניין משרדים יש סיכויים גדולים בהרבה שייצא לו בניין משרדים ולא מתנ"ס - אם כי קרו כמה מיקרים בהיסטוריה שמסיבות שונות הוסב התכנון המקורי תוך כדי עבודה או שהבניין קרס.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 23:53 |
|
| |
לבהעברי
דברי פי חכם חן.
ברור לי כשמש שאסור להתחיל אף תהליך בין אם הוא פורום, השתלמות, חיידר, סמינר וכו' וכו' לפני שמבררים היטב את המניע לעשייתו.
חזקה שאם מטרת האדריכל אינה לשם שמים- יבוא לידי תקלה ואף חורבן ח"ו, ועדיף להעמיד המצב על חזקתו.
מאיר
אם נקח את הדוגמא שהבאת- יש כאן ב' אפשרויות: או שהרא"י קוק לא התכוון לש"ש (מה שלא נראה למכירו), או שרעיונותיו הובאו לידי מעשה ע"י אנשים שלא פעלו לש"ש- והם (ע"י שינויים אפי' קלים) ברמת הביצוע גרמו לשיבוש.
אם באמת הן הרעיון והן ביצועו הינם מיר"ש טהורה- לא נפיק חורבא מיניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 00:55 |
|
| |
מאיר, אתה כחרדי מה לך להרחיק לכת בדוגמאותיך?[בלא להיכנס לעניין אמיתותם]
כך כדוגמא את החברה שאתה מצוי בה, ותשאל האם מעצביה כיוונו לש"ש? האם ש"ש מתרבה בעיצוב הקיים?
ואם חושש הינך לכבודם של דמויות העלולות להיפגע, [וישנם כאלה] מדוע זה כבודו של הראי"ה לא נחשב בעינך???
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 13:49 |
|
| |
בנימיני
נ"ל שטעות בידך ומאיר כיוון לדון "לדבריהם".
לגופו של עניין - פשוט שמהרב קוק לא נפק חורבא. לכל היותר ניתן לומר שהוא לא הצליח לתקן (עכ"פ בסדר גודל שהוא חזה).
תוקן על ידי לבהעיברי ב- 23/01/2007 13:49:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 13:49 |
|
| |
כבודו של הראי"ה יקר לי עד מאוד, פשוט יותר טבעי לאדם להביא דוגמא מהמטבח של השכן, זה הכל וסליחה אם טעיתי.
בוחן
זו הבטחה אלוקית? מה מקורה?
-------
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 23/01/2007 13:49:49
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 19:01 |
|
| |
אני מצטרף לתמיהתו של מאיר, על מה מסתמך כותב המאמר בקביעתו הנחרצת שהתוצאות לטוב ולמוטב תלויות במניע ובכוונות של האדם או הציבור, מקרא או מסברא? הקושי להפריך טיעון זה, הוא בכך שבכל פעם שנראה שיצאה תוצאה גרועה מדבר כלשהו נוכל להסיק למפרע שכוונת מחולל התהליך לא הייתה לשם שמיים. למרות זאת הייתי רוצה לציין מספר דוגמאות מהתורה ומחז"ל, בכדי לחדד את השאלה ואולי כך נצליח להבין טוב יותר על מה מדובר.
א. האם צדיק שנשא אשה ונולד לו ממנה בן רשע שגרם חורבן במעשיו, עלינו להגיע למסקנה שמעשיו לא היו לגמרי לשם שמיים? מפני מה נולדו ישמעאל מאברהם, עשיו מיצחק ומנשה מחזקיהו? שמא סבור הכותב, שעצם הוויתו של הבן ומעשיו אינם נחשבים תולדה של נישואי הוריו.
ב. האם היחס המועדף של יעקב אבינו ליוסף אשר גרם לשנאת האחים ולגלות מצרים, לא נבע ממניעים טובים? יתכן אולי שכשמדובר במימוש של גזירה שנקבעה כבר בברית בין הבתרים, לא תמנע הכוונה הטהורה את התוצאות הרעות.
ג. האם אנטיגנוס איש סוכו, אשר בעקבות דבריו "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב, על מנת שלא לקבל פרס" יצאו צדוק ובייתוס לתרבות רעה והקימו כתות שכפרו בתורה שבעל פה, לא התכוון בדבריו אלו לשם שמים?
ד. על דבריו של ר' זכריה בן אבקולס בפרק הניזקין בנוגע ליחס הראוי לבר קמצא שפסל את קרבנו של הקיסר, קבעו חז"ל "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" [גיטין נו,א], האם נוכל להסיק מכאן שדבריו נבעו ממניעים לא טהורים.
ה. כלפי היחס של ר' יהושע בן פרחיה לאותו האיש, אמרו חכמים "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כר' יהושע בן פרחיה שדחאו לאותו האיש בשתי ידיים". החורבן הנורא שהמיטה עלינו דחיה זו, מובילה אותנו חלילה למסקנה על מניעיו של ר' יהושע בן פרחיה?
את אותן שאלות הייתי רוצה גם להציג לכיוון השני, האם מדברים שלא נעשו לשם שמיים מן הנמנע שיצאו מהן תוצאות נפלאות? היות ואין עיתותי בידי כעת אמנע מהבאת דוגמאות.
ברצוני להעיר עוד שתי הערות חשובות על הדברים. א. מהי ההגדרה של לשם שמיים? האם הכותב מתכוון שצריך שהמטרה תהיה נקיה מכל פניה אישית [זה אפשרי?] או שדי שיש גם מחשבה לשם שמים או שתלוי מהי עיקר כוונתו? ב. צריך לזכור שהחורבן העלול להיגרם מ"שב ואל תעשה" הוא חמור במקרים רבים מהחורבן שעשוי לבוא מ"קום ועשה", מנין ניתן לקבוע שכשהכוונות אינן נקיות לעשות רצון השי"ת רצוי לבחור בהמנעות מעשיה שגם היא סכנתה מרובה.
לסיכום, נדמה לי שהאמירה החשובה בפני עצמה שעל האדם והציבור לבחון תמיד מה עומד מחורי מעשיהם, איננה אמורה להקל ולו במשהו את הנטל והאחריות כלפי התוצאות העשויות והעלולות לבוא לטוב ולמוטב מתהליכים שונים, חובה על האדם לשקול בפלס תמיד את הצדדים השונים ולחבל תחבולות כיצד למנוע את הנזקים העלולים חלילה להיגרם ממעשיו, יהיו כוונותיו אשר יהיו.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 19:31 |
|
| |
לב
דבריך גם הם תמוהים בעיני, וכי מאי קמ"ל? שהמטרה היום היא המטרה גם מחר? כלומר, הזהר במטרתך שכן אם לא תרצה תיקון הרי לא תרצה אותו גם מחר, מה המסר?
בעקבות דברי בן ציון, שבתי וראה שאולי כוונתכם לידוע בשם הגר"א שאם מעורבת כוונה שאינה טהורה היא עלולה להתגלות בהמשך, המסר הוא שאף אם אינך מודע לפום ריהטא לכוונה כזו, עליך לפשפש אחריה שכן אחריתה קשה.
מה שאני רואה כברור יותר הוא בדיקת מניעיו של שותף לדרך, אם אמנם מטרתי ברורה לי ועל התוצאות הרי אין לי יכולת להתחייב, את שותפי לדרך אני צריך לברור לפי המטרה, שכן אם הסכמנו שמטרה מנחה את הפעולה, הרי אם אשתף פעולה אם בעל מטרות שונה דרכנו תפרד או אחד מאתנו יתפשר.
זה אכן מסר חשוב מאוד לנו כאן, לא די להתאחד בהגדרת הפעולה, יש לתאם ראשית את המניעים.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 21:03 |
|
| |
בן ציון
אשתדל לענות על ראשון ועל אחרון.
1. שאלת מהו המקור לדברי. תשובתי- א. מסברא פשוטה, וכפי שכתב כבר לב העברי שכל תוצר הוא ביטוי של מחשבת היוצר. טענתי הייתה שלא רק מחשבת היוצר עקרונית אלא אף ובעיקר מניעיו.
ב. מקרא- ראה לדוגמא ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א "טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה אבויה אבא מגדולי ירושלם היה ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולר' אליעז' ולר' יהושע בבית אחר מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין א"ר ליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידון נעסוק אנן בדידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאי' לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תור'.... והית' האש מלחכ' אותן כלחיכתן מסיני ....אמ' להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימו באותו האיש".
2. בקשר לדוגמאות שהבאת:
א. בעניין בנים שנולדו לצדיקים: לא קשור לדברי, שהרי לבן יש בחירה, ומעשה אביהם לא שולל זאת מהם.
ב. בעניין מכירת יוסף: הבעיה לא היתה עם יעקב. שהרי גם כאן יש לאחים בחירה.
ג. בעניין צדוק וביתוס: כנ"ל.
ד. בעניין ר' זכריה בן אבקולס: היא גופא היתה בקורת עליו.
ה. בעניין ר"י בן פרחיה: כנ"ל.
ככלל הדוגמאות שהבאת הם דוגמאות ששיבשו אחרים את כוונת הצדיק. אך אין זה פוגע כהוא זה במעשה הצדיק.
3. מה ששאלת על הגדרת "לשם שמים"- השאלה אינה בהגדרה של "שם שמים", כי זה די פשוט- עשיית רצון ה' ללא כל פניות.
השאלה היא הגדרת "חורבן".
מעשה שנעשה לש"ש ר"ל לעשות רצון הבוי"ת, בהנחה שגם הצליח בזה (לא רק בכוונה אלא גם בביצוע), כלומר שעושה רצונו ית', לא יתכן שמעשה זה יגרום לחורבן, שעצם הגדרתו הוא מה שאינו רצוי לה' ית'.
כלומר יש סתירה לוגית ברורה באמירה שיתכן שמעשה שנעשה לש"ש הביא חורבן.
וזה יתכן רק באחד משנים:
או שהמעשה לא היה לש"ש.
או שהתוצאה מן המעשה אינה חורבן.
אמנם יתכן שעל אף המעשה שנעשה לש"ש יצא חורבן בגלל גורמים אחרים.
אך מסתבר שגם במקרה זה החורבן היה גדול בהרבה לולא מעשה הצדיק.
מעשה שנעשה שלא לש"ש,יש לחלק לשנים:
א. שנעשה בניגוד לרצון ה'. זהו מעשה שבעצמותו הוא חורבן וכפי שהגדרתי לעיל.
ב. שנעשה שלא בכוונה לש"ש- שבמעשה כזה יתכן שמקיים רצונו ית' ויתכן שלא.
ובקשר למה שהערת על ההבדל בין חוסר עשיה לעשיה- שב ואל תעשה גם תלוי בשאלה אם זה רצונו ית' או לא. ואינו שונה כלל מדין קום עשה. לכן תמיד הבירור הוא האם זהו רצון ה'. ואין כל נפק"מ בין עשיה לבין מניעת עשיה.
(הדברים התלבנו במו"מ עם מו"ר)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 21:05 |
|
| |
מאיר
זו הצורה שבה העולם בנוי. סיבה ותוצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 21:58 |
|
| |
הבוחן
אם הבנתי נכון את תגובתך, הכלל שהצבת שכאשר המניע הוא לשם שמיים לא תצא מהמעשה תקלה, נכון רק כל עוד לא יפעלו בעניין אנשים נוספים בעלי בחירה. נדמה לי שבאופן זה רוקנת כמעט לחלוטין את התוכן ממאמרך, שהרי החשש הגדול שצריך ללוות כל יחיד או ציבור במהלכיהם הוא שמא המעשה שלהם יתן פתח לאחרים לגרום ח"ו חורבן, ולא שמא ממעשיהם גרידא ללא מעורבות של אחרים יצא חורבן. וכי ישנו מהלך ציבורי שאדם יכול לחולל לבדו ללא מעורבות אנשים אחרים? אם פתחתי פורום לש"ש מנין שלא יבואו משתתפים בעלי בחירה שמניעיהם אינם טובים ויגרמו חורבן? אם הקמתי תנועה כלשהי לשם שמים, איך אדע שלא אגרום בכך לתוצאות קשות על ידי אנשים עם כוונות זרות?
באשר למקור שציינת לעמדתך, נדמה לי שהוא דורש ביאור גם לדבריך. הרי בדיוק כפי שמניעים לש"ש אינם יכולים לפגוע בבחירה שניתנה לאחרים, גם כוונה שלא לשמים איננה אמורה למנוע את בחירתו של התינוק [אלישע בן אבויה] ללמוד לש"ש. ככלל, אני מסרב לקבוע מסמרות בגלל מאמר יחיד, הסברא שעליה אתה מבסס את דעתך איננה מבוררת אצלי. את תגובתך על הדוגמאות שציינתי מר' יהושע בן פרחיה ור' זכריה בן אבקולס לא הבנתי, האם חז"ל ביקרו את המניעים שלהם? הביקורת התייחסה לחוסר מחשבה מספקת על התוצאות של מעשיהם, זהו דבר שונה לגמרי מהשאלה של המניע שאתה מתייחס אליה. רציתי לציין שגם את יעקב אבינו ביקרו חז"ל על כך שהפלה בן בין הבנים.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 22:04 |
|
| |
בוחן
לא הבנתי.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 23:28 |
|
| |
נזכרתי בגמרא נוספת הנראית לי כסותרת את הקביעה שהכל תלוי במניע, כוונתי לגמרא במסכת בבא בתרא טז,א "שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו", ללמדך שיתכן בהחלט שאדם עושה דברים פסולים לשם שמים. הלקח הוא שאין די בכוונות טובות, נדרש בירור מעמיק שאכן הפעולה נכונה. ניתן גם לציין את הדברים ששם רבי יהודה הלוי בחלומו של מלך כוזר, "כוונותיך רצויות ומעשיך אינם רצויים".
האם הכלל שהכל תלוי המניעים תקף גם על מי שאינו בן ברית? האם לא ניתן להעלות על הדעת שכל מלחמות הדת העקובות מדם נבעו גם כן מכוונות "לשם שמים", כדוגמת מסעי הצלב או הג'יהאד וכן רדיפות האינקויזיציה?
אינני ממעיט מהחשיבות של החובה לבירור אמיתי ומעמיק מהו המניע של האדם במעשיו, אבל אני מתנגד לקביעה שזוהי השאלה המרכזית הקובעת האם המעשה נכון או לא והאם התוצאות יהיו טובות או חלילה הרות אסון.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
